כתב סופר אורח חיים מח

שעושה עכשיו אלא על כללית המצוה עיי"ש, ובמק"א אמרתי משו"ה ס"ל לרשב"א בתשובה דהשוחט בן פקוע מברך הגם שאינו רק משום מראית עין כיון דברכה על השחיטה בעל לא קאי על מעשה זה עצמו וכיון שמשום מצות שחיטה שוחט ב"פ יש מקום לברך ברכה זו על כללית המצוה, ומיושב קושי' פר"ח מ"ש מהא דנ"ח דמדליק בפתח שני משום מ"ע שאינו מברך ועיי' פלתי, ולמ"ש א"ש דהתם מברך להדליק קאי על מצוה שעושה עכשיו והא ליכא מצוה בהדלקה שני' רק משום מ"ע ושם בארה, וכאן אני אומר דמשו"ה ברכת השחיטה שאני משארי ברכות מצוה משום דאינם בעל, ומובן בזה אריכות הרמב"ם הלכות ברכות שכ' אם לא ברך תחלה על השחיטה לא יברך אשר קדשנו וכו' על השחיטה, וצ"ל מה לו להביא נוסח ברכת השחיטה שלא יברך וכי נעלם נוסח ברכת השחיטה שמברך קודם השחיטה עד שהוצרך לכתוב מפורש שלא יברך בזו אחה"ש ודבריו תמוהים, ולמ"ש א"ש נכון בדיוק כ' דבר שפתים שאין למותר דקמ"ל דלא יברך ברכת השחיטה שהיא בנוסח על השחיטה ואפ' באותה נוסח עצמה הגם דקאי על כללית המצוה ה"א דשני' היא משארי ברכת המצות מטעם שכתבנו קמ"ל דלא חלקו בין ברכה לברכה וכן משמע מדשמואל פ"ק דפסחים דכייל כל הברכות יחד חוץ מטבילה, ולא נכנס לחלק לענין דיעבד בין ברכה לברכה דהיא בעל ש"מ דלא פלוג, כנ"ל בכונת ושיטת הרמב"ם מ"מ לדינא אפשר לעשות פשר דבר בשא"א לו לברך תחלה כמ"ש הרמ"א ועיי': ומתחלה עלה במחשבה לפני לומר דזהו טעמא דרש"י באתיליד ריעותא דיוכל לברך קודם השחיטה ואינו חושש שמא ימצא טריפה והוי' לי' ברכה לבטלה כיון דספק הוא שמא תמצא כשרה ועוסק במעשה מצות שחיטה ויש מקום לברכה זו על הספק עפמ"ש הט"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ז הנ"ל, ועוד י"ל דליכא חשש ברכה לבטלה כ"כ כיון שמברך בעל דקאי על כללית המצוה כמ"ש ד"מ וט"ז או"ח סי' ח' וכיון שעוסק במצות שחיטה על הספק שמא תמצא כשרה אין לחוש כ"כ, אלא דא"כ ה"ה ספק באיכא ריעותא שמא תמצא נבילה כגון נקובת הושט או פסוקת הגרגרת ג"כ יוכל לברך תחלה, וקשה עלן מסוגי' דפ"ק דברכות דמקשה על בי רב דאמרו חוץ משופר ומקשה מ"ט שמא תתקלקל תקיעתו מילה ושחיטה נמי ולמ"ש שאני ושאני ברכת שחיטה מברכת שופר מתרי טעמי שכתבתי, ולחילוק בין נוסח הברכה בעל גם ממילה לק"מ משא"כ ברכת השופר, ולכן הדרנא מטעמא דידי שנתתי לשיטת רש"י: והנה היש"ש פרק כסוי הדם כ' משום דשחיטה מטהר מידי נבילה, והקשה הש"ך מירושלמי ברכות הנ"ל דמקשה על ריב"נ דיברך אחר הבדיקה ומשני בני מעים בחזקת כשרות הא לא"ה היו חוששים שמא תמצא טריפה ש"מ דכל שחיטה שאינה מכשרת לאכילה ליכא מצוה ואין מברכי' עליה, ולפום ריהטא הי' נ"ל דירושלמי אזיל למ"ד דשחיטה שאינה ראוי' כל שאינה מכשרת לאכילה ל"ש שחיטה ואין לברך קודם בדיקה שמא תמצא טרפה ולא שמה שחיטה ואיך יברך על השחיטה, ורש"י הורה שפיר לדינא דקיי"ל שחיטה שמטהר' מידי נבילה ואינה ראוי' לאכילה שמה שחיטה שפיר מברך על השחיטה כנ"ל עד"פ אבל יש לפקפק מנ"ל לסתמא דירושלמי להקשות על ריב"נ דלמא ס"ל כמ"ד ששא"ר שמה שחיטה: ואחר עיון מעט למה ניחוש באתחזק ריעותא לברכה לבטלה מ"ש דביו"ט ל"ח לריעותא כדנקטו רוב פוסקים להקל באיבעי דש"ס ביצה בסוגי' דליבון רעפי', ומשום ספק ברכה לבטלה חושש, ויש ראי' למ"ש הט"ז או"ח רס"י ח' דמשום לא תשא אין סומכי' על חזקה דחמירא ל"ת, וי"ל הה"נ חוששי' כאן, אלא דכבר הראתי לדעת דדברי ט"ז אין להם מקום לשיטת תוס' ר"ה דברכה לבטלה רק בל"ת דרבנן אלא כרמב"ם דדאורייתא הוא ושם בארתי דשיטת הרמב"ם בזה לשיטתו דס"ל ספק איסור דאורייתא לקולא וספק אם קיים המצוה לחומרא, ולפי שיטת ר"פ דס"ד לחומרא מה"ת ע"כ צ"ל כשיטת תוס' ר"ה ולתנייהו לדברי הט"ז וקשה קושיתי למה נחמיר כאן בריעותא יותר מיו"ט דחמיר דדאורייתא הוא, לפמ"ש הר"ן ביצה שם, ואפי' למ"ש הפר"ח דמשו"ה פסקו לקולא איבעי דדרסה משום דאיכא מתוך ועיי' צל"ח שם, או למ"ש הש"א דבדיקה זו דנפולה אחר מעל"ע רק דרבנן, מ"מ קשה הא ספק ברכה לבטלה ג"כ דרבנן ומ"ש, ולמ"ש הצל"ח ביצה דליכא רק משום טורח שלא לצורך א"ש כנ"ל : ואחרי בינותי קצת בספרים מצאתי שאהבה נפשי שכבר עמד ע"ז בקיצור בפלתי סי' י"ט למה נחזיק בספק ברכה יותר מביו"ט. ומסקנתו משום שאפשר לברך אח"כ משא"כ התם עיי' בו. והנה דבריו נכונים לפי שיטות הא"ז דאפשר לברך ברכת המצות אח"כ או לפמ"ש הפר"ח דבאתחזק ריעותא גם הרמב"ם מודה, אבל לפמ"ש והוכחתי דרמב"ם ס"ל דלעול' אין מברכים אח"כ חוץ בטבילת ופסק גר גם האי בעי דביצה לקולא באמת יברך תחלה וא"ח לריעותא שמא ימצא טרפה ועיי': ואחר הוצעה זו אומר אני דרש"י ס"ל כשיטת הרמב"ם דכל שלא ברך תחלה א"א לו לברך אח"כ אפי' לא ברך תחלה משום חשש ריעותא וכדומה, וכיון שא"א לו לברך אח"כ לא דחינן הברכה משום חשש ריעותא כדקיי"ל גבי יו"ט בנולד ריעותא ולכן פסק דיברך תחלה הגם שאם ימצא טרפה הוי ברכה לבטלה, ל"ח משום דאתיליד ריעותא, אבל בוודאי טרפה לא יברך כלל דהוא ברכה לבטלה והא"ז דכ' דיברך אח"כ לשיטתו דס"ל דאפשר אח"כ וכיון דאפשר חוששי' לריעותא, ורמ"א דס"ל באתיליד ריעותא עכ"פ דיוכל לברך אח"כ כמ"ש הפר"ח או כמ"ש אני דעשה פשר דבר בברכת השחיטה, יהי' איך שיהי' עכ"פ ס"ל דיוכל לברך ברכת שחיטה אח"כ לכן אחז שיטת הא"ז דלא יברך לכתחלה, והא"ש דלק"מ קושי' ש"ך מירושלמי דלולי דבני מעים בחזקת כשרות מברך עד אחר הבדיקה שמא ימצא טרפה, לפמ"ש כבר לעיל דליכא מירושלמי ראי' נגד הרמב"ם מדס"ל לריב"נ דחוששי' שמא יקלקל ומברך אח"כ דלדידי' דחוששי' לקלקול שחיטה וזה בכל שחיטה ושחיטה מעיקרא תקנו ברכת שחיטה אחר השחיטה ודומה לטבילת גר בעצמו, ושפיר מקשה כיון דלדידי' מברכי' ע"כ אחה"ש ומעיקרא הכי תיקנו הי' להם לתקן מיד לחוש ג"כ לטרפה מ"ש חשש נבילה מחשש טרפה ומה לי אחר השחיטה או אחר הבדיקה, וכיון שחושש לנבילה הגם דלא שכיח הו"ל לחוש ג"כ לטריפה ומשני בני מעים בחזקת כשרות משא"כ נבילה, וי"ל דס"ל דבחזקת שאינו זבוח עומדת כמ"ש הפלתי סי' ל"ג ובדוכתא טובא משא"כ לחשש שמא ימצאו טרפה אח"כ, וכ"ז לריב"נ דמתחלה תקנו ברכת שחיטה אחה"ש, אבל להלכתא דל"ח שמא תתנבל וכ"ש לשמא תמצא טרפה ואפשר לברכה תחלה והכי תקנוהו מעיקרא אם אקרה מקרה דלא ברך תחלה אפי' באונס א"א לברך אח"כ ממילא בנולד בה ריעותא ל"ח משום ברכה לבטלה כמו דלא חיישי' בדרסה וטרפה בכותל דא"א הה"נ לא דחינן הברכה משום דאתחזק ריעותא כנלפע"ד והוא ישוב נכון בעז"ה: ועיי' או"ח הלכ' יו"ט סי' תכ"ח ס"ק ט"ז בד"מ ומג"א ופר"ח היכא דטרפו' מחצה על מחצה או רוב לענין לשחוט בי"ט ובתשובה הארכתי לדינא שם, ומשם יש לדון לפי דברינו בנדון זה לדמות מלתא למלתא לענין ברכה לפני', ואפשר דהא שכ' רמ"א היכא דאתחזק ריעותא הוא בכה"ג דחוששי' בי"ט ועיי' ש"א הלכ' י"ט סי' ס"ד ויש לעי' עוד למעלה בכ"ז: ומלתא דתמיה לי בעברי דרך העברה על מ"ש הפלתי סייעתא דתוס' ור"ן פסחים קט"ו כרמב"ם ס"ל מדכ' בפשיטות דר"ח ס"ל ג"כ כר"ל דמצ"כ דאל"ה הי' יוכל לומר בפשוט אחר שיצאו בט"ר איך יברך בטיבול שני מאחר שכבר יצא הו"ל ברכה לבטלה ואם ס"ל דאם לא ברך על המצות תחלה יוכל לברך אח"כ ליכא ברכה לבטלה בברכה שמברך באכילה שני' מזה שפט בוודאי דתוס' ור"ן כרמב"ם ס"ל, ודבריו נפלאו ממנו הלא שם תיקון חכמים הוא שיברך בשעה שאוכל שני' וזה שאכל בלי כונה ויצא ואוכל שנית ומברך הרי במכוין מברך על מעשה אכילה זו ברכת אכילת מרור פשיטא שהיא ברכה לבטלה, ואם מכוין דברכה תהי' על שכבר אכל תחלה, פשיטא שטוב שיברך מיד בשעת אכילה ראשונה כדי שיברך כתקנה עובר לעשייתן, ומדל"א ר"ח ה"ט וכן מדאמר הלכתא וכו' פשיטא דכן ראוי' ומחויב שיאכל תחלה ויברך מיד מדלא אמר הכי אלא משום אחר שמילא כריסו וכו' ש"מ דס"ל מצ"כ והדברים פשוטים וברורים, וראי' פלתי נדח' דחיי' ואינה חוזרת ונראה, וה' יברכנו בברכת תורתו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולחדש תילי תילי הלכות, גל עיני ואביטה נפלאות הכ"ד אוה"נ מנוער, חותם באהבה רבה מתחדשת ומתעוררת בלב בוערת. פ"ב ה' י"ד טבת תרכ"ה לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כב יראה בנחמה בכפלים, בבנין ציון וירושלים, אורך ימים ושנות חיים, ה"ה חביב נפשי, הרבני המופלג בתורה, וביראת ה' טהורה, טהור גברא יקירא רב חנינא וחסדא הקצין כש"ת מו"ה חיים בריל ני' אבן יקרה מיקירי קהלתנו פ"ב יע"א יחלימהו ה' ויחזקהו באשר הוא שם עוסק ברפואות לשאוב רוח חיים במרחץ בראשנוי : בעש"ק העבר הגיעו לידי שורותיו הנעימים אמירה כתיבה בלשון צח ומצוחצח ונתתי שמחה בלבי באשר בשרני הטוב כי הטיב ה' עמו ועסקו לרפואה, כן יוסיף ה' לו ויחזקהו ויאמצהו יעמוד לפניו עה"ת והעבודה ורב פעלים מקבציאל קובץ על יד ירבה ימים ושנים טובים דשנים ורעננים יהיו: והנה נפשו בשאלתו בדבר הנוגע לו ולרפואתו באשר מצות הרופאים עליו לשתות בכ"י משקה (מאלקען) שהוא מחלב שחלבו נכרים והם טובים ומתוקים לחיך וראוי' לשתות לכל בריא אם יברך ברכה הראוי' או לא יברך כיון שאסורים לבריא מדרבנן, והגם כי קשה עלי פה לברר דבר על בוריו מאפס הפנאי ומעט ספרים אשר אתי עמי