כתב סופר אורח חיים מ

יתפלל למי שהחכמה שלו שיסייעוהו ויעזרוהו מן השמים ויאיר עיניו כתפלת דוד המלך ע"ה גל עיני וכו' וכן הי' תפלת רנבה"ק בכניסתו לבהמ"ד שלא יארע ד"ת על ידי וישמחו בי חברי, ואל אומר על טהור טמא וכו' וצ"ל היינו הך שלא יכשל היינו אל יאמר על טהור טמא, גם צ"ל איך ירא שישמחו חבריו פי' רש"י שיתלוצצו בו ולא ירא לנפשו ממכשול עצמו, ונ"ל כי לעסוק בתורה לשמה צריך עזר אלקי שלא יבוא מחשבת פגול במחשבתו לכבוד ולתפארת וקשה ביותר מי שלומד ברבים שלא יהנה כשרואה שהתלמידים מקשיבים לקולו ומקבלים דבריו בנחת ושמחים בהם בקל שיעלה במחשבתו ובלבו מחשבה זרה אשר לא ירצה לפני ה', ובעי תפלה שיעזרהו ה' שתהי' כונתו רצוי' לפניו בלי תערובות גאה וגאון וזהו שהתפלל רנבה"ק בכניסתו לבהמ"ד שלא אכשל בדבר הלכה היינו בשעה שהוא מדבר בהלכה בפני תלמידיו וחבריו שלא יכשל בדבר זה וישמחו בי חברי היינו שלא ידבר בהלכה כדי שישמחו ויתענגו בו, ואם ינצל ממחשבה זו בטוח לבו שלא יאמר ע"ט טהור וכו' ויכוין הלכה לאמיתה לאוקמי גרסא, וכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה והבן: ויש לפרש אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי, ויש לדקדק כפל הדברים אחת שאלתי אותה אבקש, גם צ"ל שבתי בבית ה', הול"ל שאשב בבית ה' נ"ל ע"פ ש"ס נדה דאמר ר"י ב"ח ירבה בישיבה ויבקש רחמים מאי נ"מ דהא בלא הא לא סגי ותרתי בעי והיינו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש דבר זה צריך אני לבקש תמיד ולא סגי בתפלה לחוד לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, וגם יגיעה לחוד לא סגי לאוקמי גרסא והיינו אחת שאלתי זה דבר שצריך אני לבקש ולטרוח הא בלא הא לא סגי, אבל דבר אחר אפשר שימלא ה' משאלות לבבי בלי יגיעה וטרחא, ואמר שבתי בבית ה' כי"ח, היינו דזה העיקר שצריך אדם לסייעתא דשמי' שלא יעלה בלבו מחשבת כבוד גאה וגאון וזהו כמעט אין ביד אדם לעצור ברוחו כי רבות מחשבות בלב איש והיינו שבתי בבית ה' מה שאני יושב בבית ה' יהי' תכליתי לחזות בנועם ה' ולא לתכלית כבוד המדומה: ולהיות כי צריך תפלה ורחמים מלפני ה' שיעמידהו על האמת שלא יכשל ולא יכשיל אחרים בהוראה ובדבר הלכה לתלמידים, לכן ס"ל לר"י דקדושת בהכנ"ס שוה לקדושת בהמ"ד דהא בלא הא לא סגי ירבה בישיבה ובתפלה ושניהם צמודים אגודים יחד: וקודם שנבוא למטרת כונתינו נקדים עוד ד"א מ"ש מהרש"א בח"א הא דאמר ר"ח אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובהמ"ד לכאורה היינו בהמ"ד היינו שערים המצוינים בהלכה, והעלה כי בהמ"ד הוא מקום שלומדים בו מקרא משנה גמרא, ושערים המצוינים בהלכה מקום שלומדים בו הלכה הלכתא מאי להוראה להלכה ולמעשה. ונ"ל לפ"ז דע"כ ר"ח ס"ל דקדושת בהכנ"ס שקולה כקדושת בהמ"ד מדאמר אוהב ה' שערים מצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובהמ"ד ואם קדושת בהמ"ד יותר מקדושת בהכנ"ס איך מפרש לקרא שערי ציון שערים המצוינים בהלכה הלא שערים מצוינים בהלכה עדיפו מבהמ"ד ואם גם בהמ"ד עדיף מבהכנ"ס כ"ש שערים מצוינים בהלכה דעדיפו אפי' מבהמ"ד דעדיפא מבהכנ"ס, וע"כ דס"ל דבהכנ"ס ובהמ"ד שקולים וליכא דעדיף מבהכנ"ס רק שערים מצוינים בהלכה וזהו מעליותא דבהכנ"ס דשקולה כמו בהמ"ד אבל לריב"ל בהמ"ד עדיף מבהכנ"ס דהא ס"ל דבהכנ"ס מותר לעשותה בהמ"ד, ולר"ח שקול כמו בהמ"ד והן הן מילי מעליותא דאמר ר"ח בבי כנישתא דשקול כבהמ"ד ולהלכתא דקיי"ל כריב"ל דבהמ"ד עדיף מבהכנ"ס צריך לפרש הקרא אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבהמ"ד, ואצ"ל מבהכנ"ס דאפי' בהמ"ד עדיף מינה וא"ש נכון מאוד: ואמר עלה ר' לוי מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד וכ' הרמב"ם בהקדמה לס' זרעים כי תכלית הבריאה היא בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו ראשית ולכן אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה שהיא תכלית הבריאה וסוף מעשה במחשבה תחלה עיי"ש שהאריך. ונ"ל הא דנקיט ד"א של הלכה כי צריך לילך ממדריגה למדריגה ללמוד תחילה מקרא ואח"כ משנה ואח"כ גמרא ואח"כ הלכה, אבל אלו חדשים מקרוב באו שלא למדו מעיקרא רק מפי ספרים הקצרים לא ידעו ולא יבינו וחכמת מה להם רבים חללים מפילים ורבים נכשלים על ידם בעו"ה. ואלו ד"א ד' מדריגות עד שבא לעיקר והיא הלכה ולומד מקרא משנה גמרא הלכה שאמר ר' לוי דאין לו להקב"ה בעולמו חוץ מהם וא"ש: ואמרו ז"ל מה דכתיב ואהי להם מקדש מעט במקום אשר באו שמה אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שם הקב"ה משרה שכינתו דכתיב אלקים נצב בעדת אל, ולפי שבארנו יש ג' קדושות זו למעלה מזו, א) קדושת בהכנ"ס, ב) למעלה ממנה קדושת בהמ"ד, ג) והעולה על כולנה היא קדושת שער מצוין בהלכה שלומדים בו הלכה: והבית הזה שאנו מחנכים היום הוא מקודש בקדושה משולשת קדושת בהכנ"ס להתפלל היכא דגריסנא, וקדושת בהמ"ד שלומדים משנה וגמרא, והוא שער המצוין בהלכה שלומדים הלכתא שנו וישנו כאן ולכן התחלנו ויסדנו דרושינו על מקרא זה פתחו לי וכו' זה השער לה' הוא השער המצוין בהלכה מיוחד לה', בו משרה שכינתו ואין לו בעולמו רק ד"א של הלכה, צדיקים יבואו בו כי אין לבוא אל שער הלכה אלא צדיקים שיראתם קודמת לחכמתם כי לכוין ההלכה צריך סייעתא דשמי': רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה', אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, עד כה למדנו תורה ברבים רבות בשנים והעמדנו תלמידים רבים במקום צער ודחוק והיינו מעונים אני ותלמידי עומדים צפופים דחוקים ונדחקים זע"ז, וקיימנו בעצמנו כמעט אדם כי ימות באהל שאמרו ז"ל שצריך להמית עצמו עליה, אודך כי עניתני טוב לי כי עונתי למען אלמד חוקך, ותהי לי לישועה, ברוך הנותן ליעף כח שעזרני עד כה זכות ת"ת דרבים עמד לנו לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מקום שלמדנו בו ע"ע מאסו הבונים מלדור בו מכמה וכמה חסרונות, אבל אין בית המדרש העיקר אלא המעשה כי היתה לראש פינה ממנו יתד ממנו פינה יצאו משם אלפים אלפים תלמידים הגונים ת"ח יושבי על מדין להורות לעם ה', מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו: ואמרתי בפ' השבוע וילכו ויעשו וכו' כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו, כ' רש"י גם משה ואהרן כן עשו ותמוה פשיטא שגם הם עשו הפסח, ונ"ל ע"פ שאמרו ז"ל משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי' בו וכן בכל מצוה שא' מסייע לחבירו ומזרזו על ככה יש לו חלק במצוה, והנה מצוה ראשונה היא מצות פסח שצוה ה' לישראל ע"י משה ואהרן וילכו ויעשו ב"י על פיהם כאשר צוה ה' את משה ואהרן ואמר כן עשו גם משה ואהרן עשו כל הפסחים אלו שעשו ישראל והי' להם חלק כי על ידם הקריבו ב"י והבן: ועד"ז יש לפרש בפ' נשא ביום השני הקריב נתנאל ב"צ הקריב את קרבנו וכו' צ"ל הקריב קרבנו מיותר ולא כן כתיב בשאר נשיאים נ"ל עפמ"ש רש"י שהוא נתן עצה שיקריבו כי כן הי' לו חלק בכל קרבן נשיא כיון שהוא הביאם לכך ולאו דוקא ביום השני הקריב אלא החילוק בכל יום הי' לו חלק בקרבנם וביום השני הקריב קרבן עצמו לעצמו והיינו ביום השני הקריב נב"צ ומפרש הקריב קרבנו לעצמו ובכ"י הי' לו חלק בשל חבירו והבן: משה זכה וזיכה את הרבים משה עבד ה' ספרא רבא דישראל כ"ק אבא מאוה"ג זצ"ל זכה וזיכה הרבים פה קהלתינו העמיד תלמידים לאלפים אלופים מסובלים בתורה ומצות זכות הרבים תלוי בו והיא שעמדה לנו לזכות רבים זה כ"ז שנה, ז"ך וישר פעלינו, מאת ה' היתה זאת אין זאת אלא תורה הייתי כבן כ"ד שנה כאשר הביאני ה' עד הלום ללמוד וללמד עם ישיבה גדולה לאלקים אשר הניח אבא הקדוש זצ"ל אחריו ברכה לפני וזכות אבותינו שמתי לי למטרה ללחום מלחמת ה' שערה בשער המצוין בהלכה ואדברה בעדותיך נגד מלכים מלכי רבנן ולא אבוש, ונתקיים בי אל ישוב דך נכלם מאת ה' היתה זאת נראה לכל עין רואה כי סייעתא דשמי' היא, היא נפלאת בעינינו, להשקות צאן קדשים אשר שתו מבארו של משה, וגם לא הי' לפי כחי ומזגי ללמוד וללמד במקום דחוק בזיעת אפינו, אכלנו והאכלנו לחמה של תורה בעזרת אלקי אבותינו: זה היום עשה ה' עתה הרחיב ה' לנו שיש לנו בהמ"ד גדול מהודר ומפואר עומדים רוחים כל איש על מקומו יבוא בשלום וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך ע"י הבונים אשר בנו לנו בהמ"ד בנין מפואר עי"ז ורב שלום בניך ללומדי תורה שלא ידחקו זא"ז כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו התורה יותר ויותר, ואנחנו תפלה לפני נותן התורה ית"ש אנא ה' הושיע' נא לתת לנו כח ועצמה ומאירת עינים בתורה אנא ה' הצליח' נא בתלמידים הבנים בני בני אל חי כולם אהובים וברורים ישראל אשר בך אתפאר, ראו גדולים שגדלתי גדיים נעשו תישים הצליחה נא לעתיד ולא יהי' תלמיד מקדיח תבשילו ברבים ולא יצא תקלה על ידינו ח"ו, יגדלו ויעלו במסילה העול' בית אל ללמוד וללמד ולעשות שיהיו כולם יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, וראו כל עמי וחורי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויהי' שם שמים מתאהב על ידינו: ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה' איתא במדרש קהלת אוהב כסף לא ישבע כסף מי שאוהב מצות לא ישבע מצות מי אוהב בהמון לו תבואה גם זה הבל מי שאוהב לעשות מצות ואין עושה מצוה קבוע לדורות כגון בנין בהכנ"ס ובהמ"ד גם זה הבל, והוא תמוה וכי מי שעושה מצוה קלה לא למצוה תחשב לו ומעשיו הבל, וכי משום שאינו עושה מצוה הקבוע לדורות ששכרו יותר יאמר עליו שמצות שעושה הבל המה יחד ח"ו, ונ"ל ע"פ שפירשתי הבל הבלים וכו' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ובמדרש בקשו לגנוז ספר קהלת משום שאמר בכל עמלו יכול אפי' בעמלה של תורה, הדר אמרו תחת השמש אין לו יתרון אבל למעלה מן השמש זו תורה יש יתרון, וצ"ל למה אמר בכל עמלו משמע כל אפי' של תורה, עוד יש להבין כפל דברים בכל עמלו שיעמול, ונ"ל עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בקרא ושמרתם את חוקותי וכו'