כתב סופר אורח חיים לה

דמהרי"ט התכוין לכל מ"ש, ולכן ל"ק ליה מקושי' ש"ס על ר"ה והדברים פשוטים לפענ"ד: אבל אי קשי' הא קשי' מדמקשה למ"ד א"צ לפרט ממתני' י"ל דנודר בנז"ש שאין לו התרה, ואם אולי לא איכפת ליה כ"כ מניעת שתיית יין ושכר כ"כ מ"מ הרוחנו ע"י הוספת איסור על איסורו שמא יקשה עליו מניעת שתיית יין ולא הטרחנו עכ"פ ב"ד בכדי ומה שיש לנו לעשות עשינו, וצ"ע. וי"ל משו"ה מקדים ברייתא דתני עלה נודר ועובד, כיון דאפשר שלא איכפת ליה כ"כ מניעת יין ושכר אלא שאין לנו לעשות יותר עכ"פ הי' לו לגרשה תחלה שלא יהי' תקיפת היצר כ"כ וממתני' ל"ק די"ל באמת מגרש תחלה וא"ש נכון ועיין: ואחרי הויעת דברים הדברים האלה נבוא בטח לישב דינו של הרשב"א ומחבר דאף אחר שגרשה או מתה צריך להדירה עד"ר שהקשינו לשאול לפמ"ש דבלא"ה ל"ק ממתני' לחוד מוכח דל"ח כ"כ האי שמא תלך אצל חכם, לפמ"ש ובארנו הסוגי' ע"פי תירוץ התוס' דממתני' ל"ק די"ל שמגרשה תחלה ולא הוי אטרוחי ב"ד בכדי דמדירי' אותו על ככר ויאכל לפנינו והוספנו עליו איסור לשעה מיהת ואולי יחוש לנדרו משום איסור שעה, אבל מברייתא קשה דה' לנו לעשות כל טצדקי למעט תקיפת יצרו דגם בככר לא יצאנו מידי חשש שמא לא יחוש לאיסור שעה, אבל אם נודר אחר שגירש עשינו כל מה שעלינו ואפשר לנו לעשות, כ"ז עד דלא ידע אופן דאפשר להוסיף איסור על איסורו שהוא איסור עולם שוב אין בידינו אלא להוסיף איסור שעה ומה לנו לעשות עוד, אבל כדמתרץ דמדירי' אותו עד"ר דאין לו התרה וכיון שיש לפנינו להוסיף איסור עולם בוודאי עלינו לעשות כל טצדקי ואפי' גרשה תחלה אולי יתקוף יצרו עליו לעבור איסור שעה טוב לנו להדירו עד"ר, וא"ש פסקא של המחבר והוא ישוב נכון נתיסד על אדני צדק: ונבוא אל העיון אשר משם באנו לעיי' בנדון שלפנינו אי סגי בקבלת דברים בעלמא, או צריך להדירו עד"ר כמו נושא נשים בעביר' דלא דמי למטמא למתים בלי שום תועלת הרוחת ממון, הגם דבודאי א"א חוטא ולא לו לטמא למתים במזיד ולא לו שום הנאה, מ"מ כיון דאין יצרו תוקפו כמו יצרא דזנות סגי בקבלה בעלמא, אבל בנדון שלנו שיש לו בו תועלת הרוחת ממון ואומן רופא באומנתו יחי' הגם דלנושא נשים בעבירה דקתני בברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש לא דמי דנפשו קשורה בנפשה ותקיף עליו יצרו ולא דמי לנפש המתאות להרוחת ממון, אבל יש לדמותו לכבר גירש דחיישי' שיחזירנה, וכ"ש כשמתה דחוששי' שמא ישא אחרת בעבירה עד שידור ברבים, נ"ל עפ"י השכל דכ"ש דיש לחוש בנדון שלנו שלא יעמוד בדבריו מחמת חסרון ממון שבוודאי יחסר לו ועינא ולבא בכסא תלוי', והגם שכן נ"ל מסברא, מ"מ אינו מחליט לדינא, ובדברים כאלו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי האיש והאפשר מי כהחכם יודע פשר, ואיזהו דרך יכשר. וה' יורנו דרך אמת לאמיתו, והנני אומר ברוך לעומתו חפץ בשלותו ודורש שלו' תורתו. פ"ב יום ה' לס' על מקומו יבוא בשלום תרכ"ב לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה יז שמחתי באומרים לי בית ה' נלך פה קהלתינו הגדולה והמפוארה בהתאסף ראשי העם ומנהיגיהם יחד עלה במוסכם מהם לרומם בית אלקינו היא בהכנ"ס הגדולה להגדילה ולהרחיבה ולהוסיף עליה תוספות מרובה והשעה צריכה לכך כי קטון הוא מהכיל אפי' מחצית מב"ב, וצריכי' להרוס מכותלי בהכנ"ס וכיפה העליונה ולחזור ולבנות בהרחבה והרוחה, והוצאות הבנין יהי' במרווח, ממכירת מקומות שיתוספו ע"י תוספ' הבנין, וגם מקומות הישנים יעלו בשוים הרבה ממה שהי' כמובן, ורוצים לשכור מקום מיוחד להתפלל כ"י הבנין עד גמרו, וקצבו זמן עם אומן הבונה נגד קנס שיתחייב אם לא יגמר בזמנו ככתוב בשטר קאנטראקט, והגישו אלי אקרו"ט והוציעו כ"ז לפני בשאלת פי אם נכון ע"פ דין לבנות ע"ד זה היינו לסתור תחלה ע"מ לבנות, ואחר שימת עין עיוני נלפע"ד להתיר והנני כותב על הספר ובדיו טעמי ונמוקי בעזה"י: גרסי' בש"ס ב"ב פ"ק ג' ע"ב אר"ח לא ליסתר אינש ב"כ עד דבנו ב"כ אחריתא איכא דאמרי משום פשיעותא ואיכא דאמרי משום צלוי' מאי בינייהו א"ב דאיכא בי כנישת' אחריתא ע"כ ולפי הגרסא שלפנינו נראה דאפי' איכא בי כנישתא אחריתא קבוע מ"מ אסור לסתור בי כנישתא שמא יפשעו ולא יבנו כלל, ולא יהי' רק בהכנ"ס א' וצ"ל הא דפשיטא לש"ס דלטעמא דפשיעה חיישי' שיפשעו ולא יבנו כלל, דלמא ל"ח רק שיפשעו ויתרשלו בבנינו לזמן ולזה כי איכא בי כנישתא אחריתא שרי, כמ"ש בנמוקי יוסף באמת לפי גירסתו, וי"ל דא"כ צ"ל למ"ד משום צלוי' דכל דאיכא דוכתא לצלוי' שרי וקמ"ל ר"ח דאסור כי ליכא דוכתא לצלוי' כלל וזה מילתא דפשיטא שא"צ להאמר שאסור לסתור כיון דל"ל דוכתא לצלוי' כלל ויתבטל לגמרי תפלת צבור ברבים בי כנופי' וע"כ למ"ד משום צלוי גם כי איכא דוכתא לצלוי' וליכא בהכנ"ס קבוע אסור דחיישי' שיתבטל בקל מקום דוכתא ולא יהי' להם לצלוי' והיינו משום צלוי', ומ"ד משום פשיעותא אפי' בדאיכא בי כנישתא קבוע אסור שמא יפשעו ולא יבנו עוד ולא יהי' להם רק בהכנ"ס א' כנ"ל: וכן נראה שיטתו של הרמב"ם שכ' בפי"א מהלכ' תפלה הלכה י"ב שמא יארע להם אונס ולא יבנו משמע שלא יבנו כלל, וכן לשון הרשב"ם דלמא מתרמי אונס ופשעו ולא יבנו אחריתא משמע דחיישי' שלא יבנו כלל, וכן דייק הת"ח מלשון רמב"ם ורשב"ם כמ"ש: והנה מ"ש הרשב"ם שמא מתרמ' אונס ופשעו צ"ל למה לי תרי טעמי דאונס ופשיעה וגם מה לו להוסיף חשש אונס שלא נזכר בגמרא רק משום פשיעה. ועוד צל"ע אם ניחוש לאונס מאי האי דמבעו בגבו זוזי ופשוט לי' דלמא מתרמי פדיון שבוי' והדר מבעי שריגו לבני וכו' א"ל דלמא מתרמי פ"ש וכו' הול"ל בקיצור דלמא יארע אונס שלא יוכלו לבנות מאיזה סיבה שיהי' שיעוכבו ויומנעו מלבנות, ונלפע"ד בכונת הרשב"ם דוודאי רחוק לחשוד ולחוש שיפשעו בזדון ולא יבנו בהכנ"ס אחריתא וכ"ש לחוש שלא יבנו כלל לעולם אחר שהסכימו בדעתם בשעת הסתירה לבנות וסתרו ע"מ כן בוודאי שארית ישראל לא יעשו עולה כזו, אלא דחיישי' שמא אחר שהסכימו בדעתם ונדב לבם אותם לתת לכסף מוצא כדי צרכי הבנין יקרה להם מקרה שצריכים להוציא הוצאת למצוה אחרת או לפ"ש ובדין יעשו לשעתו ואנוסים המה ע"פ הדין גם כשכבר גבו מעות או שריגי דלבני וכו' ושוב חיישי' שמא יפשעו בבנין בהכנ"ס מאחר שהי' להם הוצאות אחרות לדבר מצוה, והוציאו אשר הביאו לבנין בהכנ"ס למצוה אחרת אח"כ יתרשלו ויפשעו מלתת לכסף מוצא שנית לבנין בהכנ"ס, וזהו שכ' הרשב"ם שמא מתרמי להו אונס היינו אונס מצוה אחרת שיצטרכו לשעה ואח"כ יפשעו ולא יבנו אחריתא כלל, ובזה סרו כל הקושי' שהקשינו על הרשב"ם כנלפע"ד נכון : וכן נ"ל בכונת הרמב"ם שכ' שמא יארע להם אונס ולא יבנו היינו אונס דפ"ש ומשו"ה אפי' בגבו מעות ושריגי דלבני חיישי' שיוציאו למצוה ופ"ש ושוב לא יבנו בפשיעה לגבות מעו' שני' לבנין בהכנ"ס, ומה"ט אסור ג"כ לסתור בהכנ"ס באמצע בנין בהכנ"ס אחרת, ורוצה ליקח האבנים ולבינות מבהכנ"ס הישן כבש"ס מגלה כ"ו ע"ב שמא יתרמי פ"ש וימכרו הבנוי ולא יבנו אחרת, ודוקא בבנו כולו ל"ח דדירתי' דאינש לא מזדבני, אבל כ"ז שלא נשלם מזדבן, הגם דס"ל לרמב"ם דלכתחילה גם כשהוא באמצע הבנין לא נכון למכור לפ"ש עיין סי' קנ"ג סעיף י"ג ובמג"א ס"ק ל"ב, וברמב"ם הגרסא בנו יגמרו ולא ימכרו וכ' מג"א וכן העיקר וצ"ל כיון דליכא איסור רק דלא יעשו כן כמ"ש מג"א ס"ק ל"א חיישי' שימכרו לפ"ש, וכן כשנגמר אין בו איסור רק לכתחלה לא יעשו ולכן מקשה כאן אפי' בנו נמי ומתרץ דדירתא לא מזדבני אינשי היינו דאין דרך לעשות כן כיון שכבר נגמר כולו אבל במקצתו חיישי' שיזבנו כנ"ל: וזה דלא כמג"א ס' קנ"ב ס"ק ה' דנראה דס"ל דחיישי' לאונס שיהי' אונס ועיכוב בבנין עצמו שיהיו מעוכבים באונס מלבנות דכבר הוכחנו דמסוגי' דהכא נראה דל"ח לאונס כי האי, ועיי' אלי' רבה שהסכים עם המג"א היינו בגוף הדין דאפי' איכא דוכתא לצלוי' אסור אפי' בעומד באמצע הבנין היינו שכבר בני חצי' או רוב' והוא מחשש שיזדמן פ"ש, ומביא ראי' מש"ס בבא בתרא דדוקא דירתא לאו מזבני ודבריו כדברינו אלא שקצר ואנחנו בארנו באר רחובות ורוחא שמעתתא ואמת נכון הדבר: והנה הרי"ף ורא"ש ותוס' ונמק"י גרסו א"ב דאיכא דוכתא לצלוי' וכ' הנמק"י ודוקא בדוכתא לצלוי' חיישי' לפשיעותא היינו שיתרשלו לזמן ובנתיים יתבטל דוכתא לצלוי', אבל באיכא ב"כ אחריתא קבוע וקיימא גם חשש פשיעות ליכא דל"ח שלא יבנו כלל רק שיתרשלו, וצריך להבין לי שיטה זו ללישנא משום צלוי' הא דאר"ח לא לסתור וכו' היינו בליכא דוכתא לצלוי' פשיטא ואצ"ל שאסור לסתור כדי שלא יתבטל התפלה בציבור לשעתי' צ"ל דיש להם מקום להתפלל אלא שאין להם דוכתא מיוחד לתפלה כ"י הבנין אלא פעם מתפללי' במקום זה פעם במקום אחר ובכ"פ ימצאו מקום להתפלל שם, וכה"ג השמיענו ר"ח שאסור שמא פעם לא ימצאו מקום ותתבטל התפלה בציבור אבל באיכא דוכתא קבוע לצלוי' עתה כ"י הבנין למ"ד משום צלוי' מותר, ולמ"ד משום פשיעותא אסור, כיון שלא הי' מקום זה קבוע עד עתה וגם עכשיו אינו קבוע בוודאי כ"ז הבנין חיישי' שיתארך זמן הבנין ע"י התרשלות ולא יהי' להם אח"כ דוכתא קבוע לצלוי' כנ"ל לפר"ש: ונ"ל לשיטה זו בדאיכא דוכתא לצלוי' ששוכרי' מקום באופן שא"א למשכיר לחזור בו וגם שכרו בלי קביעות זמן ומושכר לזמן משך הבנין עד גמירא יצאנו מחששא שיתרשלו בבנין ובתוך כך תתבטל