כתב סופר אורח חיים סג

והדור פרוץ בשתי' סתם יינם בעו"ה, בכה"ג בוודאי לא נכון לברך עליו ברכת הנהנין כי מי ששותה במזיד לא יברך ואפי' הראב"ד מודה במזיד עיי' ט"ז או"ח סי' קצ"ו ס"ק א' ואפי' באיסור דרבנן, וכי כן איך אחד שנזהר יברך לו ויוציאו למי ששותהו והוא השותה עצמו אינו רשאי לברך ועושה איסור בתרתי בשתי' ובברכה ומלבד זה אסור להושיט לו לשתות כהא דאמרי' אסור להושיט כוס יין לנזיר ואפי' בדרבנן איכא משום ל"ע לת"מ כמבואר בתוס' ספ"ק דע"ז, וכמדומה יקשה עליך לדרוש בכ"פ ולתהו' על קנקנו וקונו של היין, ומשום לא פלוג עצתי שטוב יותר שלא תברך ברכת הזימון וכולי האי ואולי מהיות טוב אל תקרא רע אלא אהוב וריע, הנלפע"ד כתבתי ואתה בני בין תבין את אשר הוצעתי לפניך במעט עיון, ואם יש אתך אחר העיון להשיב אקבל דבריך בשמחה ובטוב לב כי בעל נפש אתה: עוד רגע אחת אדבר במה שהעלה בח"צ בתחלת התשובה דצריך המברך דוקא לאחוז הכוס בידו והרגיש בחולשת ראיותיו מאגדת חז"ל והאריך בראי' אחרונה מדאמרו ז"ל מברכי' על כוס של קידוש ועל של בהמ"ז ולפע"ד יש להביא ראי' יותר מש"ס ברכות נו"ן ע"א אמר ר"י ראשונים שאלו שמאל מה שתסייע לימין אמר ר"א הואיל וראשונים מבעי להו אנן נעביד לחומרא וכ' תוס' בכוסות גדולות או בחנוכה שבת ר"ח או בנשואין שצריך להאריך בבהמ"ז ונקטי' לחומרא, והנה בוודאי דברים אלו לא מעכבו כשא"א רק שתסייע שמאל טוב שיברך בסיוע שמאל או יניחו לפניו כשא"א לאחזו בידיו, ואזלי' לחומרא דצריך לדחוק עצמו כל האפשר או שיברך אחר שכחו רב ויוציאו, ואי סגי כשאחד אוחז הכוס בידו וא' מברך הלא אפשר כשיגע המברך יתנו לא' מן המסובי' ושומעים ויוצא בברכתו, וע"כ דהמברך בדוקא צריך שיהי' הכוס בידו מתחלתו עד סופו, והיינו לשיטת רי"ף ורמב"ם שבב"י או"ח ס' קפ"ב דא"צ כוס רק כשמזמני' ג' וליכא מקום לאבעי' זו רק כשמזמנים, דביחיד המברך הגם דמצוה מן המובחר שיברך על הכוס כמ"ש ר"ן בפסחים ומביאו הב"י שם והרמ"א בהגהותיו בש"ע, בוודאי אין קפידא כ"כ ביחיד וכ"ש לפמ"ש רמ"א דכשיברך ביחיד לא יקחהו בידו ועוד הרי תוס' כ' או בנשואי' דמאריכי' היינו בברכת נשואין שלא נאמרה בפחות מעשרה ויוכל א' מהם לישא הכוס בידו ש"מ דס"ל דיש קפידא דדוקא המברך צריך שיהי' הכוס בידו וכן משמע מקרא דמיני' נפיק דנוטלו בב' ידיו שכתוב שאו ידיכם קודש וברכו את ה' משמע דמברך את ה' הוא ישא ידיו קודש, וכן למדו דצריך להגביה מן הקרקע טפח מן כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא משמע שהוא הקורא בשם ה' הוא יגביהו מן הקרקע טפח, וראי' זו שהבאתי תתן עדי' דהדרש כך הוא והיא ראי' מהימנא לפע"ד: ומדי דברי לא אמנע הטוב מאתך אשר חנני ה' להטעים טעם שצריך להגביה כוס של בהמ"ז בב' ידיו ונוטלו בימין ולא סגי בשמונח לפניו, ונ"ל דמצות בהמ"ז מדאורייתא היא להזכיר לאדם שלא יאמר כחי ועוצם ידי וכו' כדכתיב פן תאכל ושבעת וכו' ושכחת את ה"א וכו' וזכרת כי ה"א הוא הנותן לך כח לעשות חיל כי א"ס על הנס ויברכך בכל אשר תעשה ואמרו ז"ל מה יעשה אדם ויתעשר ירבה במו"מ הרבה עשו כן ולא עלתה בידם יתפלל למי שהעושר שלו הא בלא הא לא סגי, ולהזכיר האדם ע"ז חייבו התורה כשאוכל לחם לשובע שהוא עיקר כי על הלחם יחי' האדם ויברך את ה' על אשר נתן לו, והנה מי שפרנסתו בלי עמל ויגיעה רבה או ועמדו זרים וכו' הרבה שלוחים למקום לפרנסו וכ"ש כשיוצא מנימוס הטבע אין חידוש שרואה ומכיר כי מאת ה' היתה זאת לו אלא אפי' הוא טרח ויגע חורש וזורע וקוצר ומאסף ובזיעת אפו יאכל לחמו הוא גם הוא צריך לברך את ה' ויבין בלבבו כי ממנו ית"ש הכל ולא לחכמים לחם וכו' ונ"ל שזהו כונת חז"ל איזהו בעה"ב העונה אמן בכל כחו, היינו שהוא בכחו ובתקפו ויש כח בידו לעשות חיל ובכ"ז תמיד תהלת ה' בפיו ואומר אמן "אל "מלך נאמן זהו בעה"ב כי לא במהרה יחטא, וזהו מדת הצדיקים תמיד קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל, לא לבד כשרואים נסי ה' חוץ לגדרי הטבע ונראה לעין כי יד ה' עשתה זאת גם אם ימין ה' רוממה מהם ואין נראה כי ימין ה' עשתה זאת מ"מ אומרים בקול רינה וישועה ימין. ה' עושה חיל ולא לנו לא לנו הגבורה לעשות חיל, וזו היא מצות בהמ"ז שנודה לאלקינו כי הצליח מע"י ונתן לנו כח לעשות חיל והשפיע לנו לאכול כדי לשבעה, ומצוה לישא הכוס בב' ידיו שבהם עושה כל השתדלות ופעולות בכ"ז נוטל כוס של ברכה לברך את ה' על הטוב שגמלנו כי ממנו הכל ובשעת ברכה אוחז הכוס בימינו להורות כי ימין ה' עושה חיל ומבעי להו אם שמאל תסייע לימין דפעולת אדם היא ביד שמאל שמסייע' קצת לימין או לא תסייע כלל בשמאל כי פעולת אדם בלי ימין ה' לא הי' בו ממש אפי' כעושה ביד שמאל יד כהה שלו, לפעמים גם אשר לא שאל ולא עמל בה ימציא לו ה' בטובו וברוב חסדיו ויש להאריך עוד והבן: ומה שהצריכו שיגביה מן הקרקע טפח ולמדו כן מקרא דכוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, נ"ל כי רמז רמוז שיגביהו טפח להגביה בזה תכלית וכוונת ברכתו, עפמ"ש הרמב"ם וכל מעשיך יהיו לש"ש שיהי' אוכל ושותה לא להנאת הגופני למלאות נפשו נפש המתאוה לאכול אלא כדי שלא יחליש ויהי' מנוע מעבודת ה' ומעסק ועיון התורה וכך מדת הצדיקים המצודקים במעשיהם וכונתם בכל לש"ש, וענין הנ"ל בכל דבר שלא יישן לתענוג אלא שיהי' יוכל ללמוד בדעה מיושבת ונ"ל שזהו כונת המדרש ויקץ יעקב משנתו אמר ר"י אל תקרא משנתו אלא ממשנתו, רצונו לומר עפמ"ש רש"י וישכב במקום ההוא אבל י"ד שנים שהי' בב"מ של שם ועבר לא שכב וגם עתה ששכב לא הי' להתענג בתענוגים אלא שיהי' יוכל ללמוד אח"כ ולעיין בעיון נמרץ ולולי כן לא נגלה ה' אליו בשעה שושן להתענג בתענוג שינה וזהו שאמר ר"י אל תקרא משנתו אלא ממשנתו כי שינה זו כאלו הי' קורא ושונה תחשב לו דהי' לש"ש, ואמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, דהי' מתמיה על כי ה' נראה אליו בחלום בשעה שהוא שוכב דומם מלעסוק בתורה ומצות וראה והבין דבר מתוך חלומו כי הכל הולך בתר המחשבה ומחשבתו רצוי' לפני ה' לשוי' מעשה שחשב בלבו לישן כדי לעמוד לפני ה' אחרי קומו, וזהו שאמר אכן יש ה' במקום הזה שהוא שכב שם כדי לישן, ואנכי לא ידעתי עד עתה עד היכן הדברים מגיעים, ויש מקום אתי לפתור חלומו, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהראו לו בחלום כי גם דברים העומדים בארץ והמעשה מוצב ארצה, אם כונתו בהם רצוי' לשם ה' ראשו מגיע השמימה מעלי' עליו כאלו עשה מצוה והראו לו עוד כי מלאכי אלקי' עולים ויורדי' בו רו"ל תחלה מלאכי אלקי' למעלה מן האדם כי עושים רצון קונם תמיד בלי הפסק אבל האדם עושה כמה דברים לתועלת והנאת עצמו עד שבא במדרגה העליונה שכל תכלית מעשיו לש"ש אז הוא עולה מעלה ממדרגת המלאכים שעובד ה' ועושה רצון קונו בעניני' הגופני' שנבראו ליהנות בו ב"א ויש מעצר ברוחו לכוין בכ"ז לש"ש והיינו מתחלה עולים עליו ואח"כ יורדים ממדרגה שעולה האדם ממדרגה למדרגה כמו שעולים בסלם ויש להאריך והקצרתי, ויש להעמיס זה בכונה המדרש למה נמשלו הצדיקי' לככבים מה ככבים פעמים נראים ופעמים אינם נראים כך הצדיקים, וי"ל ע"פ הנ"ל דצדיקים נראה לעין כל רואה מעשי ידיהם כי הם צדיקים מקיימים מצות ה', ולפעמים אינן נראים צדיקים בשעה שאוכלים וישנים או מטיילים ומתענגים בתענוגים והם עניני רשות, אבל כונתם רצוי' בוחן לבבות יודע כי כל מעשיהם לש"ש, אבל אדם יראה לעינים אין נראה לו בשעה ההיא צדקת מעשיהם וכשרון מחשבותיהם, ודומין לככבים שעושים רצון ה' תמיד ולא חשך אורם אלא לפעמים מכוסים ולא נראה לעין כי עושים רצון בוראם, כך הצדיקים והבן, ונבוא למטרת כונתינו להטעים טעם לשבח שצריך שיגביה כוס של בהמ"ז טפח להורות נתן כי אין הברכה שאנו מברכי' לה' מצוי' אצלינו בשביל הטוב שהשפיע עלינו ה' לאכול לשבעה למלאות נפש המתאוה כי ירעב לאכול אלא שאנו מודים לה' ומברכי' על שהשפיע לנו כל טוב כדי שנוכל עי"ז לשמור מצותיו חקיו ומשפטיו ולהגות בתורתו בעיון ע"י מזון הגוף כדי להשיג מזון הנפש שהיא תורה ומצות, משו"ה צריך להגביה כוס של בהמ"ז מן הקרקע טפח להורות נתן כי אין אנו מברכי' לה' בשביל ענין ארצי' תענוגי הגוף שהוא עפר מן האדמה, אלא על ענין גבוה מעל גבוה ענין רוחני על מזון הנפש ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, ומעשה אכילה ושביעה מוצב ארצה, וראשו ותכליתו וברכתו מגיע השמימה, ומפקא להו מקרא דאמר דהע"ה כוס ישועות אשא למעלה ראש ובשם ה' אקרא ע"י הנאה שנהנתי אוכל לקרא בשם ה' וי"ל עד"ז יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה' דורשיו יהללוהו וישבחוהו על שאכלו וישבעו, ועל מה נברכהו לא מפני חיי שעה לבד אלא העיקר כי עי"ז יחי לבבכם לעד, שישיגו עי"ז חיי עד, ואשוריהם לא ימעד, ויש אתנו עוד דברים הרבה בענין זה וגליתי לך טפח וכסיתי טפחים דרושי פסוקים ובאורי מאמרים אשר חדשתי בעזרת חי וקים, ה' יעזרנו למען שמו שיהיו כל מעשינו לשם שמים, ונהי' דומי' לככבי שמים, ויהיו ימי חיינו על הארץ כימי שמים, הכ"ד חותנך רבך אוה"נ קשור בעבותות אהבה חותם בברכה כהנים המשולשת בתורה. פ"ב א' ח"י שבט כתר לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ל' יוצר הרים, יברכך בברכת יצחק מאה שערים, יודוך אחיך ויכבדוך באורים, ה"ה בני תלמידי מחמד לבי אהוב בין הבנים כולם אהובים וברורים, הרבני האברך העדני העצני מורג חרוץ בע"פ פרח שושן, מלא ישן נושן הקצין כש"ת מו"ה יצחק ליב סופר יחי' לאי"ט לעת עתה יושב ומבקר בהיכלו כבוד אומר כולו של חותנו מחותני הרבני הנגיד הגביר המפורסם מו"ה דוד לינדענבוים נ' איתן מושבו בק"ק דראהאביטש יע"א :