כתב סופר אורח חיים רנח

דבהדלקה ראשונה מלבד שלא היה מן מהדרים גם מגרע גרע מצות הדלקה וקלקל במעשה הוספה מנין הימים לכן החמירו עליו שידליק מה שחסר, והיינו הנרות שהדליק תחילה דלקו עדיין והחמירו עליו שיוסיף וידליק כדי להשלים המנין ויתקן אשר קלקל, אבל אם היו הנרות הראשוני' כבר כבו לא סגי שידליק אלו שחסר בהדלקה ראשונה לבד דמקולקל המנין ולא יתקן אשר עיוות תחלה, אלא שצריך להדליק כולם מחדש, וכ"ז אם הוסיף תחלה ולא הוסיף כראוי', אבל אם מתחלה לא היה לו שמן רק לנר א', או שטעה בליל ב' להדליק רק נ"א אין מחוייב לחזור ולהדליק נרות שהם משום הידור דברצונו תלי' מלתא בכל לילה להיות מן המהדרים או לא, וגם זה ברצונו תלי' כנ"ל ועיי' מג"א רס"י תרע"א: ובמ"ש יש להבין עוד במ"ש הב"י שם דא"צ לברך פעם שנית כיון שהברכה שברך תחלה על כל חיוב הנרות עשאה, משמע שאם לא התכוין תחלה על כל הנרות צריך לברך שנית, והוא תמוה כיון דליכא חיוב אלא הידור מצוה איך ולמה יברך וציונו וכבר עמד ע"ז במחצית השקל ובפרמ"ג סי' תרע"ו ולא מצאו מענה, ולפמ"ש י"ל בוודאי מי שלא הי' לו שמן ולא הדליק רק נר א' בברכה ושוב נזדמן לו שמן הגם שמתחלה לא ידע שיהי' לו שמן ולא התכוין על שארי נרות שהדליק אח"כ מ"מ לא יברך כי כבר עשה מצוה המוטלת עליו כתקונה אבל הב"י בשם או"ח דאיירי במעשה שהי' שהוסיף על המחוייב וחסר מן המנין שע"י שהוסיף גרע עיקר המצוה כה"ג לולי שהתכוין מתחלה על כל הנרות הי' צריך לברך שנית כיון שמוטל עליו להדליק שנית להשלים המנין בב"א לתקן מה שעיוות תחלה וכיון דחיוב הוא והחמירו עליו להדליק לכן צריך לברך אם לא התכוין מתחלה לכל הנרות כנ"ל והוא נכון: וראיתי בפרמ"ג רס"י תרע"ו מי ששכח לברך כשהדליק נר ראשון והזכיר אח"כ יברך על נרות האחרות קודם שידליקם ולמד כן מדינו של או"ח שבב"י דמשמע דאם לא התכוין תחלה ע"כ הנרות דמברך שנית על נרות של הידור, אלא דתמה בתמיה קיימת כיון שאינם אלא של הידור למה יברך, ולמ"ש ליישב דהאו"ח לא ס"ל כן רק משום שהוסיף תחלה שלא כדין וחיוב הוא להדליק שנית, אבל אם לא הדליק רק נר א' תחלה, לא מוכח דס"ל דצריך לברך על נרות הידור בפ"ע ממילא ליכא ראי' משם לדינא של הפמ"ג ועיי': ומ"מ נ"ל כדינו של הפמ"ג ולא מטעמי' משום דמברכים על הידור מצוה, אלא דהו"ל כמצוה שיש לה משך זמן דמברכים כ"ז משך המצוה כמו בנטילת לולב שכ' תוס' ורא"ש דיוכל לברך אחר הנטילה דיש לה משך זמן שחסר הנענועים הגם שאינם מעיקר המצוה וכן בעטיפת טלית דיוכל לברך כ"ז שהטלית עליו מה"ט, ובדיקת חמץ שכ' המג"א שיוכל לברך אחר הבדיקה כיון שמצוה זו יש לה משך זמן דצריך לשרפו, כן י"ל כיון דמצוה מן המובחר שיהי' מוסיף והולך הגם דחיובא ליכא ואין מברכי' על הוספה זו דתלי' ברצונו מ"מ מצות הדלק' נר ראשון יש לה משך זמן לעשותם מן המובחר ע"י הוספ' נרות יוכל לברך קודם שמדליק שארי נרות על הדלקת נר ראשון, הגם שיש לחלק בין משך זמן דהכא למשך זמן דלולב וטלית ובדיקת חמץ דשם הכל חיוב הוא מדאורייתא או מדרבנן, והכא ליכא חיוב, מ"מ י"ל דהה"נ כאן כיון דמצוה עכ"פ עושה שעושה מצוה זו מן המובחר מקרי משך זמן לדבר זה ודמי' יותר למ"ש הטור או"ח סי' קנ"ח בחד טעמא כיון דבעי ניגוב הוי עובר לעשייתו שגם הניגוב מן המצוה דצריך לנגבם היטב קודם שיבצע עיי"ש והנה הא דצריך לנגבם קודם שיבצע הוא משום מיאוס כבש"ס סוטה בפ"ק ד' וכ' רש"י דמשום מיאוס קרי לי' טומאה וגם אין לו שייכי' לנט"י רק משום הבציעה, בכ"ז ס"ל לתוס' רא"ש וטור דהוי עובר לעשייתן הגם שיוכל לברך קודם נט"י מ"מ נוהגי' לברך אח"כ ועיי' ב"י, כ"ש הכא דמצוה זו של מהדר הוא באותה מצוה עצמה של הדלקת נ"ח דעושה מצוה מן המובחר אם שכח ולא ברך תחלה דיוכל לברך קודם הדלקת שאר נרות, וכ"ש אם נזכר שלא ברך עד שהדליק מן נרות הנוספות ולא הדליק עדיין כולן שיוכל לברך קודם שישלים הדלקת כולן, לפמ"ש דכה"ג חיובא הוא כי ישלים להדליק כולן שיוכל לברך אז דבוודאי הוי כמצוה שיש לה משך זמן כלולב וטלית דמברך כ"ז שעוסק ובא בחיוב של מצוה והה"נ הכי כ"ז נלפע"ד נכון וברור: והנה כ"ז העלינו ע"פ שיטת או"ח שבב"י ומג"א, אמנם כן ראיתי את הציון של המג"א שציין בסי' תרע"ו ועיי' ססי' תרנ"א ושם נאמר במג"א ס"ק כ"ה בסופו וז"ל וכ"כ הרד"א בשם הרמב"ם שאם בשעה שהדליק נר הראשון היתה כוונתו להדליק אחרות א"צ לברך, ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמן לו נרות מברך בכל פעם עכ"ל, והנה מדכ' אם כשהדליק נר ראשון היתה כוונתו להדליק אחרות א"צ לברך מ"ש ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמן לו שצריך לברך איירי ג"כ שהדליק נר ראשון ואח"כ נזדמן לו דצריך לברך הרי דס"ל הגם שבתחלה לא הי' מוסיף וגורע שלא הדליק רק א' מ"מ כשלא הי' דעתו מתחלה על כל הנרות צריך לברך שנית על הידור הנרות וזה ודאי צ"ע על מה ולמה יברך על הידור לחוד וצונו והרי לא נצטוה וצ"ע: ועיי' תוס' חולין ק"י ע"ב שיטת ר"ת דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג וכן סומא הגם שאין מחוייבים מברכים וצונו וטעמו בצדו משום דאיכא חיוב גבי אנשים ופקחים אבל טלית שאולה דליכא מצוה כלל לשום אדם לא יברך, אבל הוספת נרות ליכא מצוה בשום אדם וגם למ"ש תוס' שם דמ"מ המברך לא הפסיד היינו משום דאיכא מצוה בטלית זה כשהוא שלו, אבל בהוספ' א"א בשום פעם שיהי' חיוב מצוה כדי לברך עליה, וכ"ש דקשה טובא לרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין נשים מברכות על מ"ע הגם דלגבי אנשים חיובא איכא ואם גם נשים בערבות בוודאי הי' ראוי' בכ"ז ס"ל דאין מברכין כ"ש וקו"ח שאין לברך על הידור מצוה, וצ"ל דרמב"ם אזיל בתר איפכא דס"ל נשים שאינן בעיקר המצוה כלל אין ראוי' שיברכו וצונו, אבל הדלקת נ"ח שהיא חיובא יוכל לברך גם על הידור המצוה כיון דהיא היא אותה מצוה שמחוייב בה ועושה אותה מן המובחר גם זה מעיקר המצות לעשותה מן המובחר, אלא לפ"ז מי שבירך על אתרוג שאינו מן המובחר ושוב נזדמן לו מן המובחר דוודאי מצוה שיחזור ויטלנו יהי' צריך לברך שנית, וי"ל שאני הכא שכבר נהגי להיות מן מהדרים מה"מ כמ"ש הרמב"ם שנפשט המנהג ומאן דלא עביד הכי נראה כמשנה המנהג ונותן בה גרעון לכן ראוי' כמעט כחיוב להוסיף ולברך כן י"ל ועדיין צ"ע: אמנם מ"ש הרמב"ם שאם נזדמן לו נרות מברך בכל פעם, מ"ש בכל פעם א"י לפתור אם כוונתו אם שנזדמן לו מקצת שמן להדליק הנוספות מדליק ומברך, וכשנזדמן לו עוד משלים ומברך, וזה ודאי תמוה איך יברך על ההידור ואינו מינייהו דאינו מדליק כולם, ולא עוד שיברך ב"פ על מצוה א' על מקצתה ועל גמירתה, ואפי' שיברך פ"א על הידור מצוה יש לגמגם ומוסיף עלינו שיברך בכל פעם, מלבד מ"ש מסברתינו, שאם אין לו שמן כל הצורך לא ידליק רק נר א' א"כ אין מקום שיברך בכל פעם, ואפשר דס"ל בכל פעם באופן שידע תחלה שיזדמן לו שמן אח"כ אבל יהיה הפסק בין ברכה להדלקה שני' עד שמחוייב לברך שנית, לא ידליק תחלה בלא ברכה ויסמוך על ברכה שיברך אח"כ על נרות של הידור ויהי' עובר לעשייתן כיון דשייך למצוה כמ"ש לעיל קמ"ל דיברך בכל פעם בפני עצמו דעיקר הברכה בשעת עשיית עיקר המצוה כן י"ל: וזאת תורת העולה מדברינו, א) מי שאין לו שמן כדי להדליק כל הנרות לא ידליק יותר מנר א' וכשיזדמן לו שמן אח"כ בעוד שדולק נר הא' ישלי' עליה' ואם כבה הנר א' ידליק כולם מחדש לפי מנין הראוי' ותלי' ברצונו אם רוצה להיות מן מוסיפים והולכים כפעם בפעם, ב) אם טעה במנין הימים והדליק פחות מהראוי' ללילה ההיא, או שסבור שהוא מן המהדרין כשמוסיף מקצתן, חיובו הוא שיחזור וידליק מנין הראוי' כולן, ג) כשחוזר ומדליק אם מתחלה הוסיף מקצתן שלא כדין, כשחוזר ומדליק יברך כיון דמחוייב לחזור ולהדליק אבל כשלא הדליק תחלה רק א' ואח"כ נזדמן לו שמן כדי להדליק כל המנין יש לעיי' כי מהאו"ח נראה דכה"ג לא יברך ומן רד"א בשם הרמב"ם משמע שיברך, וכ"ז כשלא ידע שיזדמן לו שמן אח"כ, אבל כשידע והתכוין מתחלה לנרות שידליק אח"כ א"צ לברך שנית, ויברך מתחלה ולא ימתין לברך עד שיהי' לו שמן וידליק כולן, ד) מי ששכח לברך בנר ראשון ונזכר קודם נרות אחרות, אם נזכר בנר שלישי בוודאי יוכל לברך כי אז מחוייב להשלים כולן אפי' נזכר מיד אחר שהדליק נר ראשון יברך אז דעוד משך המצוה כמו שבארנו, הנלפע"ד כתבתי בהרף עין עין עיוני בעזרת מי שתשועתו בהרף עין, עין ה' אל יראיו אל המיחלים לחסדו, הוא יגן ויושיע בעדך ויאר עיניך במאור תורתו כאות נפשך ונפש דודך אוה"נ חותם בברכה. פ"ב ג' דחנוכה תרי"ג לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלו תהלה למשה, חיים וברכה מאומר ועושה ה"ה תלמידי בני מחמדי הרבני האברך מופלג בתורה ויראה במאור תורה רואה ונראה מורג חרוץ מלא ברכת ה' כש"ת מו"ה משה סופר נ"י: האירו דבריך לנגדי בימים אשר האיר ה' חשכת עמו, האירו עיניך במאור התורה ועשית מטעמים לאביך כי ציד בפיך אשר העלתה מצודתך דבר בעתו מה טוב ביישוב קושי' מהרש"א שבת כ"א ע"ב ל"ל לר"ה לומר בין בשבת דמלתא דפשיטא הוא דמשו"ה הוצרך רב לומר דמותר בשבת דלא ס"ד לומר דאסור לשמש לאורה כמ"ש תוס' וקשי' לר"ה ויפה דברת ר"ה דס"ל כבתה זקוק לה דלא יצא עד שדלק שיעור שנתנו חכמים וס"ד כיון דלא נעשה מצותו אסור לשמש לאורה קמ"ל דמותר, ורב דס"ל כבתה א"ז ה"א מכיון דכבתה א"ז לה שכבר קיים המצוה ע"י הדלקה דמותר לשמש לאורה קמ"ל דאסור כ"ז שדולק אלו דבריך יפה דברת ובזמנו דברת, ויש סיוע לדבריך ממ"ש הר"ן לפי דקיי"ל כבתה א"ז לה הגם