כתב סופר אורח חיים ע

והנה המג"א סי' רצ"ו כ' לרמ"א ה"ט דאין מברכות ברכת הלבנה וציין על מ"ש ברסי' תכ"ו ושם כ' טעם אחר ע"ש של"ה משום דהם גרמו לפגימת הלבנה ושביק לטעם שכ' בסי' רצ"ו, ואיכא נ"מ לדינא לענין ברכת החמה לטעם של"ה מברכות ולטעמו שבסי' רצ"ו גם ברכת החמה אין רשאות לברך, משום דבסי' רצ"ו סיים ועיקר כב"ח דמברכות ברכת הבדלה, ולא נשאר טעם דלא מברכו' ברכת הלבנה אלא מטעמא דשל"ה, והנה הא דהכריע המג"א סי' רצ"ו כב"ח משום דהרא"ש בפסחים לא ס"ל לחלק בין מעשה לברכה לחוד, ולפמ"ש דאין מרא"ש ראי' נגד רמ"א וגם הראנו פנים מסבירות והחזקנו דינו של רמ"א מסוגי' ש"ס סנהדרין הדרא טעמא דכ' המג"א סי' רצ"ו דלא מברכות ברכת הלבנה למקומו ואפשר בהבדלה גם אם נהגו לברך לעצמן משום דלרמב"ם דאורייתא הוא וגם לר"ן דמחוייבות בכל דבר של שבת וגם בהבדלה י"ל שמחוייבות מדאורייתא או מדרבנן דהטילו עליהן מצוה זו משום דשייכו בכל עניני שבת, אבל בשארי ברכות כדומה וכיוצא בו דליכא רק מצות ברכה לא מברכות וה"ט דברכת הלבנה וה"ט דברכת קידוש החמה שהעיד בח"ס דאין נוהגי' נשים לברך ותמה למה, והרי טעמייהו דלא מברכו' על ב' מאורות, מבוארות באר היטב ע"פ דברינו, בעזרת מאיר עיני חכמים, יהב חכמה למחוכמים, ומ"מ אם רוצים לברך בלא שם ומלכות כיון דלית בה וצונו יכולות לברך, אמנם כן ברכת הלבנה לא תתברך מטעמא דשל"ה שהיא גרמה פגימת הלבנה, אלא דמסוגי' ש"ס סנהדרין משמע דבלא שם ומלכות תוכל לברך אלא שלא נהגו לברך שלא לשנות נוסח הברכה בשו"מ דלא כשל"ה, וברכה על החמה בוודאי יכולות לברך בלא שו"מ ועיי': ומ"ש עוד אם לא זרחה החמה בזמנה שמכוסה בעבים, וראו עיניך במ"ש הדג"מ הלכה למעשה שבירך שעה אחת קודם חצות משום שלא זרחה מבואר דכ"ז שאינה זורחת לא יברך, היטבת לראות, אמנם כן בתשובת פנים מאירות ח"ב סי' ל"ח העלה מסברא דגם כשמכוסה בעבים מברך, וזכר לדבר יומא דעיבא כולה שמשא והרי נהנה מאור היום ויודע שעכשיו הגיעה לתקופתה והרגיש דמשמעות ש"ס ברכות הרואה חמה משמע דוקא כשרואה מברך ונדחק רואה לאו דוקא וכן מצינו השומע תרנגול וכ' תוס' שומע לאו דוקא וכ' דבא מעשה לידו ובירך בלא שו"מ וסמך על הראב"ד דס"ל דברכות כאלו בלא שו"מ והעיקר נראה לו לברך בשו"מ, וראיתי עוד ראי' שלישי' דעת אבא מאוה"ג זצ"ל בחתם סופר חאו"ח סי' הנ"ל שכ' דת"ח א' רצה לומר דאפ' מכוסה מברך ודחהו בב' ידים מלישנא דש"ס דקאמר הרואה וביותר מדדייק הרמב"ם שכ' וכפל כשרואה נראה לעין כי בראי' תלי' מלתא, והרי לפנינו דתשובת פ"מ חד לגבי תרי ובתראי נינהו, הגם שהלכה כבתראי דוקא אם ראו דעת מי שהי' לפניהם, והדג"מ וח"ס לא ראוהו מדלא הביאוהו, עכ"פ תרי לגבי חד הוא, וגם הפ"מ לא סמך למעשה על דעתו ובירך בלא שו"מ בוודאי הכי נקטי' : והנה בוודאי הא דפשיטא לדג"מ דכ"ז שאינה זורחת אינו מברך משום דדייק לי' כן מלשון ש"ס הרואה וכן מלשון הרמב"ם וש"ע ובאמת מ"ש פ"מ דרואה לאו דוקא דוחק וכ"ש לפרש הרמב"ם דכפלי' למלתא כשרואה משמע דוקא, אבל מסברא מסתבר כמ"ש הפ"מ כיון שנהנה מאור יום ויודע שהגיעה חמה לתקופתה ראוי' לברך, ולולי שאינו כדאי הי' נ"ל להשוות סוגי' ש"ס ולשון רמב"ם עם הסברא, וי"ל בוודאי כשכבר האיר היום ומאירה לארץ ולדרים עליה ומלאה פני תבל מאורה הגם שאין רואה החמה בעצמה שמכוסה בעננים מ"מ מברך שכן נהנה ויומא דעיבא כולה שמשא וזה פשוט, וש"ס קמ"ל רבותא כשרואה חמה מיד כשתנץ החמה מיד כצאת השמש הגם שאינה בגבורתה ואין נהנה כ"כ מ"מ מברך כיון שרואה החמה כאשר יבקע השחר, וראוי' לברך מיד משום זריזין מקדימין למצוה ומתחלה נתקנה לברכה מיד השכם בבוקר וכ"ש שיוכל לברך אח"כ כשמאירה לארץ ונהנין במלואו לאור השמש הגם שנתכסה ואינו רואה אותה שמברך כשלא הי' מן זריזי' מקדימין או שהיתה מכוסה מתחלת הנצתה, וחדא מתרתי בעי או שיראה החמה עצמה כשתנץ, או כשזרחה כצאת השמש בגבורתה להאיר לעולם כולו באור המאיר בנכון היום הגם שנתכסה כנלפע"ד ומכרעת מלתא כוותי מכח סברת פנים מאירות, פנים להלכה מסבירות, בעזרת המאיר לארץ : והנה הוגעתני בתמיהתך על מה ולמה אין מברכי' שהחיינו, הנה המג"א סי' תכ"ב כ' הא דאין מברכי' שהחיינו בר"ח משום דלפעמים הוי תוך למ"ד, והאלי' רבה סי' תכ"ו כ' דהיינו טעמא דאין מברכי' שהחיינו בקידוש הלבנה, ובשם תני' כ' שא"צ לברך זמן מפני שכבר בירך על חדושה, והנה לטעם הראשון על החמה בתקופתה יש לברך שהחיינו ולטעמא של תוס' משום שכבר בירך על חדושה גם על קדוש החמה אין מברכי' שהחיינו שבירך על חדושה, וטעמא של תוס' צריך הסבר ואי תני' תני': וכשאני לעצמי הי' נ"ל מלתא בטעמא דאין מברכי' שהחיינו בקידוש הלבנה בהקדם מה ששמעתי מפה קדשו של אבא מ"ו מאוה"ג זצ"ל להבין קצת מאמר חז"ל בש"ס שבועות ט' ע"א הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, וצ"ל מה לנו להביא כפרה על זה, וכי אנחנו גרמנו, והסביר הענין משום דהדבר תלוי' בנו כשיהי' עולם התיקון יהי' אור הלבנה כאור החמה ועלינו להביא כפרה על מיעוט אור הלבנה עדיין אלו דברי קדשו זצ"ל לפי שעולה בזכרוני, ואומר מעתה דמה"ט אין מברכי' שהחיינו על חדושה כעין שכ' תוס' ורא"ש בכורות ובטוש"ע יו"ד סי' ש"ה דכשמת הבן אין ראוי' לברך שהחיינו על מצות פדיון הגם ששמחה לו דמקיים המצוה, דמזכיר עי"ז צערו, וי"ל הה"נ שאנו מזכירין צערינו שאנו גרמנו למיעוט אור הלבנה ועי"ז מגרע גרע אורה ומתחדשת ומוספת והולכת כנ"ל טעם לשבח, ואני מוסיף והולך דמטעם זה אין מברכי' שהחיינו על קדוש החמה דהא מקרא מלא הוא בישעי' למ"ד פ' כ"ו והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, הרי תולה הוספת אור ב' מאורות ביום שיחבוש ה' שבר עמו, וזה תלוי' בנו ע"י תיקון מעשינו ונזכר צערינו ע"כ זה בשעת ברכה לכן אין מברכי' זמן כנלפע"ד לקיים מנהגינו, ומנהג ישראל תורה והלכה ברורה: ומידי עייני באלי' רבה, ראיתי אלי' מזכיר לטוב משם ש"ע של קדוש אלקי' מהר"י לוריא זצ"ל פירושא דהאי מלתא דמתאמרה בקידוש הלבנה שלום עליכם ג"פ כי מציאות הקטרוג הראשון הי' באמרה א"א לב' מלכים וכו' לזה אומרים שלום עליכם שלא יהי' עוד קטרוג עכ"ל והנה דבריו הקדושים צריכין תבלין למה שאנו אומרים זה לזה שלום עליכם וגם למה אנו אומרים ש"ע ג"פ, ונ"ל להוסיף הוספת מרובה עפמ"ש הרמב"ן בפ' נצבים ומל ה"א את לבבך היינו שלא יהי' עוד יצר לאדם לרע ולא יתאוה רק לטוב ומפרש עפ"ז מקרא והסירותי לב האבן מבשרכם וכו' ורוח חדשה אתן בקרבכם ומ"ש חז"ל ויגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ עיי"ש, והנה כ"ז שיש יצה"ר באדם אין שלום בקרב האדם כי תמיד יש מחלוקת ומלחמה בין יצ"ט ליצה"ר וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ואין להם מנוחה, וכשיסיר ה' הצפוני וירחיקהו כדכתי' ואת הצפוני ארחיק מעליכם אז יהי' שלום בקרב לב איש, ולא יהי' קנאה תאוה וכבוד ויהי' שלום בין ב"א יהיו באגודה אחת לעבדו שכם א' בלב אחד לאביהם שבשמים, והושלמה אתם חית השדה לא ירעו ולא ישחיתו, והם בעצמם לא ירעו ולא ישחיתו זה את זה ככתוב בישעי' סי' י"א, ועל זמן ההוא נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה וכו' וזהו שאנו אומרים בשעת קידוש הלבנה ש"ע ג"פ נגד ג' שלומים הללו שלום לכ"א מיצה"ר ושלום בין אדם לחברו ושלום מן חיות הטורפים כי לא ירעו ולא ישחיתו עוד, ואז יהי' ג"כ שלום בין חמה ולבנה ויחדל הקטרוג שהי' בין המאורות ודבר בעתו בשעת קדוש הלבנה מה טוב ושמחה לאיש במענה פיו לחברו ג"פ שלום כנ"ל להוסיף על דברי האר"י שהאיר לנו בדבריו הקצרים, דובר משרים דברים ברורים: ומדי דברי באותו ענין ומאמר חז"ל שעליו יסד האר"י ז"ל דבריו זכור אזכיר פה מה שחנני ה' לפרש מקצת ממאמר חז"ל חולין פא"ט שאמרה הלבנה בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט עצמי עד לבסוף אמר הקב"ה לפיוסה עתידים צדיקים שיקראו בשמך דוד הקטן שמואל הקטן מ"מ לא נתיישבה דעתה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה וכו' וצ"ל מה זה פיוס ללבנה שעתידים צדיקים שיקראו בשמך וכי משום שהם יקראו עצמם קטנים תנוח דעתה כי תקרא המאור הקטן, ונ"ל בהקדם ישוב הרגש תוס' שם בא"ט ס' ע"ב ד"ה אמרה בלשון תורה ירח לשון זכר הוא דכתיב ביהושע י"ג וירח עמדו והנה הגם כי מצינו כ"פ לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, מ"מ נ"ל לומר כאן מלתא בטעמא דלשון חכמים מתאמת עם לשון תורה הא דבלשון חז"ל בלשון נקיבה ראו' ללבנה שם לפי הענין דאמר ה' לכי ומעטי עצמך ולא קבע לה זמן עד מתי והמיעוט הוא מיעוט אחר מיעוט שגם אור המעט נגד השמש מקבלת מן השמש ולא עלי' הופיע מני אז אור עצמי' אלא ע"י השפעת החמה וחמה ולבנה בבחינת זכר ונקיבה משפיע ומקבל, ויפה אמרו אמרה הלבנה בשעה שאמר ה' לכי ומעטי הלבנה בבחינ' נקיבה שתש כחה ומקבלת מזכר המשפיע, ואחר שהתרעמה, ופייסה הקב"ה דלעתיד תחזור לקדמותה כשיהי' עולם התיקון ואינו המיעוט לרבות לעולם אלא לפי שעה וזה תלי' בישראל היום אם בקולו תשמעו, שם הראשון על הלבנה בבחינת זכר כי תחזור לקדמותה, וא"ש דמדבר על הלבנה בלשון זכר כי זכרות' קיימת כי תשוב לקדמותה וא"ש נכון: ונבין בזה מעתה מה שפייסה הקב"ה עתידים צדיקים שיקראו בשמך כי קטרוג הלבנה לא הי' מפני מיעוט כבודה כי אין קנאה ותחרות למעלה, אלא שהיטב חרה ללבנה שראתה עצמה נגד כל צבא מרום שששים ושמחים לעשות רצון קונם בלי סעד וסמך זה מזה וכולם בבחינת זכר, ובה נאמר חוץ שא"א לה לעשות רצון קונה רק ע"י סיוע החמה ואלמלא אור החמה לא תוכל לעשות רצון בוראה וזהו שאמרה וכי בשביל שאמרתי דבר הגון ימעט כוחי ואורי מלעשות רצונך בעצמי ופייסה