כתב סופר אורח חיים עד

ולרמב"ם י"ל דאין זה ספו לי' ממש דבמעשה של הניקוף שעושה בו ליכא איסור לגבי הניקוף רק ע"י מעשה סיוע של הניקוף שמטה ראשו מעצמו ועד דמוטה ראשו אין במעשה הקפה נדנוד איסור לניקף ואינו ביד המקיף שאם הוא מוטה ראשו בע"כ בדרך התינוקו' שוב לא הוי הניקף מסייעו, ואין דומה לנותן לקטן לאכול ד"א דאסור משום ספו לי' כמובן ועיי' מג"א סי' תרי"ו דבמניח לפניו לאכול חוץ לסוכה ל"מ ספו לי' דאפשר לו לאכול בסוכה ותלי' ברצונו וכיון דאם מוטה ראשו מדעתו ל"מ ספו לי' הגם דאיכא איסור בלי שמוטה ראשו דאסור משום שמא יטה ראשו ויהי' איסור דאורייתא, אבל בקטן כיון שגם אם מטה ראשו ליכא משום דספו לי' איסור בידי' לא אסרו כלל בלי עכ"פ הטי' הראש כן נ"ל אלא שקשה מסוגי' דנזיר כ"ט ממה דמקשה על ר"ל וצ"ע לעת הפנאי: ועוד בה שליש' והיתה לבאר באר היטב, סימנא דאורייתא מלתא היא בסי' כ"ט ראיתי כל טוב אדוני אבי זקני זקנן ורבן של ישראל מהרע"א זצ"ל בידו, אשר העלה והביא בבאר היטב בפתחי תשובה סי' רס"ו והשיג עליו בעפ"ת ופר"מ ני' יצא בחרב פפיות ללחום מלחמתו להעמיד דבריו הקדושים זצ"ל, והנה אותיות דר"ע מחכימות ואין אתי ספרי דבי רב רבנן של זקני, ופתחי תשובה נעול לפני פה, רק מה שראיתי מתוך ספרו דברי' כהוייתן, ואענה מה שיש אתי בעטי עט סופר מהיר ובעיון דרך העברה כפי האפשר הנה עמדתי פה זה כשבועות שתים על עיון זה בעבר ומל מילה שעבר זמנו בשוי"ט אם נימא א"ע ל"מ, ואפי' למאן דס"ל דא"ע מהני הואיל דלקי היינו כיון דלקי על המעשה אשר אמרה תורה שלא יעשה ולקי ע"כ דמהני ורבא ס"ל דל"מ והא דלקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא וחידש לנו המהרי"ט דל"א דל"מ רק היכא דע"י דנימא דל"מ מרויחי' דנתבטל מעשה ההוא שהוא שלא לרצון לפני ה' והא דלקי משום שעבר ורצה לעשות נגד רצון ה', ואביי ס"ל אע"מ הואיל ולקי וסוף כ"ס עבר רצון ה' והמרה עיני כבודו כן הסברת דברי המהרי"ט לפע"ד, וי"ל דוקא באונס שגירש וכדומה דמפורש בתורה שלא יעשה מעשה זה והוא עבר ועשה כבר עבר ועשה נגד רצון ה' שאמר שלא יעשה כן ועשה בהא פליג אביי, ורבא ס"ל דאמרי' דל"מ כדי שלא יהי' קיום למעשה זה שהוא מתואב לפני ה', אבל במל בשבת שלא בזמנו וכדומה לר"י דס"ל מקלקל פטור ובמילה מתקן הוא ואם נימא דל"מ מקלקל הוא ופטור נמי דהא לא עבר אמימרא דרחמנא דהא לא אמרה תורה שלא ימול מילה שלא בזמנה בשבת, אלא שלא יעשה חבורה שמתקן בה וכיון דאמרי' דל"מ מקלקל הי' ולא עבר כלל אמימרא דרחמנא ופטור ג"כ וגם אביי אפשר מודה בכה"ג, ויש לעמוד על חקירה זו וגם ליש דפוסקים כאביי דאמרי' בכ"מ א"ע מהני, ומה שדחה זקני דמ"מ איכא תיקון לענין שא"צ למוהלו רק להטיף דם ברית זה רחוק בעיני שיהי' זה תיקון מצוה מה שא"צ אח"כ רק להטיף ד"ב עכ"פ עכשיו לא תיקן דהא לא עשה מצוה, אלא שא"א אח"כ יותר מלהטיף דם ברית, ויש לתלות דבר זה בב' פירושים ובהא דאמר ר"א לר"י מה לי תיקון מצוה אי משום דמצוה עצמה שמקיים אותה הוא התיקון שיוצא ידי חובתו המוטלת עליו, או משום דמתקן התינוק דגברא שלם הוא עיי' רש"י ותוס' וחי' רשב"א שבת ק"ו, ואי משום דמתקנו דגברא שלם הוא, י"ל כיון דעכ"פ א"צ לעשות מעשה חיתוך ופריעה דמעכבו וא"צ רק הטפת ד"ב מתקן הוא לגבי התינוק שאינו חסר עוד מעשה כ"כ, אבל אי התקון משום דעושה מצוה לולי שאמרה זקני זצ"ל לא הי' נראה לי לומר כן הגם שגם הש"א הלכ' מילה סי' נ"ב בסופו מכח קושיתו הוכרח לומר כן, והיינו משום דקשי' לי' על הר"מבם ס"ל דתקון הוא דמשוי' גברא שלם ועיי': ויצאתי ליישב בזה קושי' מהרי"ט על תוס' קדושין כ"ט ע"א ד"ה אותו ולא אותה דאתי' כמ"ד ביבמות דמילה שלא בזמנה בלילה והא עדיין מ"ע שהז"ג הוא דאין דוחה שבוי"ט ונדחק כיון דחיובא דמילה עליו רק דארי' דשוי"ט רביע עלה והוא דוחק דסוף כ"ס הזמן גרמא שא"א למול בשוי"ט, ויש לי להוסיף על דבריו בהמתקת דברים דאי אמרינן בעבר ומל מילה שלא בזמנה בשוי"ט דמהני הגם דלכתחלה אסור מ"מ כיון שאם עבר ועשה מהני ואפשר למצוה זו שתתקיים בכל זמן וארי' דשבת רביע עלה והמצוה קיימת משו"ה מ"ע שאין הז"ג היא ולר"י דמקלקל פטור וכשנאמר דל"מ לא עבר אמרי' דל"מ ולר"ש דגם אם נימא דל"מ מ"מ עבר ולא ניצול מן האיסור ממילא ל"א דל"מ, והא"ש דמתרץ תוס' דדרש דאותו ולא אותה אתי' כמ"ד ביבמות דשלא בזמנה איתי' בלילה והוא ר"א בר"ש דכאבוה ס"ל ועיי' ביצה גבי ואין ממעטי' בי"ט רשב"א כאבוה מסתמא ס"ל ולדידי' אפשר למילה שלא בזמנה שנעשי' המצוה בשוי"ט וא"ש, ולפי' דתיקון מילה משום דעושהו גברא שלם, דגם לר"י ל"א א"ע ל"מ כמ"ש א"ש תי' תוס' בלא"ה ע"ד שכתבתי ולצ"ל כהנ"ל דכר"ש ס"ל, ועוד י"ל גם אם נימא לפי' זה דמשוי' גברא שלם אמרי לר"י דל"מ כדי שלא יהי' תיקון שלם משום דבעי אי ל"מ הטפת ד"ב, מ"מ א"ש דברי תוס' גם לר"י והוא לפמ"ש הטור יו"ד סי' רס"ו בשם ר"א דאם יש אחר לא ימול האב בשבת דבאחר ליכא תיקון, וכ' בתה"ד היינו לר"י דבעי תיקון ולדס"ל דמשום דמשוי' לי' גברא שלם הוא מתקן לגבי אבא ואחר לא איכפת לי' והוי מקלקל, אבל אם התיקון משום מצוה גם באחר המל איכא תיקון שמקיים המצוה עיי' סי' תרס"ו ומצויין ברמ"א שם, והא"ש דל"ק קושי' מהרי"ט גם לר"י דהא אפשר למול מילה שלא בזמנה בשוי"ט ע"י אחר דליכא תיקון לגבי אחר, ולר"ש דמקלקל חייב וגם גבי אחר איכא איסור דשוי"ט לדידי' אפשר שתהי' קיומה של מצוה בשוי"ט אם עבר ומל דלדידי' ל"א א"ע ל"מ דאין מרויחי' מידי ועיי' היטב: והנה בפתחי תשובה התפלא על משנתו דר"ע שהוא ח"ו כטועה בדבר משנה שבת קל"ז במל של ע"ש בשבת דהו"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כמבואר בסוגי' שם ואם נימא דאמרי' א"ע ל"מ הרי לא עשה מצוה אלו דבריו המובאים בספרו דמע"כ ני', והנה טועה בדבר משנה בוודאי לא יקרא דלא מצינו מפורש באר היטב דאמרי' א"ע ל"מ בשוגג אלא במזיד, ובנב"י תנינא חלק יו"ד ס' ט' התעורר בזה והעלה דגם בשוגג כן הוא ואני החזקתי על ידו בראיות מ"מ לאו מלתא דפשיטא כ"כ הוא והא מתני' בשוגג קאי, אבל במח"כ בעל פתחי תשובה שגגה יצאה מלפניו ואין כאן ריח קושי' וכ"ש תמיה' קיימת דהא הא דאמרי' א"ע ל"מ כדי להרויח שלא יעבור ואפ' בעשה בשוגג אמרי' כן והא למ"ד טעה בדבר מצוה ששגג במצוה ועשה מצוה פטור מחטאת ואפי' כשוגג אין נידון כיון דטעה ועשה מצוה הרי סוף כ"ס לא עשה עבירה אפי' בשוגג מהיכי תיתי לומר דאי עביד ל"מ כדי שלא יעבור אפי' עבירות שוגג הרי אי מהני טעה בד"מ ועשה מצוה הוא ופטור וליכא אפי' שגגת עבירה דחייב עלי' בידו, וא"ש פשוט וברור, ובלא"ה לק"מ ממתני' דהא מתני' זו ע"כ דלא כר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור כבש"ס כריתות ועיי' ש"א הלכ' מינ' סי' נ"ב הנ"ל בסופו בהקשותו למה מל של אחה"ש חייב הא מקלקל הוא לפי שהעלה דלא עביד מצוה כלל בתוך זמנו וכ' דממתני' לק"מ דבלא"ה לא אתי' כר"י, ואזדא לה קושי' הפ"ת על זקני מאוה"ג זצ"ל, ולא קשה אלא מרמב"ם דנקיט להלכתא כר"י, והא הרמב"ם פוסק כמאן דמפרש פלוגתא דר"י ור"י במל של אחה"ש בשבת משום דטרוד בטרדא דמצוה דשל שבת ולק"מ לא ממתני' ולא מרמב"ם וכ"ז ברור ופשוט: ומ"ש פר"מ ני' בישוב דברי קדשו של אאזמ"ו זצ"ל על קושי' צל"ח פסחים ע"ב ע"ב והרגיש בעצמו שאין הנדון דומה לראי' מה שמביא מדברי קדשו של אבא מאוה"ג זצ"ל, והנ"ל לפום רהיטא בישוב קושי' הצל"ח על הרמ"א דס"ל דמל בתוך ח' קיים המצוה רק שלא עשאה כמצותה דזמנה הראוי' ביום השמיני, והקשה מש"ס שבת הנ"ל דקאמר מל של אחה"ש בשבת דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הרי עפורש דליכא מצוה ונלפע"ד הא דס"ל לר"י טעה בד"מ ועשה מצוה דפטור היינו כשעשה המצוה כמו שאפשר לעשותה לפי שהיא עכשיו מוטלת עליו לעשותה ומצד א' עשה שלא כהוגן כגון שמל של ע"ש בשבת דא"א לעשותה עוד בזמנה ומקיימה ע"כ שלא בזמנה, אלא שטעה מצ"א ומל בשבת ס"ל לר"י דטעה בדבר מצוה ועשה המצוה עצמה מצד עצמותה של מצוה כמצותה האפשר אז הגם שעשה איסור מצ"א פטור, אבל מל של אחה"ש בשבת דמצד עצמיות המצוה אין ראוי' לעשותה שלא בזמנה גם בחול והוא טעה דזמנה היא ומל בשבת הוי טעה בדבר מצוה ולא עשה המצוה עצמה כתקנה שהי' לו להמתין עד למחר וכיון דהמצוה מצד עצמותה לא נעשתה כהוגן וטוב הי' שלא לעשותה עד יגיע זמנה כה"ג ל"א טעה ועשה מצוה דפטור, וזה החילוק שבין מל של ע"ש בשבת דעשה המצוה כהוגן כל האפשר מאחר שכבר עבר זמנה, משא"כ במל של אחה"ש דלא עשה מצוה בעצמותה כהוגן כנ"ל וצריך חיפוש ועיון בסוגי' ש"ס בכ"מ דאיתא להאי ענין דטעה בד"מ, ואין לי פה אלא איזהו מסכתות בכרך קטן: והנה הש"ך יו"ד ס' רס"ב הקשה על רמ"א מש"ס מנחות ס"פ ר"י דאם נקצר בלילה כשר אינו דוחה שבת כן ה"נ אי מילה קודם זמנו כשר למה תדחה מילה את השבת, ומ"ש פר"מ ני' בשם בנו י"נ הרבני החרוץ מו"ה עזריאל ני' בן יקיר בן יחידו לא יחיד הוא בדבר הזה וכבר קדמוהו בספר ש"א הלכ' מילה סי' נ"ב, והוכיח דע"כ מוכרחי' לחלק כהנ"ל דאלת"ה תקשי למה מילה דוחה שבת הא אפשר למול אח"ז ביום דוודאי כשר וע"כ צ"ל כחילוק הנ"ל, וכ' עוד שם ואין לחלק בין להקדים המצוה כמו בקצירת העומר, מלאחר המצוה מאחר לא מאחרי' ומשו"ה ניחא לש"ך דלא מאחרי' המילה אבל קשה לי' דהי' לנו להקדים דמש"ס ס"פ ר"י מוכח דאין לחלק מדמקשה מאברים ופדרים הגם דאפשר בלילה, ש"מ דס"ל חביבה מצוה בשעתה מוכח דלא נחית לחלק בין לאחר בין להקדים המצוה אלו דבריו ז"ל ונראה שהי' כ"ז בהעלמה מפר"מ ני' מאותו ואת בנו, ממ"ש משם בנו וממ"ש אח"כ מדנפשי' עד סופו: ואני בעניי הכינותי יישוב לתמיהת הש"א על הש"ך שהיא תמיה רב ואחזתי בחלוקו של הש"א בעצמו דיש לחלק בין אקדומי מלאחר המצוה ולא משום זריזי' מקדימי' שהיא חבוב מצוה, אלא משום שיש