כתב סופר אורח חיים רסג

יש משום ושמחת בחגך שיניח וישכח שמחת הרגל שהוא באכילה ושתי' איידי דחביבא עליו יניח שמחת החג שהוא ענין אחר, ואין מערבין שמחה בשמחה שייך בשמחת סעודה כמו בשלמה, שניהם שמחה שע"י אכילה ושתי' מתערב מין במינו ואינו ניכר בשלמי היא, ולא שייך שמא ישכח זו משום זו ששניהם מענין אחד מאי אולמי דזו מזו: ויש להבין בזה הא דש"ס דילן לא יליף ממלא שבוע זאת שהוא מסתבר יותר כמ"ש הה"מ, או שהוא כולל יותר אפי' שמחת מצוה מדרבנן כמ"ש, ונ"ל דקשה לשמואל דאמר על מתני' משום אין מערבין וס"ל גם לנשואין לחוד בלי סעודה איכא משום אין מערבין תקשה איך קתני במתני' אין נושאין נשים במועד משמע אבל כל השנה מותר נישא אפי' נשים הרבה בב"א והיינו בלי סעודה תינח לרב דליכא בנשואין בל"ס משום עירוב שמחה בשמחה, ומשום ושמחת בחגך ליכא בנשואי נשים הרבה, אבל לשמואל דגם בנשואין לחוד איכא משום אין מערבין וכו' למה יהי' מותר לישא נשים הרבה כ"י השנה וצ"ע, ועכצ"ל הא דאין מערבין משלמה ילפי' דוקא בשמחת חג דאורייתא אין מערבין אבל שמחת ז' י"מ מערבין, ומותר לישא נשים הרבה בב"א ואפי' לעשות סעודה אחת לכולהון שרי, וא"ש דלא קאמר ש"ס דילן לשמואל דיליף ממלא שבוע הא מוכח דאפי' במצוה דרבנן אין מערבין ותקשי מתני' לדידי', וכ"ז לשמואל אבל לפי דקיי"ל כרב דבנשואין בל"ס ליכא משום אין מערבין ומשו"ה אמר משום ושמחת בחגך וכו' כמ"ש הב"מ, שפיר י"ל דגם בדרבנן אין מערבין ממלא שבוע זאת ומתני' א"ש דבכ"י השנה נושאין נשים הרבה בלי סעודה וסעודה צריך לכל אחת בפ"ע ונקיט הרמב"ם ילפותא דירושלמי או משום דמסתבר יותר כמ"ש הה"מ, או משום דמינה ילפי' אפי' במצוה דרבנן כמ"ש וא"ש הכל ע"ד פלפול ישר וטוב ועיי': ואחרי דברים הדברים האלו נבוא למטרת כוונתינו ביישוב המחבר, דקבע להלכה דמותר לישא אשה בפורים כוונתו בלי סעודה, דנשואין בל"ס ליכא משום אין מערבין, רק משום דושמחת בחגך וזה ל"ש בפורים כמ"ש הרשב"א ומשום אין מערבין ליכא בלי סעודה ואזיל לשיטתו בא"ע דנקיט להלכה כשיטת הרמב"ם דמותר לישא כמה נשים וסעודה צריך לכ"א ואחת וא"ש נכון בעז"ה: ועיי' ד"מ דמביא ראי' דמותר לישא בפורים מדקתני דמתני' דמ"ק אין נושאין נשים במועד ולא קתני רבותא יותר דא"נ בפורים ש"מ דמותר עיי"ש, ולמ"ש אין מזה ראי' ודיוק רק דמותר לישא אבל אין ראי' דמותר עם סעודה דאיכא משום אין מערבין, וא"נ נשים במועד אפי' בלא סעודה, ושמואל דס"ל דגם בלי סעודה איכא משום אין מערבין ל"ק דלא קמ"ל דאין נושאין בפורים לדידי' בלא"ה מוכח ממתני' דוקא במצוה דאורייתא אין מערבין והה"נ פורים מדברי קבלה דמערבין, ולדידן דגם בדרבנן אין מערבין א"ש דלא קמ"ל פורים דמותר לישא בלי סעודה מיהת משא"כ במועד וא"ש והמחבר סתם וכ' נושאין בלי סעודה וסמך על מ"ש בא"ע סי' ס"ב דנושאין כמה נשים אבל סעודה לכ"א, וכן סמך על מ"ש בסי' ס"ד מארסי' בלי סעודה, ועיי' ד"מ שנתן עוד טעם לשבח דשאני פורים דמצוה שיהי' שמחה ומשתה וגם בשמחה שבאה לו ע"י אשתו סגי, ויש להעמיס כן בכוונת רשב"א בחגך אבל פורים לא י"ל כוונתו דכתיב בחגך שיהי' חוגג ושמח בחג עצמו ולא מהני שמחה בדבר אחר דדוקא שמחת החג בעי' אבל בפורי' כתיב שמחה ומשתה שיהי' ביום ההוא שמח וטוב לב והרי הוא שמח וטוב לב א"כ גם סעודה מותר כנ"ל ולפ"ז אפי' לטעמא דאין מערבין ליכא קפידא מטעם הנ"ל דאין כאן עירוב שמחה דסגי בחד שמחה ובלבד שיהי' שמח בפורים וא"כ גם סעודה שרי הקצרתי והבן, וכ' בד"מ שכן עשו גאוני קמאי מעשה, ובברכי יוסף מביא מתלמיד פר"ח ה"ג מהר"י שהורה נגד רבו להתיר ובשערי תשובה כ' שכן פשט המנהג במדינת פולין, והגם שכדומה לי שבמדינתינו לא נהגו ולא נתפשט מ"מ נלפע"ד מאן דמקיל וכ"ש בשעת הדחק כבנדון שלנו לא הפסיד, מ"מ אין מורי' לעשות סעודה כמ"ש בשיטו' המחבר, וגם אין במניעת סעודה שעת הדחק, וה' ירוח וירחב לנו ולבנינו דרוש טוב לעמו ושלום לכל זרעו הכ"ד אוה"נ דש"ת חותם בברכת שמחת פורים. פ"ב יום ג' לסדר ואתה תלוה תרך לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלט ה' עמך גבור החיל ה"ה גיסי תלמידי חביב נפשי הרב המאה"ג לממשלת התורה חריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה זלמן סג"ל שפיטצער נ"י דיין מצוין בע"מ וויען יע"א: ני"ה קבלתי ונפשך היפה בשאלתך מי ששולח לעני מיני מאכל ומשתה שיוצא בו ידי משלוח מנות אם יוכל לצאת בזה תרתי כשמתכוין גם למתנות לאביונים היינו בצירוף שנותן עוד מתנה לעני אחר, או נימא דבעי לשלוח דוקא מ"מ בפ"ע וב' מתנות לב' אביונים בפ"ע אלו דבריו: בהשקפה ראשונה הי' נ"ל כי דבר זה מבואר בש"ס מגלה ז' ע"ב דשלח לי' ר"א קיימת בנו רבינו מ"מ ומתנות לאביונים הרי מבואר דיוצא בכה"ג ב' מצות כאחד, וכאשר בינותי בספרים מצאתי בטורי אבן שם שנתעורר ע"ז וכ' דמשמע דיוצא ידי שניהם משלוח א' בצירוף נתינת מתנה עוד לא' ושוב מביא מירושלמי דנראה דא"י רק או מתנות לאביונים או משלוח מנות, ונדחק בש"ס דילן דאו או קאמר עיין בו: ונלפע"ד בכוונת ש"ס דילן ע"פ המבואר בש"ע או"ח סי' תרצ"ה אם אין רוצה לקבל יצא המשלח, ובפר"ח שם תמה מנ"ל הא וכבר תמהו על הפר"ח דהוא בעצמו כ"כ ביו"ד סי' ס"ה לענין מתנות כהונה דיוצא כשאין הכהן רוצה לקבל, וי"ל דשלח לו ר"י נשיא' לקיים בו משלוח מנות והוא לא רצה לקבל ממנו עבור שלוח מנות והמשלח כבר יצא י"ח והחזיק ר' אושיע' בהנשלח עבור מתנות לאביונים ושלח לו קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות לאביונים ומדויק הלשון קיימת בנו שעל ידי קיימת שניהם לאשר אני מחזיק בו רק למתנות לאביונים ובלתי ספק רוצה אתה בכך ממילא קיימת תרתי על ידי, ובירושלמי ששלח לו קיימת בנו מתנות לאביונים לפי הירושלמי לא כך הי' המעשה אלא ששלח לו ר"י נשיאה לקיים מתנות לאביונים וקבלו וחזר ושלח לו משלוח מנות וקבל ומזה ראי' לדינו של המחבר כשאינו רוצה לקבל כבר יצא המשלח ידי חובתו עיי': ונ"ל הא דשלח לי' קיימת מתנות לאביונים פשיטא, נ"ל להודיע כי אינו יוצא משלוח מנות בזה רק מתנות לאביונים וכשהדר שלח לי' נ"ל דר"י נשיאה פעם שנית שלח לר"א ושלח לי' קיימת בנו משלוח מנות דלא נימא דמ"מ דוקא לעשיר ולא לעני, ועיין ט"א שנדחק בירושלמי מאי קמ"ל ולמ"ש מיושב הכל על נכון ואין מחלוקת בין התלמודים ועל מקומם יבואו בשלום ועיי' וטעמא דמלתא דא"י שתי' בשלוח א' ובדבר א' נראה כמ"ש מהרי"ל סי' נ"ו שבמג"א סי' תקצ"ד דא"י מתנות לאביונים במעות מעשר ושם נאמר טעמא גם אם ט"ה ממון כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין עיי"ש, וה"נ א"י מ"מ ומ"ל בדבר א' כי כ"א מצוה בפ"ע וצריך לקיים כ" בדבר אחר כנ"ל: ויש לעיין ולחלק דלמעיין במהרי"ל הי' ספיקת השואל דיש לצדד דיוצא במעות מעשר דאין במתנות לעניים משום מצות צדקה אלא לשמח העני ביום השמחה במה שיתן לו ולכן גם שאינו מחסר משלו כלום דבלא"ה צריך לתת המעשר לעניים, מ"מ אפשר שיוצא בפורים במצות נתינה כי משמח לעני שנתן לו מה שה' יוכל ליתן לאחר, סוף כ"ס העני המקבל שמח לבו ביום טוב הוא בטוב לב ומהרי"ל השיב דא"י בו גם אם ט"ה ממון מפני שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, וצ"ל דמהרי"ל פשיטא לי' דמתנות לאביונים היא מצות צדקה ככל צדקה ובפורים מצות היום הוא ביחוד לתת ביום זה ולכן אינו יוצא בדבר שבחובה כמעות מעשר שאין נותן משלו כלום וי"ל מצות מ"מ שאני שהיא בין לעניים בין לעשירים, וכ' הר"ן מגלה כי כן דרך אוהבים ששולחי' זה לזה מסעודת שמחה, וי"ל דיוצא במשלוח מנות לעני כששולח לו עבור מתנות לאביונים ומשלוח מנות דמשמח לב העני כששולח לו מנות ומקרב לי' הנייתא וגם במעות מעשר כשקונה מיני מאכל ומשלחו לעני בפורים אפשר שיוצא בו מצות משלוח מנות וצל"ע ודינא : ויש לי מקום עיון אם יש בזה משום אין עושין מצות חבילות לצאת משלוח מנות ומתנות לאביונים בב"א או לקיים משלוח מנות במעות מעשר, ואפשר לו בלא"ה, ואפשר שזהו טעמא דירושלמי דמשמע מדשלח לו קיימת בנו רק מתנות לאביונים ומשלוח מנות לא יצא וי"ל בדיעבד אם מתכווין לשני' בב"א יצא אלא שאין נכון לעשות כן לכוין לשנים משום חבילות, ולכן שלח לו קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים לבד כי מסתמא לא לצאת ידי שניהם התכוונת דאין עושין מצות חבילות וגם אני לא קבלתי רק למתנות לאביונים ולא עבור משלוח מנות ממילא לא קיימת רק מתנות לאביונים: ואחר עיון קצת נלפע"ד דתלי' בשיטות ראשונים אם בדרבנן שייך ג"כ משום אין עושין מצות חבילות או לא, עיין רמב"ם פכ"ט מהלכ' שבת הלכ' י"ג וז"ל דמצות קידוש ומצות בהמ"ז ב' מצות של תורה הם, וכ' במגדול עוז דרמב"ם בא להורות דבמצות אחת דרבנן וא' דאורי' ליכא משום חבילות דוקא בב' מצות של תורה, ולפ"ז כ"ש בב' מצות דרבנן דליכא משום חבילות, א"כ במצות משלוח מנות ומתנות לאביונים דשניהם לאו דאורייתא נינהו ליכא משום חבילות, ולצאת משלוח מנות ממעות מעשר הלא מצות מעשר כספים לכל היותר היא מצוה דרבנן עיי' ט"ז יו"ד סי' של"א ס"ק י"ח ועיין תשובת חו"י סי' רכ"ד, ועיין תשובת שב יעקב בסי' והוי' תרתי מצות דרבנן של מעשר ומשלוח מנות דלית בי' משום אין עושין חבילות: וכ"ז לפי שיטת הרמב"ם אבל תוס' נ"ל דלא ס"ל כוותי' דרמב"ם דהא