כתב סופר אורח חיים נה

משום הכי באמת ברכת שהחיינו רשות היא חוץ על מצות דוודאי ראוי' וחיוב לברך שהחיינו כי הם חיינו ואורך ימינו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בעבורם סוף דבר הכל נשמע וכו', אבל על הנא' הגופני' רשות היא ומ"מ יש קצת מצוה וראוי' לברכה כי לולי שהארץ נתן לב"א ולא חסר בעולמו לא היו יכולי' להתקיים ולעמוד חי לפניו ית"ש לשמור מצותיו כמ"ש הרמב"ם וכל מעשיך לש"ש, ומאן דס"ל דעל אכילה חיוב ועל ראי' רשות י"ל דעל אכילה חוב כיון דעושה באכילה זו מצוה שמברך לפני' ולאחרי': והנה כ"ז לא יועיל לנו לבונה ב"ח למה יברך שהחיינו וכ"ש שנצריכהו ונחייבהו לברך שהחיינו, וזו שאלת המדרש הבונה בית חדש כיצד צריך לברך אמר צריך ול"א כיצד מברך דאם רשות הוא ל"ק כ"כ כמו שמברך על מידי דאכילה פרי חדשה או קונה בגד חדש וכדומה, ולכן אמר כיצד צריך לברך היינו מאיזהו טעם נצריכהו ונחייב אותו לברך שהחיינו על הנאה גופני' שאין בו תועלת לתכלית אמיתי אשר יעשה אותו האדם וחי בהם לעוה"ב, ותמוה קמתמה שפיר, ומתרץ הדא מלתא מברך שהחיינו לעשות נחת רוח ליוצרו היינו מי שבונה ב"ח עי"ז יוכל לעשות כמה מצות מצות מעקה מצות מזוזה דלכמה דעות אינו רק בבית שלו ממש, וכן יוכל ליחד בביתו מקום מיוחד שיהי' בית ועד לחכמים או בהכנ"ס וכדומה, והיינו דקאמר שיברך שהחיינו וכו' כדי שיוכל לעשות נ"ר ליוצרו בבית זה והכל הולך בתר הכוונה שמכוין לזה, וכן יעשה כמצווה עליו מאומר ועושה, ורצון יראיו יעשה, וכסאו יגביה רם ונשא, ויאמיץ כחו וחילו לאורייתא, ומשא דבר ה' בקל יסבול וישא, כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת באהבה רבה. פ"ב כאור בוקר ליום ה' ג' כסליו לס' גם ברוך יהי' ברכתו לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כו שלום תנין, בכל מקנה וקנין, מקונה שמים וארץ ואת חג המצות יחוג בדיצות, ה"ה י"נ הרב הג' בנש"ק המאוה"ג וכו' כש"ת מו"ה אהרן שמואל אסאד ני' אבדק"ק ס"ה יע"א: במוצא מנוחה הגיע אלי מכתבו שמורה בכל וערוכה, ומצאתי בו מנוח בראותו מתוכו כי אתו החיים והשלום וכן לחתני כבני הרבני המופלג ובתי זוגתו הצנועה יחיו, והנה פר"מ ני' יודע כי עת לחשות בהריצות מכתבים שאינם נחוצים לשעה לדינא כי רבו הטרדות לעת כזאת בפרקא דכלא וענינים שונים דוחי' זו את זו, בכ"ז פניתי מעט רגע להשיבו על דבריו שהם בנוי' על תשובתי ששלחתי אליו, ואשיבו בקוצר אומר: מ"ש פר"מ ני' על מ"ש להוציא נפשו מספק ברכת שהחיינו על ספק פדיון שילבוש בגד חדש ויברך שהחיינו על הבגד ויכוין גם למצות פדיון וציין על מ"ש ברכי יוסף יו"ד סי' ע"ר ובשיורי ברכה או"ח סי' רכ"ג, ביותר הי' לו להביא מרמ"א או"ח סי' ת"ר ובמג"א ס"ק א', ועצה זו לא מאתי יצאה, ופר"מ ני' לא מציאה מצא: ומה שציין על הח"ס או"ח סי' נ"ג וסי' נ"ה בספק ברכת שהחיינו כשאני לעצמי הי' נ"ל לחלק בין ספק לספק, דאם הספק אם תקנו ברכת שהחיינו על דבר זה כיון דספק הוא אזלי' להקל וגם יש חשש משום לא תשא, אולי לא תקנו ואין ראוי' לברך שהחיינו על דבר זה, אבל היכא דוודאי ע"ד זה תקנו וראוי' לברך שהחיינו אלא דהספק שמא אינו מחוייב במצוה זו כמו בנדון שלפנינו דהספק אם בכור הוא או לא, כיון דמחוייב הוא לפדות מספק כמו שבארתי ואפי' לא יהי' רק מחומרא דרבנן מכ"ש כשמחוייב מדאורייתא מספיקא סוף כ"ס גם אם קמי שמי' גליא דפטור, מ"מ הוא צריך לעשות שלו ומצוה דרמי' עלי' קעביד וכיון דמצוה הבאה מזמן לזמן היא ושמחה היא לו יוכל ומחוייב לברך שהחיינו כנלפע"ד מסברא ושרה, לולי דח"צ סי' ק"ד בסופו ובח"ס יו"ד סי' רצ"ט לא סבירא להו הכי ולא נחתו לחלק כמו שחלקתי ובטלה דעתי: ומה שפקפק פר"מ ני' על עצה יעוצה שחדשתי מנפשאי כשיברך ברכת שהחיינו על בגד חדש ומכוין גם על הפדיון שיכלול ג"כ ברכת פדיון ויאמר ברוך אתה ה' וכו' שהחיינו וקימנו וכו' וקדשנו במצותיו וציונו על פדיון הבן או איפכא, וציין פר"מ ני' על ש"ס ברכות מ"ט ע"א דמבואר שם דאין חותמין בשתים ומפורש שם טעמא דאין עושין מצות חבילות, אין דמיונו עולה יפה ואין נדון שלנו דומה לראי' דהרי מבואר שם חוץ מזו משום דמקדש שבת וישראל והזמנים חדא הוא משא"כ ב"י ומושיע ישראל עיי"ש ברש"י ועי' פסחים ק"ב ע"ב הבדלה וקידוש חדא מלתא היא, וברכת פדיון ושהחיינו שניהם חדא מלתא היא יותר מהא דברכות וכ"ש מדפסחים הבדלה וקדושה, דשניהם ברכת מצות פדיון ושהחיינו על הפדיון על דבר א' של מעשה אותה מצוה קאו, ועי' רמב"ם הלכ' בכורים פי"א הלכה ה' שכ' דמברך על פדיון הבן וחוזר ומברך שהחיינו, ויש לדקדק בלשונו שכ' וחוזר ומברך, מאי חוזר דקאמר הול"ל לישנא קלילא ביותר ואח"כ מברך שהחיינו, ויש למשמע דבא לאפוקי שלא יכלול ב' ברכות יחד ולברך ב"א ה' וכו' אשר קדשנו וכו' על הפדיון ושהחיינו וכו' ואי הוי כ' ואח"כ מברך שהחיינו הי' אפשר לומר דכוונתו דמסיים אח"כ שהחיינו, לכן מדייק ואומר ואח"כ חוזר ומברך דהיינו חוזר ומברך מה שאמר כבר וכך הוא כוונתו חוזר בכ"מ וכאן נמי שחוזר ומברך ברוך אתה ה"א וכו' שהחיינו כנ"ל, ונראה דהוציא הרמב"ם כן מש"ס שלהי פסחים שדרו וכו' אבי הבן מברך שתים והלכתא אבי הבן מברך שתים, צ"ל הא השאלה לא הי' אלא אי מברך שהחיינו או לא הול"ל אבי הבן מברך שהחיינו ופשיטא דשתים הנה והא דמקדים פשיטא דעל פדיון אבי הבן מברך עיי' צל"ח שם וגם לנו ישובים ע"ז בתשובה, אבל למסקנא דאמר מברך ב' לא נתיישב, ונ"ל מזה הוציא הרמב"ם דחוזר ומברך ברכה בפ"ע, וזהו ששלחו ואמרו מברך שתים כ"א ברכה בפ"ע ולא יכללם יחד, שצריך לברך כ"א בפ"ע לאל המיוחד על כל דבר ברכה ביחוד כנ"ל: ואפשר י"ל דוקא בפדיון יברך כ"א בפ"ע דהא אבעי לי' אם הכהן יברך שהחיינו והלכתא האב מברך שתים, וי"ל דמ"מ הכהן ג"כ ראוי' שיברך שהחיינו והאב עיקר והוא טפל לו ויוצא בשמיעה בשעה שהאב מברך שהחיינו ובתשובה הארכתי אם מת הבן דאין האב מברך שהחיינו אם הכהן מברך, וכיון שמוציא הכהן בברכת שהחיינו וברכת שהחיינו דכהן אינו על המצוה ועיקרה על שנהנה לכן אין ראוי' שהאב יברך ב' ברכות אלו בכולל הגם דדידי' על ענין א' הם על עשי' המצוה מ"מ לגבי כהן ענין אחר הוא, ואין למדין מרמב"ם הנ"ל למק"א ועיי' בכ"ז: וכ"ז אנו צריכי' אם הי' אפשר לברך ברכת פדיון בפ"ע וברכת שהחיינו בפ"ע אבל בנדון כעין שלנו דא"א לברך ברכת פדיון בענין אחר גם אם ה' בו משום א"ע מצות חבילות שרי לכללם יחד כיון דא"א בענין אחר כדאיתא בפסחים שם דהיכא דא"א שרי ועדיף משלא לברך כלל, וגם זיל בתר טעמא דאין עושין חבילות משום דמחזי כמשא וכיון דא"א בלא"ה לא מחזי לרואים כמשא דהא אנוס הוא וכ"ז פשוט: ויש לי מקום עיון ע"י התעוררות של פר"מ ני' אם מותר לברך ברכת שהחיינו על מצוה ועל בגד חדש בברכה אחת לפטור שניהם אם מחשב כדבר אחד שעל שניהם מברך שהחייהו ה' לזמן הזה, או נימא דברכת שהחיינו על קיום המצוה שהחייהו ה' לקיים מצוה זו מברך ה' על דבר שאין בו הנאת הגוף ולא ליהנית הנאת הגוף ניתנה אלא דבר שהנשמה נהנה ממנה ועל בגד חדש מברך שהחייהו ה' ליהנות הנאת הגופני והוי כתרי מילי, או נימא כיון שברכה אחת היא לאבינו שבשמים שהחיינו וקימנו, וגם אין מברכ' על המצוה אלא כשבאה מזמן לזמן כשעושין אותה בשמחה, הו"ל חדא מילתא ובוודאי כשא"א בענין אחר כהא דסי' ת"ר שמברך שהחיינו על י"ט ב' של ר"ה וב"ח או יין חדש כדי לצאת ידי כל השיטות בוודאי ליכא קפידא כיון דעושה כן משום ספק ולא מחזי כמשא, אבל בשאפשר לברך על כ"א בפ"ע ואין נדנוד חשש ברכה שאינה צריכה בכל א' מהם יש לי מקום עיון לפום רהיטא : וקשה היום אני על הרמב"ם פכ"ט מהלכ' שבת הלכה י"ג שכ' דאין מברכי' ברכת המזון וקדוש על כוס א' וכו' דשני' מצוה דאורייתא ועיי' מגדול עוז דלא בא לאפוקי הבדלה דדאורייתא הוא אלא לאפוקי מצות דרבנן כמו ז' ברכות של חופה וכיוצא בהן דליכא משום א"ע מ"ח עיי"ש. וקשה לי כיום מש"ס ברכות הנ"ל דמבואר דאפי' בברכות דרבנן איכא משום א"ע מצות חבילות ועיי' רש"י שם שציין על ש"ס פסחים ק"ב ולרמב"ם דבדרבנן ליכא משום א"ע מ"ח כ"ש התם דליכא משום א"ע מ"ח כ"כ כמו שנראה מרש"י שם שכ' שדומה לעושי' מצות חבילות וצל"ע: והנה לולי מה שהעמיס המגדל עוז ברמב"ם דכוונתו לשלול ז' ברכות חופה וכדומה לו, הי' נ"ל דכוונת הרמב"ם לאפוקי חד דאורייתא וחד דרבנן, אבל בתרתי דרבנן איכא משום א"ע מ"ח ואקדים מה שהעלתי מאז במ"ש הרמב"ם הואיל ושניהם דאורייתא דוודאי משמע אבל חד דאורייתא וחד דרבנן לא היינו אם עושה תחלה הדאורייתא ואח"כ דרבנן לא איכפת לנו מה שנטפל הדרבנן אחר הדאורייתא דבדרבנן לא חששו למחזי כמשא, והא הדאורייתא עשה תחלה ולא נראה כמשא רק מצוה שני' שהי' לו ליקח כוס אחר ולא קפדו רבנן בדדהו כ"כ אבל כשמקדים מצוה דרבנן ואח"כ מצוה דאורייתא בוודאי איכא משום א"ע חבילות כמו שניהם דאורייתא דמחזי כמשא עליו ליקח כוס אחר וכ"ש הוא מב' מצות דאורייתא דכאן עושה דאורייתא טפל ואגב גררא לדרבנן : והעליתי זה מכח קושי' עצומה ששמעת' כד הוינא טלי' מפה קדוש של אבא מאוה"ג זצ"ל שהקשה לפמ"ש הה"מ ומביאו המג"א דקדוש י"ט דרבנן לא מקשה ש"ס מידי מיקנ"ה ויקנה"ז הא קדוש י"ט דרבנן והבדלה דאורייתא וליכא משום חבילות, ולמ"ש א"ש דוקא כשא' דאורייתא ומקדים דאורייתא לדרבנן, אבל ביקנ"ה דמקדים קדוש י"ט דרבנן להבדלה דאורייתא בוודאי איכא משום חבילות וכ"ש הוא כמ"ש: ויש לי עוד הוכחה לדברינו מדקשה לי על מ"ש הרמב"ם הואיל