כתב סופר אורח חיים ס

מדל"א נ"מ בספק וכ"ש וקו"ח כשהספק אם אכל פחות מכזית או שיעור דאורייתא דפשוט יותר מביעא בכותחא דפטור ואין בו גמגום אפי' לדברי צל"ח כנלפע"ד: עוד רגע אחת אשעשע עמך בקוצר אומר לאשר כבר נתארך המכתב בתוך הכתיבה והגיע לכותבת הגסה בענינים דגייסו אהדדי, ודין גרמא דגרעינותא נגרעותא בסוף דברינו על ספיקתך לפי דקיי"ל דכל שלא אמר ברית ותורה א"י י"ח אם זה מדאורייתא או מדרבנן, ונ"מ אם ספק בירך אם צ"ל ברית ותורה ג"כ ואם צ"ל כמו הטוב ומטיב כיון שאומר מקצתה, אם בפעם שני לא אמר ברית ותורה אם צריך לחזור משו"ה אם הוא דאורייתא צריך לחזור ולברך ואם מדרבנן א"צ לחזור דהרי ספק שמא בירך פ"ר וליכא רק ספק דרבנן והו"ל ככל ברכות דרבנן אלו דבריך בהוספת תוספת מרובה ביאור הספק, ויפה כתבת דבספק אם אמר ברית ותורה אבל בוודאי לו שבירך הכל חוץ בברית ותורה מסופק דתלינן דוודאי אמר כמ"ש הרשב"א אם א"י אם אמר ראשונה או שני' דאמרי' ודאי אמר כמו שרגיל ודמיונך עולה יפה ועיי' ט"ז ביו"ד סי' ס"ט ובנקה"כ שם, והטבת לראות ראי' שני' בספיקתך אם ברית ותורה דאורייתא דממ"ש תוס' דמשו"ה מבעי לי' לרבינא אם נשים בבהמ"ז דאורייתא משום דל"י לומר ברית ותורה, ואי עיקר ברית ותורה רק מדרבנן איך אפשר לומר שמשו"ה נשים אינן בבהמ"ז מדאורייתא הא כל עיקרו דרבנן ש"מ דדאורייתא הוא, ויפה דברת וכל דילדה כוותך תלד אמנם כן עי' בטור וב"י סי' קפ"ח דמסתבר לרבינו יחיאל דאין צריך לחזור כשלא אמר בו"ת דהא דאמר ל"י היינו שלא עשה המצוה כהוגן ולא לעכובא, ונראה דהחולקים וס"ל לעכובא מ"מ מודו דלאו מדאורייתא הוא דלא כתוס' וצ"ע: ודע לך בני דקשה לי לפום רהיטא בין לתוס' משום דנשים ל"י לומר ברית ותורה ובין לרש"י משום דלא נטלו חלק בארץ קשה לי מדרב מ"ט דס"ל דכל של"א ברית ותורה יוצא לפי שאינן בנשים, ואי נשים אינן בבהמ"ז דאורייתא, איך תלה דין דאנשים בברית ותורה לפי שאינן בנשים הא נשים אינן בבהמ"ז מדאורייתא כלל או מה"ט עצמו כמ"ש תוס' ותוס' כ' דרבינא ס"ל כמ"ד של"א בו"ת לא יצא, וכ"כ רשב"א דלרב ליכא מקום ספק, וקשה תפשוט מרב דנשים בבהמ"ז דאורייתא דיצאו אנשים בלא בו"ת משום נשים, וכ"ש דקשה לשיטת רש"י וצל"ע כעת (ועיי' ח"ס או"ח סי' מ"ח): וטרם אכלה לדבר, אביע לך אומר א' שחדשתי זה זמן לא כביר, בפירושא דלא תשא ש"א לשוא, ע"פ שאמרו ז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז, נ"ל ע"פ שאמרו ז"ל בשביל גסי הרוח גשמים נעצרים, דמי שהוא מאמין בהשגחה פרטית כי הכל מידו ית"ש ועיני ה' תמיד על ב"א זן ומפרנס ומכלכל לכ"א בעתו וכראוי' לו מאתו ית"ש, ילמד מדת הענוה כי רם ה' ושפל יראה המשפילי לראות בשמים וארץ, ומי שהוא מתגאה הוא מפני שאינו מאמין באמונת אומן בהשגחה ואומר בלבו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי הוא זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ובזיעת אפו ויגיע כפו אוכל לחם, לכן מפני גסי הרוח גשמים נעצרים למען בעיניו יראה ובלבבו יבין כי ההשתדלות והחריצות הבל לא לחכמים לחם וכו' ה' מוריש ומעשיר והכל מאתו ית"ש ונ"ל משו"ה קרו לי' ז"ל במתני' גבורת גשמים שע"י הגשמים נראי' גבורת ה' והכל בידו שאם עצור יעצור הגשמים בעתם להבל וריק כלה האדם כחו, ויפה אמרו כל המתגאה כאלו עע"ז דאלו הי' מאמין בהשגחה כי עיני ה' צופות על ב"א קרוצי חומר לא גבה לבו ולא רמו עיניו, והנה אלו שמכחישי' בהשגחת ה' מפני שקשה להם להאמין כי רם ה' ושפל יראה וכל שמכירי' ביותר גדולתו של הקב"ה מכחישי' ביותר בהשגחה ורחוק מרשעים תשועת ה', ורשע בגובה אפו אין אלקים כל מזימותיו, וכשרוצים לאמת השוא ודרך ממוצע שלהם כי הכל ע"י ממוצעים שרי מעלה וצבאי צבאות, מספרים כבוד אל וינשאוהו וירוממוהו למזימה, והיינו לא תשא שם ה"א שלא תנשא שם ה' לשוא בעבור השוא לחזק עי"ז דעה נפסדה אשר פיהם דיבר שוא, וימינם שמגדילים שמו הגדול שקר בימינם כדי לחזק ולהאמין השקר וזהו שאמר ר"י בכ"מ שאתה מוציא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוציא ענותנותו, בכ"מ שמוציאים גדולתו צריך להודיע מיד ענותנותו שלא יבוא אדם ע"י שמוצא ויודע ויבין גדולתו של הקב"ה לכפור בהשגחה ח"ו לכן מיד סמוך לגדולתו אתה מוצא ענותנותו, והיא תפארתו ותהלתו ית"ש, וקול רינה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה היינו הגם שימין ה' רוממה מאתנו ואין נראה לנו והכל בדרך הטבע ע"י פעולת בני אדם ואין יד וכח ה' נראה לעין הם באמונת אומן כי ימין ה' עושה חיל, מפיק ומעייל, מה' מצעדי גבר כוננו וגם דרכו של אדם יחפץ שיעשה שלו ואל יסמוך על הנס, וכתיב ויברכך בכל אשר תעשה, אז עוזר ותומך האומר ועושה, וכן הוא בלימוד התורה לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי מצאתי תאמין, יאר ה' עיניך בתורתו, וישים פניו אליך לעזרך לעבודתו כאות נפשך ונפש אביך מברכך מרחוק מקרב הלב. פה מרחץ מיידלינג ה' ז' מ"א תר"כז לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כט שלום שלום מרחוק, לקרוב בקרב לבי, חביבי צמידי תלמידי חתני כבני הרבני הותיק המופלג בתורה וביראת ה' טהורה, מורג חרוץ בע"פ הקצין היקר כש"ת מו"ה יעקב ליב כ"ץ שטראססער ני' : נעימת ימינך קבלתי, ושורותיך היקרים לי מפז האירו לנגדי באור התורה, ולאפס הפנאי אפס קצהו ראיתי בהנוגע לדינא אשר נפשך בשאלתך לשמוע דעתי ע"ד שזה שנים טובא אשר גדרת בעדך שלא לשתות מיין שבסביבותיך רק הבא מכרם ישראל, ולפעמים טובא כשמכבדים אותך במצוה להיות מוהל ולא נמצא יין כשר כזה מה תעשה בכוס של בהמ"ז שהנהוג שנותני' למוהל לברך בהמ"ז, ועיניך לנוכח הביטו בהמפורש בש"ע או"ח סי' ק"ץ ובמג"א שם ובסי' רע"א דמבואר דיוכל המברך לתת למסובים לטעום כשאין הוא רוצה לטעום וגם חולקים בקידוש מודי' בבהמ"ז אלא דה"חצ בסי' קס"ח העלה דוקא כשאין המסובין יודעים לברך כמו בניו ובני ביתו אבל כשיודעים לא וכ"ז ראו עיניך וישוטטו רעיוניך ומכח זה עלה ספק בלבך מה תעשה בנדון שלך: והנה שמתי עיוני בתשובת ח"צ סי' הנ"ל ואחר העיון מעט מצאתי שיש בדבריו דברים תמוהים לפע"ד ויש מהם שצריכים ביאור כאשר אגיד, ונבוא על סדר דבריו בתשובה ההיא מתחלה עד סופה כיד ה' הטובה עלינו: ראשון לציון מ"ש דכל שאינו יוכל להוציא במצוה דאורייתא גם במצו דרבנן כן הוא ומביא ראי' מרש"י ברכות מ"ח ומשיטת בה"ג דמייתי רש"י ותוס' דבדרבנן בעי שיהי' מחוייב מדרבנן עכ"פ, ביותר הי' לו להביא מסוגי' מפורשת ר"ה כ"ט ע"א כל הברכות אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וכו' וכ' רש"י כיון דרשות הוא לו לא לתהני ולא לברך ול"ש ערבות והלא ברכת הנהנין דרבנן ומ"מ בעי שיהי' ב"ח שמוציא עצמו בברכה או שיהי' בערבות, ומלתא דתמוה לי מאז אזכיר פה והוא על הצל"ח ברכות מ"ח שהעלה בפלפולו דבדרבנן ליכא ערבות שלא קבלו ערבות בדרבנן והי' בהעלם ממנו במח"כ לפי שעה סוגי' שם דהיכא דיש חיובא כמו בברכת קידוש ומצה מוציא בברכת הלחם ושל יין משום ערבות הגם דברכות אלו דרבנן נינהו וצ"ע על בעל הצל"ח, ועכשיו ראיתי בכפות תמרים בר"ה במקומו דבדרבנן ליכא ערבות ודבריו נפלאו ממני שהוא נגד סוגי' של רש"י שם, נחזור לענינינו דמשם מבואר דכל דרבנן כדאורייתא הוא דבעי ערבות או מוציא עצמו, וכן מוכח הדבר הזה ממשנה מפורשת מגלה י"ט ע"ב דחרש אינו מוציא משום דלר' יוסי כל שאינו יכול להשמיע לאזנו פטור ולכן גם אחרים אינו מוציא והלא מגלה דרבנן ש"מ גם בדרבנן אינו מוציא, אלא בתוס' ר"ה ל"ג ע"א כ' דאפשר לומר דבדרבנן מוציא אע"פ שאינו מחוייב בדבר וה"ט דר"י בקטן במגלה שם ובקטן שמברך לאביו עיי"ש, ולכאורה צל"ע על תוס' מש"ס ר"ה שהבאתי וממתני' מגלה הנ"ל, ולמעיין שפיר יראה דתוס' לא חידש כן רק לר"י דס"ל דקטן מוציא במגלה אבל ת"ק דמתני' הלא ס"ל קטן אינו מוציא וחולק על ר"י בהא וס"ל בדרבנן צריך דוקא בר חיובא, והא דקטן מברך לאביו אתי' כר' יודא וכן הא דש"ס פסחים קי"ו ע"ב, אבל אנן קיי"ל כת"ק דמתני' מגלה דס"ל דקטן אינו מוציא ולכן ס"ל דגם חרש אינו מוציא במגלה וכת"ק רהטא סוגי' דר"ה ולק"מ, ובתוס' מגלה שם ובברכות י"ט ע"א לא נראה לתוס' לחדש אפי' לר"י כן ולכן העלה לחלק בין חד דרבנן לתרתי דרבנן, ומהתימא שהי' בהעלם כ"ז מח"צ: והנה הח"צ על יסוד מוסד זה דגם בדרבנן אינו מוציא כל שאינו מוציא כה"ג בדאורייתא, כ' דבנדון שלו אינו יוכל להוציא דכל שאינו מחוייב במצוה זו אינו מוציא אחרים ונסתייע לזה משיטת רש"י ברכות מ"ח דכ' מי שאכל כזית מוציא למי שאכל כדי שביעה, משום דכל דמחוייב מדרבנן מחוייב קרו לי' ש"מ אבל בלא"ה לא, ובה"ג ס"ל באמת דמי שלא אכל כדי שביעה אינו מוציא למי שאכל כדי שביעה מה"ט וכן תוס' דחולק על רש"י ובה"ג משום שאפשר לו להביא עצמו לחיוב דאורייתא, אבל כשא"א לי' לבוא לי"ח דאורייתא לא ובנזיר שמשון שאסור ביין א"א לו להביא עצמו לחיוב בהמ"ז על הכוס וכיון שא"א לו ממילא פטור הוא ואינו מוציא הרבים אלו דבריו ז"ל, והנה מ"ש מרש"י ובה"ג דמוכח דס"ל דכל שאינו מחוייב עתה בדבר אינו מוציא שיטתם מוקשה מש"ס ר"ה כל המצות והברכות אע"פ שיצא מוציא ומשם מייתי תוס' ראי' לשיטתם דלא בעי שיה' עכשיו בחיוב מצוה זו, ולבה"ג דדינא קאמר י"ל משום דמצא האמור בירושלמי פ' מי שמתו דמייתי הרא"ש פ"ג שאכלו דשאני בהמ"ז דכתיב ואכלת וכו' וברכת מי שאכל יברך