כתב סופר אורח חיים לז

וכ"ז לשיטת הסוברים דאיכא בכ"א שרי דל"ח שלא יבנו כלל ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א', אבל לדסוברים דחוששין שלא יבנו כלל ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א' כ"ש וקו"ח דיש לחוש בנדון שלנו שיפשעו ולא יבנו ולא יהי' אפי' בהכנ"ס א' רק חדר המושכר לזמן עד כלות הבנין שאין בו קדושת בהכנ"ס כמו בהכנ"ס הגדולה שהיא לצמיתות לקהלה: אבל מצאתי פתח פתוח להתיר לכ"ע בנדון שלנו עפמ"ש בכונת הרשב"ם ורמב"ם דחיישי' לאונס היינו לפשיעה לחוד ל"ח דזריזין מקדימין למצוה כ"ש דלא ניחוש שיפשעו ולא יבנו כלל, אלא דחיישינן לאונס היינו שיצטרכו לפ"ש ועי"ז יפשעו או שלא יבנו כלל או שיתעצלו, לפ"ז בנדון שלנו שהוצאות הבנין כל הצורך ימצאו במכירת המקומות כל איש למושבותו והוא בהסכמת בני הקהלה למען שכל איש על מקומו יבוא בשלום, תו אין לחוש לאונס שיהיו אנוסים שיצטרכו המעות למצוה אחרת, כיון דכל הוצאות בנין בהכנ"ס מינה דבהכנ"ס קא רבו ומקום מוצאו ממקומותם למושבותם, יצאנו גם ידי הרמב"ם ורשב"ם וטור והמחבר: ועוד בה שלישיה והיתה לבאר והוא העיקר מאחר שביארנו היכא דצריכים לסתור ולבנות כדי להרחיבו היכא דנפישי גברא וא"א בלא"ה לית מאן דאוסר דליכא תיוהא גדולה מזו, וכאן קטן בהכנ"ס הגדולה מהכיל כל ב"ב ובתי כנסיו' הקטני' רובם שכורים ויש לחוש שיתבטלו ובימים קדושים זמן קהלה לכל לא יספיקו כל בתי כנסיות הגדולה והקטנים וצריכים לעשות מנינים במקומות שונים מכל הנהו טעמי נלפע"ד בטח שאין כאן נדנוד איסור, מלבד טעמים הכמוסים בלב ע"ד עת לעשות לד' וכו' שא"א להעלותם על הספר שאין מגלים אלא לצנועים ויראי ה' ההולכים בעקבות אבותיהם ומחזיקים בישנות: הנלפע"ד בכחא דהתירא כתבתי ואם יסכימו עמי דייני קרתא קדישתא י"נ הרבנים המורים בהלכה המאוה"ג נ"י בטח לבי לא אירא להתיר להרוס ע"מ לבנות, בעזרת החונן דעת ורב תבונות, ויהי נועם ה' עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו לפאר לגדל להרחיב ולרומם בית ה' מקדש מעט, יוסיף ה' עליהם ככה אלף פעמי' ואשוריהם לא ימעד, ועתידים בתי כנסיות שיקבעו בא"י, ונזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו עומדי' צפופים ומשתחוים רוחים ונעלה מעלה בקודש בעליות מרוחים, בב"א, הכ"ד פה ק"ק פ"ב המעטירה יע"א כאור בוקר ליום ד' י"ב אדר ראשון שנת ברכת ה' היא תעשיר לפ"ק ושמי בקרבם פה אשב כי אויתיה: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה יח מה שחנני הי"ת בדין לעשות מבית הכנסת בהמ"ד, מגלה כ"ו ע"ב וטוש"ע או"ח סי' קנ"ג שלמדנו ואמרנו בו ברב עם הדרת מלך עליון נותן התורה ית"ש בש"ק לסדר ולכל בני ישראל הי' אור לחינוך בית מדרשינו החדש שנבנה בפאר המעלות גדול והדור הוא לכל חסידיו, ע"י הנגיד התורני ירא ה' מרבים המפורסם לשבח כבוד ה' צבי הרש בן המנוח הנגיד היקר ה' שמעון בערגער ע"ה שנת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים לפ"ק: הנה שורש דין זה פתוח עלי ים התלמוד ומקורו ברוך בש"ס מגילה כ"ו ע"ב דאמר רב פפי משמי' דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסור ורב פפא משמי' דרבא אמר איפכא, וכן פליגו בזה ר"י וריב"ל דריב"ל ס"ל בית גדול מקום שמגדלין בו תורה ור"י ס"ל מקום שמגדלין בו תפלה, ועיי' תוס' חולין צ"ז ע"א דמפרש כונת ר' יוחנן אף שמגדלין בו תפלה, וכן מסתבר דלא מפלגו ר"י וריב"ל בסברות הפוכות דריב"ל ס"ל בהמ"ד עדיף ור"י ס"ל בהכנ"ס עדיף, ומסתבר יותר דר"י ס"ל דבהכנ"ס ובהמ"ד שוין, ולכן נדחה הא דרב פפא משמי' דרבא דאמר מהיפוך להיפוך דבהכנ"ס עדיף והוא דלא כמאן וקיימ"ל להלכה כרב פפי משמי' דרבא וכריב"ל דבהכנ"ס מותר לעשותה בהמ"ד, ומבהמ"ד אסור לעשות בהכנ"ס. גם אם לא ננקוט בכ"מ כריב"ל נגד ר"י מ"מ הכא הלכה כריב"ל דהא איכא רב פפי משמי' דרבא דכן ס"ל ומסתבר כר"פ ולא כרב פפא משמי' דרבא שלא יה' רבא דלא כמאן משו"ה הלכתא כוותי' דריב"ל דהו"ל תרי נגד חדא דר"י יחידאי הוא, וכ"ש לפי דנקטינן דבכ"מ הלכה כריב"ל נגד ר"י כמ"ש תוס' בחולין דאמת הכי הוא דהלכה כריב"ל נגד ר"י אלא דדחה דמכאן ליכא ראי' ע"ש: וכשאני לעצמי נ"ל להביא ראי' מהימנא דהלכתא כריב"ל כאן מש"ס ברכות ח' ע"א דאר"ח מה דכתיב אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים יותר מבתי כנסיות וכו' ואמר ר' לוי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה וכו' ואביי לא הוי מצלי אלא היכא דגרס ור"א ורב אסי אע"ג דהוי להו בי כנישתא בטברי' לא הוו מצלו אלא היכא דגרסי מכ"ז נראה דס"ל דקדושת בהמ"ד עדיף מקדושת בהכנ"ס: והנה המג"א רס"י קנ"ג נכנס לבית הספק מה דינו של בהמ"ד של יחיד, אם גרע מבהכנ"ס של רבים, או שוה לה, או עדיף ממנה די"ל הא דאמרו מותר לעשות בהמ"ד גם בהמ"ד של יחיד בכלל דג"כ בהמ"ד מקרי או שמא דוקא של רבים דומי' דבהכנ"ס דשל רבים היא, ודעת המג"א דה"ה בהמ"ד של יחיד עדיף מבהכנ"ס של רבים, ונראה לו כן מש"ס ברכות הנ"ל, ואלי' רבה כ' דוקא בהמ"ד של רבים עדיפא מבהכנ"ס ודוחה קצת ראי' מג"א, ואנחנו לא נדע מה נעשה להלכה ולמעשה ביום שידובר בשערים המצוינים בהלכה מדין זה כי על מג"א ואלי' רבה עינינו ואין לנו מכריע הדין עם מי ואנחנו יגענו ומצאנו פשר דבר ומתוך פלפול ומשא ומתן של הלכה יצא לנו כי קדושת בהמ"ד של יחיד שוה לקדושת בהכנ"ס של רבים, ונקדים תחלה אקדמת מילי מעליותא בדין מעלין בקודש ואין מורידין שבמתני' ר"פ בני בני העיר: במתני' זו קשו בה טובא הרבינו אפרים והר"ן ז"ל דלא סיפא רישא דסתרו הדיוקים אהדדי דברישא קתני מכרו רחובה יקנו בהכנ"ס וכו' משמע דוקא מעלין אבל שוה לא ובסיפא קתני מכרו בהכנ"ס לא יקנו רחוב וכו' משמע דוקא להוריד אסור אבל שוה מותר ונדחק הר"א דרישא עיקר ואיידי דתני רישא מעלין קתני סיפא אין מורידין, ור"ן כ' ליישב קצת דנקיט בסיפא דאין מורידין משום ס"ת דעכ"פ דיעבד מותר בשוה כיון דא"א להעלות עליי' אחרינא, ועיי' פ"י יישוב יותר נכון ועיי' בט"א לפמ"ש הרבינו אפרים דסיפא משום רישא י"ל ג"כ איפכא דרישא משום סיפא נקיט הכי וסיפא עיקר ומביא ראי' דמצינו רישא משום סיפא: ולפע"ד נראה להוכיח דרישא עיקר דדוקא מעלין, דלכאורה קשה לי למה לא קתני ברישא רבותא יותר דמותר למכור לכתחלה רחוב כדי לקנות בהכנ"ס וכן כולם ואין לומר דלכתחלה גם להעלות אסור דמכירה עצמה זלזול היא, וכן ס"ל לר"מ כ"ז ע"ב דאין מוכרין בהכנ"ס אלא על תנאי ועיי' ר"ן שם פי' אפי' לבהכנ"ס של רבים אסור הא אנן לא קיי"ל כוותי' דר"מ ואפי' למכור בהכנ"ס לדבר רשות מותר כל שמעלין מעותיו והכי נמי מוכח מספיקות ש"ס בס"ת אם מותר למכור לכתחלה ס"ת ישן לקנות בו חדש משום דליכא לעלוי' או אסור משום דאינו מעלה, אבל כל שמעלין מותר אפי' לכתחלה וקשה למה קתני מתני' דיעבד דוקא, ומצאתי שהרגיש הריטב"א בזה ונדחק ויש להוכיח מכח קושי' זו דרישא דוקא הוא דמעלין אבל שוה אסור, ואי הוי קתני מוכרין לכתחלה רחוב כדי לקנות בהכנ"ס וכן כולם ה"א בדיעבד אפי' שוה מותר כדמשמע בסיפא דוקא להוריד בדיעבד אסור, וה"א רישא נקיט מעלין משום דאז לכתחלה מותר, אבל בדיעבד אפי' שוה מותר, לכן נקיט מתני' ברישא דיעבד שמכרו ומ"מ דוקא מעלין ושוה אסור, ומוכח דרישא דוקא מעלין ובדיעבד וסיפא לאו דוקא דאין מורידין דאפי' שוה אסור כנ"ל: וליישב במרווח יותר הא דנקיט בסיפא אין מורידין, נ"ל דכד דייקת בפי' רש"י במתני' דקתני וכן במותריהן וז"ל מכרו ספרים ולקחו ממקצת דמים תורה לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה, וצ"ל מה רצה רש"י באריכות זה דהול"ל בקיצור וכן במותריהן אם כבר קנו דבר שבקדושה דמותר הדמים ג"כ יש בו קדושה, וגם מ"ש שלא יקנו דבר שקדושתו פחותה קשה דהול"ל שלא יקנו שוה דהא כ' אם מכרו ספרים וקנו תורה והיינו להעלות וס"ל דמעלין דוקא דרישא דוקא א"כ מאי האי דכ' ולא במותריהן שלא יקנו דבר שקדושתה פחותה הול"ל יותר שלא יקנו דבר שבקדושתו שוה וצל"ע: ונלפע"ד דס"ל לרש"י הא דמעלין דוקא כדיוקא דרישא ה"ט משום דמכירה עצמה יש בה זלזול שעושה מסחר מדבר שבקדושה לכן דוקא מעלין, ובס"ת מסופק ש"ס כיון דליכא להעלות יותר למכור ישן כדי לקנות חדש הטוב ויפה יותר ממנו אם מותר, אבל כל שיש להעלות צריך להעלות משום דמכירה זלזול היא ואפי' כשכבר עבר ומכר צריך להעלות כדי להרויח נגד קדושה הראשונה לתקן את אשר עיוות בזלזול ע"י מכירה, וא"ש יותר לפמ"ש הר"ן דהטילו חכמים קדושה על המעות דבלא"ה לא יתרצו רבים בוודאי, וי"ל משו"ה צריך להעלות ולקנות במעות זה דבר שבקדושה יותר ממה שהי' להם תחלה והרויחו בקדושה אבל המותר אחר שכבר קנו והעלו בקדושה אלא שקנו בזול ונותר מהמעו' הגם דאסרו לשנות המעות הנותר להוציאו לחול או להוריד לקדושה קלה ממה שהי' אבל אין צריך להעלות הנותר לקדושה אחריתא משום זלזול המכירה או כדי שיהי' ניחא לצבורא דהא הרויחו טובא שקנו ממנו דבר שיש בו קדושה יותר לכן בדין שיהי' הנותר מותר גם לשוה והא"ש שכ' רש"י דאם קנו מספרים תורה והעלו בקדושה, ממותר הדמים אסור לקנות פחות מזה שהי' אבל אין צריך להעלות כנ"ל נכון והוא דין חדש שלא מצאתיו אבל נכון וישר מסברא ומוכח מתוכו מרש"י ועי', ועיי' לשון טוש"ע סי' קנ"ג שכתבו ג"כ דמותריה' אסור להוריד משמע דוקא להוריד אסור, לפ"ז י"ל דלהכי