כתב סופר אורח חיים מה

א"א שיעסוק בתורה בעיון ולהיות תורתו אומנתו ואמונתי, והנה הא"ע כ' בתורה בפסוק לא יחבול רחיים ורכב רחיים הוא האבן העומד ורכב הוא האבן העליון שהולך וטוחן עיי"ש. והנה אם זוכה היא עזרתו לתורה וזאת אומרת אני אסבול הכל מסתפק אני במועט ואפקח על עסקי הפרנסה הולך ובא ואתה יושב תהלות ללמוד תורה במקהלות יושב אהלות, והיא הרכב שהולך וטוחן חיטין והכל צריכים למרא חטי', והבעל הוא הרחיים, אבל ע"פ הרוב לא כן הוא וא"א לעסוק בתורה וזה שאמר ר"י רחיים בצוארו שהיא רוצית להיות רחיים והוא הרכב הולך סובב ובא נוסע והולך ואיך אפשר שיעסוק בתורה: ומדי דברי אציע פה מה שאמרתי בפתחא רבתי למס' גיטין בלימוד הישיבה להבין מ"ש תוס' ריש מכילתן בשם רב האי גאון ורבינו סעדי' הגאון משו"ה נוהגי' לכתוב בגט י"ב שיטין משום דכתיב ספר כריתות כשיעור י"ב שיטין המפסיקים בין ארבעה חומשי ספר תורה והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא קחשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה וצריך הסבר מה ענין גט לד' שיטין שבין ספר לספר מה טעם ורמז יש בזה, ונ"ל ע"פ שאמרנו כי אשה כשירה בנשים היא שעוזרת לו על התורה ומקבלת על עצמה עול פרנסה וצרכי הבית כדי שבעלה יהי' יוכל לעסוק ולעיין ולהתבונן בדברי תורה, ואשה רעה היא מנגדתו ומבלבלת דעתו עד שמחשבתו אינו רצוי' להתבונן בתורה, והנה ידוע כי ד' שיטין ריוח שבין ספר לספר כדי להתבונן היטב ולחדש מדילי' על מה שלא כתוב ולכן רמז רמוז בגט שכותבין י"ב שיטין ושלחה לנפשה גרש לץ כי היא מנעה אותו מלהתבונן בתורה שרמוז בד' שיטין שבין ספר לספר, ונגד ספר וידבר למשנה תורה לא קחשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה ואין זה צריך התבוננות ועיון כ"כ והארכתי ותן לחכם ויחכם עוד: ואמרו ז"ל אדם א' מאלף מצאתי אלף נכנסי' לבהמ"ד וא' יוצא מהן להוראה, והדבר מתמיה על מה ולמה יצא א' מני אלף להוראה והא אמרו ז"ל יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, אבל דין גרמא בנזקין הנשים שמזקיקין בעליהן לפקח על מאכלות הבית וצוחי' עליהם הב הב ואינם רוצי' להסתפק במעט אשר יכולות הן לשאת במעשי ידיהן ולכן כמעט אין בעליהן יכולים להשלים נפשם כראוי' עד שיהיו ראוי' להוראה לברר הלכה ברורה, וזהו שאמר קהלת אדם אחד מני אלף מצאתי אלף נכנסי' וכו' וא' מהם ראוי להוראה וכ' טעמו בצדו מפני שאשה בכל אלה לא מצאתי שתהי' לא' מאלף אשה הראוי' לו והיא מעכבתו מלאכול ולהשביע נפשו מתרומת ה' אשר ירים מתוך לימודו להורות הוראה בישראל, רב פעלים מקבציאל, כי זאת אומרת קובץ על יד ירבה לקמצים: ואמרו ז"ל נשים במאי קזכיין בנטרו לגברייהו וכו' עי"ז גם היא יש לה חלק בתורתו של בעלה והשלמת נפשו על ידה והיא גם היא תזכה לשכר טוב וכל ימי חיי' שוים לטובה כי תשגה אחרית ותקוה טובה ועלי' אמר שלמה גמלתהו טוב האמתי עי"ז ולא רע כי"ח תזכה על ידו. ומסיים תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים בשערי תורה מעשיה כי היא עשאתה זאת שהי' בעלה מיושבי שערי תורה שערי בינה תבנה ותכונן גם היא: ולהיות כן מובן ג"כ שהאשה מברכת לעסוק בד"ת ועיי' ט"ז ס"ק יו"ד ובמשבצות זהב שם ולמ"ש א"ש כי גם היא יש לה חלק בעסק ובעיון התורה של בעלה אם היא אשת חבר והיא מחברת הקודש מחובר לטהרה, ואם היא אשת ע"ה ועוזרת לבעלה לגדל הבנים ומוליכה אותם לבהמ"ד, ומסכמת ורצונה בה שיחזיק ת"ח גם היא תזכה עי"כ ויפה מברכת לעסוק בד"ת שיש לה עסק בה ושכר הרבה מאוד: והנה במאי דפתחנו נסיים, דברכת התורה מה"ת דנפקא מקרא בש"ס ברכות כ"א ע"א מנין לברכת התורה מה"ת שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, וביומא ל"ז תני רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל ופיר' רש"י בברכות דכונת ר"י אמר רב דברכת התורה מקרא ע"פ ש"ס דיומא ובכ"ז אינו מובן היטב איך יליף מהאי קרא לברכת התורה. ונ"ל דעיקר בקיומן של מצות שנהי' מאמין באמונ' שלימה כי התורה מן השמים וזאת התורה אשר שם משה לפני ב"י ע"פ ה' ביד משה, הגם שלא שמענו מפי ה' רק עשרת הדברים, כבר הבטיח ה' למשה הנני בא אליך וכו' וגם בך יאמינו לעולם גם מה שאצוה על ידך יאמינו כי מאתו יצא, ונ"ל משו"ה כשגמר משה לכתוב כה"ת כתיב בפ' וילך ויהי' ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה', מתאר אותם נושאי ארון ברית ה' כי הלוים הם מורי התורה ועליהם מוטל לשאת את התורה ולהגדילה והיינו נושאי ארון ברית ה' וצוה אותם לקוח את ספר התורה הזאת וכ' רש"י לקוח הוא מקור כמו זכור שמור הלוך היינו שיקחו תמיד תחת כח ידם ס"ת כולו כמו שכתובה לפניהם ושמתם אותם מצד ארון ברית ה' היינו שיחקקו בלב ישראל אמונה אומן כי כמו הלוחות שמונח' בארון מאת ה' המה וכלם עדים בדבר כן ספר תורה כולה מאת ה' היא וקדושתו כמו קדושת הלוחות, ויש להבין בזה פלוגתת חכמי ישראל יש אומרים דף הי' בולט מן הארון ושם הי' מונח להראות כי ניתנו מרועה אחד ס"ת כמו הלוחות, וי"א מצד הלוחות הי' מונח לרמז כי כל מה שכתוב בזה ס"ת רמוז וכלול ביו"ד דברות ונאמרה ונשנית בפרטית בספר תורת משה: ונ"ל שזה היא כונת ברייתא בש"ס יומא כי שם ה' אקרא וכו' אמר משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל לאלקינו, כונתו דאמר מרע"ה בכ"ש שאני מזכיר שמו של הקב"ה היינו שאמר משה לישראל כל מצוה ומצוה והזכיר שם ה' ואמרם בשמו לא יעלה ע"ד כי משה מדעתו אמרה כי חכם גדול הוא ומאתו יצאה תורה לישראל ע"פ חכמתו ותבונתו כי רבה היא ויתנו לו הגדולה, להשמר מזה אמר משה כי שם ה' אקרא בכל שעה שאני מזכיר שם ה' הבו גודל לאלקינו כי היא גדולתו כי צוה כל החוקים האלה לטוב לנו כה"י לחיותינו כהיום הזה. ומזה למד ר"י אמר רב ברכת התורה מה"ת ממקרא זה דהבו גודל לאלקינו שאנו מחוייבים לברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו כמו שכתובה לפנינו ולא נאמר בה חוץ מזו, ואמרו ז"ל כל האומר כה"ת מה"ש חוץ מזו כאלו כופר בכה"ת כולה, וחיובא הוא לברך בכ"י בוקר השכם ברכת התורה שיאמר בפה מלא מה שבלבו כי מאמין באמונה שלימה כי כה"ת מה"ש, וכן מברכי' ברכה זו קודם קריאת ס"ת: והנה הטור מביא מאמר ש"ס נדרים פ"א, ומאמר זה כולו מוקשה מתחלתו ועד סופו, מה דאמרו ז"ל שאלו לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ ולא פרשוהו עד שבא הקב"ה והוציאו כן מקרא דכתיב מי האיש החכם ויבין זאת אלו חכמים ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה אלו נביאים על מה אבדה הארץ וכו' עד שבא הקב"ה ופירשו ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. והתמיה רבה וכי לא ראו חכמים ונביאים כי עזבו תורת ה' ולא הלכו בה וכי הי' במחשך מעשיהם וגדול עונם אז ע"ז ושפ"ד וג"ע ולמה לא ידעו ולא יבינו על מה אבדה הארץ, גם מה שאמר היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה ואמר רב אלא על שלא ברכו בתור' וכו' תמוה ביותר וכי לא הי' להם עבירות חמורות יותר הרבה מעבירה זו שהיא שוא"ת ולא ברכו בתורה תחלה, וגם צ"ל על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה בכל כפילות הדברים והענין ליכא רמז ורמיזא דלא ברכו בתורה תחלה, ולמ"ש הר"ן וט"ז לא נתיישב הכל וגם מקצתו לא נתיישב יישוב נכון: ואשר חנני החונן דעת הוא בהקדם דיש ב' סוגים בעוברי עבירה א' שהוא מאמין באמונה שלימה דכה"ת מה"ש מאמין בתורה שבכתב ובע"פ ובדברי חז"ל ואין ספק בלבו אלא שיצרו תוקפו והוא חלוש מלכבוש יצרו עובר עבירה עד"ז ענשו קצוב בתורה יש עבירות קלות וחמורות יש שענשם חמור ויש שענשם קל לפי חומר וקלות העבירה, אבל סוג הב' המה שע"ע מחמת חסרון אמונה בלבם שאינו מאמין כי התורה מה"ש בכללה או שחושב מחשבות ומפלס מעגלי המצות לפי שכלו ואת אשר יבחר בשכלו יקרב זהו גדול עונו מנשוא וענשו חמור מאוד אפי' על עבירה קלה שבקלות עונשו יותר מעובר עבירה חמורה שתאות לבו השיאו לפי שעה, וכ' הרמב"ם על העובר עבירה מחסרון אמונה נאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה וכו' הכרת תכרת כי דבר ה' בזה, ועיי' רמב"ן פ' תבוא בקרא דארור אשר לא יקום את דברי התורה הזאת לעשות אותה ויש להאריך והארכתי בכ"ז ואכ"מ ונקיטנא בקצרה כי חמור עונשו של ע"ע מחסרון אמונה ממי שעובר מחמת תאוה, ודבר זה אין אדם יוכל להבחין כשרואה שע"ע אם מחמת תאוה או מפני שאין אמונה אומן בלבו אדם יראה לעינים אבל ה' בוחן לבות יודע מחשבות יודע ונותן לרשע רע כרשעתו אם מחמת תאוה או חסרון אמונה ודעה נפסדה שבקרבו, ומשו"ה לא ידעו החכמים ולא הבינו הנבונים על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר וכו' למה נענשו בעונש חמור כ"כ כי סבורים היו שחטאו מחמת תאוה ולא מזדון לבם ולא פרשוהו עד שבא הקב"ה ואמר על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי היינו שעזבו תורת ה' משום שלא שמעו בקול ה' כשציוה אותם על המצות בשוא"ת או בקום ועשה רק משה מפי הגבורה בשמו אמרם ונפל ספק בלבם אם אמת הגה חיכו בכולה או במקצתה, ומובן הא דאמר קרא מי חכם עד ויאמר ה' ע"פ שפרשוהו חז"ל שלא ידעו לפרש עד שבא הקב"ה, והוסיף ומדקדק הכל חדא מלתא על עזבם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה, אמר רב על שלא ברכו תחלה רצונו דמי שחוטא מחמת תאוה והוא מאמין כי כה"ת מאת ה' הוא גם הוא מברך ברכת התורה אשר בחר וכו' ונתן לנו א"ת, אלא לפעמים הוא עובר מתאות לבו לשעה ואין זה עוזב התורה אלא שעובר על מה שלפניו לפעמים, אבל מי שאינו מאמין כי התורה בכולה או במקצתה מה"ש אין זה מברך ונתן לנו את תורתו ואם מברך בפה ולבו בל עמו אין זה מברך אלא מנאץ בלשונו יכזב לו מה שאין בלבו והיינו דאמר רב אלא על שלא ברכו בתורה תחלה דהי' עונשם גדול מאוד כ"כ מפני שלא ברכו בתורה מפני שלא היו מאמינים כי ה' נתן לנו התורה כולה וגדול עונם מאוד עד כי היו ראוי' לעונש גדול כזה, והיינו על עזבם