כתב סופר אורח חיים צא

בחובו מנכרי ועפ"י מה שמפרשו הגאון יד אפרים ובכל אריכות דבריו קשה להבין הענין על בוריו, אבל בנדון שלפנינו אפי' לא התנו מיד ליכא משום מעמיד פועל, אלא משום משכיר ממש בשבת ובהבלעה דמותר וכ"ז פשוט: אלא דאסור לכאורה משום מ"ע, והנה ברמ"א סי' רמ"ג בשוכר מרחץ וחזר והשכירו אפי' במקום שאין רגילים להשכיר המרחץ או תנור מותר ולא התנה דוקא לא ישב בה, ובאלי' רבה כ' דבשכר והשכיר אפי' ישב בה דלא נשתקע שם בעלים ראשונים ונקראת ע"ש בעליו, ובתשובה א' כתבתי שאין טעם זה לשבח דגם שם שם השוכר שידוע ששכרו עליו ויש משום מ"ע והחזקתי בעד האלי' רבה ולא מטעמי' כיון דלא נשתקע שם בעליו הגם דגם שם השוכר עליו יאמרו כמו שהוא שכר מן הנכרי כן ישראל זה השכירו לאחר, מאחר שמרחץ זה איתא בשכירות ועשיתי סמוכים לזה ממתני' וברייתא דרשב"ג לא ישכיר אדם מרחצו' וכו' דבשל נכרי מותר להשכירו לנכרי אחר אפי' ישב בה וידוע ששכרו שיאמרו כמו שהוא שכרו כן השכירו לאחר, והנה בנדון שלפנינו ששכרו והשכירו מיד ליכא משום מ"ע ואפי' לא רגילי להשכיר תנור, אלא כ"ז אם היו משכירים לנכרי על כל ימות השבוע ואפי' ישבו בה תחלה מ"מ מותר כמ"ש האלי' רבה ועפ"י מה שבארתי אבל בנדון שלנו דאינו מושכר לנכרי רק ביום השבת וכל ימות השבוע שלהם והנכרי פועל עושה מעשה אופה ונקראת על שם ישראל וידוע דשלהם הוא, ובל"ס עוסקים ובאים לשם לפקח על שלהם ושכיחי שם כאדם בשלו, בוודאי לא יתלו הרואים שהנכרי האופה בו ביום השבת שמושכר לו בהבלעה בשבת ואפי' רגילי ושכיחי במקום ההוא להשכיר תנור דשרי כמבואר בסי' רמ"ג זה דוקא כשבאמת משכירו לכל השבוע כמו שרגילים אבל אם משכירו רק לשבת בדבר כזה לא רגיל דלא שכיח להשכיר מרחץ או תנור ליום א', בוודאי איכא משום מ"ע, וליכא אופן דלא הוי מ"ע בכה"ג רק כשעומד התנור בחוץ לתחום, ולזה נתכוין המג"א שכ' וכ"ז שמותר להשכיר תנור היינו חוץ לתחום, או אפשר כיון שגם בימות החול מושכר לו כמ"ש המג"א שם דהוא ש"ש בהבלעה כה"ג היכא דרגילי להשכיר מותר אבל בנדון שלנו שאין מושכר לו רק בשבת לא נראה לומר דיתלו שהשכירו ליומא חדא: ומ"ש מע"כ עפמ"ש המג"א ס' רמ"ד דברבים ליכא חשדא ולמ"ש הש"ך יו"ד סי' קמ"א דשנים מקרי רבים ובנדון שלנו ב' אחים ליכא חשדא ישתקע הדבר ולא יאמר ולא אמרו אדם מעולם דב' מותרי' להשכיר ולעשות בקבולת וכדומה, ובתשובה א' הארכתי בכ"ז ועיניו לנוכח יביטו העתק תשובתי, ושם נאמר ג"כ דעתינו במ"ש הנוב"י בענין חשש אורחים: ומ"ש לסמוך על מ"ש הח"ס סי' ס' דל"ח לאורחים במקום שרבים מב"י דרים שידעו ויבינו אם לא עשה בדרך היתר ולא חציף אינש כולי האי לעשות באיסור בפרהסיא ויאמרו דבוודאי לא הי' עושה באיסור, נ"ל שאבא מאוה"ג זצ"ל בעת שכ' תשובה ההיא לא הי' הדור פרוץ כ"כ לחלל שבת בפרהסיא, אבל בזה"ז רבו המתפרצים בעו"ה בחה"ש בפרהסיא באיסור דאורייתא והחניות פתוחות בכמה קהלות, גם בוש לא יבושו גם הכלם ידעו, ולא ישמעו בקול הורים ומורים ומוחים בוודאי יש מ"ע לאורחים, וכמדומה במקום ההוא שהזכיר מעלתו נ"י במכתבו כבר שלחו יד בח"ש וגם אם רגילי במקום ההוא להשכיר תנור איכא מ"ע דאורחים ולפמ"ש בתשובה המועתקת לפניו במקום דרגילו בשכירות וקבלנות כיון דליכא משום בני ביתו משום אורחים לחוד ל"ח מ"מ לא נ"ל להתיר מטעם שכתבתי כיון דאינו מושכר רק ביום השבת וזה לא שכיח ואפי' מיעוט המיעוט להמשכירים ליום א' ליכא למ"ש לסמוך לפרסם הדבר לא נ"ל גם בח"ס לא עשה זה אלא לסניף כיון שהענין היה מפורסם בעצמותו בלי הכרזה ובמק"א הארכתי ולא ידעתי עצה רק שיעשו שותפות עם הנכרי כל השבוע ויהי' לו חלק עפ"י חשבון שנוטל שכרו הראוי לו, ועד"ז בקל יש למצוא היתר עפ"י הדין, ומ"ע ליכא בשותפות כמ"ש המג"א כמבואר ומוכח: וכדי לעטר מכתבי בפלפול אציגה פה פה שהעלתה מצודתי דרך העברה בסוגיא זו תוספות חדשים חידושים קצת והוא בישוב קו' התוספות סוף פ"ק דע"ז על קושי' ש"ס א"ה תיפוק ליה משום ל"ע קושיא זו קשיא בלא"ה, ונ"ל עפמ"ש בטורי אבן חגיגה באבני מלואים שלו על דמקשה ש"ס על רשב"א ותיפוק ליה משום ל"ע י"ל באופן שיש לפניו שדה אחרת לשכור דליכא משום ל"ע דדוקא בתרי עברי דנהרא איכא ל"ע, והוכיח מזה דמ"מ איסור דרבנן איכא משום מסייע עיי"ש, ועיי' יו"ד סי' קנ"א ב' דיעות בזה ובארתי מאז בתשובה א' ולהסוברים דליכא איסור קשה כהנ"ל ולמ"ש הש"ך שם למומר לכ"ע מותר קשה לכ"ע, אלא דראי' זו יש לדחות די"ל שזהו דמתרץ חדא ועוד קאמר חדא משום לפ"ע ועוד בדליכא לפ"ע כגון שיש לפניו שדה אחרת לשכור מ"מ אסור משום מ"ע ומיושב עפ"ז קושית הריטב"א על תירוץ הש"ס דאיך משני חדא ועוד קאמר כיון דמשום לפ"ע הוי עיקר הטעם והוא איסור דאורייתא איך אמר ועוד שאינו רק משום מ"ע ונדחק ולפמ"ש ניחא: אמנם כן צל"ע מדמקשה הש"ס לרשב"א נכרי אמאי שרי משום דלאריסותא עביד כותי נמי, י"ל משו"ה לנכרי שרי משום דלאריסותא עביד וליכא מ"ע ולכותי אסור משום מ"ע דלפ"ע היינו אפי' היכא דליכא משום לפ"ע כשיש לפני הכותי שדה אחרת לשכור מ"מ הרואים לא ידעו שהי' לפני הכותי שדה אחרת לשכור ויחשדוהו שעבר על לפ"ע ולהכי אסור, וזהו שאמר מפני שנקראת על שמו וידעו שהוא השכיר לו או נתן לו באריסות ולא ידעו שהי' לפניו שדה אחרת לשכור ויחשדו אותו שעבר על לפ"ע וצל"ע: מזה מוכח דאפי' ביש לפניו שדה אחרת מ"מ אסור מדרבנן להשכיר לו משום מסייע, וע"כ הא דאמר משום שנקראת על שמו משום מ"ע שיאמרו ששכיר יום הוא וחדא ועוד קאמר כדמסיק ושפיר מקשה מ"ש נכרי ומ"ש כותי כנ"ל: ולפ"ז א"ש דמקשה א"ה דבלא"ה ל"ק תיפוק ליה משום לפ"ע י"ל דנקט טעמא משום שנקראת ע"ש היכא דיש לפניו שדה אחרת לשכור, אבל אחר דמקשה מ"ש כותי ומ"ש נכרי ומסיק דאריסותא לרשב"א ל"ל ע"כ דס"ל גם באיכא לפניו שדה אחרת איכא איסור דרבנן עכ"פ מקשה שפיר א"ה תיפוק ליה משום לפ"ע כנ"ל עד"פ ודע די"ל דקושי' התוס' לפי דמפרש תוס' קושית המקשן דאי ס"ל נכרי ג"כ אסור הול"ל רבותא בנכרי וכ"ש כותי דאיכא נמי לפ"ע י"ל קושי' התוס' דבלא"ה ל"ק תיפוק ליה משום לפ"ע די"ל בדרבנן ליכא משום לפ"ע ותוס' מביא מקושי' הש"ס ראי' דבדרבנן ג"כ איכא משום לפ"ע, ויש מקום לומר בדרבנן לא אבל מדמקשה נכרי נמי, ולא רצה לומר כ"ש נכרי דאיכא משום שבתות ויו"ט כקושי' התוס' ע"כ משום דס"ל דאיכא נמי רבותא בנכרי דליכא משום לפ"ע משא"כ בכותי וע"כ דס"ל דגם בדרבנן איכא לפ"ע מקשה שפיר א"ה תיפוק ליה באמת משום לפ"ע אמנם להר"ר אלחנן דמתרץ תי' אחר על קושית תוס' לעיל הוצרך לתרץ מה שתי' על קו' זו של תוס' ובלא"ה לר"א ליתא דהא ס"ל דחוה"מ דאורייתא כמ"ש התוס' אח"כ משמו והבן: מה שהקשה מהרש"א לפי תי' תוס' דנכרי רבותא מכותי איך דייק ש"ס לרשב"ג הא כותי שרי הא כותי כ"ש, לדידי לק"מ דבאמת יש בכ"א רבותא בכותי אפי' משום חוה"מ לחוד חוששי' למ"ע ובנכרי איכא רבותא משום מ"ע לחוד חיישינן והו"ל לרשב"ג למנקט תרתי נכרי וכותי וכ"כ רשב"א ג"כ תרתי דנדע הכל ופשוט, ותו ל"מ הכ"ד הטרוד מאוד כותב באישון לילה, וה' יאר עינינו בתורתו אוה"נ. פ"ב נגהי ליום ג' כ"ב טבת תרכ"ו לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל תשובה מד יוסיף דעת יוסיפו לו ברכה ושנות חיים ה"ה י"נ הרב הותיק מלא וגדוש חריף ובקי המאוה"ג כש"ת מו"ה יוסף העניק נ"י ראש ב"ד ומורה לעדתו בק"ק נייטרא יע"א: בחפשי בין המכתבים בא לידי גי"ה, ראיתי מעשה ידי אצבעותיו ונזכרתי כי עדיין לא קיימתי את אשר הבטחתי לפר"מ נ"י קודם החג שאקח מועד לשום עין על שאלתו, ופניתי אתמול לבא אל העיון והפסיקוני טרדות רבות, ואמרתי טוב שלא לאחר עוד ולבא בדרך קצרה, בפרט כי גוף הדבר אנו צריך אריכות לדינא כי הדבר פשוט כמ"ש פר"מ בגמר דבריו להיות כי האומן מילנער נוטל חלקו מגוף הפירות מקמח שטוחן ברחים ונחית מעיקרא לאריסות וזה ידוע ומפורסם שכן דרך כל האומנים של רחים כבר יצא י"ח, כי אין איסור בזה מדינא דאדעתי' דנפשיה עביד ואין בזה משום מ"ע להיות שידוע לכל כי כולם עושים כן וכ"ז מפורש ומבואר באר היטב, ומה טוב אם יעשה כתב קאנטראקט עם האומן קודם שיקרא שם ישראל השוכר הרחים עליו כמ"ש פר"מ נ"י מהיות טוב אל תקרא רע, אלא ריע אהוב אוהב את התורה ושומע לקול תורים ומורים בהלכה, אשריו שלו ככה: ולכבודו כי רב אשעשע לפניו בדבריו אשר באו במכתבו, מ"ש בישוב קושית מג"א סי' רמ"ד ממתני' וירושלמי דשביעית והחזיק בעד הישוב שכ' בתוס' חדשים שם לחלק בין שביעית דאיכא פסידא מרובה ודבריו צריכים תבלין גם בשבת איכא פסידא כשישבות כל שבתות השנה, והוסיף פר"מ וכו' דבמכוין העתיק רמ"א השובה אשכנזית בסי' רמ"ד לענין קבולת שדה ובית דליכא פסידא אבל בסי' רמ"ג במרחץ ותנור דאיכא הפסד מרובה ל"ח לאורחים אלו דבריו, וכבר כתובים אצלי כדברים אלו בתשובה א' שערכתי בענין קבולת מה שתמה פר"מ נ"י על מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' ס' פי' הירושלמי דל"ח לאורחים היינו שלא יחשדוהו שעובר בפרהסיא ותמה הא מתני' שיעורא קיהיב משיפסקו ע"ע הרי דחיישינן שיחשדוהו שעובר בפרהסיא, לדידי לק"מ וכוונתו רצויה כיון דחשש מ"ע רחוק שיעיז