כתב סופר אורח חיים לד

צריך רק קבלה ולא מחלק בנושא נשים בעבירה עצמו בין מגרשה קודם עבודה למגרשה אח"כ, ש"מ דלעולם בעינן שידור, וברייתא דקתני עלה נודר ועובד רבותא קמ"ל דסמכי' שלא יעבור על נדרו אפי' קודם שגרשה ול"ח משום דתקפי' יצרא כ"כ ודבק בה שיעבור על נדרו, והא"ש נמי לפי דברינו האחרונים מנ"ל לרשב"א דאפי' כבר מתה דחיישי' שישא אחרת בעבירה דילמא דוקא לזו שכבר היתה לו באיסור ודבק בה חיישי', ומראי' פרמ"ג לא מוכח רק אחר שגרשה שחוששי' לזו אבל מנ"ל במתה דחוששי' שישא אחרת באיסור, וגם מראי' דידי מכח קוש' ותי' תוס' לא מוכח רק דגם אחר שגרשה חוששי' לו עד שידור והיינו היכא שהיא בחיים, וה"א מתנ' בכה"ג, אבל אם מתה קודם שגרשה וכ"ש כשמתה אחר גירושין שכבר עשה מעשה גירושין וחזינן דפירש מאיסור וגם מתה מנ"ל לחוש שישא מתחילה נשים באיסור, אבל לדברינו האחרונים מדלא מחלק מתני' בנושא נשים עצמו דלפעמי' סגי בקבלה לחוד, ש"מ דליכא אופן דסגי בקבלה עד שידור כנ"ל: אלא דעדיי' לא נתישב המחבר כל צרכו במה שכ' דגם גרשה ומתה צריך להדירו עד"ר, לפמ"ש תוס' דמשו"ה לא הקשה ממתני' די"ל מתני' כשנודר אחר שגרש דל"ח כ"כ שמא ילך אצל חכם, א"כ למסקנא דמתרץ שנודר עד"ר היינו במה דקתני בברייתא דנודר ועובד וכו' אבל כשמגרש תחלה סגי כשנודר נדר סתם דל"ח כ"כ אחר שכבר גרשה, וניהי דרשב"א כ' שצריך להדירה כמו בנודר ועובד ואח"כ מגרש וצ"ל לתרץ קושי' תוס' לרשב"א באופן אחר ועיי' חי' ר"ן גיטין שמתרץ קושי' תוס' בסגנון אחר ושערי תירוצים לא ננעלו, אבל עכ"פ לתוס' כן הוא, והמחבר נקיט בפשיטות דמדירי' אותו לעולם עד"ר, גם בזה הרגיש הפרמ"ג בקוצר אומר כדרכו, ולא בא כמישב המחבר רק לעורר דלתוס' אינו כן ובאמת התמיה' קימת על המחבר כמ"ש וצ"ע: ומצאתי מקום ישוב לקושי' זו, כשנעמוד ונתבונן תחלה במ"ש תוס' דלולי ברייתא היה מקום לומר דנודר ומגרש תחלה ואח"כ עובד דליכא חשש כ"כ שילך לחכם, וצ"ל כיון דבקל לו לילך אצל חכם מה הועילו בתקנת הנדר ואטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן, ועיי' תשוב' ח"צ סי' ל"א שמפרש קושי' ש"ס ודילמא אזיל לגבי חכם, הגם דהעיקר דמקבל עליו ושב בתשובה אלא דחוששי' שמחמת יצרו יחזור בו משו"ה מדירין אותו מ"מ מקשה שפיר כיון דבקל לו לילך אצל חכם לא הועלנו כלום במה שמדירי' אותו עיי' בו. וכי כן גם לולי הברייתא קשי' ממתני' גם אם מגרשה תחלה שאין לחוש כ"כ ליצרא תוקפו, מה תועלת יש במה שמדירין אותו, דבקל ילך אצל חכם ויתיר לו וצ"ע: ממתני' וברייתא דבכורות די"ל דמדירי' אותו על ככר כהנ"ל, ולכאורה תי' תוס' א"ש גם על קושי' אולי קיל ליה איסור שעה, אבל לפמ"ש דקושי' ש"ס דלא מרויחים מידי במה שמדירי' אותו דבקל ילך לחכם ואטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחי' קשה דילמא מדירי' אותו על ככר כהנ"ל, מה תאמר דילמא לא חמירא ליה כ"כ איסור לשעה מ"מ הרוחנו הרבה דהוספנו איסור על איסורו ואולי לא ירצה לעבור איסור לשעה וצ"ע: ונ"ל דלכן מביא הברייתא דתני עלה נודר ועובד וכו' כיון דוודאי אין לחוש כ"כ שיצרו תקפו לעבור אחר שגרשה מקודם שגרשה הי' לנו להדירו אחר שגרשה מחשש שמא ילך אצל חכם וגם אם נדירו ונ"ל דדברי תוס' א"ש עפ"י מה שהקשה תוס' על קושי' ש"ס על ר"ה ותיזל לגבי חכם, נדירה על ככר ותאכל לאלתר בפנינו ותי' דלאיסור שעה אינה חוששת, ובמהר"ם שי"ף כ' דקושי' זו קשה מדמקש' על ככר מ"מ אפשר דלא יחוש כ"כ לאיסור שעה ואם כי אין לנו לעשו' יותר והרוחנו עכ"פ כשלא ירצה לעבור איסור שעה, בכ"ז הי' לנו לעשות טצדקי יותר להדירו על ככר אחר שגרש, והא"ש דכ' התוספת דלולי הברייתא הי' מקום לומר שמגרש תחלה למעט חשש תקיפת היצר, ואטרוחי ב"ד בכדי ליכא דמדירי' אותו על ככר אבל מברייתא קשה שפיר כיון דאפשר לעשות באופן היותר מועיל וא"ש נכון : אלא דכ"ז א"ש לתוס' לשיטתו דהקשה על קושי' ש"ס על ר"ה נדירה על ככר ותאכלנו לאלתר בפנינו וכבר נתקשה בתשובות שער אפרים סי' ע"ה הא קיי"ל אכלה כולה נשאלי' עליה וכ' דתוס' ס"ל דהא דאמר אמימר אכלה כולה נשאלין עליה הוא משום דמחוסר קרבן ומלקות וזה דוקא במזיד ואתרו ביה או בשוגג בזמן שהי' מחויב קרבן, אבל בזה"ז לא, לפ"ז א"ש מ"ש דלולי הברייתא לק"מ ממתני' די"ל אחר שגרשה מדירין אותו על ככר כהנ"ל, אבל לפי שיטת הרא"ש שבועות פ' ש"ש דס"ל דגם בזה"ז אכלה כולה נשאלי' דאיכא עונש מלקות וחיוב קרבן לק"מ קושי' תוס' על קושי' ש"ס על ר"ה וכ"כ חי' רמב"ן וחי' ר"ן וריטב"א דמקושי' ש"ס על ר"ה ל"ק להו מה"ט, ורא"ש גיטין דהקשה כקושי' תוס' צ"ל דקשי' ליה על ר"ה דחייש שיפר לה בעל, תאכל בפנינו ובעל דמיגז גייז ל"מ הפרה למה שכבר אכלה ועיי' כ"ז בשעה"מ פ"ז מהלכו' שבועות הלכה י"ח ד"ה ודרך אגב ראיתי וכו' לפ"ז אזד' ליה תי' תוס' מדלא הקשה ממתני' דבכורות ועפ"י מה שבארנו ופי' תי' תוס' דהא גם ע"י ככר אטרוחי בכדי הוא דיוכל לשאול כמו כל נדר אפי' אכלה כולו: שבתי וראיתי דגם לשיטת רא"ש ודעימי' רמב"ן ור"ן וריטב"א דגם בזה"ז אכלה כולה נשאלי' עליה א"ש תי' תוס' דנ"ל דתוס' ג"כ ס"ל כשיטות אלו דגם בזה"ז אכלה כולה נשאלי' והא דמקשה על קושי' ש"ס על ר"ה, היינו מנ"ל למקשן להקשות בפשיטות על ר"ה דלמא ס"ל כרבא דאכלה כולה אין נשאלי', והא דכ' תוס' לקמן דבלא ר"ה ל"ק די"ל דמדירי' אותה על ככר והא לאמימר דס"ל אכלה כולה נשאלין קשה בלא ר"ה ומוכח לכאורה דס"ל לתוס' דבזה"ז אין נשאלין, גם זה יש לדחות בקל לפי מ"ש תוס' דהי' יכול לתרץ לר"ה דמדירין עד"ר, אלא דעדיפי מיני' משני היינו אפי' לית לי' דאמימר מ"מ א"ש, והא"ש דלולי ר"ה לא הי' קשה אפי' ס"ל דעד"ר אית לי' התרה מ"מ ל"ק די"ל דמדירי' ע"י ככר ואכלה כולה אין נשאלין עלי' ועל אמימר עצמו דס"ל אכלה כולה נשאלין ל"ק די"ל דמדירי' עד"ר דהא הוא דאמר דעד"ר ל"ל התרה, ושקלא וטר' דש"ס דמקשה ומפרק הוא כדי לתרץ אפי' למאן דל"ל דאמימר וזה ל"ק רק לר"ה דלולי ר"ה י"ל דמדירי' אותה על ככר וכמ"ד אכלה כולה אין נשאלי' והשוו כל השיטות באין חולק דלאמימר נשאלי' אפי' בזה"ז כנ"ל והדברי' פשוטים וברורים. ועד"ז י"ל הא דמייתי ברייתא דנודר ועובד לאלומי לקושי' דבלא"ה ל"ק על מ"ד א"צ לפרט י"ל שמדירי' אותו על ככר ומ"ד א"צ לפרט ס"ל כרבא דאכלה כולה אין נשאלי' ומרויחי' בנדר זה אולי יחוש לתוספת איסור שעה שאנו מוסיפין עליו, אבל מדקתני בברייתא נודר ועובד מקשה שפיר דהי' לנו להדירו אחר שכבר גירש דליכא תקיפת יצר כ"כ, ואין לחוש כ"כ שיעבור איסור אפי' אינו אלא לשעה וכמ"ש וא"ש ועיי': והנה הגם שבארנו דאין מתוס' שום ראי' דס"ל דבזה"ז אין נשאלי' עליה אבל נ"ל דרשב"א בתשובה ס"ל דבזה"ז אכלה כולה אין נשאלי' עליה. והוא תשובת הרשב"א שבב"י יו"ד סי' רכ"ח למעיי' בפנים בתשובה יראה ויבין מתוך דבריו דס"ל דל"מ שאלה על מה שכבר עבר על נדרו להצילו מעונש שמים ג"כ ובנדון שלו מצוה הוא דקעביד כדי לעשות שלום. ותמה אני על שעה"מ הלכות שבועות הנ"ל דכ' תחלה מסברא דנפשי' די"ל דל"מ התרה לעונש שמים וכבר קדמוהו בהערה זו בתשובת חו"י סי' ק"ל ועיי' תומים סי' ע"ג, ושוב מביא השעה"מ תשובת רשב"א דס"ל דגם לענין עונש שמים מהני לעבר, ודבריו תמוהים בעיני דנהפוך הוא מדכ' הרשב"א מפני שהי' דעתו מתחלה להתיר ומצוה קעביד ליכא איסור למפרע דחכם עוקר הנדר מעיקרו, מוכח מתוך דבריו דוקא כשדעתו מיד בשעה שעובר נדרו להתיר אח"כ ליכא עונש כלל, אבל כשתחלה היה דעתו לעבור על נדרו ומתירו אח"כ ניהי דלמלקות ולקרבן מהני למפרע לרבא בלא אכלה כולה ולאמימר אפי' באכלה כולה, אבל מעונש שמים לא ניצל כנ"ל והנה אמת והנה נכון בכונת תשובת הרשב"א וחולק על הרא"ש שבועות דס"ל דבזה"ז ג"כ מהני אפי' אכלה כולה ולרשב"א ליכא נפקותא בזה"ז דלקרבן ומלקות ליכא ועונש איכא חוץ כשהי' דעתו מתחילה להתיר נדרו אח"כ מיד, ואפשר גם רמב"ן ר"ן וריטב"א דכ' דממה שהקשה ש"ס על ר"ה ל"ק דילמא ע"י ככר דקיי"ל אכלה כולה נשאלין ס"ל ג"כ כרשב"א דלא נפטר אפי' לאמימר מעונש שמים חוץ כשהי' דעתו מעיקרא להתיר אח"כ, ומ"מ מקשה שפיר על ר"ה דהיא תתן דעתה מיד כשתאכל הככר שתלך אצל חכם וכיון שדעתה מעיקרא להתיר תציל נפשה מעונש שמים ג"כ כן י"ל, ועכ"פ הרשב"א בוודאי הכי ס"ל, ואפשר דגם הרא"ש בשבועות הכי ס"ל ומ"ש דקיי"ל כאמימר בזה"ז מגו דמהני לענין קרבן ומלקות, היינו באופן שהתכוין מעיקרא שישאל על נדרו אח"כ כן אפשר לומר כדי להשוות השיטות, אבל רחוק להעמיס כן בכונת הרא"ש דכל כי האי הו"ל לפרש, וגם לרשב"א צ"ל דממתני' לא הי' קשה די"ל דס"ל דאכלה כולה אין נשאלי' דהא יש לחוש בשעה שיעבור על נדרו יהי' דעתו להתיר ולאמימר ניצל מעונש שמים והבן: עוד לנו דרך אחר לישב הסוגי' דמביא ותני עלה, ע"ד הנ"ל, בהקדם מ"ש מהרי"ט ח"א סי' ב' דמסוגי' דכאן מוכח דבעל יוכל להפר נזירות שמשון מדאמר ר"ה משנשאות אין מדירי' אותה, וקשי' לי מדמקשה ודלמא אזלה לגבי חכם וכו' והא אפשר להדירה בנזירות שמשון דוודאי התרה ל"ל לנז"ש כמבואר בסוגי' ש"ס סוף מכות וצ"ע על מהרי"ט דלא הרגיש בקושי' זו, ונ"ל בישוב קושיתי עפ"י תמיהת המל"מ פ"ג מנזירות הלכה י"ז על מהרי"ט דהא במתני' קתני נודרת ליתומים בכל מה שירצו ואיך אפשר הלא א"א להדירה רק מיין ושכר והניחו בצ"ע. ולפע"ד אין התמיה' קיימת דוודאי במתני' אין להעמיס שמדירין אותה בנ"ש, אבל הקושי' על ר"ה דאמר נשאת אין מדירי' אותה משמע דליכא אופן שמא יפר לה, הא יש אופן דמדירי' אותה בנז"ש כשיודעים שקשה עליה לפרוש מיין וע"כ דמהני הפרה לנז"ש וליכא אופן להדירה והא דמקשה לר"נ ניסת בוודאי מפיר לה בעל אין ראי' דהא אמר סתם מדירי' אותה כבמתני' בכל מה שירצו יתומים ושפיר מקשה וליכא ראי' מדמקשה על ר"נ, אבל מר"ה דאמר בהחלט ניסת אין מדירי' אותה חזקה ראי' של מהרי"ט והא"ש דלק"מ מדמקשה על ר"ה דלמא אזלה לגבי חכם וכו' הא אפשר בנז"ש, דהקושי' קאי על מתני' דנודרת בכל מה שירצו היתומים וא"א להעמיס דוקא בדבר פרטי בנז"ש וא"ש, ואפשר דמהרי"ט