כתב סופר אורח חיים עו

תמיד כהן א' ב' פעמים זאח"ז יצאה המחלוקה דלא ניחא להו, ואין קפידא לכהנים רק כשלא יקראו כלל לקרוא ראשון כבתחלה, אפשר בכה"ג יתוקן הדבר כשיקראו הכהן ראשון ומה שזכה להקרא במקום לו, ימחול על כבודו, ואחר שבירך ברכה אחרונה יצא מבהכנ"ס עד שנקרא ישראל אחריו כנהוג בכל פעם שהכהן יוצא עד שקראו ישראל במקומו ואין חוששין לפגמו כי כולם רואים שיצא וידוע שנוהגי' כך, כן הדבר הזה כנ"ל לפום רהיטא דנכון לעשות כן ע"פ הדין ומנהג, ועי' סי' קמ"ו סעיף א' ובמג"א ס"ק ב' דוקא לצורך גדול ונ"ל דמקרי זה צורך גדול כי גדול השלום וא"צ גדול יותר מזה, ועד"ז כל איש על מקומו יבוא בשלום ולא יפסידו הכהנים ולא הקונים, ואם א' מן הכהנים יתרצה ע"ד שכתבתי וא' אינו רוצה לצאת אחר שכבר קרא במקום כהן, יקראו תמיד לכהן הזה שמתרצה לצאת אחר שקרא ראשון, וזה שנשאר בבהכנ"ס אסור לקראו שאין קוראים כהן אחר כהן ויכולים לקרוא ישראל אח"כ, ותלמידי בוודאי ישמע לדברינו ואם כהן האחר לא יתרצה לא איכפת לנו כ"ז עלה במצודתי בעיון מעט דמעט כשרה חדא, ומע"כ ישים עין עיונו על מ"ש ויבחר מדברינו איזהו היכשר לפניו ועושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, הכ"ד באישון לילה אוה"נ דוש"ת חותם בברכת החג. פה פ"ב מש"ק ע"ס תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לו שנה טובה מתוקה ומבורכה, שמורה בכל וערוכה, מאלקי המערכה, לאחי חביב נפשי ידיד ה' הרב הגאון הגדול המפורסם צדיק ונשגב שמו, מתהלך צדיק בתומו, כקש"ת מו"ה שמעון סופר ני' אבדק"ק קראקוי יע"א, יחקק בה לחיים בספר, עבה"ג לא תופר: יקרתך קבלתי בעידנא דטרידנא טובא מכל צד אין לשער, בכ"ז לכבודך כי רב והענין דוחק לצורך שעה, פניתי מעט לבוא בימי תשובה בתשובה מאהבה לפניך ע"ד שכתבת בענין כבוד המלכות לצאת לקראתו ביום הקדוש ביום הכפור הבעל"ט שחל להיות בשבת עם ס"ת ברחוב שאינה מעורבת ופשוט בעיניך דמותר איסור דרבנן לכבוד המלכות, הנה דבר זה מבואר בש"ס ברכות י"ט ע"ב מדלגין היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל לבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין, ולפי פשיטות הסוגי אפי' משום מלכי או"ה התירו איסור דרבנן שאם יזכה יבחין וכן פסק הרמב"ם ספ"ג מהלכ' אבל אלא מדאמר ש"ס שם משום כבוד מלכות ל"ג בהו רבנן משמע דוקא משום כבוד מלכים דשייך במלכי ישראל לא גזרו אבל משום שאם יזכה יבחין לא התירו, וכן דייק המג"א סי' רכ"ד ס"ק ז' וכ' וצ"ל הא דאמר מדלגין היינו ואפי' לקראת מלכי או"ה היינו שיש מצוה, אבל לא מדלגי' ע"ג ארונות ש"מ משו"ה, וזה דוחק גדול, ונראה כשיטת הרמב"ם שמביא המג"א בעצמו: והנה מלבד דמפשטות דברי ראב"צ נראה דגם לקראת מלכי האומות היו מדלגי' ע"ג ארונות ש"מ נ"ל דיש לרמב"ם לשיטתו ראי' דהכי הוא דבצל"ח הקשה קושי' עצומה על הרמב"ם דס"ל ספק דאורייתא רק מדרבנן לחומרא לא הי' צריך התרצן לומר דרוב ארונות יש בהן חלל טפח אפי' ספק אם י"ב פתוח טפח לישתרו דאין בספק רק איסור דרבנן והא כל בדרבנן התירו משום כבוד הבריות ולא מצא מענה לקושיתו אלא ע"צ הדוחק וצריך ביאור, ונלע"ד דמשו"ה הוצרך לומר דרוב ארונות יש בהן ח"ט משום דארב"צ ואפי' לקראת מלכי או"ה ג"כ היו מדלגי' וס"ל לתרצן בפשיטו' דמשום דאם יזכה יבחין לא התירו איסור דרבנן כדס"ל למג"א ממשמעות הש"ע באמת, דמשום שמא יזכה יבחין אינו כדאי להתיר אפי' איסור דרבנן משו' דאינו אלא שמא יזכה ואז יבחין, משא"כ משום כבוד מלך ישראל דוודאי איכא וכן במק"א דאיכא ודאי כבוד הבריות, לכן אמר דרוב ארונות פ"ט ורבנן אסרו משום גזירה יש בהן אטו אין בהן וכיון דאינו רק משום גזירה בעלמא דקיל טובא, וגם כיון שאסרו בכ"מ ולא התירו רק לפעמים לרוץ לקראת מלכים דלא שכיח כ"כ ליכא מקום למגזר כ"כ יש אטו אין בהן פ"ט, לכן גם משום שמא יזכה יבחין התירו הדבר הזה. אבל אם לא הי' רוב דאסור מדרבנן משום שגזרו אומר בכ"מ ספיקא דאורייתא מדרבנן לחומרא לא היו מתירי' משום מצוה כזו שאם יזכה יבחין ומדוייק היו"ד אמר משו' כבוד מלכי' לא גזרו דוקא גזרה לא גזרו אבל איסור לא התירו ומיושב קושי' הצל"ח על הרמב"ם ועיי' ומינה דמוכח לרמב"ם לשיטתו דהא דאמר מדלגין היינו ע"ג ארונות וכו' אלא אפי' למלכי או"ה קאי ג"כ על מדלגין היינו ע"ג ארונות, ודינו של הרמב"ם מוכרח לפי שיטתו כנ"ל: אלא דקושי' מג"א עצומה מדל"א ומשום שמא יזכה יבחין ש"מ דמשו"ה לא התירו וראיתי בגליון ש"ע של אבינו הקדוש מאוה"ג זצ"ל שכ' יישוב לזה וז"ל הטהור ולפענ"ד נראה דבמלכי או"ה דשייך אם יזכה יבחין לא הוי צריך לשנוי', דפשיטא שדוחה מצות דרבנן דזה מקרי כבוד שמים ומעיקרא לא הוי קשי' אלא מלקראת מלכי ישראל שהוא רק כבוד הבריות ומשני טומאה דרבנן התירו וזה נ"ל ברור בדעת הרמב"ם דלא ס"ל לחלק בין מלכי או"ה למלכי ישראל עכ"ל: וכשאני לעצמי נ"ל ביישוב הרמב"ם בשנאמר מלתא בטעמא הא דמצוה לילך לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין ומג"א נדחק בטעמו ולפע"ד נראה שזה כבודו של מלך המשיח שיתראה לעתיד שכבודו גדול מכבודם של מלכי או"ה ויתראה כבודו לעיני הרואה מאז כבודן של מלכי או"ה ואין האור ניכר וכו' ועי"ז תתרבה כבוד מלך המשיח, ולכן במה דמסיים משום כבוד מלכים לא גזרו נכלל ג"כ דמשו"ה מדלגין ע"ג ארונות אפי' לקראת מלכי או"ה משום כבוד מלך ישראל שאם יזכה יבחין וזהו כבודו ומ"מ לולי דרוב ארונות פ"ט לא היו מתירין מפני ספק שאם יזכה ויבחין ויתרבה עי"ז כבוד מלך המשיח כנ"ל נכון מאוד בעזה"י: ולדינא נ"ל כיון דרמב"ם מפורש כ' בהלכ' אבל דאפי' מפני מלכי או"ה מדלגי' ע"ג ארונות וכן נראה מפשטות דברי ראב"צ ודיוקא של המג"א כבר נסתלקה מפי סופרים של אבא ודידי וסתירה זו בנין היא לשיטתו של הרמב"ם דאין שום משמעות נגד זה, הגם דראי' שהבאנו לרמב"ם אינה אלא לשיטתו דספק דאורייתא מדאורייתא לקולא, מ"מ הגם דראי' ליכא אבל ליכא ראי' ומשמעות דלא כוותי' מהיכי תיתי להוציא דברי ראב"צ מפשוטן, והמוציאן מפשוטן עליו להביא ראי' וגם ביתר ראשונים ופוסקים אין לנו מי שכ' מפורש נגד הרמב"ם אלא דמשמע למג"א דלא כרמב"ם משתיקתו של המחבר מדין זה ביו"ד, וזה בוודאי צ"ע שתיקה זו למה, ולפמ"ש י"ל דרמב"ם לשיטתו הוכיח כשיטתו, ומחבר בשיטת רוב ראשונים אזיל דס"ד מה"ת להחמיר, ונקטי' כמחבר מ"מ כיון דמילי דרבנן הוא לא נייח דין המפורש ברמב"ם ופשטות דברי ראב"רצ מפני שתיקתו של המחבר ואנחנו לא נדע טעמו ונמוקו, ונקטי' להקל לפע"ד: אלא דלפמ"ש י"ל ע"כ לא אמר ראבר"צ דהקילו אפי' משום שמא יזכה רק באיסור קל כזה שאינו אלא משום גזירה בעלמא ושם ל"ש כ"כ פ"ט אטו אין בו כיון דל"ש, אבל איסור דרבנן דעלמא לא התירו, ולשיטת הרמב"ם מוכרח דכן הוא לפי דברינו ביישוב קושי' הצל"ח ולהלכת' הגם דאינו מוכרח מ"מ י"ל כן באפשר, אמנם כן לפי דברת קדשו של אבא מאוה"ג זצ"ל דנראה לו דיותר יש להתיר לדלג עג"א לקראת מלכי או"ה שיש בו כבוד שמים, וכיון דהתירו כל איסור דרבנן משום כבוד הבריות כ"ש דהתירו איסור דידהו דעלמא לרוץ לקראת מלכי או"ה משום שאם יזכה וכיון דמילי דרבנן הוא אין להעמיק ולצדד צדדי' להחמיר וכיון דמספקא לן הדר הו"ל ספיקא דרבנן דס"ל לכמה פוסקים דאפי' בספיקא דדינא אזלי' לקולא ועיי' במנחת יעקב בסוף כללי ס"ס ובתחלת ספרו ובמק"א הארכתי בכללא דהאי מלתא מש"ס וראשונים ואכ"מ: עוד פש גבן לברורי חדא מלתא קודם שנבוא לנדון שלפנינו, הנה המג"א כ' בשם ס' חסידים סי' תקנ"ז שכ' דאם ראה המלך פעם אחד לא יבטל יותר מלמודו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר ונראה טעמו כיון דאמר ראבר"צ ואפי' לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין דבמלכי או"ה ליכא מצוה לרוץ לקראתו לכבודו אלא משום שאם יזכה וכיון שראה פ"א תו ליכא משום שאם יזכה כשבא בחיל גדול יותר, לפ"ז מ"ש הרמב"ם בהלכ' אבל דמדלגי' ע"ג ארונות לקראת מלכי או"ה ג"כ דוקא פעם ראשון או בפעם שני וכ"פ כשבכל פעם בא בחיל וכבוד גדול יותר, והרמב"ם מסתם קסתם לן ומשטיחות דבריו משמע דומי' דלקראת מלכי ישראל דמותר בכל פעם אפי' באותו חיל ומ"ש אלא דקושי' ליכא על הרמב"ם דסתם ולא כ' מפורש לחלק כהנ"ל בין מלכי ישראל לאו"ה דכן דרכו בקודש בכ"מ שאינו כותב מה שאינו מפורש בגמרא, אלא משטיחות לשונו וכן מדאמר ראב"צ ולא לקראת וכו' אלא אפי' לקרא' מלכי או"ה ולפי שיטת הרמב"ם דמדלגי' קאי על תרווייהו משמע דשוי' בדינא כמו שדלגו עג"א לקראת מלכי ישראל כל פעם שבאו כן אפי' לקראת מלכי או"ה דלא כס"ח, ומסברא נכונים דברי ס"ח כיון שראהו פ"א ליכא עוד משום שמא יזכה וצ"ע: ואחר התבוננות מעט לפי מסת הפנאי מצאתי מקום יישוב לסתימת הרמב"ם ומשמעות דברי ראב"צ דלא כס"ח ואומר מלתא בטעמא דמותר לקראת מלכי או"ה אפי' ראהו כבר באותו כבודו ע"פ שראיתי אחרי רואי בספר חמד משה שהעמיד דבריו על דברי מג"א שכ' משמע דוקא מלכי ישראל, ע"ז כ' וז"ל ורש"י בחומש בפ' וארא בקרא ויצום ואל פרעה מלך מצרים צום לחלוק לו כבוד בדבריהם וע"ש בילקוט הרבה מזה ומשמע דאף למלכי או"ה צריכי' לחלוק כבוד עכ"ל, והנה ראיתי מן רש"י וילקוט נכונה ואם כי מן ויצום אל פרעה הוא ע"ד דרושי ואפשר דראב"צ לא ס"ל בפרושא דהאי קרא כוותי' ועי' רש"י ורמב"ן שם פירושים אחרים, אבל מקרא דמלכים ששנס אלי' מתניו וירץ לפני אחאב ומדניאל דמביא הילקוט מפורש דצריכי' לחלוק כבוד