כתב סופר אורח חיים עא

ופייסה הקב"ה עתידים צדיקים שיקראו בשמך הוא הקטן, נ"ל ע"פ שאמרו ז"ל יצרו ש"א מתגבר ומתחדש ואלמלא הקב"ה עוזר א"י לו, וכ"א צריך סעד וסמך מאת ה' ודוד אמר שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי כוונתו הגם שהכל ביד"ש חוץ מיראת שמים בכ"ז שברתי לישועתך ה' ומצותיך כשעשיתי מצותיך שברתי לישועתך דבלא"ה א"א, והוא צריך שיכין עצמו לכך בכל מיני הכנות ולעשות כל האפשר בהרחקות וגדרים ולהיות זריז במצות ואז עוזר ה' לו לכבוש יצרו כשמתגבר עליו וצריך לבקש עזר מאת ה' וזהו שאמר דהע"ה אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש כי דברי רשות הנוגעים לעה"ז אפשר להשיג גם שאינו מבקש אחר הדבר כמו שאמר דהע"ה גם אשר לא שאלתי וכו', אבל דבר ה' צריך האדם לבקש דבר ה' ואז יוכל לדרוש ולשאול מה' שיראה בצערו ויעזרהו לעשות רצונך אלקי חפצתי וכו' והיינו אחת שאלתי שנאמר בו חוץ מן כל דברים ששאלתי אותה אבקש שצריך אני לבקש כמחפש אחר מטמונים ומהו שבתי בבית ה' וכו' ולהיות כן גם האדם הוא בבחינת נקיבה כי תש כחו לעשות רצון בוראו אם לא שיופיע ה' עליו אורו ויערה עליו רוח קדשו, ולכן נקראים בשם קטן כדאמרו ז"ל גדול וסומך על שולחן אביו קטן הוא שאינו בכח איש אלא כקטן, ולכן מכנים הצדיקים עצמם בשם קטן כי יודעים בנפשם שהם קטנים בדבר הזה וצריכים לעזרת ה' להיות בגבורים גבור כובש יצרו ופייס הקב"ה הלבנה בדומה לה שאינה לבדה תלוי' בעזרת אחר כי גם הצדיקים נקראים קטן וכמותה כמוהם, ומ"מ לא נתייתבה דעתה שפיר כי בכל צבא השמים לא נמצא בדומה לה כי הם גבורי כח עושי דברו בכח עצמם עושים רצון קונם וא"צ לעזרת אחרים, ואמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו שנתן לה תוחלת ותקוה לעולם התיקון שתלוי' ביד ישראל מקריבים קרבנות ומקרבים עצמם לאביהם שבשמים, וכשיהי' עולם התיקון יתוקן הכל ולא יהי' עוד יצה"ר מסית ומדיח ויהי' אור הלבנה כאור החמה וכו': ואור צדיקים הולך ואור עד נכון היום, ובמדרש עתידים צדיקים שיהי' פניהם כאור היום, נ"ל כי עכשיו דומין לאור הלבנה שצריכים עזר וסעד לעשות רצון ה' ולעתיד כשלא יהי' יצה"ר יהי' כאור החמה שמאירה באור עצמי' ואינה צריכה לסעד ממקום אחר והיינו הולך ואור עד נכון היום וכוונת המדרש שיהי' פניהם כאור היום ולא יצטרכו לעזר אלקי ולא יצטרכו זה לזה כדכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו דעה כי כולם יודעים את ה' מקטנם וע"ג כמים לים מכסים: ובזה סיימה דבורה השירה ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כמו השמש יוצאת להאיר לארץ כמצות ה' עלי' בגבורת עצמה בלי עזר כן אוהביו בדומה לשמש, ויש להוסיף דברים בפירושא דהאי קרא דאמרה כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו וכו' ע"פ מה שאמרתי בפי' המדרש פ' נח בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני, ובמדרש הה"ד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד זה נח ובניו נ"ל בשנפרש דתחלה כתיב את האלקי' התהלך נח וכ' רש"י שהי' צריך סעד, וה' אמר אליו צדיק לפני משמע שא"צ סעד ויישבתיו בכמה פנים, וא' מהם לא נעדרה פה, והוא בשנאמר הא דצדיקים ע"פ הרוב צריכים סעד הוא מכח שרואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו ובקושי' זו עמד מרע"ה, ואסף אמר שלום רשעים אראה ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכו אשורי, וירמי' צוח יותר מדוע דרך רשעים צלחה היינו לא לבד שמצליחין במו"מ ולאשר יפנו יצליחו עוד הם מצליחין בשעה שעושין רע וממרים פי ה' עוסקים במו"מ בשבת וי"ט ואהנו להו רמיותא במו"מ והיינו מדוע דרך רשעים צלחה כשהם הולכים דרך הרע מצליחים ועי"ז שלו כל בוגדי בגד שלומדים אחרים מהם ואומרים לית דין וכו' איה אלקי המשפט, וזהו שאמר דהע"ה בפרוח רשעים כמו עשב שמפרנסים עצמם בקל עי"ז ויציצו כל פועלי און אין חרצובות לעונש אלקי בשרואים דרך רשעים צלחה ויפרחו כמו עשב, והנה צדיק באמונתו יחי' הגם שהדבר מתמיה בעיניו מאמין כי אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ית"ש, ואמר הנביא מי חכם וכו' כי ישרים דרכי ה' הגם שאין נראים לעיני אדם ישר צדיקים ילכו בם דע"י שרואים כ"ז בעיניהם ועומדים בצדקם שכרם הרבה יותר ורשעים עי"ז יכשלו יותר ע"ד שלא נעשה פתגם הרע וכו' וצדיקים לפעמים כמעט נטוי אשוריהם מפני תמיה זו שרואים מהיפוך להיפוך לכן צריכים סעד לתמכם ובדין הוא שיתמכם ה' להיות הוא ית"ש גרם כמאמר אלי' אתה הסיבות את לבם כנ"ל, והנה נח ראה שלות רשעים ולולי שהקב"ה סעדו לא הי' עומד בצדקו לכן כתיב את אלקים התהלך ואמר בדורו הי' צדיק, ואמרו אלו הי' בדורו של אאע"ה לא הי' נחשב כי אברהם ראה יותר ההיפוך צדיק ורע כי הי' נרדף ונתנסה נסיון ואלה רשעים שלות עולם השגו חיל, ובאמת בזה נכשל לוט כי ראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, והיינו דכתיב וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה ונשא עיניו והתבונן ההיפוך שבין עובד ה' דהיינו אברהם שהי' צריך לנוע ולגור בארץ, לאשר לא עבדו דהיינו אנשי סדום שראה את שלותם וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה ע"כ ויסע לוט מקדם אמר לית דין ולית דיין א"א לא באברהם ולא באלקיו, ונח לא ראה ההיפוך רק טובת רשעים ולא יסורי צדיקים ומ"מ לולי הקב"ה עזרו לא עמד בצדקו אלו הי' בדורו של אברהם שראה שני ההפכים לא הי' נחשב לצדיק, וכ"ז קודם שראה או ידע שיענש ה' לדורו, אבל כשאמר לו ה' ק"כ שנים קודם שיביא המבול אז נתיישבה דעתו ולא הוצרך עוד סעד ואמר לו ה' בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא שאז הי' צדיק גמור, והן הן דברי המדרש הה"ד הפוך רשעי' ואינם זה דור המבול כשנופלים לתוך ההפיכה ומים זדונים עוברים עליהם אז לב הצדיק מתחזק ועומד חי לפני ה' בלי עזר ותומך, והיינו ובית צדיקים זה נח ובניו יעמוד מעצמו בלי תמיכה וסעידה כי סמוך לבו ובטוח בה', והיינו דאמר דהע"ה כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו, דהיינו כשהקב"ה עושה דין ברשעים אז לוקחים מזה מוסר ועי"ז יתפרדו כל פועלי און ושמו של הקב"ה יראוי ונתקדש בעולם: וזה שאמרה דבורה שראתה מפלת השונאים והרגישה בנפשה כי נתחזק לבה לה' ולתורתו ועבודתו, אמרה כן יאבדו כל אויביך ה' אם כן יהי' תמיד אז ואוהביו כצאת השמש בגבורתה שיהיו דומין ממש לשמש בגבורתה ולא יצטרכו עוד לעזר מחולשת כחם מפני הרואה בשלות רשעים ועבור והנה איננו, שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום: וזהו הבטחת הקרא בישעי' כאשר השמים וכו' עומדים לפני נאום ה' כאשר הם עומדים לפני דייקא שא"צ סעד ממני כן יעמוד זרעכם ושמכם ולא תהיו צריכים עזר, ואיך יהי' זה ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו' והי' דיראון מאמרו ז"ל די ראי' בזה שעי"ז תתיישב דעתם ויוכלו עמוד לפני ה' כצבא השמים, והיינו למען ירבו ימיכם ואמרו ז"ל בסנהדרין דקאי לעתיד לימות המשיח ואחר תה"מ אז יהי' הכל כצאת השמש על הארץ ובמדרש הה"ד ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כוונתו ע"ד שפירשנו, יחיינו ה' ויקימנו ויסיר שטן מלפנינו ומאחרינו ונזכה להיות מאוהבי ה' כצאת השמש בגבורתה, הכ"ד רבך אוה"נ חותם בברכה תמה, מאירת עינים כאור החמה בתורה תמה. פ"ב נגהי ליום ב' יו"ד ניסן תרכ"ט לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לה בברכת אברהם בכל, יתברך מאדון הכל, שמורה בכל וערוכה, לעורך מערכה, שנה טובה מתוקה ומבורכה, לראש צדיק צדקות אהב, אהוב ואוהב, ידיד נפשי הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים, ברוך טעמו טעם זקנים חריף ובקי המאוה"ג נדיב על נדיבות יעץ הנגיד כש"ת מו"ה אברהם ליטש סג"ל ראזענבוים ני' עץ חיים למחזיקים בה, נרו יאר ויהל, כאברהם יושב פתח האהל, עד ביאת הגואל : אחרי דרך מבוא השלום לאיש שלומי ובריתי אשר כרתי לאברהם ובניו, הנני מן המודיעים מודעה רבה לאורייתא כי בסוף שבוע העברה הגיע לידי ע"י דלשאנץ ספרו בן יהודה ואתמול קבלתי עב"ד אגרת שלומים מאת פר"מ י"נ ני' אשר בו הודיעני טעמו בצדו אשר שלחו הנה במקום אשר אני מתגורר פה כדי להקדימני להביא לי בכורי פרי עטו לבחון ולבקר בין טוב לטוב, והנה ערבים עלי דברי ידידות, ורצוני לעשות רצונו כל האפשר ורצונו הוא כבודו, אבל כבד עלי הדבר פה, ואין פה פה להשיב רק לדברים הנחוצים לדינא ביותר להלכה ולמעשה כי הרופאים סגרו עלי המעיינות עיוני התורה מפני מעייני הישועה לרפאות הגוף ועת לעשות לה' וכו' ודברי התורה עניי' במקום אחד ועשירות עי"ז במק"א אשר אני אקוה בעזרת נותן התורה ורופא חנם ית"ש, בכל זאת דחקתי עצמי ביום אתמול מיד בבוא מכתבו ופניתי בין הפרקים בין עסקי רפואה וטיול ובין גברא לגברא כדי לעשות לי קורת רוח כשעשועי דאורייתא עם גבר חכם בעוז של תורה ויקירא ואוהב נאמן רוח כוותי' דפר"מ י"נ ני', והייתי כשמואל דבדק בספרא קמא קמא דמטו לידי בחלק או"ח ואביע אומר בקוצר אומר בלי עיון וחקור דבר מפי סופרים וספרים שאינם אתי פה רק זכירת דברים אשר כתובים לפנינו מאז ומה שהוספתי עתה במושכל ראשון: וראשון לציון ח"י אזכור מ"ש בסי' ח"י בסתירת סוגי' דגיטין ודברכות שכבר הלכו בה נמושות לבנות סתירה זו ופר"מ ני' נכנס למקום ישוב באמרו דקושי' ש"ס ברכות מהב"ע היא היינו דכיון דמהב"ע לא יצא ועפ"ז לחלק יצא היכא דאפשר לו להתפלל בלי עבירה לכנוס או לפזר לתשעה שיש לו ובהכי קדמא ואזלא סוגי' דגיטין שלא כהלכתא, הנה באמת הנב"י קמא בסופו תשובה לחתנו ז"ל במח"כ כי רבה שגגה יצא מלפניו דנקיט לשון ש"ס מהב"ע כפשוטן דכוונת המקשן מהב"ע ולא יצא כהא דר"פ לולב הגזול, אבל אינו כן מה למצוה הב"ע אם יצא או לא להתם שם מקשה ומפרק היכי עביד הכי ר"א והרי אסור לשחרר ומתרץ מצוה שאני והדר מקשה והא מהב"ע היא היינו איך שרי לעשות כן משום מצוה ואיך עביד ר"א הכי וגם אם