כתב סופר אורח חיים עח

ולתשלום הענין הנני מזכיר לפניך אשר כבר באזנך שמעת ממני שמע טוב בדרוש דשבה"ג דרוש ראשון בפרקא דכלה כאשר איוה ה' למושב לי על כסא הרבנות למלא מקום אבינו הקדוש זצ"ל אז אמרתי בהמשכת דברים אלו דבר דבור על אפניו דבר בעתו בש"ס ברכות כ"ח ע"א דאמרה לי' דביתהו דר"א לר"א דלמא מעברי' לך אמר לה לשתמש אינש יומא חדא וכו' אמרה לי' לית לך חיוורתא וכ' רש"י ונאה לדרשן להיות זקן, וצ"ל דמה שאמרה אח"כ ל"ל חיוורתא ואין ראוי' שיהי' נשיא ודרשן הול"ל לו מיד מעיקרא דדינא פרכא שאינו ראוי' לכך כלל, ולמה אמרה תחלה דלמא מעבירנא לך שהוא חשש בעלמא על לעתיד, ובתר שהשיב לה לשתמש אינש וכו' הדרה ואמרה לי' דלא נאה לו להיות נשיא והוא דקדוק עצים דבעי ישוב ואמרתי דבר בעתו מה טוב, כי מה שאמרה לו לבסוף ל"ל חיוורתא וראוי' לדרשן שיהי' זקן שיהיו דבריו נשמעים ע"ז יש להשיב כי קומרא דאבתי' אהני לי' כי ישמעו לדבריו הגם שהוא בעצמו רך בשנים יתכבד בכבוד אבותיו, האב מזכה ברא בנוי בחכמה וכו' וכן אמרו בשעה שקבלוהו נוקמי לר"א דהוא חכם ועשיר ועשירי לעזרא, ולכן הקדימה ואמרה לי' דלמא מעברין לך אח"כ כדעשו לר"ג, ואמר הוא לשתמש אינש וכו' היינו בוודאי כדי בזיון כשיעבירו אותו מאחר שעלה וירד מגדולתו, אבל מוחל הוא על כבודו ולא איכפת לי' אם יזכה להיות נשיא זקן יושב בישיבה יושב ודורש לזמן קצר, וע"ז אמרה לית לך חיוורתא ומצד עצמיותך אינך ראוי' והגון לכך להיות יושב ודורש, אלא שיש בך טעם זקנים זכות אבות ולכבודם תתכבד וכיון דלאו כבוד דידך הוא אינך רשאי למחול על כבוד אבותיך ונעשה לו נס ואהדרו לי' תמני סרי דרי חיוורא הראו מן השמים כי טעם זקנים יקח ויש בו דעת זקנים מלבד זכות אבות ראוי' לכך והיו במספר י"ח להודיע כי הוא איש ח"י רב פעלים מקבציאל וראוי' להיות נשיא בישראל: והנני חוזר לדברינו ביישוב קושיתנו על סוגי' ש"ס ברכות, הגם שמלך שמחל ע"כ א"כ מחול מ"מ מקשה שפיר על רב מדר"א בר"צ דרצו לקראת מלכי ישראל דהוא והם כולם חייבים למחול ע"כ נגד כבוד המקום והוא נכון ופשוט, אלא דעדיין לא נחה ונתיישבה דעתי לגמרי די"ל שאני כבוד מלך שהוא עצמו כבוד ה' שמכבדין למלך בשביל שנתן וחלק לו הקב"ה מכבודו ית"ש וכן מברכי' על מלך ישראל שחלק ולמלך או"ה שנתן מכבודו וכו': ובדרוש אגדה אמרתי מאז מ"ש רש"י בפ' ויגש ויפול על צואריו אבל יעקב לא נפל ולא נשקו ואמרו רבותינו שהי' קורא ק"ש, וצ"ל למה לא קרא ק"ש לפניו או לאחריו כמו יוסף שבוודאי הי' קורא ק"ש לפניו או לאחריו, וי"ל להיות כי מצינו שכיבד יעקב את יוסף בכבוד מלך כדאמרו וישתחו ישראל על ראש המיטה תעלא בעידני' סגיד ל', ולפמ"ש דמה שמכבדי' למלך הוא מפני שהוא נבחר מאת ה' וחלק לו מכבודו וזהו כבודו של מלך בו"ד שחלק לו מלך מלכי המלכים הקב"ה מכבודו ומי שפורק מעליו עול מלכות שמים ומקיל בכבודו, ומכבד למלך בו"ד נגרע כבודו של מלך בו"ד כמובן, ומקרא אני דורש בזה ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב, ובמדרש עם שונים הלכות אל תתערב והוא תמוה ונ"ל דאמר קרא ירא את ה' בני ועי"ז תהי' ירא גם מפני המלך כי חלק לו ה' מכבודו, ועם שוני' המשנים שאין להם יראת ה' ופורקים עולו מעל צואריהם לגמרי לולי יראת מלך בו"ד שאינו סובל עם בלי עול משפטים וחקים כל עם ועם ילכו בשם אשר בו יכונה ולא יהיו בלי דת המקשר אותם ולא יהיו כעיר פרוצה, והיינו ועם שונים שיראים את ה' מפני שיראים מפני עונשי המלך כי מלך במשפט יעמיד ארץ וחמת מלך וכו' אל תתערב, וא"ש המדרש עם שונים הלכות אל תתערב כי אלו שמחזיקים בדתם מפני יראת המלך שונים ומשנים ההלכות מזמן לזמן לפי המקום ושינוי העתים ומלכים ושרים מסכימים עמהם כי כן נכון לפי שכל אנושי, אבל מי שיראת ה' קודמת ליראת מלך בו"ד ונהפוך הוא שהוא ירא מפני המלך בשביל שמורא שמים עליו הוא פי מלך שומר על שבועת דברת אלקי' מפני שנשבע להקב"ה שיקיים דבריו איש כזה לא ישנה הלכות לפי המקום והזמן בהסכמת מלך ושרים כי את אלקים הוא ירא ואת מצותיו שמור ישמור ולעשות רצון ה' הוא חפץ והיינו ירא את ה' בני ועי"ז ומלך תירא מפני המלך, ועם שונים הלכות מזמן לזמן אל התערב והבן: ואחר הוצעת דברים אלו מובן הא דקרא יעקב ק"ש בשעה שהתראה אל יוסף פא"פ לאשר כיבדו ליוסף בכבוד מלכים ולהראותו כי מכבדו בכבוד המקום שחלק לו מכבודו ולא מפני שהוא נבחר מאת פרעה מלך בו"ד לכן קרא וקיבל עליו עול מלכות שמים ומשו"ה מכבד אותו כ' חלק לו ה' מכבודו ונתן מהודו עליו ועי"ז נתעלה כבוד מלכותו של יוסף וא"ש נכון: ולהיות כל מה שמרבי' בכבוד המלך ומברכי' שחלק או נתן מכבודו וכו' מתעלה כבוד ה' כי מכבדי' למכובדיו לכבודו, אפשר בכה"ג לא אמר ר"י אמר רב דכבוד הבריות כזה אין דוחה לאיסור, ול"א רק במוציא כלאים בבגדו וכדומה דליכא כבוד שמים אלא כבוד הבריות בוודאי מסתבר לעשות רצון ה' עדיפא מכבוד בריות, אבל בכבודו של מלך שיש בו כבוד ה' מנ"ל דאמר רב כה"ג אין חכמה וכו' נגד ה' שאינו נגד ה' רק לכבוד ית"ש כי הוא עשהו ולו הגדולה והתפארת שהוא המתנשא לכל לראש וצ"לע לפום רהיטא: ולקושטא דמלתא לדינא מוכח מר"א בר"צ עצמו דאפי' לקראת מלכי ישראל לא שרי רק איסור דרבנן דהא אמר ראב"צ מדלגין היינו ע"ג ארונות שהם רק טומאה דרבנן לקראת מלכי ישראל ומלכי או"ה משמע כמו ארונות שדלגו לקראת מלכי או"ה כן לקראת מלכי ישראל דוקא ע"ג ארונות שהם מן הרוב שיש בהן חלל טפח, אבל ע"ג ארון שאינו מן הרוב שיש בהן חלל טפח דאיכא ספק טומאה דאורייתא אפ' לקראת מלכי ישראל דמברכי' שחלק מכבודו וכתיב בשלמה וישב שלמה על כסא ה' מ"מ לא שרי רק טומאה דרבנן: ויש לעיי' לפמ"ש תוס' לקמן כ' ע"א סוף ד"ה שוא"ת דטומאת כהנים הותרה בקום ועשה משום כבוד הבריות ולא ילפי' מיני' דט"כ קיל דאינו שוה בכל לפ"ז לא צ"ל כדמתרץ תחלה כדרבא וכו' ורוב ארונות וכו' דאפי' טומאה דאורייתא נדחה מפני כבוד הבריות ועיי' רמב"ן בספרו תולדות אדם, ולפמ"ש מדאמר ראבר"צ מדלגי' היינו ע"ג ארונות וכו' ולא לקראת מלכי ישראל משמע דוקא ע"ג ארונות דליכא רק טומאה דרבנן, דאל"ה מאי קמ"ל הא טומאה דאורייתא נדחית, ועוד דמשמע מלכי ישראל דומי' דמלכי או"ה ובמלכי או"ה בוודאי רק בטומאה דרבנן דמשום שמא יזכה בוודאי לא התירו רק טומאה דרבנן לכל היותר, ולשיטת רש"י לקמן דבמת מצוה אין כאן דחי' דלא על מ"מ נאמרה תחלה א"ש כמובן ולתוס' ודעימי' לפום רהיטא צל"ע: וזאת תורת העולה מדברינו, העולה לדינא לעניות דעתי, א') דיש מצוה וחיוב לכבד למלך א"ה ולנהגהו בכבדות ואפי' לצאת ולרוץ נגדו, ב') אפי' כבר ראה אותו ולא בא פעם שנית לא בחיל ולא בכח כבוד יותר מפ"ר, ג') אפי' איסור דרבנן נדחה מפני כבודו בצירוף שיש בו ג"כ משום שאם יזכה יבחין וכיון שהותר בפ"ר גם בפעם שני' ושלישי' עד אין מספר תדחה איסור דרבנן מפניו וסמוך לבי כיון דמלתא דרבנן היא מסתבר דמחלו על יקרייהו כל כה"ג כמ"ש רש"י וכדברי קדשו של אבינו רועינו מאורינו ומורינו זצ"ל: ונבוא לנדון שלפנינו לצאת לקראת המלך יר"ה ביה"כ שחל בשבת עם ס"ת ברחוב שאינה מעורבת לא נ"ל להתיר מעיקר הדין הגם דאיסור דרבנן נדחה מפני מלכי או"ה כמו שבארנו היינו משום כדי שאם יזכה יבחין וטעם זה שייך דוקא לצאת לקראתו כדי שיראה כבודו ואם יזכה יבחין מה בין כבודו לכבוד מלכי ישראל, אבל אין להתיר טלטול ס"ת במקום האסור דהא משום שאם יזכה ל"ש בזה כמובן ומשום להרבות כבודו עי"ז הא לא אמר ראבר"צ דמותר במלכי או"ה משום כבודו אלא משום שאם יזכה וגם לפמ"ש דתרתי אית בי' משום כבודו ומשום שאם יזכה יבחין וכתבנו משו"ה כיון שהותר בצירוף ב' טעמים בפעם ראשון שוב לא נתנו התירא לפרקים ולשעורי' והתירו בכ"פ כ"ז בדבר דשייך ג"כ משום שאם יזכה יבחין, אבל בדבר דלא שייך גבי' שאם יזכה יבחין כמו בנדון שלנו לא התירו מעיקרא ל"ש פ"ר ל"ש פ"ש ושלישי כנלע"ד לעיקר דינא: אמנם כן לאשר כבר נהגו מקדם קדמתו לצאת לקראת המלך עם ס"ת וכבר הורגלו בי' וידוע להון, המונע בדבר זה נראה לעין כמזלזל ומוריד כבוד המלך הגם כי טעמינו אתנו אנחנו ידענו כי לא מהקלות בכבודו הוא ח"ו, אם לפנינו גלוי לפניהם מי גלוי, אם לפניהם נגלה טעמינו, לפני ההמון אינו גלוי ונראה לעין המון כמוריד כבוד המלך ובזה בוודאי איסורא איכא וגם יש בו משום איבה וכמה דברים התירו משום חשש איבה, מה"ט נלפע"ד להסכים עמך למעשה להוראת שעה כאשר הי' פשוט בעיניך דמותר לצאת בס"ת ביה"כ שחל בשבת הגם דאית בי' תרתי לכמה פוסקים מ"מ מה"ט דכתבנא ראוי' ונכון להתיר אם אי אפשר ע"ד היתר ועיי' ט"ז סי' שמ"ט ס"ק א' דבכרמלית עצמו אפשר ע"י הושטה אבל מחצר לכרמלית אסור וע"י עכו"ם הו"ל מ"ע הבאה בעבירה דזלזול הוא לס"ת לטלטל ע"י עכו"ם, ועיין אבן עוזר שם עצה היעוצה ועיי' מג"א סי' ש"א ס"ק ח' ובמחצית השקל שם. גם יש לצדד להתיר ע"י קטן מרשות היחיד לרחוב עיי' ט"ז סי' ש"מו סס"ק וי"ו ועי' תשובות ח"ס חלק ששי ס' י"ג, וכאן לא שייך אתי למסרך דלא שכיח כלל כה"ג, וברחוב יש להתיר אפי' ע"י קטן א' לטלטלו פחות מד"א די"ל בקטן לא שייך איסור דפחות מד"א דאסור משום דאתי לטלטל ד"א בב"א וקטן אין דרכו לילך בב"א עיי' ריטב"א יבמות סוגי' דקטן או"נ, ויש לעיין להקשות וליפרך שם בזה ע"ד פלפול ואכ"מ, הנלפע"ד ואשר העלתה מצודתי וישוטטו רעיוני בענין זה הוצעתי לפניך ואת אשר תבחר תקרב, ויהי' לנו טוב מועל וערב הכ"ד אחיך אוה"נ דש"ת חותם באהבה עם ברכת גמח"ט לאלתר לחיים טובים ומתוקנים ונזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולראות פנים פ"ב ג' ג' דסליחות ברכות לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל