כתב סופר אורח חיים ח

ולס"ד גם בס"ת סתמא לשמה קיימא והוי כמפרש שכותב לשמה וכיון דבעי לשמה יש קפידא מי יעשנה אבל בסוכה דל"ב לשמה וכן לרב דל"ב עשיי' ציצית לשמה לא ילפי' מיני' דוקשרתם וכתבתם: עוד בדרך קצרה גם אם ננקוט כד מפרש ברייתא דיגנוז משום וקשרתם וכתבתם ולא רצה לומר משום לשמה דלא פשיטא לי' הא דרשב"ג דבעי לשמה כלל ומוכח מהקישא דיש קפידא שלא יכתוב רק מאן דאיתא בוקשרתם הגם דל"ב לשמה כ"ז עד דלא ידע דבעי לשמה צ"ל הכי מהקישא, ולאמת דפסקינן דבעי כתיבה לשמה לא מוכח מהקישא רק במילתא דבעי לשמה לאפוקי סוכת גנב"ך ועשיי' ציצית לרב דל"ב עשיי' לשמה ועיי'. והנה כנים דברינו וצדקו מסברא ליישב דל"ק ממ"ש ר"ת דאשה לא תעשה ציצית דלהלכתא דבעי עשיי' ציצית לשמה דמיא לוקשרתם וכתבתם, אבל מ"ש ר"ת דלא תאגד לולב לא א"ש חוץ אם נאמר דס"ל דבעי אגד לשמה, ובאמת בכמה ראשונים המביאים שיטת ר"ת אינם מביאים על שמו רק שלא תעשה ציצית, וכן רמ"א אין מביאו רק בהלכ' ציצית, אמנם המג"א כ"כ בס' תרמ"ט ובסי' י"ד דכן לכל דבר אשה פסולה ולפמ"ש דוקא לעשות ציצית דבעי כתיב' לשמה ולא בד"א ולמ"ש תוס' משמו ה"ה דלא תאגד לולב אפשר לכתחילה ומדרבנן, אלא בציצית מביאים בשם ר"ת דפסל ציצית שעשאם אשה עי' ב"י סי' י"ד י"ל דוקא ציצית אבל בלולב וכדומה רק לכתחילה מדרבנן אטו ציצית וס"ת תו"מ דפסולות לכתוב ולעשות מדאורייתא כנלפע"ד ועיי': והנה בהגה"מ בשם מהר"מ ומובא בב"י וז"ל ציצית שעשאה נכרי פסול מכאן פסק רבינו יודא וב"י דנש' יכולים לעשות ציצית שאינו ממעט אלא גוי אבל בשם מהר"מ מצאתי דאין להם לעשות ציצית דכתיב בני ישראל ועשו להם ציצית וכו' והנה מביא תחלה מדיוקא דממעט נכרי אבל נשים יכולות לעשות, ומביא שיטת מהר"מ דממעטי' נשים מבני ישראל ועשו להם והיינו בני ולא בנות וקשה הא רב לא אמר אלא דממעטי' נכרים ולמה לא הקשה הג"מיי על מהר"מ וצ"ע: ונ"ל הנה המג"א הקשה למה לא ממעטי' נשים מב"י ולא בנות ישראל כדדרשי' בקדושין ובמנחות, וכ' האלי' רבה דלחד לישנא במנחות דרש רב מועשו להם דנכרי כשר מדכתיב ועשו להם יעשו להם אחרים, ולישנא דממעט נכרי מבני ישראל ועשו להם מיותר לרבות נשים עיי' בו, ודבריו תמוהים הא צריך להם ולך חד למעט גזול וחד דבעי לשמה וכבר תפס עליו בברכי יוסף ומ"ש הב"י דחוק ורחוק דמחדש דרש חדש מדילי', אבל הועילו לנו דברי האלי' רבה ליישב שיטת מהר"מ דהא דממעט רב רק נכרי משום דרב לא ס"ל דבעי לשמה כמ"ש רמב"ן במלחמות סוכה ט' דס"ל לרב ע"כ כן ל"ב לישנא דגם ללישנא דממעט נכרי ע"כ ס"ל דל"צ לשמה דנכרי אינו עושה לשמה ואייתר לרב ועשו להם לרבות נשים ולכן לא ממעט מבני ישראל רק נכרי, אבל להלכתא דקיי"ל כשמואל דבעי לשמה לא אייתר ועשו להם לרבות נשים ממעטי' מב"י גם נשים כמו בכ"מ ב"י ולא בנות ישראל כנ"ל: עוד י"ל כעין זה דכל דאפשר להצריך קרא למעט נכרי לא ממעטי' נשים, ודמנחות וקדושין שאני דקרא מיותר ורב דממעט נכרי לא ממעט נשים, והיינו רב דל"ל דבעי לשמה בציצית וה"א נכרי ג"כ כשר צריך בני ישראל למעט נכרי ולא ממעטי' נשים, אבל להלכתא דבעי עשיי' לשמה ל"צ קרא למעט נכרי דלאו בר לשמה הוא, אייתר בני ישראל למעט נשים, ורבינו יודא ור"י אמרו דוקא נכרי ולא אשה מדממעט רב רק נכרי או כמ"ש רמב"ם דלא בעי עשיי' לשמה וכ' הכ"מ וב"י דנפקא לי' לרמב"ם מדבעי למעט נכרי דלאו בר לשמה הוא ש"מ דלא בעי עשיי' לשמה רק טויי' וכתבו שפיר להלכתא דוקא נכרי ממועט ולא אשה דלא אייתר קרא למעט אשה, או דס"ל אע"ג דבעי עשיי' לשמה מ"מ צריך למעט נכרי דה"א סתמא לשמה, או דה"א לרבות נכרי מועשו להם כ"כ תוס' מנחות, ומהר"מ ס"ל דלהלכת' עשיי' וטויי' בעי לשמה וא"צ למעט נכרי ומיותר בני ישראל למעט נשים וא"ש נכון ועיי': והנה לשיטת ר"ת דנשים פסולות לעשות ציצית משום דליתנייהו במצות ציצית פשוט דה"ה קטן כמו דפסול לס"ת ותו"מ כמ"ש המג"א, ולשיטת מהר"מ דנשים ממועטי' מבני ישראל ולא בנות דוקא נשים אבל קטן אינו ממועט וכ"כ האלי' רבה והוא פשוט, אלא דצל"ע על הג"מיי דבתר דמביא שיטת מהר"מ כ' וכן בתוספ' פסק ר"ת דכל מצוה שאין הנשים מחוייבות בהן כגון לולב וציצית אין הנשים עושו' לנו מדאמרי' פ' השולח כל שישנו בכתיבה וכו' משמע דדין של מהר"ם ושל ר"ת שוה, והא לר"מ קטן כשר בעשיי' ולר"ת קטן ג"כ פסול וצ"ע: ואחר התבוננות ושים לב עלה במחשבה לפני דבאמת לא מצינו לא' שכ' בשם ר"ת דקטן פסול וכולם מביאים רק דנשים פסולות לעשות ציצית, ונ"ל דהנה בתוס' גיטין כ"ב ע"ב הקשה ל"ל לומר בחש"וק דפסולי' משום דלאו בני דיעה נינהו תיפוק לי' דלאו בני כריתות נינהו וכ' דבקטן י"ל שיהי' ב"כ כשיגדל וחו"ש לכשישתפו אלא דמנכרי קשה, וצריך להבין הא מוקשרתם וכתבתם ממעטי' קטן אע"ג דאתי' לכלל קשירה כשיגדל, ומ"ש לענין גט דמקרי ב"כ משום דכשיגדל יהי' ב"כ וצ"ע ונ"ל דמה דממעטי' מהקישא דוקשרתם וכתבתם דקאי קרא במי שמניח תפילין מחמת חיובו הוא בוכתבתם אבל מי שאינו מניח אע"ג שיבוא לכלל חיוב מ"מ ממעטי' מהקישא, אבל לענין ב"כ לאו מקרא נפקא לתוס' אלא מסברא דכמו דמי שאינו ב"כ פסול לשליחות הה"נ לכתיבה כן הי' ס"ל לתוס' תחלה ולבסוף הדר מזה לגמרי דל"ב ב"כ לכתיבת הגט דל"ב שליחות ותחלה דס"ל לתוס' מסברא דכל שאינו בכריתות א"י לכתוב כ' די"ל דכל שיבוא לידי כריתות, קטן לכשיגדל וחו"ס לכשישתפו מסברא מיקרו ב"כ וכיון דליכא קרא דממעט את מי שאינו ב"כ סגי מצד הסברא בשאפשר שיבוא לידי כריתות כנ"ל: אמנם עיי' רש"י גיטין ד' ט' ע"ב שכ' דנכרי פסול דלאו ב"כ וכ' פי' שם ובדף כ"ב דלרש"י צ"ל דחש"וק לא מפסלו משו"ה כיון שאפשר שיבואו לידי כך, ורש"י כ' שם דמקרא ילפי' וכתב ונתן כל מי שהוא בונתן הוא בוכתב, וא"כ ודאי קשה מ"ש מסתו"מ דקטן ממועט מוקשרתם וכתבתם אע"ג שיבוא לחיוב וקשרתם לכשיגדל וצ"ע: ונ"ל דיש לחלק בין הדרש דוקשרתם וכתבתם ובין וכתב ונתן, דהתם כתיב תחילה וקשרתם מי שהוא בר קשירה שמחוייב ועושה והדר כתיב וכתבתם דרשי' מי שהוא קושר והוא עכשיו ב"ח מצוה, הוא בוכתבתם, אבל גבי גט כתיב וכתב, והדר כתיב ונתן דרשי' מי שהוא בונתן כותב ואפי' קטן כותב משום דיבוא לכלל ונתן אחר שכתב ויש בכחו לכתוב עתה ואפשר שיתקיים בו ונתן אח"כ ולא ממועט רק נכרי שלא יבוא לכלל ונתן מעולם כנ"ל והבן: ואומר מעתה גם לשיטת ר"ת קטן כשר לעשות ציצית דהא בציצית לא כתיב קרא כמ"ש תוס' דוקא בסתו"מ גלי קרא מהקישא, אבל בציצית ליכא הקישא, ור"ת ס"ל מסברא דאשה פסולה לעשות ציצית כיון דמצינו שפסלה תורה לסת"ומ, אבל לא ילפי' רק מה דאיתא מסברא והיינו אשה דלא תבוא לידי חיוב לעולם, אבל קטן דיבוא לכלל חיוב ליכא סברא, רק דבסתו"מ א"א לנו למיזל בתר סברתינו וממעטי' הכל וקשרתם קאי על מי שהוא עכשיו ב"ח ועושה מצות קשירה אבל בציצית וכדומה לא ילפי' במה מצינו רק מה דאיתא מסברא, ועיי' כעין זה בר"ן שבועות פ' שבועות שתים בתרא דלולי סבר' דחזי לאצטרופי לא הוי ילפי' במה מצינו מחלב לכל איסורים דח"ש אסור ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר מיהא איכא: ולולי דמסתפינא הי' נ"ל לומר דטעמא שלר"ת ג"כ דממעטי' מבני ישראל ולא בנות ישראל אלא דלולי דמצינו כעין זה דפסלה תורה את מי שאין מחוייב בדבר לא היינו ממעטי' מבני ישראל ולא בנות, ולכן לא ממעט רב נשים דס"ל דליכא סברא למעט נשים וכבר כתבנו לעיל ביישוב קושי' תוס' על ר"ת מרב דלדידי' דס"ל דל"ב עשיי' לשמה וליכא סברא למעט נשים ולא דמי' לוקשרתם וכתבתם דבעי כתיבה לשמה ולדידן דס"ל דבעי לשמה בציצית איכא סברא דנשי' פסולות הגם דבציצית לא כתיב קרא כמו בסתו"מ, מ"מ כיון דכבר מצאנו דפסלה תורה נשים כיון דאינן במצוה זו ממעטי' נשים גם גבי ציצית מבני ישראל ולא בנות ישראל וא"כ קטן כשר דבכלל בני ישראל הוא דשאני אשה דלא תבוא לכלל חיוב לעולם משא"כ קטן לא מיעטה תורה ואדרב' בכלל בני ישראל הוא כנ"ל, והא"ש דעירב הגה"מ שיטת הר"מ ושיטת ר"ת דליכא נ"מ לדינא לענין קטן, וגם בגוף הדרש בני ישראל ולא בנות מודה ר"ת, אלא דר"ת מביא סייעתא ודמיון ומילתא בטעמא דממעטי' נשים מב"י משום דכבר מצינו כן בסתו"מ כל דליתא בקשירה וכו' כנלפע"ד נכון וא' מב' דרכים יתכנו ואינם רחוקים ממרכז האמת בשיטת הר"ת ומוכרחי' מדלא נמצא לו לר"ת שאמר דקטן פסול וכן משמע מהגה"מ כמ"ש, ולדרך השני צ"ל הא דכ' ר"ת דאשה לא אוגדת לולב הוא מדרבנן ולכתחלה, משום לתא דציצית ועיי': ועוד בה שלישי' והיתה לבאר לחלק בין וקשרתם וכתבתם דממעטי' קטן ובין ציצית דלא אמרי' דקטן דלאו בר חיוב מצות ציצית פסיל לעשות. ואקדים הש"ך יו"ד סי' א' ס"ק כ"ד מביא בשם הלבוש דקטן פסול לשחיטה משום שאינו מצווה בזביחה כמו נכרי דפסול משו"ה והש"ך דחה דקטן מצווה שאסור לו לאכול בלא זביחה ועיי' תב"וש בשם מהרי"ל דחו"ש מוזהרי' עליהם דאל"כ למה שחיטתן כשירה, נראה דס"ל דקטן וחו"ש כשרים משום דמוזהרים עליהם והיינו שלא לספות להם בידים, והי' כ"ז בהעלמת עין מן הנוב"י תנינא חאו"ח סי' א', אלא דבאמת כ"ז דוחק שיהי' משו"ה ב"ז משום דמצווה להפרישו וכ' התה"ד כדי שלא להרגילו כשיגדל, ואין זה אסורא דקטן והארכתי במק"א, והעלתי דאיכא קטן בוזבחת כיון שאם יגדל יהי' באיסור עשה דוזבחת כמ"ש תוס' גיטין כ"ב ועיין גיטין פ"ה דאתי' לכלל הו', אלא דקשה מדממעטי' קטן לכתיבת ס"ת מוקשרתם ול"א דאתי' לכלל כשיגדל, ונ"ל לומר מילתא דמסתבר דכל דמעשה זה שהוא עושה יש בו גם לעצמו תועלת לאח"ז כמו זביחה ניהי דעכשיו מותר לו לאכול בלא זביחה, מ"מ אם ישחטנה עתה כדינה מתירה לו לעצמו לכשיגדל דאלו היה נוחר אותה היתה אסורה לו בגדלותו ומעשה הזביחה שעושה עתה מכשרת לו הבהמה לכשיגדל מיקרי איכא בזביחה, הגם שעכשיו א"צ לזביחה זו, אבל גבי וקשרתם ל"א כיון דאתי' לכלל קשירה לכשיגדל יחשב גם עתה בר קשירה, דאין בקשירה של עכשיו שום תועלת אפי'