כתב סופר אורח חיים רסא

ולא שמענו לא נכנסו דבריו באזנינו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת שא' מן האחים יאסר ונשאר בין המצרים ואם לא יביאו אחיהם הקטן יחזיק בכולם ויטמעו ביניהם וזהו מדה כנגד מדה, וע"ז אמר ראובן הלא אמרתי לכם אל תחטאו בילד ועיין רמב"ן שהרגיש דאין זכר לדבר שאמר להם אל תחטאו במכירה אלא שלא יהרגוהו בידים, ונ"ל דאז שאמר להם ראובן מה בצע כי נהרוג, יעצו עצה שלא להרגו כלל אלא למכרו לעבד וראובן לא רצה בזה כי גדול המחטיא יותר מן ההורגו, ואמר השליכו אותו הבורה בכלל דבריו שלא למכרו מוטב שימות ולא יהי' חוטא כל ימיו, וזהו שאמר כשהתוודו הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד היינו שלא יהיו גורמים להחטיאו וגם להם יחשב חטא ויענשו כמסית ומדיח ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש גם לרבות עיי' רש"י ולמ"ש גם לרבות דמים תרתי משמע דם הגוף והנפש וא"ש: עוד יש להטעים טעם בין פורים לחנוכה דבפורים נתחייבו כלי' על שנהנו מסעודתו של אותו רשע ויש תיקון במה שקלקלו בשמחה ומשתה של מצוה, הגם שטעם זה נדחה א"כ בשושן יהרגו מ"מ כיון שבשושן חטאו בסעודתו של אותו רשע קבלו עליהם בכל מקום לקבעם שמחה ומשתה ובאמת תחלה קבלו רק בשושן לחוד עד שכ' מרדכי ואסתר לקיים עליהם בכ"מ להיות עושים אותם ימי משתה ושמחה, שוב ראיתי קרוב לזה בב"ח ומובא בא"ר, עוד נ"ל ע"פ שאמרו ז"ל במגלה י"ב ע"ב ביום השביעי כטוב לב המלך אמר רבא יום השביעי שבת הי' שישראל אוכלים ושותים ומתחילים בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל או"ה אוכלים ושותים אין מתחילים אלא בדברי תפלות וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות וכו' כוונתו כ' הי' זכות סעודת שבת מתוך ד"ת שירות ותשבחות עמדה להם לישראל ונברא להם רפואה למכתם מתוך אותה סעודה של אחשורוש שנהפוך הוא שמתחילי' בדברי תפלות ע"ד נלינה בכפרים נלינה בכופרים, וממה שאמרו דברי תפלות מדיות נאות עד שנתגלגל הדבר ונהרגה ושתי עי"ז נתנוצצה הצלה לישראל, וראוי' לעשות זכר לכ"ז ע"י אכילה ושתי' של מצוה אחר קריאת המגלה ולקיים מצות משלוח מנות מן הסעודה אשר הכין לו כמ"ש הר"ן ולומר שירות ותשבחות כדרכן של ישראל כנ"ל, וגם י"ל ע"פ שדרשו ליהודי' היתה אורה וכו' ושמחה זה י"ט וכ' רש"י ע"כ זה גזר המן וערבה כל שמחה של מצוה של יו"ט, ואחר שליהודים היתה אורה חזרה שמחת מועדים למקומ' ועשו זכר לזה להרבות באכילה ושתי' כי ע"י פורים חזרה שמחת מועדים וי"ט לישראל וכ"ז ליכא בחנוכה ואפשר דכולהי טעמי איתניי' בפורים: והט"ז כ' דלא הי' נס חנוכה נס מפורסם כ"כ כמו נס פורים לכן קבעו על הנרות שיהי' נס ניכר ומפורסם והצלת נפשות טפל וקבעו על הנרות כי כן ראו רצונו ית' בזה, ונ"ל להמתיק דבריו דוודאי גם נצחון המלחמה מאת ה' היתה זאת כמ"ש בעל הנסים רבים ביד מעטים וכו' אלא שמי שלבו נוקפו יוכל לומר שהי' בטבע כי היו חשמונאים גבורי כח כאשר היו באמת לכן הראה ה' להם השגחתו בדבר הנראה לעין כל בנרות והחלק יעיד על הכל כי הנצחון ג"כ מאתו יצא, ומ"מ לא רצה ה' לעזרם בלי שילחמו נגד שונאיהם דממעט בניסא כל האפשר עדיף, ע"ד ויברכך בכל אשר תעשה, ובנרות עצמם הראה ה' להם למעט בניסא עדיף עפמ"ש הט"ז דנס של לילה ראשונה שלא הי' כלה כל השמן בלילה ראשונה הגם שבוודאי אפשר שיברא ה' ברי' חדשה יש מאין כך מדתו של הקב"ה למעט בניסא כל שאפשר לקרב יותר אל הטבע ועד"ז הי' נצוח המלחמה, והראה ה' להם ע"י נס הנרות כי רצונו והשגחתו הי' בניצוח מלחמה וכך מדתו ית"ש למעט בנס ולקרב אל הטבע כל האפשר, לכן במלחמת עמלק כתיב ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי כ' רש"י אלקים עשה לנו נס במקום הזה ולא בנה מזבח על נסים שנעשו להם במצרים, ונ"ל כי אז ראו כולם כי אצבע אלקים הוא כי הי' חוץ לטבע, אבל מלחמת עמלק אפשר לחשוב כי הי' בטבע ולכן בנה מזבח ואמר ה' נסי אלקים עשה לנו נס, ואמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור היינו לא לבד עכשיו הי' בעזרת ה' שלא היו מלומדי מלחמה בצאתם ממצרים, גם לעתיד כי יהי' יד מלך ישראל על כס יה כדכתיב וישב שלמה על כסא ה' עיי' רמב"ן ויהיו מלומדי מלחמה, בכ"ז מלחמה לה' בעמלק ולא לנו כי שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט לא לגבורים המלחמה, כתבתי כל זה בכוונת הלב לשמח לבך בימי שמחת מצוה, ולהטיב מטובינו לחותנך ואנשי מקומך, יהי ה' המאיר עינינו ועושה לנו נפלאות עמך, כאות נפשך ונפש אביך מברכך בברכה מרובה, ברכת התורה ואהבה: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלח אור לישרים, ושמחת פורים, שובע שמחות, ורב ברכות, לי"נ מע"כ הרב, ידיו לו רב, בחוקי חורב, המאוה"ג לממשלת התורה, בעל פיפיות צ"ת כש"ת מו"ה אפרים נ"י אבדק"ק טשאבא יע"א: יקרתו קבלתי דבר בעתו, ע"ד א' שכבר קרב זמן נשואי בתו, ומתוך סיבות שונות נדחו הנשואין מזמן לזמן והשעה דוחקת, אחר שכבר עברו זמן זמנים טובא להשיאה בימים האלו, וזמן אשר יוכשר לשניהם הוא בימי פורים בי"ד או בט"ו וקודם א"א לא' מב' צדדים, ולאחר עד אחרי ימי פורים יש לחוש כיון דאדחי כ"כ האי תדחה עוד ח"ו ונשאלה שאלה לפניו להתיר לעשות נשואין בא' מימי הפורים ועיניו שפיר חזו דרש וחקר אחר דין זה במוצא הדין בב"י וש"ע ואת אשר נגזר עלי' מהמג"א סי' תרצ"ו ובפר"ח סי' תרפ"ח דאסור לעשות נשואין בפורים ופר"מ ני' פלפל בחכמה וצידד להתיר, ולא מלאו לבו לעשות מעשה נגד המג"א ופר"ח ונפשו איותה לדעת דעתי העניה בדחיתו של המג"א ופר"ח ומה עמדי לדינא להלכה ולמעשה, והנני לעשות רצון צדיק כמותו ואגלה לו דעתי אחר עיון הראוי' לפי מסת הפנאי בעזרת החונן דעת, ממקור התבונה נובעת: הנה הב"י בשם תשובת רשב"א כ' וז"ל לעשות נשואין בפורים מסתברא דמותר דושמחת בחגך כתיב בחגך ולא באשתך אבל בפורים מותר, ועוד הו"ל חד יומא משום חד יומא לא משהי אינש נפשי' וכמ"ד משום פ"ו ולא מצא הב"י חולק על תשובת רשב"א וקבעו להלכה, ורמ"א בהג"ה שתיק לי' וכהודאה היא, אמנם המג"א ירה חצי השגותיו על המחבר דקבע הלכה כמותו, והנה מתחלה בא בקושי' על הרשב"א ובא תחלה אל המאוחר אשר כ' רשב"א דלטעמא דפ"ו ליכא דמשום חד יומא לא משהי אינש נפשי' והוא מש"ס מ"ק ושם לא נאמר עד"ז אלא דשמא מתוך סיבה יהי' מעוכב כל זי"ן, והעלה דהרשב"א מדנפשי' מחדש הך סברא ואמרה בלשון הגמרא, וכ' דיש לו ראי' מדמותר בעיו"ט של שבועות וע"כ מטעמא דרשב"א משום רווחא דחד יומא לא משהי אינש נפשי' ועיי' חמד משה שהקשה למה אסור לישא ביו"ט של שבועות הא משום ח"י ל"מ אינש נפשי', ונדחק דאיכא ב' ימים יט"ש של גליות והוא דוחק דמתני' בא"י עכ"פ ג"כ קאי ועיי' מחצית השקל שנדחק, והדברים פשוטים דמתני' אין נושאין נשים במועד קאמר היינו בחוה"מ, אבל מי"ט עצמו לא קמיירי דאסור בלא"ה משום דאין מקדשין ואין מיבמין ביו"ט כמתני' שלהי ביצה, וכן מצאתי כתוב בגליון ש"ע של אבא מ"ו מאוה"ג זצ"ל והוא פשוט: והנה ראי' מג"א מדשרי בערב רגל של שבועות יש לדחות כיון דבשארי ערב הרגל מותר לא חלקו בין עיו"ט דשבועות כיון דל"ש כ"כ דמשהה משום חד יומא לכן לא פלוג, אבל להתיר בפורים משום סברא זו דמשום חד יומא מה שאסור בכל רגלים וימי שמחה מנ"ל לרשב"א, ולפע"ד נראה דסברתו מוכרחת, בהקדם קושי' א' שנתקשה בה בט"א חגיגה ח' לפמ"ש תוס' שם דדרש ושמחת בחגיך ולא באשתך דאורייתא הוא, דקשי' מתני' דביצה אין מקדשין ואין מיבמין בשויו"ט משום שמא יכתוב או דהו"ל כקונה קנין וזה איסור מדרבנן הא אין מיבמין במועד מדאורייתא משום ושמחת בחגיך וכו' כדקתני במתני' דמ"ק דאין נושאין נשים ואין מיבמין, ומצאתי יישוב לקושי' זו ע"פ חקירתו של הפמ"ג, מי שנשא אשה ונמצאו קדושי טעות וחוזר ומקדשה אם מותר להחזירה במועד אי הו"ל כמחזיר גרושתו, ולפע"ד אין בו ספק דזיל בתר טעמא כיון דכבר היתה נשואה לו ולבו גס בה ואין שמחה כ"כ מאחר שכבר כרתו ברית יחד ועשאה כלי, שאין שמחה כ"כ כמו נשואה מתחלה ופשוט, וי"ל לפ"ז דמתני' קמ"ל דאסור ליבם בשויו"ט באופן דמשום אין נושאין נשים במועד ואין מיבמין ליכא, כגון שכבר היתה נשואה ליבם זה ונמצאו קדושי טעות ויצאה מאתו והלכה והיתה לאחיו בהיתר כמבואר בא"ע סי' ו' והוא מתשובת הרא"ש, ומת אחיו אחר שנשאה ונפלה לפני הראשון ליבום דליכא לו שמחה כ"כ כיון שכבר היתה נשואה לו קודם שנשאת לאחיו וליכא משום אין מיבמין במועד, ובחה"מ מותר, אבל בשוי"ט אסור משום שמא יכתוב כבש"ס דילן או משום דהו"ל כקונה קנין בשוי"ט כבירושלמי ומיושב קושי' ט"א ועיי': אלא דהלום ראיתי בשעה"מ שהוסיף להקשות לכל הטעמים דאין נושאין נשים, גם אם הם טעם אשר אמרו ושבחוהו רבנן ג"כ קשה עכ"פ מתני' דביצה דאין מיבמין משנה שא"צ היא משום איסור יו"ט גם בחוה"מ אסור משום אחד מן הטעמים שאסרו רבנן בחוה"מ, והנה גם לקושית שעה"מ מעלה יישובי לקושי' ט"א, דלכל הטעמים במחזיר גרושתו צ"ל דלא שייך גם א' מן הטעמים שאין נושאין נשים במועד, וי"ל מתני' דביצה בכה"ג וכמ"ש: אבל הא קשי' לי לטעם שמא ישהה ויבטל מפ"ו וכ' תוס' מ"ק לטעם הנ"ל הא דמותר להחזיר גרושתו דכבר קיים מסתמא פ"ו מנשואין ראשונים וגם אין דרך לשהות כ"כ כשמחזיר גרושתו כנ"ל, וכ"ז שייך במחזיר גרושתו, אבל באופן שכתבנו במיבם שנמצאו קדושי טעות ונשאה אחיו ומת ונפלה לפניו, איכא משום שמא ישהה ויאחר מצות יבום והא משו"ה אין מיבמין במועד הגם דאית לי' אשה ובנים לא ייבם שמא ישהה מצות יבום וגם מ"ש תוס' דאין דרך לשהות היינו כשמחזיר גרושתו מרצונו אבל יבמה זו שכבר נשאת לאחיו ובע"כ מחזירה מפני שגזרה התורה עליו יש לחוש לשמא ישהה עד יו"ט כמו בכל יבום דאין מיבמין משום חשש דשמא ישהה וקושי' שעה"מ קמה וגם נצבה