כתב סופר אורח חיים לו

דוכתא לצלו' דאם ימשוך זמן הבנין גם ימי שכירות המקום נמשכו אחריו כי כן הותנה, וכיון שנתקשר המשכיר בקשר אמיץ שא"א לחזור בו ליכא למיחש למידי לשיטה זו: ובאגודה בב"ב כ' מפורש בדאיכא תרי בי כנישתא מותר לסתור א' כדי לבנות, וכן משמעות לשון רבינו ירוחם נתיב ג' חלק ח' וז"ל ואפי' יש להם מקום אחר להתפלל אסור לסתור מדלא כ' ואפי' יש להם ב"כ אחריתא ש"מ בדאיכא בה"כ אחרת ליכא חששא, ועיי' אלי' רבה: והנה הט"ז רס"י קנ"ב סמך לבו להתיר היכא דאיכא ב"כ קבוע אחריתא כשיטתו של נמק"י בשם רשב"א ותוס', אלא שהוסיף מדילי' דכ"ע מודים לזה אפי' לגירסא שלפנינו א"ב דאיכא ב"כ קבוע אחריתא י"ל דאינו קבוע, וכ' הגם דרמב"ם וטור סתמו ולא כתבו חידוש דין זה משום דממילא נשמע מדכתבו אלא בונה האחרת תחלה ואח"כ סותרים, נלמוד דאם איכא בה"כ אחריתא כאלו בנו האחרת דמה הפרש בין זה לזה עכ"ל: והנה מ"ש דגם לגרסא שלפנינו אי איכא ב"כ אחריתא היינו שאינו קבוע זה דחוק ורחוק להעמיס בלשנא דש"ס כיון דאיכא למטעי דאפי' בקבוע אסור וכל כי האי הו"ל לפרושי כגון דאיכא ב"כ שאינו קבוע או כגון דאיכא דוכת' לצלוי', וגם בי' כנישתא אחריתא משמע דאיכא אחריתא כמו זו שסותרים אותו שהוא בקביעות וכהא דאמר ר"ח עד דבנו ב"כ אחריתא היינו בוודאי שיהי' כמוה שיהי' קבוע כמו הראשונה דאי יבנו בהכנ"ס אחריתא דלא יהי' קבוע ולצמיתות כמו זו שהית' עד עתה בוודאי אסור לסתור הראשונה וכן א"ב דאיכא ב"כ אחרית' פירושו אחריתא כמו זו שסותרים דקביע וקיימת דלא כט"ז: ומ"ש דרמב"ם וטור סמכו על מ"ש דאחר שנבנה מותר לסתור מזה נלמוד בדאיכא ב"כ אחריתא מותר דמ"ש דבריו תמוהי' מאוד דמדמה מלתא למלתא להדדי, והם רחוקים כרחוק מזרח וכו' בוודאי אחר שכבר בנו האחרת שתהי' תחת זו שיסתרו אין לחוש או לגזור עוד יותר שכבר תקנו קודם שקלקלו ובנו מה שיסתרו, אבל כשיש ב' ב"כ כשיסתרו א' יש לחוש שלא יבנוהו עוד ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א' ודמיונו של ט"ז אינו עולה יפה, ואינו מן המדומה ודבריו דברי תימא: והנה מסתימת הרמב"ם דלא כ' חידוש דין זה דאיכא ב"כ אחריתא דמותר אין להוכיח איפכא דס"ל דאסור דידוע דאין דרכו של רמב"ם לכתוב דין מסברת עצמו מה דלא מפורש בגמרא וליכא למשמע מסתימתו מידי, אלא לפמ"ש הרמב"ם טעמא דאסורא שמא יארע אונס להאי טעמא איכא למיחש שיהי' אונס שלא יבנו כלל וגם איכא ב"כ אחריתא אסור וי"ל לפמ"ש לעיל דחשש אונס לאו דחיישי' לאונס דעלמא אלא דחוששין לאונס מצוה שיזדמן להם כגון פדיון שבוים וכדומה ועי"ז יפשעו אח"כ וימנעו מלתת עוד שנית לבנין בהכנ"ס לפ"ז י"ל דל"ח כולי האי שלא יבנו עוד כלל אלא שיתרשלו עי"ז לקבץ לתת שנית לבנינה, אבל לא חיישי' שלא יבנו כלל ולא יקיימו נדרם אשר נדרו לה' כל כי האי לא חיישי' לפשיעה ובאיכא ב"כ אחריתא אפשר גם לטעמא דרמב"ם מותר: אלא מדכ' הרמב"ם שלא יבנו משמע קצת דס"ל דחיישי' שלא יבנו כלל וכן דייק הת"ח מלשונו ומלשון הרשב"ם, לפ"ז אפי' איכא ב"כ אחריתא אסור דיש לחוש שלא יבנו כלל ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א': והנה מסתימת הטור וש"ע שלא כתבו חידוש דין זה דמותר לסתור בדאיכא ב"כ אחריתא, נראה דס"ל דגם בדאיכא בכ"א אסור ונרא' לי דנראה לו לטור דכן שיטת אביו הרא"ש ז"ל מדדחוק דמרימר ומ"ז ס"ל משום צלוי' ולא משמע כן מסידור וסיגנון הסוגי' כמ"ש הנמק"י, ולא רצה הרא"ש לתרץ דמרימר ומ"ז משום שהי' להם בה"כ אחרת כמ"ש תוס' ש"מ דס"ל לרא"ש דאסור ואחז הטור בשיטת אביו הרא"ש ז"ל. ולעצמינו י"ל דמשו"ה לא ניחא לרא"ש לתרץ דמשום שהי' להם בהכנ"ס אחרת דלעולם נשאר להם א' בחורף של חורף ובקיץ של קיץ כמ"ש תוס' דס"ל כיון דמשום קור וחום החליפו בהכנ"ס דהי' קשה להם להתפלל תדיר בא' בקיץ וחורף משום קור וחום הדר שוב הו"ל כאלו אין להם בהכנ"ס אחרת, ולומר דאיירי שהי' להם במקומם עוד בהכנ"ס אחרת שאפשר להתפלל בה בקיץ וחורף כמו בתי כנסיות שלנו זה לא נזכר בגמרא וכל כי האי הו"ל לש"ס להודיענו כיון דמביא עובדא דמרימר ומ"ז דסתרו ובנו והו"ל לש"ס לפרושי משום שהי' להם בהכנ"ס אחרת בעיר מלבד בתי כנסיות אלו משו"ה נאיד הרא"ש מתי' תוס' ולא מוכח דס"ל דבאיכא בכ"א דאסור. וכן נראה מרי"ו דמשמע מדבריו דס"ל דבאיכא ב"כ אחרינא מותר ועל הרוב הולך בשיטת רבו הרא"ש, וע"כ דלא מצא הוכחה דרא"ש חולק על דין זה: וזאת תורת העולה מדברינו כי רבו המתירים בדאיכא בהכנ"ס אחרת, ולא נמצא מפורש מאן דאסר, אלא דמשמע קצת כן ממשמעות לשונם וסתימת דבריהם ומהטעם שכתבו, וכבר הראנו לדעת דיש לדחות ולהשוות דעתם לדעת המתירי' בכ"ז כיון דמסתימת הטור וש"ע שלא הודיעו לנו מפורש ושום שכל חידוש דין זה משמע דעכ"פ לא ברירא להו להתיר, וגם רמ"א לא כ' מזה כלום במקומו, והט"ז ציין על סי' קנ"ג עיי' מג"א שם דאין משם הוכחה וכן נראה מדלא כ' הרמ"א דין זה במקומו נראה כמ"ש המג"א, ומי ירים ראש להתיר, אבל כשיש עוד לצדד אצדודי להקל חזי לצרופי לדעת המתירי' בדאיכא בהכנ"ס אחריתא דרבו המתירי' בפירוש, ודעת האוסרי' אין מפורש כמ"ש ועיי' ב"י או"ח סי' קכ"ח לענין נושא נשים בעבירה אי מותר בנ"כ שכ' כיון דהאוסרי' מפורש כתבו לאסור, ודעת המתירי' אין מפורש אלא מסתימת דבריהם משמע דמתירין אזלינן לדינא בתר המפורש עיי"ש, ושם להחמיר ולאסור, וכאן להקל, לא נכריע להקל משו"ה, מ"מ ביש עוד צד להקל הגם דלאו דסמכא הוא נ"ל דהמיקל לא הפסיד: עוד פש גבן לברורי באר היטב מ"ש רמ"א וז"ל ואפי' לא רצו לסתור רק מחיצה א' להרחיבה נמי דינא הכי עיי' רי"ו נ"ג ח"ה וב"י בשם הרמב"ם. והנה מ"ש הב"י בשם רמב"ם ז"ל הרמב"ם ואפי' כותל א' ממנה בונה החדש מצד הישן ואח"כ סותר הישן ונ"ל דקמ"ל רבותא דה"א כיון שהרוב בנוי ועומד מרובה על הפרוץ ל"ח שמא יפשע ולא יבנה מה שמהרס קמ"ל דאפי' כה"ג חיישי', ונ"ל דנפקא לי' מש"ס מגילה כ"ו ע"ב דהוי בנו ב"כ משמע שהיו עומדים באמצע בנין ואסרו לסתור הישנה ולאתוי' כשורי וליבני מינה ולעיולי להתם חזינן הגם דכבר בנו ב"כ חדשה והיו באמצע הבנין לא שרי להו לסתור מתחלה עד לבסוף חזינן דלעולם חיישי' לפשיעותא, והה"נ לסתור כותל א' אסור מה"ט כנ"ל, והנה הרמב"ם לא כ' לסתור כותל א' כדי להרחיבה אבל הרי"ו ח"ג נתיב ח' (וברמ"א מצויין בטעות) כ' אחר שהביא הא דאר"ח אין סותרין בהכנ"ס וכו' כ' וז"ל פי' וכן להרחיבו, ויש לפרש דבריו בשני פנים א' דקמ"ל דאפי' אינו סותר כולו רק מקצתו בצד א' כדי להרחיבו ממה שהי' אסור וזה דינו של הרמב"ם ממש וטובא קמ"ל כמ"ש לרמב"ם דה"א במהרס מקצתה אין חשש פשיעותא קמ"ל, ב' י"ל דכוונת רי"ו אפי' צריך להרחיב בהכנ"ס וא"א בלי שיהרוס תחלה ע"ד שכ' הרמב"ם שיבנה החדשה ולהרוס אח"כ הישנה מ"מ אסור ופי' שני נראה יותר מדכ' להרחיבו, יהי' מאיזה טעם שיהי' שרוצה להרוס ולמה כ' להרחיב נראה דקמ"ל דה"א דהוי כמו בדאית בי' תיוהא דמותר קמ"ל דוקא תיוה שרי, אבל להרחיבו אסור: אמנם כן הרא"ש בב"ב כ' וז"ל על ואי חזו דאית בי' תיוהא וז"ל וכן כל בנין שא"א לבנותה בלא סתירה כגון להרחיב הבנין עכ"ל, הרי דס"ל לרא"ש דכשא"א להרחיב עד שיסתור תחלה הו"ל כאית בי' תיוהא דשרי, וזה דלא כרי"ו וע"פ הרוב אוחז בשיטת רבו הרא"ש ז"ל. ונ"ל להשוות דעת רב ותלמיד דמ"ש הרא"ש כדי להרחיב היינו דבהכנ"ס קטון מהכיל כולם אחר שנתרבו בני העיר תוספ' מרובה וא"א שיהי' לכ"א מקום קבוע הוי כאית בי' תיוה' דשרי וכה"ג גם הרי"ו מודה, ומ"ש הרי"ו וכן להרחיבה היינו שאפשר בלא הרחבה, ולא נשתנה דבר מכמות שהי' אלא שרוצים להרחיבו יותר ממה שהי' כדי שיעמדו במרווח יותר או ליפות הבהכנ"ס עי"ז, זה אסור מחשש שמא יפשעו ולא יבנו עוד ולא יהי' להם מה שהי' להם וקמ"ל דזה לא מיקרי תיוה' ועוד קמ"ל דאפי' מקצתו אסור להרוס כמ"ש כנ"ל ביאור הענין ולהשוות דעת הראשונים. ומהתימא על הרמ"א שכ' אפי' לסתור כותל א' ואפי' להרחיבה נמי דינא הכי וציין רמב"ם ורי"ו, ורמב"ם לא כ' כלל להרחיבו רק ברי"ו ולמה לא מביא דרא"ש כ' דלהרחיבו מותר ואתו בשיטת רי"ו בפשיטות ועכ"פ הי' לו להביא דרא"ש ורי"ו חולקים בזה, ואי ס"ל דלא פליגו ע"ד שכתבתי הי' לו להביא דברי הרא"ש כשיש צורך גדול להרחיבו וא"א רק כשיסתור תחלה ע"מ לבנות דשרי ואין לומר דפשיטא דמותר דהוי כמו תיוהא הא כתבו מדכתבי' הרא"ש נראה דלאו פשוט הוא וצ"ע, ותמוה על הט"ז ומג"א שלא הביאו הרא"ש הנ"ל: ואחר הוצעת דברים אלו תבנא לדינא בנדון שלפנינו, הנה יש פה מלבד בהכנ"ס הגדולה שהיא לצמיתות לקהלה יש עוד בתי כנסיות הרבה יש מהם שיחדו אלו אשר להם בית וקבעו בהכנ"ס בביתם ועשו אותו לק"ק אח"מ ויש ששכורים הם מב"ב ואין לדמות אלו לאיכא בי כנישתא אחריתא דפשוט בעיני לדסוברים דהיכא דאיכא ב"כ אחרית' קבוע דשרי דוקא אם בכ"א גדולה כמו זו שסותרים להכיל כולם, אבל אלו בתי כנסיות קטנים ובינונים לא יספיקו אפי' כולם יחד שיכנסו בו כל ב"ב וכ"ז הבנין לא יהי' לאלו שמתפללים בבהכנ"ס הגדולה בהכנ"ס קבוע כמאז להתפלל אפי' בדוחק וכה"ג לכ"ע אסור אלא דיש להתיר מטעם אחר מאחר ששכרו אקרו"ט מקום מיוחד להתפלל שם במרווח כל ימי הבנין וכתבו וחתמו בשטר קאנטראקט בלי קביעות זמן רק כ"י הבנין וקבלו עליהם קנס מב' צדדים השוכר והמשכיר באופן שאין לחוש שמא ימשוך זמן הבנין או יתרשלו ובתוך כך יתבטל מקום מיוחד לתפלה ולשיטת הנמק"י ולהקת הראשונים אשר עמו דס"ל דוקא איכא דוכתא לצלוי' חיישי' לפשיעות' לזמן שמא בתוך כך יתבטל דוכתא דקבעו, אבל בהכנ"ס קבוע מותר דליכא למיחש שיפשעו ולא יבנו כלל והה"נ באופן שנקבע עכשיו דוכתא ולא לזמן קצוב אלא כ"י משך הבנין וקבלו בקנס שלא לחזור בו דליכא בית מיחוש כלל לפשיעותא והתרשלות כלל דמותר: