כתב סופר אורח חיים כט

תשובה יג כהן שדעתו יפה, מאת ה' ירים תנופה, מזור ותרופה, ה"ה י"נ תלמידי הרב המופלג, מלא וגדוש חרוץ בע"פ המאוה"ג כש"ת מו"ה אברהם כ"ץ אייבעניטץ נ"י אבדק"ק גורבע יע"א: מכתבו קבלתי בעתו ופניתי מהמון טרדות שלא לאחר תשובתו בדבר בעתו שתגיע לידו בזמנו קודם יו"ט הבע"לט והוא ע"ד כהן שידיו רותתים וא"א להגביה ידיו בשעת הדוכן וכבר ראו עיניו מ"ש בנוב"י קמא סי' ה' עד"ז כי גזר אומר והורה זקן שלא יעלה לדוכן דנשיאת כפים דאורייתא הוא ומעכב ולמד כן מרמב"ם פי"ד מהלכות תפלה הלכה י"א: והנה הנוב"י טרח ונדחק למה פסק הרמב"ם כת"ק מאחר דהקשה ר' יונתן על הת"ק ומתוך כך יליף לה מהקישא דהוא רק אסמכתא מ"מ הלכה כת"ק דלא השגיח בקושי' זו, והוא דוחק. ולפע"ד נראה קצת ראי' דהלכה כת"ק מש"ס כתובות כ"ב ע"ב דפליגו אי מעלי' מנשיאת כפים ליוחסין מדאמר מעלין מנ"כ ולא אמר מעלין מדוכן ליוחסין ונפקא מיניה דכולל יותר אפי' מי שידיו רותתים וא"י לישא כפיו אם מעלין מדוכן או ממברך ליוחסין מדנקיט מנשיאת כפים דוקא ש"מ דאין ברכת כהנים בלי נשיאת כפים, דמי שא"י לישא את כפיו אינו מברך, ומי שמברך ואינו נושא כפיו לא עביד מצוה ואם הוא זר לא עבר בעשה דבני אהרן ולא ישראל דליכא איסור רק כשנושא כפיו דכהן עושה מצוה ויוצא י"ח זהו שאסרה תורה בזר, אבל כשעושה בלי נ"כ דליכא מצוה בכהן ליכא עבירה בזר, ובוודאי אין מעלין מברכת כהנים בלי נ"כ ליוחסין דאפשר דזר הוא ואינו עושה איסור בלי נ"כ ולכן בדיוק אמר מעלין מנ"כ דוקא, ויש משם ראי' דקיי"ל כת"ק דנ"כ דאורייתא מגז"ש ולא למצוה בעלמא אלא לעכב ועיי': ומצאתי ישוב עפ"י דברינו לקושית הד"מ סי' קכ"ח על ר"י שבתוס' שבת קי"ח ע"ב דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן והוא נגד סוגית ש"ס כתובות כ"ב ע"ב ותירוץ הד"מ דחה המג"א ותי' המג"א תמוה וכבר הקשה עליו בשעה"מ פי"ט מהלכות שבת לדברי המג"א דתלי' בפלוגתא דנשים סומכות רשות ולא ידע ר"י מה איסור יש היינו לר' יוסי דנשים ס"ר א"כ מה ראי' מייתי רבא בכתובות שם מר' יוסי דאין מעלין מנ"כ ליוחסין לר' יוסי ליכא איסור כלל. ולמ"ש י"ל דוודאי ידע ר"י דיש איסור בזר הנושא כפיו כבש"ס כתובות, אבל ר' יוסי דאמר מעולם לא עברתי על דברי חבירי אם אמרו לי עלה לדוכן הייתי עולה, הנה לא אמרו לו שישא כפיו אלא עלה ומסתמא לא כיוונו שיעמוד שם עמידה בעלמא, אלא שיברך, והיה ר"י יכול לקיים דברי חביריו בלי נ"כ ולא עשה איסור כלל, וכן אמר הייתי עולה, ולא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן, דייקא שעולה ואינו נושא כפיו, ומאי רבותא דלא עבר על דברי חביריו, ומאי אפי' אמרו לי, כיון דליכא נדנוד איסור כלל כה"ג בלי נ"כ, וס"ל דהלכתא כת"ק, או כמ"ש הנוב"י אחר שיש היקש ילפי' מגז"ש כת"ק וא"ש: ועפ"י פירושי בכונת לא ידע ר"י וכו' מיושב לי מ"ש ר"י עוד, אם לא משום ברכה לבטלה, והי' קשה לי הא תוס' ר"ה ל"ג וחולין ק"י ס"ל דנשים מברכות במ"ע שהז"ג כיון דאנשים מצווים וגם הם עושין מצוה כא"מ ועושה, א"כ לפי מה דס"ל לר"י דליכא איסור בזר העולם לדוכן, וזר המברך כנשים שפטורות ועושי' מ"ע שהז"ג שמברכות שפיר, כן זר המברך עושה מצוה כא"מ ועושה וליכא משום ברכה לבטלה כמו נשים, ואי משום דאומרי' אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אין בזה משום ברכה לבטלה אלא משום דובר שקרים נגד ה' אבל משום ל"ת ליכא רק משום דמברך וצונו בשם ומלכות והו"ל כנשים דמברכות וצל"ע. ולמ"ש בכונות ר"י דלא ידע מה איסור יש בזר העולה לדוכן ואינו נושא כפיו דליכא איסור כיון דכה"ג כהן לא עשה מצוה כ' שפיר אם לא משום ברכה לבטלה משום דאינו דומה לנשים במ"ע שהז"ג דמברכות כיון דבאנשים כה"ג מחוייבים ומקיימי' מצוה ובנשים כה"ג הוי כא"מ ועושה מברכות שפיר, אבל זר זה שעושה מעשה דליכא קיום מצוה גם לכהנים בכה"ג איכא משום ברכה לבטלה, וא"ש נכון בעזה"י : והנני מוסיף והולך בדברינו להבין איך היה ר' יוסי עושה איסור בשביל שלא רצה לעבור ע"ד חביריו, ועיי' טו"ז רס"י קכ"ח דמביא מב"ש וב"ה, ואין דמיונו עולה יפה דשם איכא פלוגתא ולא נמנעו ב"ש לעשות כב"ה, אבל כאן ליכא פלוגתא לומר דהי' עושה כדברי חבריו וכמאן דמתיר. ולמ"ש י"ל דר' יוסי לעצמו ס"ל דכ"כ אינו מעכב כר' יונתן ממילא זר העולה לדוכן בלי נ"כ אסורא הוא דעביד, ואמר אלו אומרים לו חביריו עלה, בוודאי לא יצוו לו לעשות איסור, אלא משום דס"ל דנ"כ מעכב כת"ק וליכא איסור בזר בלי נ"כ, הגם דלדידי' נראה דנ"כ א"מ ואיכא איסור, מ"מ לא היה עובר על דבריהם יהי' עולה בלי נ"כ וזה כעין ב"ש וב"ה דמביא הטו"ז וא"ש נכון: אלא דלפ"ז הלכה דנ"כ אינו מעכב נגד הת"ק בש"ס סוטה, דהא הלכה בכ"מ כר' יוסי דנמוקי עמו וכ"ש בדין זה דהקשה ר' יונתן על ת"ק, דלא כרמב"ם דפסק כת"ק, וי"ל כיון דר"י לא אמר מפורש כן אלא מכללא אתמר מדאמר אפי' היו אומרים לי משמע דלדידי' יש איסור בדבר וגם לא בא לידי הלכה ולמעשה, ומסוגי' ש"ס כתובות דקתני מעלין מנ"כ ליוחסין נראה דוקא מכ"כ, וא"א לברכת כהנים בלי נ"כ כמ"ש, ושפיר פסק הרמב"ם דנ"כ מעכב וכת"ק כנלפע"ד ועי'. תמצית היוצא מדברינו שהראנו פנים לרמב"ם דנ"כ דאורייתא ולעכובא נאמר ואם לא נ"כ לא עשה מצוה כלל וממילא זר שמברך בלי נ"כ לא עשה איסור: ובנדון שלנו שידיו רותתים וא"א להגביה נ"ל אם אפשר לו להגביהם לשעה מועטת יגביה' בשעה שמוציא תיבת יברכך מפיו ויניחם אח"כ כ"ז שהכהנים מנגנין לפני כל תיבה ותיבה, וכשאומרים התיבה יגביה ידיו ויאמר עמהם ועיי' מג"א סי' קכ"ח ס"ק כ"ט בשם הגהמיי' דבין מלה למלה מותר לקרוב האגודלים זה לזה ובאליה רבה מביא יותר מהגהמיי' או בשעה שהקהל עונה אמן משום עיפות, הרי דליכא קפידא רק בשעה שמוציא המלה מתוך פיו, ונ"ל פשוט ה"ה דיכול להוריד ידיו בינתים, וכן בשעה שמנגנים עד שמוציא המלה מתוך פיו, ואם גם זה קשה או א"א לו שיניח בכ"פ ידיו ויחזור ויגביהם, יוכל לעשות סמוכים לידו שיהי' קשורים ע"י חגורה וכיוצא בו, כדי שיוכל להוציאם בקל בשעה שאומר המלה שיהי' נשואות למעלה בלי סיוע דבר אחר רגע כזו וחוזר ומכניסין כ"ז שהחזן קורא והכהנים מנגנים, ואם כ"ז א"א לו נ"ל דמ"מ יעלה ויסמוך ידיו ע"י ד"א, דאפשר דנ"כ בכה"ג אינו מעכב ומצוה קצת איכא מיהת ומשום ספק ברכה ראשונה שקודם ברכה הכתובה בתורה ישמע הברכה מכהן הסמוך לו ויכוין לו ויוצא גם הוא כמבואר בסי' ח' בברכת טלית דא' מברך ואחרים הלובשים יוצאים ואין בזה משום ספק ברכה לבטלה דכבר בארתי במק"א דבהרהור אפי' אי כד"ד ליכא משום ל"ת, ועיי' נוב"י קמא סי' ו' בסופו, ומ"ש דיש להעמיס בכונת המג"א משום ברכה לבטלה היינו ברכת כהנים שכתובה בתורה תמוה דפשיטא דאין בקריאת פסוקים שיש בהם שמות משום ל"ת ועיי' מג"א סי' קפ"ח ס"ק י"א וססי' רט"ו הנלפע"ד כתבתי בחפזון, וה' יאר פניו אלינו ונזכה בקרוב לגאולה דכתיב כי לא בחפזון תצאו וכו', ויהי ידינו אמונה לאל אמונה הכ"ד אוה"נ דש"ת חותם בברכת החג. פ"ב כאור בקר ליום ג' מ"ז למב"י תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה יד כהן שדעתו יפה, כבוד ה' עליו חופה לישועתו מצפה, ה"ה שארי י"נ הה"ג המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי צ"ת כש"ת מו"ה שמעון שאטן כהן צדק נ"י אב"ד דק"ק פאטאק יע"א: ני"ה קבלתי והנני למלאות משאלות לבו במלואו אי"ה כאשר יש לאל ידי, להרים קרנו בכבוד ברצות ה' דרכנו, וע"ד הנוגע לדינא אשר בדק לן מר בשולי מכתבו הנני להציע לפניו מה עמדי כיד ה' הטובה, והנני ראיתי כהן ודאי מוחזק נכנס לבית הספק במי שהוא ספק כהן ספק ישראל אם שרי ומחוייב לישא כפיו או אסור משום ספק שמא לאו כהן ועובר באיסור עשה דזר העולה לדוכן, או נימא דספק עשה שמא כהן הוא דוחה לספק איסור עשה דשמא זר הוא, ופלפל בחכמה תבונה ודעת תורה אי אתי עשה ודחי איסור עשה אי הוי כהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ויש אתי תשובה א' בענין זה והעליתי מכמה ראיות דשאני איסור עשה מעשה גמורה וקו"ח אי אתי עשה ודוחה ל"ת החמורה הרבה מאיסור עשה, כ"ש שדוחה איסור עשה בעלמא, וא"כ בנדון שלנו לכאורה דוחה ספק עשה ספק איסור עשה, אבל יש לנו ראי' דאינו דוחה ומספק אסור לעלות, והוא מש"ס כתובות כ"ד ע"ב דמבעי ליה ופליגו אי מעלין מנ"כ ליוחסין ואי ספק כהן מחוייב לעלות לנ"כ איך מעלין ממנו ליוחסין דילמא ספק כהן הוא אלא ש"מ שאינו רשאי לישא כפיו משום ספק, והטעם דעד כאן לא ילפי' מכלאים בציצית אלא דוודאי עשה דוחה לל"ת כמו התם דמקיים המצוה בוודאי ונדחה הל"ת מפני העשה, אבל בספק אפשר שיעבור הל"ת שלא במקום מצוה שלא יקיים מצוה כלל כה"ג מנ"ל דדוחה, וכן מוכח לי ממה שהוכיח תוס' ר"ה ל"ג דל"ת בברכה אינו אלא איסור דרבנן דאלת"ה איך ספק אמר אמת ויציב חוזר וקורא, ואי ספק עשה דוחה לל"ת ספק, לק"מ דאתי ספק לא אמר ודוחה לל"ת דלא תישא וע"כ דפשיטא לתוס' דלא דחינן מספק ל"ת ודאי משום ספק שמא מחוייב בעשה דשמא אינו מחוייב ועבר בל"ת שלא במקום מצוה, ועי' תוס' שבת קל"ה ע"א ד"ה ולא ספק דוחה דמוכח דהכי ס"ל ויש לתוס' ראי' מש"ס כתובות הנ"ל כמ"ש: ויש לעי' לפי שיטת הרמב"ם דספק דאורייתא רק מדרבנן לחומרא