כתב סופר אורח חיים רנז

והנה מה דמבעי לך אם כל איש מאנשי הבית צריך לחזור ולהדליק לא קמבעי לי כלל דפשיטא לי וכן בארתי בתשובה א' דכל מי שהוא מן המהדרים ומדליק לעצמו בוודאי אינו רוצה לצאת בהדלקת בעה"ב ורוצה לעשות עיקר המצוה בגופו וסתמא כפירושו דלהכי אתכוין להיות מן המהדרי' למיעבד מצוה בגופו ואינו רוצה לצאת ומעשיו מוכיחים עליו, ממילא אם כבה צריך לחזור ולהדליק דלא יצא מכלל ידי מצוה, כי קמבעי בנרות הנוספות אם צריך לחזור ולהדליקם מאחר שכבר הדליק יותר וקבל עליו להיות מן המהדרים מן המהדרי', צריך לחזור ולהדליק או נימא הגם שהדליק תחילה יותר על המחוייב לעשות מצוה מן המובחר לא צריך לטרוח לחזור ולהדליק ועיי' מג"א רסי' תרע"א אם יש לו בצמצום ולחבירו אין לו מוטב שידליק בכל לילה אחת ויתן לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחת, משמע הגם שכבר נהג להיות מן המהדרי' אין חיוב עליו לעשות כן תדיר, והה"נ כשמוסיף וכבה, ויש לדחות כאן גרע שהוא מן המהדרים בהדלקה זו וגם בדינו של המג"א גופ' יש לעיי' מה דפשיטא לי' דצריך ליתן לחבירו משיעשה הוא מצוה מן המובחר, דנראה מה דפשיטא לי' הכי, משום דגם במצוה שעושה חבירו יש לו חלק במצוה מצד ערבות דגם במצוה דרבנן יש ערבות כמבואר בש"ס ר"ה אע"פי שיצא מוציא משום ערבות אפילו בדרבנן, ודברי צל"ח ברכות גבי ינאי מלכא דחידש בדרבנן ליכא ערבות תמוהי' ואכ"מ, וכאן שעל ידו עושה חבירו מצוה בוודאי יש לו שכר מצוה במשקל כמהדר במצוה, אבל מה דס"ל למג"א בפשיטות דאין עליו חיוב אחר שכבר נהג בתוספ' מצוה להיות מן המהדרי' יש לעיי' בו, וי"ל דמעיקרא הכי קבל עליו שיהיה כאינו מצווה ועושה וברצונו תלי' בכ"ע שירצה וצ"ע: הדרן למה שלפנינו לענין זקוק לה שנית, נ"ל דמוכח דזקוק לכל הנרות והוא מדאמר ר"ה פו"ש שא"מ בשבת א"מ בחנוכה בין בחול בין בשבת ומפרש רבא למלתי' דר"ה משום דכבתה זקוק לה ומשום דמותר לשמש לאורה, ואי נימא דכבתה א"ז לה רק בעיקר נר של מצוה א"כ הא דאמר ר"ה אין מדליקין בחול דוקא נר של עיקר חיוב המצוה אבל נרות דהידור שמוסיף והולך מותר ומינה הא דאמר בין בשבת היינו ג"כ אותו נר שאסור בחול דהוא עיקר המצוה ושארי נרות מותרים, ולמה מותרים הא איכא משום שמא יטה כיון דס"ל מותר לשמש לאורה של עיקר המצוה מכ"ש בנרות של הידור דמותר לשמש ועכצ"ל דאין מדליקין בחול משום דכבתה זקוק להדליק כל הנרות כמו שהדליק בתחלה כן היה נ"ל מתחלת הרעיון: שבתי וראיתי דיש לדחות ראיה זו עפמ"ש הרמ"א רסי' ס"ד די"א דאם יש נר א' מדברים המותרים מותר להשתמש באור האחרים ובמג"א ס"ק ב' מוסיף אפי' עומד בחדר אחר עיי"ש, לפ"ז נדחה ראי' שלנו דבאמת י"ל דכבתה זקוק לה רק נר של מצוה, ובשבת ג"כ ליכא איסור רק שלא ידליק נר א' ואינך שרו כיון דאיכא נר א' של היתר מותר לשמש בכולן כהנ"ל, וכן משמע לי ממ"ש רש"י כבתה נר חנוכה וצ"ל מה רצה בזה פשיטא דעל נ"ח קאי, ונ"ל דרצה לומר דוקא נר א' כבתה זקוק לה ולא שארי נרות דמדליק לשם הידור אינו זקוק להם ואפשר דמשמע לרש"י כן מדאמר כבתה זקוק לה משמע דוקא לא' זקוק ולא לאחרינא, ויותר י"ל דס"ל כמרדכי שברמ"א רס"ד כל דאיכא נר א' של היתר מותרים כולם והא דאמר ר"ח בין בשבת משום שמא יטה דוקא כולן לא ידליק מהם, אבל כשא' מהנרות של היתר ליכא משום חשש שמא יטה ומדאמר בין בחול משמע דבחול ג"כ דוקא כל הנרות א"מ מפו"ש שא"מ בשבת דזקוק לאחד שהוא עיקר המצוה ואחרינ' שרו ועי', ואיכא ראי' מתוך פירושו של רש"י דאין זקוק רק לאחד שהוא עיקר המצוה וכן מסתבר: אמנם כן י"ל ניהי מצד שהוא מן המהדרי' א"צ לחזור ולהדליקה שנית כשכבה דמתחלה ג"כ מרצונו הדליק יותר מא' לפי מספר הימים מ"מ מטעם אחר צריך לחזור ולהדליק כשכבה א' מהנרות הראוי' להדליק בלילה זו וכבר הדליקם דעי"ז מגרע גרע במנין הימים וגרע מלא הדליק רק א' דידוע שאין חיוב להדליק רק א', אבל כשירא' הרואה יותר מא' והוא מן המהדרי' וחסר מן מספר הראוי' יש לטעות במנין ובענין ספירת ימי הנס, ומשו"ה ראוי' שיזדקק לכולהו למ"ד כ"ז לנר של עיקר המצוה זקוק ג"כ לכולהו מה"ט, אם לא כבו כל הנרות או שיכבה כל הנרות חוץ מא' שהוא חיובא, חוץ מיום ב' כשכבה א' או שניהם א"צ להדליק רק א', אבל מיום ג' ואילך מסתבר דזקוק לכולהון, או יכבה כולן חוץ מא', ומ"מ מותר להדליק כולן משו"פ שא"מ בשבת חוץ מא' ולא חיישי' שיכבה א' מהנרות ולא ידליק שנית או לא יכבה נרות הנוספות ויהי' קלקול בעיקר המצוה, מלבד שי"ל דל"ח כולי האי משום קלקול במספר רק משום שלא יחזור וידליק ולא קיים המצוה כלל כ"ז שלא דלק השיעור, עוד י"ל זיל בתר טעמא דחיישינן דלא יחזור וידליק כ' רש"י שמא יפשע ולא ידליק והפשוט משום פסידא דשמן, דוודאי משום טרחא לא יפשע מלהדליק שנית, אלא משום חסרון ממון, ועיי' מג"א סי' תרע"א ס"ק י"ב תי' הב"י דמשום דטריחא ליה למיעל בב"הכנס לא יחשדוהו אבל שלא הדליק נ"ח שיש בו פסידא יחשדוהו, ומה"ט נמי חייש' שלא יחזור וידליק הגם שכבר הדליק פ"א דלמא פעם שנית יתקפהו יצרא דממונא ולא ידליק שנית, וחשש זה איכא בנר א' שזקוק לה להדליק דוקא אבל שארי נרות אם יכבה א' או יותר מהם וישארו אחרים שיש קלקול במנין עי"ז אם חס על ממונו בידו לכבות כולן ולהשאיר א' של מצוה וליכא פסידא דממונא ומשום דטריחא לי' מלתא לא חיישי', ואתיישב לנו בדברינו קושי' פ"י למה כ' רש"י דחיישי' שמא יפשע ולא כ' דחיישי' שמא ישכח, ולמ"ש א"ש דאם החשש שמא ישכח להדליק חשש זה איכא כאן בנרות הנוספות שמא ישכח לכבות הנוספות וכל הנרות אסור להדליק בשו"פ אלו בחול ומשום איסור שבת ליכא איסור רק שלא יהיו כולם משו"פ כאלו, ובין בחול בין בשבת לא דמי' להדדי, לכן הוצרך לפרש דהחשש שמא יפשע דלא שייך רק בנר א' מן הנרות שהוא עיקר המצוה, ואינך שרי דלא שייך שיפשע ולא יכבה נרות הידור הנותרות וא"ש, ויש מן הקושי' עדיין בשבת יהיה אסור להדליק אפילו נרות של הידור שמא יכבה א' מהם אחר קבלת שבת ולא אפשר לי' לא להדליק ולא לכבות נרות של הידור הנותרות ויתקלקל המנין ואם באמת כן הוא בין בשבת בין בחול לא דמי' להדדי דבחול ליכא איסור משו' דכ"ז ושמא יפשע רק בנר של עיקר המצוה, ובשבת אסור להדליק כולן משו"פ אלו, וי"ל בשבת כיון שא"א לא להדליק ולא לכבות לא נתקלקל המנין בעיני הרואים שחסר מן המנין דאפשר הדליק יותר וכבה אחר ק"ש שלא היה אפשר לו לתקן עוד, ואם כבה קודם ק"ש באמת יתקן או ע"י הדלקה או ע"י כיבוי כמ"ש ועיי' בכ"ז היטב: וזאת תורת העולה מדברינו, א') גם מאן דס"ל כבתה זקוק לה דוקא נר א' של חיוב עיקר המצוה, אבל נרות של הידור א"ז לה אפי' רגיל להיות מן המהדרים וגם בלילה זו א"ז להדליק שנית, ב') דוקא מי שהוא מהדר מה"מ שמוסיף והולך, אבל מהדר ומדליק נר לכ"א וא' אם כבה נרו של א' מב"ב בבית א' זקוק לה כיון שמדליק בפני עצמו בוודאי כוונתו לעשות עיקר בעצמו וכשכבתה לא עשה מצוה, ג') מי שמוסיף והולך דכתבנו דכבו נרות של הידור א"ז לה דוקא אם כבו כל נרות הנוספות, אבל כשלא כבו כולם צריך לתקן המנין או שיכבה כל נרות הנוספי', או שידליק כולם ומינה לדידן דס"ל כבתה א"ז לה, בחול אם כבו מנרות של הידור ולא כבו כולם א"צ לתקן המנין כיון דאם כבו כל הנרות א"צ לחזור ולהדליק אפי' א' שכבר יצא בהדלקה, הה"נ שא"צ לתקן ע"י כבוי או הדלקה משום קלקול המנין דהרי כבר נעשה מצותו ע"י הדלקה, אבל בשבת לפי שיטת הט"ז דאם כבה קודם ק"ש דזקוק לה דלאו זמן מצוה הוא לחזור ולהדליקה, אז צריך להדליק גם נרות של הידור כשיכבה א' או יותר מהם ולא נכבו כולם, או שצריך לכבות נרות הנותרות מן נרות של הידור, וטוב יותר להדליק כולם מלכבותם אחר שכבר הדליקם והי' מן מהדר מן המהדרים, כנלפע"ד בעזרת החונן דעת וקרן עמו מרים, וישלח לנו מבשר טוב על ראשי ההרים, הכ"ד חותנך אוה"נ חותם באהבה רבה. פ"ב כאור בוקר ליום ג' ב' דחנוכה תרא"ל לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלה שמואל בקוראי שמו, בשבחו ונועמו, הולך בתומו, יתברך מגבהי מרומו, ה"ה בן אחותי תלמידי חביבי הרבני האברך המופלג בתורה וביראה קדומה יפ"ת קרא ה' שמו וברכו בעושר מו"ה שמואל קארניצר ני': שורותיך הנעימים האירו למולי בימי אורה, והאירו דבריך במאור התורה, שעוררתני לעיין במה דמבעי לך מי שאין לו כ"כ שמן כדי להיות מוסיף והולך כ"כ נרות כמנין הראויה בלילה זו אם יוסיף כפי השמן שיש לו, או לא ידליק רק נר א' שהוא עיקר וחיוב מצוה כיון שאינו להיות מן מהדרים מה"מ בכולו, לפע"ד פשוט דמוטב שלא ידליק רק נר א' דע"י שמוסיף ואינו מוסיף כמנין הראוי' לאותה לילה כל המוסיף בזה גורע המנין וממעט בנס של לילה זו, וכשאינו מדליק רק נר א' אינו בבל תגרע כי נר א' אינו לזכרון רק לגוף הנס ולא למספר הימים כנ"ל פשוט ועיי' בב"י סי' תרע"ב ומביאו המג"א בסי' תרע"ו כשלא הדליק בליל ג' רק ב' ובליל רביעי ג' שידליק מה שחסר להדליק משמע דמדליק כפי מה שיש לו דשם י"ל טעה במנין הימים תחילה, או שלא היה לו שמן תחילה כל הצורך וטעה וסבור היה כי הוא מן המהדרין אם ידליק עכ"פ כפי מה שיש לו, וכשנמצא לו שמן אח"כ החמירו עליו להדליק מה שחסר להדליק אבל בוודאי מן הדין לא ידליק מתחילה כשאין לו שמן כל צרכו רק נר א', וא"ש מה שהחמירו עליו להדליק מה שחסר והא כל עצמו אינו ולא רצונו להיות מן המהדרים ולמה החמירו להדליק מה שחסר, נ"ל משום