כתב סופר אורח חיים עה

חשש ביטול מצוה שמא ימות התינוק בין לילה עבר ומת מן העולם ובטלה המצוה לגמרי, משא"כ להקדים דליכא רק משום דאין המצוה כתקנה הי' קשה לש"ך הנ"ל להקדים הגם שאין בזמנה כראוי' כדאיתא בש"ס מנחות הנ"ל, לפמ"ש דלאו משום זריזי' מקדימי' אי' עלה במילה אלא משום שמא ימות וזה ל"ש בקרבן ציבור דמצוה של רבים היא וקרבן לא בטל מכל וכל ושפיר מדמה מלתא דקצירת עומר להקטרת או"פ וא"ש נכון: דברים אלו העליתי מאז וזה זמן לא כביר מציאה מצאתי ליישב בדברינו קושי' א' עצומה שמצאתי' כתובה בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל בשבת ק"ז דיליף ר"ש מקלקל בחבורה חייב מדאצטריך קרא להתיר מילה בשבת דלמא קרא הוא דאתי להיכא דאיכא צרעת דדרשי' את בשרו דדחי מילה צרעת והא ודאי כשיש לתינוק צרעת במילתו דליכא קלקול דאין לך תיקון גדול מזה לקוץ הצרעת וקרא הכי מתפרש וביום השמיני אפי' בשבת ימול את בשר במקום צרעת ערלתו הגם במקום צרעת ימול בשבת והיא קושי' עצומה ולא מצא לה מקום ישוב המיישב דעת רק ע"ד הדוחק, ולדברינו י"ל בהקד' תוס' ביאור למ"ש דהא דמילה דוחה שבת הגם שאפשר למול אח"כ משום חשש שמא ימות עד יום שלאחריו הגם דלכ"ע שמא ימות לזמן קצר כזה ל"ח כמ"ש תוס' גיטין כ"ח, וי"ל בדוחק מ"מ כיון דאפשר שימות לא מאחרי' אבל א"ש במרוח דוקא למיתה דיחיד ל"ח לזמן קצר, אבל בענין זה דמילה, ל"ק למה התירה התורה מילה בשבת דא"כ מהא כל שזמנם בשבת נדחי' לאחה"ש אמרי' משו"ה התירה התורה דבכלל ישראל בכל העולם יש בכל שבת ושבת הרבה טובא שזמנם בשבת ובכל כל האי תינוקו' יש לחוש שמא ימות א' מהם עד למחר ואת מי נדחה ואת מי לא לכן התירה התורה בכללי' למול בשבת וא"ש: והא"ש דכ"ז אם יש בכל מילה דחי' שבת דמקלקל בחבורה חייב או דתיקון מצוה הוא דיש בכל שבת ושבת כמה וכמה שיודחו לאחה"ש ושמא ימות א' מכל אלו אבל אם נימא דבכל מילה לאו חה"ש הוא דמקלקל הוא ופטור, ולא הוצרכ' התורה רק במי שיש לו מילה בצרעת דאיכא תיקון הדר תקשי למה התירה התורה דאפשר לדחותו ולחוש כ"כ שמא זה שישא מילה בצרעת וזמנו בשבת ויקרה בו מקרה שימות לזמן קצר זה ודאי רחוק ומעוט' דמעוט' שאינו מצוי משום ל"ש כה"ג בוודאי לא חששה התורה למיתה שלא לדחות משו"ה אחה"ש במקום שאפשר לאחה"ש וע"כ דבכל מילה איכא חילול שבת וא"ש ע"ד פלפלא טבא ועיי': ויש להקשות קצת במנחות מ"ב דאמר סבר לה כאידך דר"ש דס"ל חביבה מצוה בשעתה והקשה וכי ראבר"ש ל"ל דר"ש והא מר"ש עצמו מוכח דלא ס"ל משום חביבה מצוה דחינן שבת רק היכא דכבר דחתה את השבת, דאלת"ה מנ"ל לר"ש דמקלקל בחבורה חייב מדאצטריך להתיר מילה בשבת דלמא לבמקום דאיכא צרעת ומה שאמרתי וישבתי דאי משו"ה לא התירה התורה כיון דאפשר למחר, כ"ז ניחא לאמת דלא ס"ל לר"ש משום חביבה מצוה בשעת' דוחי' השבת רק בהקטרת אברי' משום דכבר דחתה וכו' ובמילה לא דחתה את השבת אם ימול למחר שפיר הוכיח ר"ש, אבל אי ס"ל דחביבה מצוה בשעת' דוחה שבת קשה מנ"ל דמקלקל חייב וצ"ע לכאורה, ואחר התבוננות מעט נראה דלק"מ, לפמ"ש רש"י שכבר דחתה שחיטה את השבת קודם הקטרה, אבל בקצירת העומר הגם שעומר דוחה שבת מ"מ קודם שיקרב העומר עדיין לא נדחה שבת, ונראה לפ"ז דגם מתחלה ידע דמשום חביבה מצוה בשעתה לחוד לא נדחה שבת כל שאפשר בלא"ה הגם שאין עושה מצוה מן המובחר בשעת' אלא משום שבלא"ה צריך לדחות את השבת כדי לקיים המצוה כמו בהקטרת אברים וחלבים והי' סבור דכן בקצירת העומר כיון שע"כ דוחי' מצוה זו דהקרבת העומר את השבת קוצרי' ג"כ כדי לקיים המצוה בשעתה, ודחי דע"כ צריך לחלק וכי לא שמיע לי' וכו' וע"כ דס"ל לחלק דוקא היכא דדחתה שחיטה היינו שכבר דחתה קודם הקטרה כמ"ש רש"י והא"ש דלא דחי מדר"ש עצמו כמו שהקשתי דידע וידע דשאני מילה דאם מאחרי' המילה א"צ לדחות את השבת כלל וא"ש נכון ופשוט ועיי': ובדרוש אגדה אמרתי לפרש מדרש א' דמפרש קרא בקהל' תן חלק לשבעה זה השבת וגם לשמנה אלו שמנת ימי מילה, וצריך לפרש סיפא דקרא כי לא תדע מה רעה תהי' על הארץ ועפמ"ש יש לפרש בדרך דרוש רישא דקרא קמ"ל תן חלק לשבעה אלו ימי השבת וגם לשמנה אלו ח' ימי מילה דדוחה שבת הגם בשבת קדוש מכל הימים מ"מ שקולה מצות מילה דדוחה את השבת וקשה למה הא אפשר לדחותה לאחר השבת ובא סיפא דקרא ומפרש כי לא תדע מה תהי' רעה על הארץ שמא ימות התינוק ובטלה מצות מילה לגמרי וכמ"ש: והנני חוזר למקום שבאתי משם מתשובתו הרמתה, דטוב אחרית דבר מ"ש ע"ד שאילתא דשאל השואל ומקשה דנימא במל תוך זמנו דא"ע ל"מ כיון דביטל עי"ז מצוה דוביום השמיני ימול, ומ"ש פר"מ ני' תחלה וכי השורף לולב קודם החג ביטל מצות עשה מפני שלא יוכל לקיים אח"כ מ"ע דלולב, במח"כ לא כיוון יפה בדחי' זו דחוזרי' ונראי' דשם וכדומה בו לא כתיב שלא ישרוף הלולב שיגרום לו ביטול מ"ע דלולב וכדומה אבל כאן כתיב וביום השמיני דוקא ימול אבל קודם השמיני לא ימול דעיקר זמנה בשמיני והוא במעשה מבטל מה שאמרה תורה שלא יעשה, ועוד דלולב אפשר באחר הגם שאין לו, מ"מ אפשר ולא ביטל המצוה וכ"ש שלא בזמן מצותו, אבל כאן מאחר שחתך ופרע א"א לו לקיים עוד ומעשה זה מבטל מצוה דוביום השמיני, אבל טוב אחרת דבר שכ' פר"מ ני' באחריתה דלפי כללא דכייל לנו מהרי"ט דל"א דל"מ רק היכא דמרויחי' שאין קיום לעבירה והצלנו' מאיסורי' וזה ל"ש כאן והוא פשוט ונכון, ולפום רהיטא נ"ל גם בלא דברי מהרי"ט אלא גם היכא דלא מרויחי' שלא עשה איסור כעובדא דמהרי"ט שהביא משפטו לפני פלילי' ושוחט בשבת וכדומה א"ע ל"מ והטעם דל"מ דענין זה מתועב לפני ה' שאינו רוצה שיהי' בעולמו משו"ה אמרי' דלא מהני, אבל כאן כשנימא דל"מ ובטלה מצות מילה ומה שמטיף ד"ב אין בזה קיום מצות מילה, אלא בשנולד כך או שנכרתו ערלתו שלא למצוה, אבל עיקר מצות מילה לחתוך ולפרוע למצוה, ואם נימא דלא מהני משום שביטל מצוה דוביום השמיני והמרה עיני כבודו, וכי משום זה נוסיף חטא ע"פ וכעס הרבה יאכל בשר הילד שנכרתה ערלתו ומצוה דימול בשר ערלתו לא נתקיימה בו, בוודאי הטוב טוב לומר דמהני ונתקיימה המצוה אלא שלא נעשי' כראוי' לה כנלפע"ד נכון לדינא, בעזרת החונן דעת ובינה, בכל עת ועונה, הוא יראנו נפלאות מתורתו ויביאנו לציון שמשם תצא תורה ברינה, אז קרנות צדיקים תרוממנה בעלותינו אל בית ה' מידי שנה בשנה, הכ"ד מצפה לישועת רופא חנם שוכן מעונה, אוה"נ דש"ת באהבה וחותם בברכת התורה. פה מרי' באאד ב' י"א אלול פ' תבוא תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל תשובה לו ברוך הוא, וברוך טעמו, יתברך משוכן שמים וגמח"ט ושמחת החג לכבוד יד"נ הרב המופלג מלא עתיק, המאה"ג כש"ת מו"ה ברוך עקפעלד ני' רב בק"ק טשוס יע"א: בש"ק קבלתי יקרתו והגם כי טרידנא טובא והשעה דוחקת במש"ק יצאתי אל העיון לעיי' בשאלתו כי גדול השלום, ונקיטנא בקצר' כדי שאפשר לתת מכתבי על הב"ד, כדי שיבוא בעתו ובזמנו לכבות אש המחלוקה לפרוס סוכת שלום על עמו והוא ע"ד ב' כהנים שבעירו ולוי אחד וקראו תמיד כהן ואח"כ לוי כדינא ועכשיו הלך הלוי למקו' אחר וצריך לקרות כהן גם במקום לוי, ועי"ז נשתרבב מחלוקה במנחה יוה"כ שלא מכרו עליות אלא מצות בכללי' ולא רצו הכהנים לצאת עי"ז נתהווה ריב ומצה ביום הקדוש, וירא פר"מ ני' שבחג הבע"ל תבער אש המחלוקת שנית עד"ז וכן תמיד, ועיניו שפיר חזו מ"ש בח"ס חאו"ח סי' כ"ה דא"א לעשות תקנה מחדש תחילת התקנה צריכה שתהי' בהסכמת וברצון הכהנים ומשם נלמוד לנידון שלפנינו אפילו ירצו בני הקהלה לתקן תקנה קבועה א"א להם אם לא ברצון הכהנים ואז ליכא משום דלא ליתי לאנצויי כיון שאין מוחלים על כבודם ליחיד אלא לצבור ולפע"ד להוסיף עכשיו שמוכרים המצות והקונה קורא לתורה כרצונו ליכא משום דלא ליתו לאנצויי כיון דהכהן אינו מוחל לאיש פרטי שיעלה תחתיו דתלי' ברצון הקונה אלא שמוחל למי שקנה ומוותר נגדו וליכא משום לאנצויי למה מוחל לקרוא לזה ולא לזה ואין בזה כבוד למי שעולה במקום כהן שוויתר הכהן כבוד קדושתו, אלא שוויתר משלו נגד הקונה, ומשום דפעם אחר לא יוותר נגד הקונה ואתי לאנצויי אז חשש כזה לא מצינ' בש"ס הבו דלא לוסיף עלה כנלפע"ד לפום רהיטא דבכל פעם שרוצה הכהן לוותר למי שקונה הרשות בידו אפילו ליכא תקנה קבוע ע"ז: ועוד נ"ל כיון דעיקר דלא ימחול הכהן משום דלא ליתו לאנצויי היינו שמא לפעמים אתו לאנצויי ויש בו מפני דרכי שלום, זהירות והתרחקות מפני המחלוקת ובנידון שלנו וכיוצא בו שאם לא ימחלו הרי לפנינו מחלוקת דרבים ידוע שכבר אש לחלק לבבות יצא בוודאי ראוי' לכהנים להיות מבני אהרן אוהבי שלום למחול על כבודה מרצון הטוב עכ"פ לעיתים קבועים אשר יקבעו ומי כהחכם יודע פשר דבר, וזו קדושתם דעבדו עובדא דאהרן ולא יעשו מצוה לעלות לתורה ראשון מצוה שהעבירה פירוד לבבות בא על ידו, ועלי' זו ירידה היא ר"ל, ובפרט למ"ש דכה"ג ליכא משום דאתו לאנצויי, בכ"ז אין לכופם, אבל מדבר אני על לב הכהנים שאחד המיוחד לפמ"ש פר"מ ני' הוא מתלמידי והשני הוא איש זקן וכשר ונגד הראשון אני אומר מלבד שהוא מזרעי' דאהרן ת"ח מרבים שלום בעולם מחוייב גם לשמוע לקולינו, ונגד השני אומר באמירה רכה שיאחז במדתו של אהרן וזקן מזקנים יתבונן ויכנס בפושרין ולא יכוה באש המחלוקת ח"ו: ויש אתי עצה כי לולי דלוי הלך לו לא הי' מערער בדבר וקראו תמיד א' מב' כהנים ואחריו הלוי שהי' שם, ועכשיו ע"י שצריך לקרוא