כתב סופר אורח חיים עז

למלכי או"ה, וראיתי במחצית השקל שנכנס לחלק דבפניו צריך לחלוק לו כבוד, אבל לרוץ כדי לראותו זה דוקא במלכי ישראל אבל למלכי או"ה ליכא מצוה רק כשעומד בפניו שידבר עמו במענה רך בכבוד והוד ודבריו באפשר נכונים ליישב הא דצוה ה' למשה שידבר עמו פא"פ רכות ולא קשות מפני כבוד מלך, אבל אלי' ששנס מתניו ורץ לפני אחאב זהו יתרת הכבוד ובשלילותו ליכא הורדת כבודו, אם לא שנאמר שהי' מוכרח לכך מיראתו אותו א"כ בלא"ה דחוי' ראי' הילקוט משם, והנלפע"ד בוודאי גם מלך או"ה צריך לכבדו ולנהג עמו בכבדות כל האפשר אבל בוודאי יש מצוה יותר ביתר שאת לכבד מלך ישראל וכתיב שום תשים וכו' שתהי' אימתו עליך ומנוסח הברכה אנו למדים החילוק שעל מלך ישראל שמברכי' שחלק ועל מלך או"ה שנתן ועיי' ט"ז רס"י רכ"ד ס"ק שנתן טעם על שמברכי' על חכמי ישראל שחלק ועל חכמי או"ה שנתן, וטעם זה בעצמו הוא בשינוי הברכה שעל מלכי ישראל ועל מלכי או"ה: ואחר הוצעה זו אומר אני הא דאמר ראבר"צ ואפי' לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין משמע דמשום כבודו ליכא לאו דליכא מצוה לרוץ לקראתו כדי לכבדו אלא דמשו"ה לא היו מתירין איסור דרבנן רק משום כבודו של מלך ישראל כי רב הוא, לכן אמר משום שאם יזכה יבחין התירו איסור דרבנן, אבל היכא דליכא איסור מצוה לרוץ לקראתו כדי לכבדו וכן כיוצא בו ומיושבי' ראיותיו של החמד משה אשר חמד למו מן הילקוט כנ"ל ברור: ויש להוסיף דברים הגם דאמר ראבר"צ דנגד מלכי או"ה לא התירו משום כבודו אלא משום שאם יזכה היינו לולי דאיכא משום שאם יזכה לא נמנו להתיר דבר זה לדלג ע"ג ארונות ומאחר שהתירו משום שמא יזכה יבחין שוב לא פליגו רבנן בדבר בין פעם ראשון לפעם שני ולא נתנו דבריהם לשעורי' בין בא פעם שני' בכבוד וחיל גדול יותר וכיון שהותר פ"א משום שאם יזכה הותר בכל פעם הגם דמשום שמא יזכה יבחין ליכא מ"מ הא מצוה איכא, וכיון שהתירו בפ"ר במלכי או"ה כמו במלכי ישראל שוב לא חלקו בין מלכי או"ה לישראל והתירו הדבר בכל פעם כיון דמצוה איכא הגם דליכא מצוה כ"כ במלכי ישראל כנ"ל נכון לדינא ממשמעות דברי ראבר"צ ושטיחות לשון רמב"ם, בעזרת מתנשא לכל לראש, חונן דעת לאדם לחקור ולדרוש: והרוחנו עוד בדברינו אלו ליישב עוד הפעם דקדוקו של המג"א מדל"א משום כבוד מלכות ומשום שמא יזכה לא גזרו, ולמ"ש א"ש דהי' קשה עדיין למה התירו לדלג במלכי או"ה בכל פעם בלי הוספת חיל וכבוד כמו במלכי ישראל כדמשמע מדברי ראבר"צ, ולכן נקיט רק חד טעמא משום כבוד' היינו משום כבוד מלכות בין דישראל בין דאו"ה התירו בכל פעם לדלג ע"ג ארונות דמשום כבוד גם באו"ה איתא ודאמר ראבר"צ משום שאם יזכה יבחין היינו דלולי כן לא התירו כלל אפי' בפעם ראשון כדכתיבנא וא"ש נכון ועיי': ודע דיש לי מקום עיון על קושי' ש"ס על ר"י אמר רב מראבר"צ דאמר מדלגי' היינו וכו' לקראת מלכי ישראל, י"ל הא דאמר ר"י א"ר המוציא כלאים וכו' דאין חכמה וכו' נגד ה' משום שצריך אדם למחול על כבודו שלא לעשות נגד רצון ה' שהוא כבודו ית"ש ונ"ר לפניו שאמרתי ונעשה רצוני וכבוד שמים מי ניתן למחול, וכ"ז באדם יחידי ואפ' ת"ח דכבוד דילי' הוא ויוכל למחול, אבל כבוד מלך דוחה ל"ת דגדול כבוד הבריות כ"ז שאינו מוחל ומלך אינו יכול למחול ע"כ דלאו דילי' הוא: ומה שהבאני להערה זו לאשר בזכרון טוב לפני דברי קדשו של אבינו רבינו מאוה"ג זצ"ל ששמעתי מפיו הקדוש כ"פ כמעט בכל שנה בלמדנו מסכ' מגלה בישוב מ"ש רש"י ריש מגילה דפשיטא לרבא דמ"מ דוחה מגילה דגדול כבוד הבריות וכו' כ' דכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם והוא תמוה הא בש"ס ברכות מבואר דלא ילפי' מוהתעלמת דשאני איסורא מממונא וכבר עמד הפ"י מגלה בקושי' זו ונדחק: ונפל מלתא בדעתו בשעת מעשה הכתיבה זו ליישב עד"פ דקושי' זו על רש"י מתורצת בירך קושי' אחרת שנתקשו בה פ"י וצל"ח ברכות על תי' ש"ס שאני איסורא מממונא הא נהפוך הוא דממונא חמירא בכ"מ דהא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ועיי' תוס' ב"מ ספ"ק, ונ"ל הא בברכות על ר"י אמר רב קאי דס"ל הולכי' בממון אחה"ר י"ל דאין למילף איסור מממון דאולי דוקא בממון הקילה התורה משום כבוד הבריות, דאפשר דקיל מאיסור, והא"ש מ"ש רש"י במגלה דהא דפשיטה לי' לרבא דמ"מ עדיף ממגילה דגדול כבוד הבריות הגם דאיכא סברא דחמירא מגילה משום פרסומי ניסא דגדול כבוד הבריות שכ"כ עד דדוחה ל"ת שבתורה, ועדיין י"ל שאני מגילה מכל ל"ת משום פרסומי ניסא עדיף מכל ל"ת דהא דחי עבודה, לכן מביא רש"י דילפי' מוהתעלמת דאפי' ממון דחמירא להלכת' מכל איסורים שאין הולכי' בתר רוב בממון מ"מ ויתרה התורה משום כבוד הבריות שקל רבא בשקל זה כבוד הבריות דמ"מ נגד מגילה כן י"ל עד"פ: אבל אין לדברנו קיום להלכה דקיי"ל אין הולכי' בממון אחה"ר וקיי"ל כרב המוציא כלאי' וכו' פושטן אפי' בשוק דאין כבוד הבריות דוחה רק איסור דרבנן או שוא"ת בדאורייתא חוץ בממון אפי' בקום ועשה כמ"ש תוס' שבועות פ' שבועת העדות: והנה מ"ש הפ"י ברכות וצל"ח יש בתירוצם מן הדוחק, והעולה על כלנה יישוב המיישב דעת דברי קדשו של אבינו רבינו מאוה"ג זצ"ל דכוונת ש"ס ברכות שאני ממונא מאיסורא לאו משום קילותי' דממונא מאיסור, אלא משום דממון אתיהב למחילה חייב' התורה לבעל האבידה למחול על ממוני' נגד כבוד זקן שאינו לפ' כבודו וכן כל כיוצא בזה הנוגע לענין ממון אבל דבר איסור שהוא כבוד שמים לא ניתן ומי יוכל למחול וא"ש סוגי' דברכות, והא"ש מ"ש רש"י במגילה דילפי' מוהתעלמת כוונתו כמו דממון דאתיהב למחילה צריך למחול על ממונו משו"ה נמי מחלו רבנן איסור דידהו ופשיטא לרבא דמגילה נדחית מפני מ"מ דמחלו חכמים על דבריהם מפני כבוד מ"מ כמו דחייבה תורה שימחול בעל האבידה על ממונו מפני כבוד זקן שאינו לפי כבודו אלו דבריו הקדושים זצ"ל וש"י זכותו יגן עלינו כל ימי חיינו, ועיי' רש"י ברכות ד"ה בבית הפרס ובד"ה כל מילי דרבנן שכ' וז"ל ורבנן אחלוהו ליקרייהו נראה לעין תורתו של משה אמת דדרבנן נדחה מפני שאחולי אחלי ליקרייהו וה"ט דדבר שבממון נדחה מפני כבוד הבריות: היוצא לנו מדברי קדשו דמלתא דממונא דאתיהב למחילה אמרי' גדול כה"ב משא"כ אסורא דכבוד ה' הוא לא ניתן למחול, כי כן י"ל ג"כ הא דאמר רב דאין כה"ב גדול כ"כ שדוחה ל"ת שבתורה דוקא כמו מוציא כלאים בבגדו שפושטו אפי' בשוק משום שצריך האדם למחול ע"כ עצמו נגד כבוד ורצון ה', וכ"ז אם הכבוד של עצמו הוא שאפשר לו למחול אבל מלך דכבודו לאו דילי' הוא אלא של רב עם הדרת מלך שא"א לו למחול מנ"ל דבכה"ג אמר רב דכבוד הבריות אינו דוחה לל"ת והא לולי דאמר רב ה"א דדחי כה"ב לל"ת שבתורה ואפשר בכה"ג לא אמר רב ולא צ"ל דראב"צ בטומאה דרבנן דוקא אמר וצ"ע לכאורה, ואחר התבוננת רגע ראיתי דלק"מ דהא המלך והעם כולם מחוייבים בכבודו של הקב"ה וצריכים כולם למחול על כבודם מפני כבוד ה' ורצונו של מלך עליון ית"ש ואין חכמה ואין תבונה של כ"ע כולו נגד ה' וא"ש פשוט : ומדי דברי בענין זה ובמ"ש כי בדבר הנוגע לכבוד ה' יוכל וצריך המלך למחול ע"כ כי כולם חייבים בכבודו, כעין שאמרו בכבוד אב שהוא והיא חייבים בכבודו, אציע לפניך אחי מה שאמרתי מאז בביאור הפסוקים שמואל ב' ז' כתוב לאמור ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים, ויאמר דוד לפני ה' אשר בחר בי מאביך וכו' ושחקתי לפני ה' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם אמהות אשר אמרת עמם אכבדה, והנה יש להרגיש טובא בפסוקים אלו במה שאמרה מה נכבד היום מלך ישראל בהגלות וכו' הא איפכא הוא שלא הי' נכבד אותו היום בהגלות נגלות כאחד הריקים, וכי דברה עם המלך כמתלוצצים ובוטה כמדקרת חרב בדברי חרופים, גם לפרש תשובתו לפני ה' אשר בחר בי וכו' על עם ה' על ישראל המה דבר שפתים ואך למותר מ"ש על עם ה' על ישראל, גם מה שאמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני צריך ביאור מה רצה ומה יתן ומה יוסיף התנצלות ונתינות טעם על מה שאמר, ונ"ל ע"פ שאמרו ז"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול והטעם דכבוד לאו דילי' הוא אלא כבוד העם, וכ"ז אם בעצמו מצד מעלותיו אינו ראוי' להתכבד בכבוד מלכים, אבל אם הוא מצד עצמו ראוי לכל הכבוד הזה וכ"ש אם תרב גדולת מעלותיו עד כבר הראוי' לו לעצמו עולה על כבוד הציבור והוא מכבד עמו כי יקרא שמו עליהם בוודאי יוכל למחול ע"כ, והא"ש כראות מיכל ב"ש כי דוד מפזז ומכרכר לעיני כל מה שאין ראוי' לפי כבודו והוא מוחל ע"כ ואיך רשאי ע"כ שגאה וגאון בלבו כי הוא נכבד יותר מכל ישראל וכבוד דילי' הוא ואפשר לו למחול אמרה לו מה נכבד היום מלך ישראל שמראה בזה כי נכבד הוא בעצמו מכל ישראל ויוכל למחול על כבודו כי רב ועולה על כבודן של ישראל שהוא מלך עליהם בהגלות נגלות לעיני אמהות עבדיו כאחד הריקים ואינו חש לכבודן מזה נראה כי מוציא עצמו נכבד מכולם, והשיב לה דוד תשובה שלימה תשובה מאהבת ה' כי אני מוחל ע"כ לפני ה' אשר בחר בי וכו' לצוות אותו נגיד על עם על ישראל שהם עם ה' והוא ית"ש מלך עליהם מלך ישראל שמו ביחוד ואני והם מחוייבים בכבודו וכבוד כולנו מחול נגדו ושחקתי לפני ה' ואין גבהות לפני המקום, ואין חכמה וכו' נגד ה' ואמר עוד ונקלותי עוד מזאת שהייתי נגלה עוד בקלות יותר מזה אין להוכיח כי מתגאה אני שאני נכבד מכולם עד שאפשר ומותר לי למחול על כבוד עצמי כמו שאמרת מה נכבד היום גם אם נקלותי עוד יותר מזאת והייתי שפל בעיני בכ"ז לא נראה גבהות ורמות רוח בי אלא שאני שפל בעיני אלא כולם חייבים בכבודו ית"ש, ועם אמהות אשר אמרת היינו מה שנוגע ביני לאמהות עמם אכבדה שאיני מוחל על כבודי דלאו דידי הוא ומיושבי' כל הדקדוקי' והפסוקים יצאו מזוקקים: