כתב סופר אורח חיים לט

ברכות ח' ע"א דאר"ח מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון וכו' אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות והקשה מהרש"א ח"א שם הא בתי, מדרשות ושערים המצוינים בהלכה הכל חד עיי"ש דלחלק יצא דשערים המצוינים בהלכה היינו הלכה ממש, וב"מ היינו שלומדים בו מקרא משנה וגמרא, ולפע"ד נראה דבהמ"ד היינו של יחיד ושערים המצוינים בהלכה היינו שלומדים בו תורה ברבים, הגם דבכ"מ סתם בהמ"ד גם של רבים שמו עליו בהמ"ד, אבל כאן שאמר שערים מצוינים בהלכה היינו יושבי שער שרבים עוסקים שם בשערים, נגד זה בהמ"ד הוא של יחיד, וס"ל דבהמ"ד של יחיד שוה לבית הכנסת ושל רבים הוא יותר מבהכנ"ס ומבהמ"ד של יחיד כנ"ל: והרוחנו ליישב מה דתמהו רבים הלא רבא אמר דלימא לי' מילי מעליותא דבי כנישתא ואמר לי' מעליותא דשערים המצוינים יותר מבהכנ"ס והוא מגרעותא דבהכנ"ס, ולמ"ש א"ש כיון דאמר דשערים מצוינים של רבים עדיף מבהכנ"ס ובהמ"ד, ש"מ דבהמ"ד לא עדיף מבהכנ"ס דאל"כ מאי רבותא דשערים המצוינים עדיפו מבהכנ"ס אפי' בהמ"ד של יחיד עדיף וע"כ דס"ל דקדושת בהכנ"ס שוה לבהמ"ד דיחיד והיינו מעליותא דבי כנישתא דשקול כקדושת בהמ"ד של יחיד מיהת: עוד רגע אחת אדבר בישוב דקדוק דנקיט רבא בי רבנן ול"א בהמ"ד כמו ריב"ל נ"ל דלרבותא קמ"ל עפ"מ שאמר רבא לקמן בשם ריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן שמותרין לאכול שם עיי"ש, וקמ"ל דשרי לעשות מבהכנ"ס בי רבנן הגם שיהי' ביתא דרבנן שיאכלו וישתו ויעשו צרכיהם בו מה שאסור בבהכנ"ס עיי' טוש"ע סי' קנ"א ה"א שאסור לעשות בי רבנן דמוריד בזה מקדושתו ע"י שיהי' אוכלים ועושים צרכי' שם קמ"ל דמ"מ שרי כנ"ל: אלא דצ"ע מהא דאמר ר"א כוותי' דר"פ משמי' דרבא מסתברא מדריב"ל י"ל דהא דאמר ר"פ דאסור מבי כנישתא לבי רבנן היינו כשרוצה לעשותו בי רבנן שיהי' ביתא דרבנן זה אסור וריב"ל אמר מותר לעשותו בהמ"ד היינו שישאר בקדושתו כמו שהי' שלא לעשות בו רק דבר שבקדושה ללמוד בו כמו שהיו נוהגין בו בקדושה כשהי' בהכנ"ס וצ"ע, ויש להאריך בזה עד"פ ותן לחכם ויחכם עוד: עד כה היו דברינו במילי דשמעתתא, הנשמעים ומובנים לבני חבורתא קדישתא ואח"כ מענין לענין באותו ענין במילי דאגדת' מילי דשמי' תוכחת מוסר והפלגת כבוד ת"ח אשר דברי תורה לעצמו קונה, ושכר נפלא למחזיקים ידי עוסקי אורייתא וכבוד והפלגת קדושת בהמ"ד ותפארתו, ומצותיו של הבונה ומחזיק לומדי תורה: רח"ש (ר"ח שבט שבו נתחנך הבהמ"ד) לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר. פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה. זה השער לה' צדיקים יבואו בו. בש"ס ברכות אמר רבא לרפרם בר פפא אמור לי מהני מילי מעליותא בבי כנישתא דאמר ר"ח, אמר לי' הכי אמר ר"ח מה דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר ר' לוי משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ע"כ, ורבים ראו כן תמהו, רבא ביקש ממנו שיאמר לו מעליותא דבי כנישתא, ואמר לו מעליותא דשערים המצוינים בהלכה שהם יותר מבתי כנסיות, ועי' ברי"ף בעין יעקב, ואענה גם אני חלקי בהקדמת מילין ע"ג מילין, אשר חנני הי"ת עילת כל עילין: הנה בסוגי' שאנו עוסקין בלימוד הישיבה ולומדי תורה, במגילה ר"פ בני העיר כ"ו ע"א פליגו ריב"ל ור"י דריב"ל ס"ל קדושת בהמ"ד יותר מקדושת בהכנ"ס, ור"י ס"ל דהוא שוה עיי' תוס' חולין צ"ז ע"א, וצ"ל במאי פליגי מאי טעמא דריב"ל דס"ל דקדושת בהמ"ד יותר משל בהכנ"ס, ומאי טעמא דר"י דשוין הם, נ"ל בהקדם דאיתא בש"ס קדושין שאלה זו שאלו לפני ר' טרפון וזקנים לימוד גדול או מעשה גדול נענה ר"ט מעשה גדול נענה ר"ע ואמר לימוד גדול, נענו כולם לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה, צ"ל למה תחלה סבר ר"ט מעשה גדול וכשאמר ר"ע לימוד גדול מיד חזר ר"ט ונענו כולם לימוד גדול ואמרו מלתא בטעמא שהלימוד מביא לידי מעשה, ונ"ל בש"ס ברכות אמר רבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים דכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכו' וצ"ל הא תשובה היא אחר שחטא אדם ועושה תשובה אח"כ ואין זה תכלית החכמה שיחטא ויעשה תשובה אלא לשמור ולעשות מעשים טובים, ונ"ל דכל זמן שאינו לומד גם אם ירא ה' בלבו אבל אינו יודע איך לשמור נפשו שלא יכשל בעבירה ולקיים המצוה כתיקונה ונכשל בלי דעת ואמרו ז"ל אין בור ירא חטא וכו' וכשלומד רואה למפרע כי לא ניצול מעבירה בשגגה ולא קיים המצוה כראוי' משים אל לבו לשוב אל ה' ולתקן מעשיו, ואם ילמוד ויעמיק ביותר יראה כי גם זה לא טוב ולא נכון אשר עשה ישיב עוד לתקן דרכיו ולהטיב מעשיו על צד היותר טוב ע"פ דין וצדק והיינו תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ע"י שלומד ושונה ומברר כל דבר לאמיתו הוא בעל תשובה ועושה מעשים טובים יותר ממה שעשה קודם שלמד: והנה כל זמן שאינו לומד אינו מרגיש בחסרון ידיעתו, ואינו מרגיש תכלית והכרח הלימוד עד שלומד, וגם מי שמקטנותו נתגדל על התורה ג"כ אינו מכיר תועלת וחיוב הלימוד כ"כ כי אינו יודע לשער במה הי' נכשל אם לא למד, ע"י חסרון ידיעה, ועוד תועלת בלימוד תורה דמגינה ומצלת האדם מהרהורי ומעשי עבירה ולימוד התורה סם חיים נגד היצה"ר כדאמרו ז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין, והכלל אין האור ניכר אלא מתוך החושך, ולכן ר"ע שהי' ע"ה תחלה ואח"כ נעשה ת"ח הוא ידע הכרח הלימוד שא"א לבוא לידי מעשה כראוי' אם לא שלומד תחלה כי ידע בנפשו אחר שלמד כמה מכשולים באו לידו קודם שלמד כי מילא חסרון ידיעותיו וגם הגין הלימוד בעדו מיצה"ר ואין חכם כבעל נסיון לכן אמר לימוד גדול וכו', ור"ט שלמד מנעוריו לא הבין כ"כ תועלת והכרח הלימוד אמר מעשה גדול כי תכלית חכמה וכו' ולא המדרש עיקר אלא המעשה, ור"ע אמר מתוך ניסיונו שא"א לעשות שום מעשה כראוי' לו אם לא שלמד תחלה ולכן אמר לימוד גדול וכיון שר"ע הי' בעל נסיון ואין חכם כבעל נסיון לכן סמכו עליו ועל דבריו וענו כולם לימוד גדול, ואמרו מילתא בטעמא לימוד גדול דמביא לידי מעשה ע"י עדותו של ר"ע דשיער וידע בנפשו כי כן הוא כנ"ל ולהיות כן בוודאי קדושת בהמ"ד עדיף מקדושת בהכנ"ס כי לקיים מצות עשה של תפילה צריכים ג"כ ללימוד כמה דינים ודינים יש במצות תפילה לקיימה כראוי' דלימוד גדול שמביא למעשה מ"ע זו דתפלה וכל מצות המעשיות תלוי' בלימוד וכיון שלימוד גדול מן המעשה כן בהמ"ד גדול בקדושה יותר מבהכנ"ס כנ"ל מלתא בטעמא דריב"ל. וטעמא דר"י דס"ל דשוה בהכנ"ס לבהמ"ד נ"ל להסביר, בהקדם דאיתא בש"ס נדה שאלו אנשי אלכסנדרי' לר"י בן חנני' מה יעשה אדם ויחכם אמר להו ירבה בישיבה מרבה ישיבה מרבה חכמה אמרו לו הרבה עשו כן ולא עלתה בידם אמר להם א"כ יתפלל למי שהחכמה שלו דכתיב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ואגב אומר הא שלא אמר מיד ירבה בישיבה ויתפלל ולמה המתין עד שחזרו ואמרו הרבה עשו כן וכו' נ"ל ע"פ שאמרו ז"ל בש"ס ברכות אם יאמר לך אדם לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין ה"מ לדברי תורה, אבל למו"מ סייעתא דשמי' הוא כ' רש"י יש שאינו יגע ומוציא וצ"ל למה בדברי תורה דוקא ע"י יגיעה למה לא יעזור ה' למי שנפשו חשקה בתורה שיבין וישיג בלי יגיעה רבה שמתשת כחו של אדם, נ"ל כי הוא לטובת האדם כי לפום צערא אגרא וכל שיש לאדם יגיעה יותר עד שבא לעשות המצוה יש לו שכר יותר ושכר פסיעות יש ולכן לא חפץ ה' שימצא דברי תורה בלא יגיעה כדי להרבות שכרו ורצה הקב"ה לזכות לכן הרבה להם תורה וכו' היינו שהכביד עליהם כדי להרבות שכרם, ויש לפרש מה רב טובך אשר צפנת היינו ממה שצפנת מאתנו ולא נדע עד אחר היגיעה מזה נראה כי הכל לטוב לנו, ויצונו כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים וזה שאמר דוד המלך ע"ה טוב לי כי עונתי למען אלמד חוקיך היינו שמה שעונתי עד שאלמד חוקיך גם הוא לטוב לי כי עי"ז מתרבה השכר ובכל זה טוב לי תורת פיך וכו' הגם שעונתי עד שאלמד חוקך. ונ"ל, להבין בזה הודאת רנבה"ק בצאתו מבהמ"ד אמר אני משכים לד"ת והם לדברים בטלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, צ"ל דהו"ל בקיצור אני מקבל שכר והם אינם מקבלים שכר דקאי על שאני והם משכימים, ועוד גם הם יש להם שכר שמשיגים חפצם להרבות במו"מ ולהרויח. ולדברינו יובן כי הסוחר אין לו ריוח בעמלו ואפשר לו להשיג בקל כשדר במקום שווקים ויש שצריך לעמול לילך כמה פרסאות ויש לו הוצאות יותר ינוכה מן הריוח, אבל במצות ות"ת שכר פסיעות יש לו והיינו אני עמל ומקבל שכר היינו על עמילה כל שעמל יותר תגדל שכרו ביותר, משא"כ הם על עמלם אין להם שכר וריוח והבן: ואמרו ז"ל ה"מ לחדודי אבל לאוקמי גרסא סייעתא דשמי' פרש"י לאוקמי גרסא שיזכור מה שלמד ורי"ף כ' שיכוין הלכה לאמיתו בעי סייעתא דשמי', ושניהם אמת, ואומר מעתה דכששאלו אנשי אלכסנדרי' מה יעשה אדם ויחכם אמר ירבה בישיבה כי ע"י יגיעה יתחכם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, ואמרו לו הרבה עשו כן ולא עלתה בידם היינו שלא נתקיימה בידם ששכחו מה שלמדו וגם לא כיוונו האמת לאמיתו ולא ידעו דין ברור שהוא תכלית הלימוד, אמר להם כדי שיזכור ולא ישכח ויכוין האמת צריך סייעתא דשמי' לכ