כתב סופר אורח חיים מו

את תורתי שעזבוה משום שלא שמעו בקולי שלא צויתי בעצמי וע"כ לא הלכו בה, וכ"כ בתורה בפ' נצבים ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם על מה עשה ה' ככה וכו' ומה חרי האף הגדול הזה בוודאי לא נעלם מהם כי חטאו לאלקים ולא עביד רחמנא דינא בלא דינא אלא שהי' תמוה בעיניהם על מה ענשם גדול כי סבורים המה שמחמת שלא יכלו לכבוש תאות לבם דגברו עלימו וישמן ישורון ויבעט עי"כ וישכח אלק' עשהו ומה חרי האף הגדול הזה כ"כ, ואמר על עזבם את ברית אלקי אבותם אשר כרת אתם והם כופרים בכריתות ברית זה ועוזבים התורה עזיבה תמידית כי אין אמונה בהם וכן אמר מרע"ה בפ' האזינו ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם היינו כי מי שהוא בעל תאוה יש תקוה כל כשיזקין יתקן מעשיו כי יתמעטו תאותיו וטוב אחריתו מראשיתו, אבל אלו שאינם מאמינים אפי' על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה ואין תקוה והיינו אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה שכל שמזקינים מושרשים יותר בדעתם ומתישבת ומתטפשת עליהם כי המה בנים לא אמון בם אין אמונה אומן בקרבם: והנני מוסיף והולך לדייק בלשון ר"י אמר מפני שלא ברכו בתורה תחלה לא הול"ל אלא שלא ברכו בתורה ודייק ואמר שלא ברכו בתורה תחלה, נ"ל ע"פ שבארנו דברכת התורה היא שאנו מעידים כ"א בעצמינו שאנו מאמינים כי ה' נתן לנו התורה כמו שהיא כתובה לפנינו, ואמר מרע"ה ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי ולא מעצמי אמרתי, ומביא ראי' מהימנא להאמין דבר זה ואמר לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה, ומשה מעולם לא ראה את הארץ ולא ידע טבעה מהותה וענינה ואיך אפשר שיצוה אותם במצות התלויות בארץ והוא לא ראה ולא ידע אותה היתכנו בארץ ההיא, מזה נראה לעין וכל לב נבון יבין כי מאת ה' היתה זאת ולמד אותם חקים ומשפטים כאשר צוהו ה', והיינו כאשר צוני ה' לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם עוברים שמה וכו' ולא אני עברתי וגם איני עובר שם לתקן כשאראה כי לא יתכנו שם לפי טבע המדינה וענינה ומהותה אבל בכ"ז אפשר לחשוב מחשבת פיגול לא ירצה אשר רבו כמו רבו אלו החכמים בעיניהם אשר מקרוב באו ואמרו אמת כי כה"ת מה"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני ב"י ביד משה, אבל התורה תלוי' במקום ובזמן ומשתנה לפי השתנות העתים והטבעים והם חכמים מחוכמים בעיניהם יודעי עתים לקבוע עתים לתורה, ועתים לעשות לה' לאו כל העתים שוי' ועי"ז הפרו תורתך, תועים ומתעים רבים ורבים חללים הפילו וקובעים בקבעיהם עתים לתורה נפשות רבות ר"ל, חכמים המה להרע והשכל לא ידעו כי התורה נצחית ולא ניתנה לקיום חיי הגוף, אלא לשלימו' הנפש, ותורת ה' תמימה משיבת נפש, ובמדרש למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש כוונתו דאם היתה תורה למשיבת הגוף לא הי' אפשר שתהי' תמימה כי תלוי' במקום ורוח היום עובר בה ואיננה וחסירה היא ולא תמימה, אבל להיות כי היא למשיבת נפש לא תלי' בזמן מן הזמנים ובשינוי טבעים ועתים, והיינו למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש והבן: ואמר ראש דברך אמת כמו שראש דברך שהוא אנכי ולא יהי' לך אמת ויציב וקיים לעד כן לעולם כל משפטי צדקיך בלי שינוי לא יחליף האל ולא ימיר דתו מראשיתו עד אחריתו. ונ"ל להבין בזה פרושא דהאי קרא מקרא קודש שטרחו בו כל המפרשים קמאי ובתראי והוא בפ' נצבים הנסתרות לה' אלקינו וכו' והנ"ל דקאי אדלעיל מיני' וישליכם אל ארץ אחרת כהיום הזה, וכאן הבן שואל שאלה דכתובה בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה"א אתכם היינו שישאלך מחר לאח"ז כשנהי' בין העמים בארץ אחרת ישאל מה העדות וכו' אשר ציוה אתכם הוא בן חכם מתחכם בדעתו וסבור כי בהיותינו בין האומות מחוץ לארצינו נשתנו מצות התורה בכמה דברים לפי המקום והעם אשר אנו יושבים בתוכם, וישיבו ויצונו ה"א את כל החקים האלה כי הם חקים שא"א יודעים טעמם למה צוה ה' אותנו ואפי' המשפטים שידוע לנו טעם מ"מ א"א לנו לירד לסופו מי יבוא בסוד ה' עד סופו ויש טעם נגלה וטעם נסתר משכל אנושי ולהיות כן א"א לנו להתחכם בשכלינו ולפלס ארחות חיים כי מצוה זו אינה לפי הזמן ומקום, ועוד ויצונו ה' וכו' לטוב לנו כה"י לחיותנו כהיום הזה דתורה ניתנה לנו לטוב לנו כה"י אלו חיי עה"ב כמ"ש רמב"ן וכיון דהשלמת הנפש היא תורת ה' תמימה ואין בה תוספת ומגרעת לפי הזמן והטבע, וזהו שאמר מרע"ה אחר שאמר וישליכם לארץ אחרת כיום הזה וכאן הבן שואל מה העדות אשר צוה אתכם כשאתם בארץ אחרת לכן אמר הנסתרות לה"א כי יש בתורה נגלה תרי"ג מצות הכתובים לפנינו והנסתר הוא טעמי המצות שא"י לנו ולהיות כן צריכי' אנו לעשות כל התורה אנו ובנינו עד עולם, וא"א לנו לשנות דבר בשינוי המקום והזמן, והיינו הנסתרות לה"א א"י רק ה' לכן והנגלות הכתוב לפנינו לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת: ולכונה זו אנו מברכי' ברכה אחרונה אחר שברכנו תחלה והודענו כי אנחנו מאמינים כי נתן לנו את תורתו, מברכים עוד אח"כ ברכה אחרונה כי אנו מאמינים אשר נתן לנו תורת אמת דקיימת לעד בלי שינוי והטעם מפני שחיי עולם חיי נצחי' נטע בתוכינו ע"י התורה וזה דבר שלא נשתנה ולא ישתנה, ומסיימים ברוך א"ה נותן התור' ולא נתן התור' לעבר אלא נותן שבכל יום ויום מצוה אותנו על כל התור' ומצות שאפשר לקיימה בכ"מ והם מצות הגוף נותן לנו בכ"ע כאלו היום עומד עלינו ומצוינו וכ"כ אשר אנכי מצוך היום ואמרו ז"ל בכ"י יהי' באזניך כאלו היום מצוה אותנו, וזהו שדייק רב ואמר שלא ברכו בתורה תחלה שאפי' ברכה ראשונה שהיא שאנו מאמינים שנתן ה' לנו התורה לא ברכו, וכ"ש שלא ברכו שני' שהיא על נצחית התורה לעולמי עולמים ועל כל זה הזהיר מלאכי אחרון שבנביאים ואמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב לא אמר שמרו קיימו אלא זכרו שיהי' עולה בזכרון תמיד בלבם תורת משה עבדי אשר צויתי אותו ולא מפי עצמו אמרה וזהו עיקר בקיום מצות ובלא הא לא סגי, ואמר אשר צויתי אותו בחורב ציין המקום בחורב כי נתן ה' התורה בחורב במדבר ארץ לא זרועה ואין מקום ישוב להורות כי בכ"מ אשר יבואו שם צריכים לקיים התורה ואלו ניתנה בארץ הי' אפשר לחשוב כי אינה רק בארץ ההיא לפי המקום ובהשתנות המקום נשתנו מצות התורה, אבל להיות כי ניתנה בחורב א"א לומר כן ולכן מציין, המקום שנתנה שם, והן הן ב' ברכות של תורה לפני' ולאחרי', והם מדאורייתא כי הם עיקר אשר קיומן של מצות ומצות לימוד התורה תלוי בה, לכן הטיל מרע"ה ברכת התורה עלינו חובה, ומברכי' ג"כ לעסוק בד"ת שנעסוק ונעיין בה תמיד להראות כי היא חביבה, ובשביל תורה שבע"פ בוחר ה' בעמו ישראל באהבה, והבטחנו ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך היא תורה שבע"פ לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי ז"ז אמר ה' מעתה ועד עולם ואמרו ז"ל ג' דורות שעוסקים בתורה בזאח"ז שוב תורה חוזרת לאכסני' שלה, כן אנחנו לפניך ה' וכדאי הבטחתך שלא ימוש מפינו ומפי ז"ז עד עולם, כה עתירת חותם בברכה האמורה, מאירת עינים בתורת ה' תמימה משיבת נפש כנפשך ונפש חותנך רבך אוהב נפשך. פ"ב ג' ב' דחנוכה תר"ל לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כא אלקי אברהם בעזרו, יענה שלומו יהל עליו אורו, ה"ה י"נ הרב הגאון חריף ובקי המפורסם בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם אהרן נ"י אבדק"ק פ"ק יע"א: גי"ה קבלתי יום אתמול, ולאשר לא הי' אתנו שעשועי אורייתא זה כמה פניתי היום כאור בוקר ושמתי עיני על ח"ת שהביא לנו מעט צרי בשולי המכתב והראה לנו נפלאות ברש"י ברכות ט"ו ע"א ד"ה ברכה מדרבנן היא, דאמר רבנן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, שוב מצא שכבר התפלא על זה בהגהות מפרשים בפסחים ז' ע"ב, ומ"ש פר"מ ני' לפרשם לא אוכל להבין ואולי קצורו גרם לנו חסרון הבנה, ולחומר הנושא אפשר י"ל דס"ל לרש"י אי הוי דאורייתא אם לא ברך תחלה הי' צריך לברך אחר המצוה, ומשמע לי' לרש"י מדל"א ואם לא ברך תחלה יברך אח"כ דלא נטעה דלא יברך אח"כ כדס"ל לרמב"ם באמת ש"מ דבאמת אין הברכה רק עובר לעשייתן דחכמים הכי תקנו ועיי' ש"ך סי' י"ט ס"ק ג' שכ' כיון דברכות מצות דרבנן הם אמרו שיברך תחלה והם אמרו שאם לא ברך תחלה לא יברך אח"כ משא"כ בגר הם אמרו שיברך אח"כ נראה אם היא דאורייתא בוודאי הי' ראוי' שיברך אח"כ, ובברכת התורה שהיא דאורייתא לדעת רוב ראשונים, ועיי' פר"ח או"ח סי' מ"ז, באמת אם לא ברך תחלה צריך לברכה אח"כ מדאורייתא, ועיי' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת הלכות ברכות אות ט"ו, דמירושלמי משמע דברכת המצות דאורייתא, ומסופק שם אם היקש זה דאורייתא או אסמכתא בעלמא, ונ"מ לענין ספק, והניחו בצ"ע, ותמה אני הרי בש"ס דילן מפורש שהוא דרבנן כמפורש בש"ס ברכות ט"ו וגם אם הירושלמי ס"ל מהקישא מדאורייתא צריך לברך נקטינן כש"ס דילן, וצ"ע על הפמ"ג וא"ש ביותר מ"ש רש"י דאמור רבנן כל המצות כלן, דבאמת לא פשיטא כ"כ דברכת המצות דרבנן ור"ח מתרץ בפשיטות דמתנ' כר"י וברכה דרבנן ולכן מייתי רש"י עוד דכן מוכח מדאמר רבנן כל המצות מברך עובר לעשייתו דוקא ולא אח"כ ש"מ דרבנן הוא כמ"ש כנ"ל: ולפום רהיטא לא אוכל להבין תי' ר"ח בברכות שם דמחלק בין ק"ש דאורייתא דיעבד לא יצא אבל ברכה דרבנן יצא בדיעבד בלא השמיע לאזנו, ולכן תרומתו תרומה גם אם בברכה דרבנן דיעבד לא יצא, מ"מ הרי ודאי תרומתו תרומה, ולא גרע מלא ברך כלל דתרומתו