כתב סופר אורח חיים פא

שנה, אלא מפני שהוא בעשירי אם נזדמן ת"ב שנדחה לא השלימו דעי"ז לא נדחה ת"ב בכל שנה, אבל עיו"ט שלהם השלימו שלא לעקור ת"ב בכל שנה וגם משום יו"ט עצמו לא היו דוחי' ת"ב לגמרי כעין שכ' הטו"ז הלכ' ר"ה דלא גזרו בר"ה משום שמא יתקן כלי שיר שהי' נעקר לגמרי וכן בדוכתא טובא, ועיי' ב"י או"ח סי' קנ"ט ובמהרי"ל שבמג"א שם קושי' עד"ז ולקושית ל"מ כל התירוצים וצע"ג והי' זה שלום רבו אוה"נ חותם בברכת התורה. פ"ב כאור הבוקר ליום ה' ז"ך ניסן תר"ל: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מ שלום וכל טוב, לרב טוב, ה"ה הרב הצדיק חריף ובקי המאוה"ג כש"ת מוהר"ש נ"י אבדק"ק פ"ד יע"א: גי"ה קבלתי ונפשו בשאלתו ע"ד בנין בהכנ"ס במקומו דדחיקא להו טובא ומוכרחים להוסיף על הבנין ולהרחיבו ולהגדיל החומות והאומן הבונה אומר אם ישבות ממלאכתו בשבתות א"א לו לגמרה עד ימים נוראים, אם יש למצוא היתר לבנות בקבולת דליכא רק משום מ"ע, ופר"מ נ"י הראה פנים בכחא דהתירא ואיותה נפשו היפה לשמוע מה עמדי: הנה המג"א סי' רמ"ד כ' במקומו נוהגים היתר לשכור נכרי בקבלנות להוציא הזבל מן הרחוב ונכרי עושה המלאכה בשבת, וצ"ל דגדול אחד התיר להם כך משום דבשל רבים ליכא חשדא כמ"ש ביו"ד סי' קמ"א סעיף ד' וא"כ ה"ה דהי' נראה להתיר לבנות בהכנ"ס בשבת בקבלנות, ובאלי' רבה כ' דאפשר לחלק בע"ז רבים לא חשידי משא"כ באיסור דרבנן כי האי גם רבים חשידי, ויש להוסיף על דבריו דאפשר לחלק אפי' בין איסור דאורייתא לאיסור ע"ז דחמיר טובא לכן רבים לא חשידי, עיי' גיטין נ"ב ע"ב דמתרץ הש"ס דר"י אדר"י דקנסו בדאורייתא ובע"ז ס"ל דלא קנסו שאני ע"ז דחמירי ולא גזרו שוגג אטו מזיד דלא נחשד שיעבור איסור חמור כזה במזיד, ולר"מ אמר התם איפכא בע"ז דחמירא קנסו יותר היינו משום חומרא דע"ז עשו הרחקה טפי ולא משום שנחשד יותר בע"ז, הרי לר"י יותר יש לחוש שיעבור במזיד איסור דאורייתא משיעבור איסור חמור דע"ז וכמו כן י"ל לענין חשדא דלא מחשדי רבים באיסור ע"ז דחמירא טובא, ובעיקר הדבר לחלק בין איסור חמור ובין איסור קל עיי' תוס' מ"ק י"ב ד"ה אמר שמואל וכו': ולדידי צ"ע לפי מה שמביא הב"י בבדה"ב שם ביו"ד בשם רי"ו דשנים חשיבי רבים וליכא בהו משום חשדא, א"כ יהי' מותר לשנים לבנות בית בקבולת בשותפות דבשנים ליכא חשדא, וכן להשכיר מרחץ וכדומה ולא נשתמט שום פוסק שאמר כן ובוודאי ישתקע הדבר ולא יאמר קולא זו, וע"כ צ"ל דדוקא בע"ז דחמירא לא חשידי רבים, משא"כ בשאר איסורים דגם ברבים איכא חשדא: אמנם הש"ך שם מביא ראי' לרי"ו מש"ס ברכו' בתרי ליכא חשדא ולפי ראית הש"ך מוכח דאפי' באיסור דלא חמור כע"ז ג"כ ברבים ליכא חשדא ואפי' בשנים וקשה קושייתי דיהי' מותר לב' שותפי' לבנות בקבולת בשבת אם לא שנאמר דשבות ע"י נכרי קיל לאינשי טובא ואפי' ברבים איכא חשדא, ובגליון שו"ע יו"ד שלי כתבתי מאז דראית הש"ך צל"ע טובא דבש"ס ריש ברכות אין הטעם משום דברבים ליכא חשדא ושנים חשיבי רבים לענין זה, אלא היינו טעמא עפ"י ש"ס קידושין פ' דאשה אחת מתיחדת עם ב' אנשים וכ' רש"י שם שבושים זה מזה נראה משום דטבע בני אדם כך היא שבושים לזנות זה בפני זה, וע"ז סובב קוש' הש"ס ברכות אי בתרי חשדא נמי ליכא היינו מטעם הנ"ל דהכל יודעים שלא לזנות נכנסו משום שהוא נגד טבע ב"א וצלע"ג: והנה הב"י בבדה"ב כ' דיש ראי' לרי"ו מש"ס ע"ז מ"ג ע"ב דמקשה על אבוה דשמואל ולוי דעיילו לבי כנישתא דהוי בה אנדרטי ולא חיישו לחשדא ומשני רבים שאני הרי דתרי אבוה דשמואל ולוי, חשיבי רבים ובמח"כ הב"י ראי' זו איני מכיר דוודאי עלו שם רבים טובא ואבוה דשמואל ולוי היו מתפללים בעשרה ברוב עם וכו' והש"ס הקשה דאם איתא דאיכא משום חשדא אבוה דשמואל ולוי בוודאי לא עיילו באיסור ועל אחרים ליכא קושי' אם עשו באיסור, ומתרץ רבים שאני כיון שהיו רבים עמהם ליכא חשדא, וכן משמע מדלא משני תרי שאני אלא רבים שאני וצ"ע: והנה המחבר השמיט הא דברבים ליכא חשדא וטעמו נראה משום דהרי"ף ורמב"ם לא הביאו תי' ש"ס דברבים ליכא חשדא ש"מ דלא ס"ל הך תי' של הש"ס ורמ"א כ' י"א והוא דעת הרא"ש שמביא הטור ובבדה"ב מביא דתלמידי רי"ו פסקו ג"כ דברבים ליכא חשדא וכן הוא במרדכי ב"ב דמייתי ב"י שם בסופו, והמחבר אחז דרכו בקודש שפסק בכ"מ כהרי"ף ורמב"ם, והרמ"א מביא י"א ולא כ' דכוותי' נקטינן ולא הזכיר כלל כמה הם רבים, ומסתימת דבריו משמע דרבים טובא הוי כמו בי כנישתא דרבים עיילו שם וכמו בר"ג דמשני ש"ס רבים שכיחי גבי', ואלו ס"ל דב' חשיבי רבים כל כי האי הו"ל לרמ"א להודיעני ומ"ש המג"א דהתירו להוציא הזבל מרחוב דברבים ליכא חשדא דסמכו על י"א שברמ"א משום דמלתא דרבנן הוא סמכו על המקילי' בזה ואפשר י"ל דס"ל דמשום חומרא דע"ז לא סמכו הרי"ף ורמב"ם על הך תי' דברבים ליכא חשדא, אבל לענין חשדא דשאר איסורים וכ"ש בדרבנן כי האי עי"נ סומכים על הך תירוץ, וכ"ז ברבים טובא דצבור לא נחשדו אבל בב' ואפי' יותר לא כנ"ל ועיי': ויש לי להוסיף דברים די"ל אפי' מאן דלא פסק תי' הש"ס בע"ז דברבים ליכא חשדא מ"מ הכא כיון דאפשר לעשות בהיתר לא יחשדו רבים שעושים באיסור דלא שבקו התירא ועבדו איסורא משא"כ התם מאן דיצרא דע"ז תקפו א"א לו בלא"ה וכיון דיש דפסקו להאי תירוצא דש"ס בע"ז לכן סמכו המתירים כאן על תירוץ זה דאפשר כ"ע מודי' כאן כנ"ל לקיים הוראה זו שבקדושה היא ועיי': והנה המג"א מדמה מלתא למלתא דה"ה דמותר לבנות בהכנ"ס בקבולת משום דברבים ליכא חשדא ולפע"ד נראה מלתא בטעמא דלבנות בהכנ"ס עדיפא טובא מלהוציא זבל וכדומה לו דבר רשות, והוא עפ"י מ"ש בב"י או"ח סי' תקפ"ו ד"ה ואם הגוי הביאו דל"ח שמא יצוה להביאו כדי לעשות מצוה דלא שכיח שיעשה מצוה הבאה בעבירה עיי"ש ואם כי אין ראי' לדבר זכר לדבר מיהא איכא די"ל הכי נמי שכל הרואה שבונים בהכנ"ס ומוציאים הוצאות הרבה לכבוד ה' לרומם בית אלקינו לא יחשוד שבאיסור עושים ויעשו מצוה בעבירה, ידעו ויבינו הרואים קרובים ורחוקים כי בהיתר עשו ששאלו שאילתא קמי' דרבנן ומצאו להם דרך היתר, ואפשר אפי' ביחיד הבונה בהכנ"ס וכדומה בנין של מצוה יש להתיר משום הכא כ"ש ברבים כנ"ל והוא מלתא דמתקבל וטעמו לשבח לפע"ד, אלא שהמג"א מעיד שראה שהגדולים לא רצו להתיר לבנות בהכנ"ס בקבולת בשבת וכ' דמשו"ה לא רצו להתיר משום חה"ש כי בזה"ז אין מניחים העכו"ם לעשות מלאכה ביום אידם בפרהסיא, ואם נניח אנחנו לעשות איכא חה"ש, והאלי' רבה כ' שזה דוחק, והוא כ' דס"ל דוקא בע"ז ליכא חשדא ברבים משא"כ באיסור דרבנן, ולא הועיל מידי דהרי המג"א רצה ליישב ב' הוראות דהתירו להוציא הזבל ולא התירו לבנות בהכנ"ס ושלא לעשות פלוגתא בין גדולי המורים נכנס לחלק דבבהכנ"ס איכא חה"ש ולא בהוצאת זבל מן הרחוב, ואני מצאתי לו חבר למג"א בתשוב' דרכי נועם סס"י ט' שכ' דמן הדין מותר לשתות טאבאק ביום התענית דלא הוי כשותה, אלא שלא ישתה בשווקים שלא יראוהו הגויים ויש בדבר חה"ש דאינהי ס"ל שאסור לשתות טאבאק ביום התענית שלהם ואין ראוי לזלזל בתענית שלנו לפניהם, לפי שהם מחזיקים אותנו שאנו מחמירים בכל דבר ודבר עכ"ל וזו היא כסברת המג"א דיש חה"ש בפני נכרים שהם מוחים ביום חגם אם נניח אנחנו לעשות ביום חגינו: וכשאני לעצמי היה נ"ל לתת טעם על מה שלא רצו להתיר בנין בהכנ"ס ולא סמכו על הא דברבים ליכא חשדא ובהוצאת הזבל סמכו ע"ז עפמ"ש הב"י סי' תרע"א הא דבנר חנוכה באיכא ב' פתחים חששו לחשדא, ובבהכנ"ס ל"ח, דבנ"ח איכא פסידא דממונא יחשדוהו יותר, והמג"א דחה תי' זה דגם בבהכנ"ס איכא פסידא דבטל משווקים, ומ"מ סברת הב"י בעצמותה נכונה דוודאי במקום פסידא דממונא קרוב יותר שיחשדוהו מהיכא דליכא פסידא ולפ"ז יש לחלק דהא דאמרו דברבים ליכא חשדא היינו דוקא היכא דליכא פסידא דממונא אבל היכא דאיכא פסידא גם ברבים איכא חשדא, ולכן לבנות בקבולת ידוע דיש פסידא דע"י שינוחו הפועלים בשבת ונתאחר הבנין כמה פעמים יופסד ע"י גשמים ורוח חזק וכדומה המתרגשות לבא וצריך לפייס האומן ולהרבות בשכרו למען ינוח ביום השבת כידוע, לכן לא רצו הגאונים להתיר בנין בהכנ"ס ולסמוך דברבים ליכא חשדא, אבל בהוצאת הזבל מן הרחוב דאין פסידא באיחור יום א' וגם פסידא דפועלים העוסקים במלאכה גרועה זו ליכא כידוע לכן סמכו להתיר משום דברבים ליכא חשדא כנ"ל: עוד יש לי לומר דבבהכנ"ס ראוי להחמיר יותר מכל שאר בנינים וכיוצא בו, דבש"ס מ"ק י"ב ע"א בחד תי' משני אדם חשוב שאני הגם דבהיתר גמור הי' מ"מ אדם חשוב יחמיר על עצמו דלא למיעל ביה, חזינן דגנאי הוא לכנוס בבית שנבנה בשבת אפי' בהיתר, רק לתי' בתרא אפי' אדם חשוב א"צ להחמיר, וכ"ז בבנין רשות, אבל לבנות בנין של מצוה, בית ה' מקדש מעט בשבת, להתפלל בו ברבים ושכינה מקדמת ואתי' בוודאי אין ראוי' לבנות אפי' בהיתר שמתירי' לבנות בנין של רשות שאין זה כבוד ה' לבנות לו בית מכון לשבתו בשבת, כנ"ל מלתא בטעמא ועיי' בכ"ז: ואבוא אל דברי פר"מ נ"י שפתח בכחא דהיתרא באמרו כי במקומו ליכא משום מ"ע דרוב ככל בונים בונים בקבולת דומה למ"ש בשו"ע סי' רמ"ד אם דרך רוב אנשי המקום להשכיר תנור באריסות מותר, ונסמוך על הנוב"י קמא חאו"ח סי' י"ב, במח"כ הנוב"י הי' נעלם