כתב סופר אורח חיים מד

עי"ש, ולמ"ש אין ללמוד זה מזה דשאני פרשיות ק"ש דליכא משום נדנוד ברכה לבטלה ומנ"ל דגם בברכות תקנו כן בוודאי אם תקנו ליכא משום ל"ת כיון שמחוייב ועומד מדבריהם, אבל מנ"ל דתקנו בברכות מעיקרא כמו שתקנו בפרשיות וצע"ק, ועכ"פ יפה עשה הפר"ח דמביא דמיון יותר ברכות דק"ש לברכות דברכת התורה שאינן מדאורייתא: ומ"ש על נוסח שלנו שמברכי' לעסוק בד"ת והט"ז כ' כי העיקר העסק תמיד בעיון, ופר"ח בשם הב"ח מביא ג"כ כעין זה, והקשה תינח ת"ח אבל ע"ה שא"י ללמוד רק לומר תילים ומעמדות ואין להם עסק בתורה איך יברכו לעסוק לכן העיקר לברך על ד"ת, והנה תמיהת הפר"ח קיימת על נוסח שלנו לעסוק איך ע"ה דוברים שקרים נגד ה' ומברכים לעסוק ואין להם עסק בה, שוב ראיתי מ"ש הפרמ"ג בקצורי דבריו באשל אברהם ונראה שהרגיש בקושי' פר"ח ונשמר ממנה ולא נתיישבה דעתך בישובו והאמת כמ"ש כי אין בדבריו ישוב המיישב דעת והנלפע"ד להבין כ"ז ע"פ מאמר א' שלהי כתובות קי"א ע"ב אמר רבי מצאתי להם תקנה לע"ה מה"ת כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכ' חיים כלכם היום וכי אפשר לדבק בשכינה והכתיב כי ה"א אש אוכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטי' לת"ח ומהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה ע"כ, והמאער הזה תמוה וכי משיא בתו לת"ח וכו' עדיף מת"ח עצמו דאמרו ז"ל אבל לת"ח עצמו עין לא ראתה ועיי' מהרש"א ח"א, ונ"ל דכונתו בקושי' וכי אפשר לדבק היינו ע"פ שאמרו ז"ל וסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ואמרו ז"ל הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות, ואמרו לא זכה נעשה לו וכו', ופרשתי בזה קרא כי א"א צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וצ"ל כיון שאמר צדיק היינו עושה טוב ומאי האי דקאמר אשר יעשה טוב, ונ"ל דוודאי יש צדיקים בעלמא שעושים טוב אלא כל שהוא צדיק יותר הקב"ה מדקדק עמו ביותר ע"ד בקרובי אקדש, ושגגת תלמוד עולה זדון מה שלא נחשב לאחרים לכלום ומעבירה קלה כזו א"א להשמר והיינו א"א צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לפניו שעושה טוב הקב"ה מדקדק עמו יותר וליכא מי שלא יחטא ולכן אמר יחטא שהוא רק חטא שוגג ונעשה לו כזדונות וע"ד שאמרו ז"ל גבי מרע"ה שנענש על שאמר שמעו נא המורים אין לפום גמלא שחנא : ואמרתי מאז להבין מדרש התמוה ולא ידע איש את קבורתו זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאוד והוא אומר דרשוני וחיו, ונ"ל בשנאמר לפרש ולא ידע איש את קבורתו היינו שלא ידע איש טעם קבורתו מה פשעו ומה חטאו ושמעתי שכן כתוב במורה. והנה אנחנו מאמינים ויודעים טעם קבורתו על מה ולמה מפני שאמר שמעו נא המורים, הגם שהוא חטא קל ולא נחשב לאחרים לעבירה כ"כ עד שיוקנס עליו מיתה ולא יועילו לו תקט"ו תפלות שהתפלל, מ"מ לגבי משה מלתא היא כדאמרו ז"ל לפום גמלא שחנא, ואנן דיודעים ומכירים גדולתו של משה ולא קם כמשה עוד נביא יודעים ומבינים אנחנו למה לא נכנס לארץ ולמה מת ונקבר שם, אבל משה בעצמו שהי' עניו מכ"א אשר ע"פ האדמה והי' ערך קטן עליו ולפי ערך קטן שכמוהו בעיניו לא ידע מה חרי האף הגדול הזה שהקב"ה ידקדק עמו כ"כ לכן לא ידע הוא את קבורתו, והן דברי המדרש ולא ידע איש זה משה והטעם דכתיב והאיש משה עניו מאוד והבן: נחזור למאמר הראשון שבש"ס כתובות וכי אפשר לדבק בשכינה דכל הקרוב ומתקרב ביותר מדקדק ד' עמו וא"א צדיק וכו' שיהי' חף מחטא כ"ד שהקב"ה מחשב לו לפי גדולתו לזדון והלא אש אוכלה הוא כל שמתקרב האדם אל האש ניזוק ומרחוק מאיר לו, לכן כל הקרוב יותר אל ה' ולמוד הוא ויש בידו להיות זהיר יותר הקב"ה מדקדק עמו, ומתרץ אלא זה המשיא בתו וכו' לזה יש לו חלק בתורתו של ת"ח כשמעון אחי עזרי' וכמעשה דאלפא ור"י, וכן הוא בש"ע יו"ד הלכ' ת"ת שיכולי' לעשות שותפו' וזה מקורב לה' ע"י שהוא מחזיק לת"ח והקדים מרע"ה זבולון ליששכר דאלמלא הוא לא הי' אפשר ליששכר ללמוד ויש לו חלק בתורתו, ואינו נתפס במעשיו כת"ח דהוא כע"ה דעלמא יחשב שזדונות נעשין לו כשגגות כי לא ראה בד"ת ולא ידע להזהר וכל שמהנה לת"ת ועי"ז יושב באהל תורה מתקרב יותר אל ה' ויש לו שותפת בתורתו ואין לו רק רווחא ולא הזיקא כלל, ונ"ל לפרש בזה שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, אוהבי תורתך הם המחזיקים ת"ח מפני שאוהבים התורה ורוצים להיות להם חלק בלימוד התורה, והם עדיפו מצד אחד כי אין שגגת תלמוד של שותפו עולה לו לזדון, משא"כ הת"ח עצמו תמיד אין שלום בקרבו פן ואולי עבר עבירה קלה כשערה שהקב"ה חושב לו לזדון, אבל שלום רב לאוהבי תורתך כי אין למו בחלק שיש לו מכשל רק את הטוב יקבל בעה"ז ובעה"ב וא"ש נכון: המורם מכ"ז כי יש להמונים סוחרי הארץ שאין אתם ידיעה של כלום בעסק התורה רק לעשות מ"מ הם כלומדי תורה וכעוסקים בעיון שע"י יוכל הת"ח ללמוד תורה ולעסוק בה בעיון כ' דעתו מיושבת עליו ולבו רחבה באשר עץ חיים שתול לפניו בכל עת ויחשב לו כאלו הוא לומד ומעיין וחיובא עליו להחזיקו ונענש אם מונע הטוב מת"ח, ומונע טוב אמיתי מעצמו כי זו תורה וזו שכרה לקנות לו חלק בתורה ופוטר עצמו מחיובא דרמי' אקרקפתא דכל ב"י ודברת בם והגית בו יומם ולילה, ואיתא במסורה מדוע לא כיליתם את חקכם, מדוע לא בא בן ישי אל הלחם נ"ל כי תחלת דינו של אדם על ד"ת מדוע לא כיליתם חקכם שעליכם דבר יום ביומו ומתנצל עצמו שלא למד מנעוריו ולא נתגדל לכך או שהי' טרוד על המחי' ועל הכלכלה ואונס רחמנא פטרי' וחישב לעשות מצוה וכו' ואם כן הוא שהוא חפץ ורוצה בה ואוהב תורה ואנוס הוא, הי' לו להחזיק בחור בוחר בתורה ות"ח על שלחנו ש"מ דלא ניחא לי' ואינו רוצה בקיומה של התורה והיינו שמשיבים לו על התנצלותו מדוע לא בא בן ישי אל הלחם שהי' לך לקראו אל הלחם לכלכלו ולהנותו משלך עכ"פ. והא"ש דמברכי' ע"ה לעסוק בד"ת דחיובא עליו איכא שיעסוק בד"ת ויטריח בה תדיר והוא מצווה ועושה ע"י שמחזיק הת"ח ויחשבי' לו לצדקה כמו שהי' הוא בעצמו עוסק בד"ת והבן: והנה מ"ש הב"ח דמברכי' לעסוק משום שעיקר הבטחה שהבטיחנו ה' הוא על עסק ויגיעה מדכתיב אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים, ובמדרש שם מכאן שהקב"ה רוצה שיהי' עמלים בתורה, נ"ל כונתו ע"פ שאמרו לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, וה"מ לגרסא אבל למו"מ וכו' כ' רש"י יש שאינו יגע ומוצא, וצ"ל למה בדבר רשות ועה"ז יש למצוא בקל ובתורה דוקא ע"י יגיעה נראה הטעם כי לפום צערא אגרא ורוצה ה' שיתיגע עצמו ולא ימצא בקל כדי להרבות שכרו וזהו פי' מתני' הפוך בה וסיב ובלה בה ולמה יהי' קשה כ"כ ולא יגלה ה' עיני אדם בלי טורח כ"כ בא בן הא הא ליישב לפום צערא אגרא וחפץ ה' למען צדקו להרבות שכרו וזהו שאמר רנבה"ק בהודאתו אני עמל ומקבל שכר והם עמלים וא"מ שכר בוודאי יש להם שכר שמשיגים מבוקשם להרבות הון ועושר רב, אלא שזה אפשר גם בלי יגיע כשהוא דר במקום שווקים מקום מסחר מטרפולין וסוחרים ואין לו הוצאות, אבל בתורה ומצות מקבל שכר על עמלו כל שעמל יותר ושכר פסיעות יש והיינו עמל ומקבל שכר על עמלי דייקא כל שעמלתי יותר תגדל השכר. וכ"ז מוכח מקרא אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה מבטיח ה' שיתן הכל בשפע, וקשה למה לא יתן ג"כ שפע בתורה שיהי' כמעיין הנובע מעצמו בלי טורח הרבה ובעת ההיא שראוי לברכה כ"כ תהי' הברכה מצוי' מאת ה' במאירת עינים בתורה בלי יגיעה מכאן שקב"ה חפץ שיהיו עמלים ולא סגי בלימוד לבד אלא ביגיעה רבה כדי להרבות שכרם וא"ש דברי המדרש, והיינו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ממה שמצפין דבר מיראיו עד שיתיגעו מזה נראה כי כל מחשבותיך להטיב לנו ולהרבות שכרינו והיינו מה רב טובך אשר צפנת בשביל שצפנת והבן: ולהיות כן עיקר הטובה ושאנו רואים כי חפץ ה' לטוב לנו כל הימים הוא ממה שאנו מצוי' לעמול ולעסוק בתורה ללכת בה תמיד בלי הפסק מזה מוכח ונראה כי חפץ ה' למען צדקו להגדיל שכרינו וראוי' לברך על זה בפרטית לעסוק בד"ת ודברי הב"ח דברי אמת וצדק המה : והנה הב"ח וט"ז שניהם לדבר א' התכונו כי לשון לעסוק כולל לעסוק בה ולטרוח ולעיין היטב הדק, ולולי דבריהם ז"ל הי נראה כי לעסוק הוא בהעברה בעלמא כמו שאמרו מתעסק בעלמא הוא ופטור דעסק דבר שאינו עושה במתכוין רק במקרה והזדמנות, אבל מצאתי סיוע לדבריהם דבענין לימוד היכא דאמרו לשון עסק היינו שיהי' עסקו תמיד בתורה בטורח ועיון, והוא מש"ס קדושין כ"ט ע"ב דאמר שמואל ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ואמר ר"י רחיים בצוארו ועוסק בתורה, וצ"ל למה שינה ר"י מלשנא דשמואל דאמר ואח"כ ילמוד תורה הו"ל לר"י ג"כ לומר רחיים בצוארו ולומד תורה, ושינה ואמר ועוסק בתורה, ונ"ל דיש ב' סוגים לימוד תורה מי שלומד הכתוב לפניו בלי עיון כלל להבין כל דבר על בוריו וזה בקל ויוכל לעסוק במו"מ ולחשוב חשבונות רבות בצרכי בית ויוכל ללמוד בכ"י איזה דפים וענינים, אבל לעיין ולהבין ולחדש זה צריך זמן זמנים טובא ושמעתא בעי צילותא ואי ספרא לא סייפי, וא"ש שמואל אמר ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ובמ"ש ילמוד אפשר לפרש שלומד בלי עיון ואמר ר"י הא תינח שילמוד תורה בהעברה בעלמא אבל האיך אפשר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה היינו שיעסוק בתורה בטורח ועיון זה א"א אם רחיים בצוארו, ומסיק הא לן והא להו עיי' פי' רש"י ותוס', ולמ"ש י"ל הא לן לבני א"י דאוירא דא"י מחכים ואין צריכים שיהוי וטורח כ"כ בעיון אפשר שישא אשה ואח"כ יעסוק בתורה והא להו לבני ח"ל דאמרו ז"ל ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה: והנה הא דקאמר רחיים בצוארו נ"ל כי באמת זכה נעשה לו עזר, לא לעזר בעניני עה"ז כדי שיהי' עזור להנות מהעה"ז נתן ה' את האשה לאדם לעזר אלא ע"י שהיא לו לעזר בעניני עה"ז וצרכי הבית כדאמרו ז"ל חיטין כוסס פשתן לובש על ידה הבעל עזור שיוכל לישב באהל תורה ויגיע לתכלית האמיתי, אבל אם היא לא ניחא לה בזה אלא שתהי' יושבת בקתדרא והוא ילך בחוצות ולמרחקים להביא טרף לביתו בריוח כאחד מעמא דארעא וצוחת עליו תמיד הב הב לאיש כזה