כתב סופר אורח חיים לא

בלעדו עוד ב' כהנים לא יעלה עמהם לדוכן אלא ישמע ויקבל ברכה מפי הכהנים ועומד פא"פ להם, וטוב מזה שיצא מבהכנ"ס עד אחר קריאת כהנים ואז יכנס וישמע, ב) אם כבר שמע ברכה מפי כהנים כהנ"ל כשנזדמן לו צבורא אחרינא, והוא בבהכ"נס יעלה עם הכהנים וישא כפיו בלא ברכת אשר קדשנו וכו' ויכוין לשמוע ברכה זו מא' מהכהנים הסמוך לו ועיי' הפלאה כתובות כ"ד ע"ב, ויכוין במחשבתו שאם אינו כהן אינו מברך ברכת כהנים לשם מצוה, ואפרש שיחתי, טעמי ונמוקי דלאחר ששמע ברכה מפי כהנים שוב כשנזדמן לו צבורא אחרינא שכהנים נושאים להם כפיהם שוב אין עליו מ"ע לשמוע שנית ברכה מפי הכהנים, כמו דליכא חיוב מצוה על הכהן לישא כפיו שנית כמבואר בר"ה כ"ח ע"ב, כן ליכא חיוב על ישראל שישמע שנית ברכה מפי כהנים דכל עיקר מ"ע לישראל שיתברך מפי כהנים ממצוה דכהן נפקא כמ"ש הפלאה דסתמא מצוה על שניהם על המברך ועל המתברך ומינה דסגי ויצא בפ"א כנ"ל פשוט, וכיון שאפשר לו לעשות כה"ג מצוה להדר שילך לבהכנ"ס אחרת בציבורא אחרינא ולישא כפיו, אולי כהן הוא ויקיים המצוה ע"ד שכתבנו, ג) אם ליכא בבהכנ"ס רק כהן א' בלעדו, כיון דליכא מצוה לגבי כהן א' שיעלה ואפי' קוראי' לו כמבואר בטוש"ע סי' קכ"ח, ולהך צד שהוא ישראל ליכא ביטול מ"ע אם אינו שומע ברכת כהן העולה ברשות כא"מ ועושה ומברך, דהא כל עצמו של כהן המברך ביחיד רשות ואם הוא אינו כהן ממ"נ אינו עובר בעשה זו דעל ישראל, ויוכל לעלות עמו וישמע הברכה מפי כהן יחידי שעמו, וכיון שאפשר מחויב הוא כשהוא בשעת הקריאה וישא כפיו ויברך ע"ת כמ"ש, זהו הנלפע"ד בדין זה אחר העיון לפי מסת הפנאי ואני בע"מ הרבה ופר"מ שארי נ"י ישים לנו שארית בארש, וישים עין עיונו על דברינו ואת אשר יבחר יקרב ויודיענו, וה' יאר עינינו ובתורתו ישמח לבנו, הכ"ד שארו אוה"נ חותם בברכת שים שלום וישם לך שלום כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת כה"י. פ"ב כאור בקר ליום א' י' סיון תר"כ לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה טו לדזי' ליה שלו' נופך ספיר ויהלום, רב ברכות יחולו על ראש צדיק תמים בדרכיו ובמעשיו, ה"ה כבוד חביב נפשי הרבני המופלג בתורה אוצר בלום מבונה בכל טוב, הגביר הנכבד המפורסם כש"ת מו"ה משה מיינץ נ"י אבן פינה ויקרה ראש מנטורי קרתא וראשון בבהמ"ד קלויז בק"ק פראנקפורט דמיין יע"א: במפתח בבא אמינא מזלא טבא על הטוב אשר בשרני במכתבו היקר וחביב עלי אלי כתוב בקול מבשר ואומר, כי משה עלה ונתעלה בנו בן יקיר היקר מפז ירא ה' מרבים התורני המופל' ה' מיכל יחי' לאוי"ט אל ראש שמחתו יהי רצון שיהי' זיווגו עולה יפה יחי' בנחת שלוה והשקט מושפע מכל טוב חיים וברכה למשמרת שלו' ועיני כבודו יחזו בכל צאצאיו רב ברכות, שובע שמחות נצח כולם אהובים יראי ה' וחושבי שמו מחזיקים בתורת ה' ועוסקים בה כאות נפשו היפה: ולכבודו כי רב בעיני ואהבה רבה הדוחקת פניתי מעט מהמון טרדותי ושמתי עיני על דבריו החביבים עלי ויקרים לי מכל פז. והנה פר"מ י"נ נ"י עשה לנו מטעמים, טעם זקנים, מזקנים מתבונן גורע ומוסיף והוא בדין שימוש בכהן שבהג"ה מרדכי גיטין פ' הנזקין ובהגה' רמ"א או"ח סי' קכ"ח סעיף מ"ה דאסור לשמש בכהן אפי' בזה"ז דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך, והוא כר"פ שבהג"מ ומביא ראי' מפ"ק דקדושין כ"ב ע"ב, והמג"א מוסיף ראי מש"ס חולין פ' הזרוע דרבא הי' לו עבד כהן ותמה פר"מ נ"י, הא רש"י פירש שם דעבד של בעה"ב הי' ולא של רבא, ולפמ"ש הת"ח שם דמשמע מרמב"ם דמשמש של רבא הי' א"ש ראי' המג"א, אלו דברי פר"מ נ"י והנה מ"ש לת"ח דמשמש של רבא הי' א"ש ראי' המג"א, מתחילה הי' נ"ל דגם לפי' הת"ח אין ראי' משם לפמ"ש רש"י דרבא כהן הי' ליכא ראי' די"ל דכהן בכהן מותר לשמש ומנ"ל דישראל מותר לשמש עם כהן והחילוק רב כמו דכהן לכהן ליכא משום וקדשתו לכל דבר כן י"ל מותר לשמש כהן עם כהן, אבל ישראל בכהן כמו דאיכא משום וקדשתו כן אסור לשמש בו, ואחר התבוננת מעט ראיתי דע"כ ר"פ לא נחית לחלק דאלת"ה מה ראי' מביא מש"ס קדושין מדצ"ל דכהן אינו נרצע, הא בלא"ה אסור לשמש בכהן, הא צריך להאי טעמא בעבד כהן לכהן, ש"מ דלא ס"ל לר"פ לחלק בין כהן לכהן ובין ישראל לכהן, וא"ש נמי ראי' המג"א לפי' הת"ח, וי"ל עוד גם לפי מה דמפרש רש"י דעבד של בעה"ב הי', איכא ראי' ממ"ש רש"י שם דהמשמש הי' כייף לרבא ור"א לשמש האורחים, ואיך שמש רבא עמו, וע"כ דמותר לשמש כהן בכהן וה"ה ישראל בכהן, אלא דבלאה"נ איכא ראי' משם גם לפי' רש"י מבעה"ב עצמו איך שימש בכהן וכי ברשיעי עסקינן, ואיך אכל רבא בבית ובסעודה שבעה"ב משמש בכהן באיסור ש"מ דשרי, וראי' זו כראי מוצקת, אלא שהתמיה' קיימת על המג"א שכ' בפשיטות דרבא הי' לו עבד כהן דלא כרש"י שכ' דעבד של בעה"ב הי': אחר אשר כתבתי כ"ז ראיתי בבאה"ט ס"ק פ"ג שעמד על דברי המג"א דלפי' רש"י שם י"ל ולישב ראיתו, אבל לפי פשטות דבריו דעבדו של רבא הי' ליכא ראי' דכהן בכהן י"ל דמותר לשמש, ובס"ק ח' הביא בשם הגאון מוהר"ד אפפענהיים ז"ל שפלפל בדין זה אם כהן בכהן מותר לשמש. ומ"ש לעיל דמוכח מהראי' שמביא ר"פ מקדושין דס"ל דאין חילוק בין כהן עם כהן ובין ישראל עם כהן, מצאתי ראיתי כן בספר מחצית השקל: אלא דיש להקשות על הר"פ גופי' מנ"ל דגם כהן לכהן איכא איסור עד דמביא ראי' מקדושין דיכול למחול, דילמא שאני כהן כמו דאיכא חילוק בוקדשתו, ונ"ל דיצא לו כן מירושלמי ברכות שהקשה לו התלמיד לר"ת דאסור לשמש בכהן דהו"ל כמשתמש בהקדש דמעל משמע כמו משתמש בהקדש דאסור לכ"ע אפי' לכהן ומעל כן המשתמש בכהן מעל אפי' כהן בכהן, וקדשתו שאני דהוא שיכובד ביתרת הכבוד לפתוח לכל דבר שבקדושה וליטול מ"ר וכדומה כל שהוא משום כבוד וקדושה יתירה בדבר שבקדושה פשיטא דכהן לכהן אחר א"צ לחלוק כבוד דמאי חזית, כמוהו כמוהו קדושה א' להם, אבל לענין איסור שימוש דאית ביה הורדת כבוד ובזוי גם כהן בכהן אסור דע"י שימוש מוריד כבוד וקדושת כהונה ומעלה עצמו על כהן חבירו ומזלזל בו, והו"ל כמועל בהקדש, והחילוק נכון ופשוט. ואתי לן שפיר בזה מה דצ"ל למה הביא התלמיד שהקשה לר"ת מתלמוד ירושלמי ומאמוראי דאמרי הכי הא הלכה רוחת היא וקדשתו לכל דבר שבקדושה כ"ש וקו"ח שאין לשמש בו להורידו מכבוד קדושתו, וגם על הירושלמי צ"ל למה לו לומר כל המשמש בכהן כאלו מעל, הול"ל דבר המפורש בדוכתא מוקדשתו, ולמ"ש א"ש דירושלמי והאי תלמיד שהקשה לר"ת מירושלמי אמרו הטעם משום דמועל בהקדש דבזה נכלל יותר דאפי' כהן לכהן אסור לשמש, וי"ל עוד דהאי תלמיד הקשה לר"ת מירושלמי דמוקדשתו י"ל כהן לת"ח שאני, דהרי הרמב"ם בפ' המשנה בפ' הנזקין ס"ל דת"ח קודם לכהן אפי' הוא ג"כ ת"ח אלא שזה מופלג ממנו בחכמה, ואין לתפוס על הר"ת שהי' מופלג וגדול בדורו, לכן הקשה מירושלמי דהו"ל כמועל בהקדש ואפי' כהן לכהן אסור, ה"ה וכ"ש כהן לת"ח שאסור להקל בכבוד כהונה דרך בזיון כנ"ל, והא"ש ראי' ר"פ דניתן למחול מש"ס קידושין דאם לא ניתן למחול גם אם בעה"ב כהן אסור לשמש בו. ורמ"א כתב אסור לשמש בכהן משום דהוי כמועל בהקדש, וצ"ל מה לו לרמ"א לכתוב טעם האיסור יהי' מאיזה טעם שיהיה ואין דרכו בכך לכתוב טעם האיסור אם אין בו נפקותא לדינא, ולמ"ש א"ש דאם הי' כותב מילתא בלא טעמא ה"א דוקא ישראל אסור לשמש עם כהן אבל כהן בכהן שרי כמו בוקדשתו, ואם הי' כותב דגם כהן בכהן אסור לא הוי ידעינן מנ"ל דבר זה דאינו מבואר בהגה"מ, לכן התחכם וכ' מילתא בטעמא דירושלמי משום דהו"ל כמועל בהקדש ממילא נשמע דהה"נ כהן בכהן אסור לשמש ומוכח כן מר"פ כמ"ש, וא"ש נכון : והנה נגד מה שדחה פר"מ נ"י ומגרע גרע לדעתו ראי' המג"א, הוסיף משה מדעתו ראי' א' מש"ס כתובות נ"ז ע"ב ליקט כהן לישראל לא יאכל בתרומה ש"מ דמותר לשמש בכהן, והנה ראי' זו לכאורה אלימא טפי מראי' דר"פ מקדושין דשם י"ל באפשר דבכהן לכהן איירי הגם שכתבנו דס"ל לר"פ מירושלמי דאין חילוק מ"מ אלימא טובא ראי' זו מש"ס כתובות דמפורש לקוט כהן לישראל והי' לו לר"פ להביא משם וצ"ע לכאורה, ונ"ל דיש לדחות ראי' זו עפמ"ש המג"א סי' רפ"ה ס"ק ו' דבכהן קטן ליכא מ"ע דוקדשתו דכתיב כי את לחם אלקיך הוא מקריב דלא כהמהרי"ט ורדב"ז עיי"ש, ועשיתי לו סמוכים להמג"א מרש"י גיטין נ"ט ע"ב ד"ה וקדשתו כ' וז"ל וקדשתו כי את וכו' וצ"ל מה רצה רש"י במ"ש כי את לחם וכו' מה יתן ומה יוסיף על מ"ש תנא דבי ר"י וקדשתו ונ"ל דרצה רש"י דטעמא דוקדשתו כדקתני טעמא כי את לחם אלקיך הוא מקריב, ונ"מ דכהן קטן שאינו מקריב דליכא משום וקדשתו כנ"ל. והא"ש דלא מביא ר"פ מלקט כהן לישראל די"ל בכהן קטן שלא הגיע לי"ג שנים, או שהגיע לשנים וספק אם הביא ב' שערות דאינו מקריב עד שידוע דהביא סימנים דבדאורייתא לא סמכי' על חזקה דרבא, וכיון דליתא בלחם אלקיך הוא מקריב ליתא בוקדשתו, הגם היכא דאיכא חזקה דרבא, רק דלקולא לא סמכי' עלה אבל להחמיר צריך לקיים בו וקדשתו לכאורה, דלחומרא בוודאי אזלי' בתר חזקה דרבא, נ"ל דמ"מ כיון דסוף כ"ס מחומרא אסור לו לעבוד עבודה ממילא ליתא בוקדשתו, והבן כנ"ל: אלא דא"א צריכי' לכ"ז די"ל באופן שידוע דלא הביא שערות כגון שנבדק ולא נמצאו ומשום חשש נשרו לשיטת מהרי"ט ומהר"מ קאסטאלאן חשש נשרו רק חומרא, וגם להסוברים שהוא ספק דאורייתא שמא נשרו, יש אופן שנבדק בה"ש של י"ג ולא הביא עיי' ח"י ר"ן נדה ס"פ יוצא דופן. אבל מש"ס קדושין מביא ר"פ ראי' נכונה דא"א לומר בכהן קטן חדא דהא מבואר שם דאין נרצע רק כשאפשר לקיים בו אהבתי את אשתי ואת בני ומזה הוכיח רב שם דגם לכהן מותר לרבו