כתב סופר אורח חיים רנו

מתקיים יותר ורגיל בה, וכיון דס"ל לאביי תחילה דכבת' זקוק לה כן יהיה בזכרונו ורגילותו תמיד וקשה לעקרו ממחשבתו ורגילתו וכשתכבה נרו יהי' חוזר ומדליק בחול ממילא בשבת אסור לו להדליק אפילו אין לו שו"פ כשרים לפי שקבל עתה דיש לחוש שיחזור וידליק בשבת וגם זה אינו גרס' דינקת' ובינקותי' לא נראה לו הך גזירה ואפשר לו לבוא לידי מכשול שידליק בשבת בשו"פ שא"מ בשבת בשלית לי' אחרית' והיינו דקאמר אי זכאי גמירנא לשמעתי' מעיקרא, ונ"מ לגרסא דינקות' דמה שלומד בזקנה אינו מתקיים כ"כ ואפשר לבא להבא עי"ז לידי מכשול, ויגעתי מצאתי מרגניתא טבא, ומכ"ז סמוכים לנו לדברינו בכל מ"ש בזה סמוכים לעד לעולם: ועיי' תה"ד סי' ק"ב דמביא ראי' דאם כבתה קודם קבלת שבת דא"ז לה מדמתיר רב בשבת ול"ח שמא תכבה אחר ק"ש ולא יהיה יוכל לחזור ולהדליקה ש"מ דאין זקוק לה כמו כשמדליק בחול דאין זקוק לה ועיי' סי' תרע"ג דקבעו המחבר להלכה, ולפמ"ש בשיטת הרי"ף וטור דלא מוכח מדמתיר רב בחול די"ל דאיירי בדל"ל פו"ש כשרים, אלא מדמתיר בשבת ול"ח שמא יחזור וידליק בשבת מוכח דס"ל דא"ז לה, לפ"ז אזדא לה ראי' תה"ד דהא ר"ה בל"ל פו"ש כשרים איירי וליתא להאי חששא דלא יוכל לחזור ולהדליק דמשו"ה לא מבטלינן ליה דלא יעשה מצוה כלל, ואפשר יש לקיים ראיה תה"ד גם לשיטת רי"ף וטור דאם נאמר דבמה שדולק קודם לילה לא קיים המצוה כלל בע"ש וצריך לחזור ולהדליק כשאפשר והוא קודם ק"ש, יש לגזור דמתוך בהילות יטעה וידליק שנית גם כשתכבה אחר ק"ש הגם דבחול אינו חוזר ומדליק מ"מ יטעה כיון שחוזר ומדליק קודם ק"ש וע"כ דבאמת אין זקוק לה כלל, ועיי' ט"ז שחולק על תה"ד במ"ש דכשכבתה קודם ק"ש ג"כ א"ז לה דיש לחלק בין קודם לאחר ק"ש ותה"ד אינו מביא ראי' מרב רק כשכבה אחר ק"ש דקיים מצותו, ולמ"ש איכא ראי' דגם קודם ק"ש א"ז לה דאל"כ הו"ל לחוש שיטעה ויחזור וידליק גם אחר ק"ש ועיי', ובעיקר דינו של תה"ד הארכתי בתשובה אחרת בתכלית האריכות וקיימתי דינו על מעמדו ומכונו, הכ"ד אביך מנשקך ומברכך מרחוק. פ"ב ג' דחנוכה לא תאונה אליך רעה לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלג בימי חנוכה, יוסיף ה' חיים וברכה, לה"ה גיסי חביב נפשי הרבני הצדיק מופלג בתורה ויראה בע"פ מלא וגדוש ומוכתר בנימוסין כש"ת מו"ה משה טוב' לעהמאן ני' כעת איתן מושבו בעיר אמסטערדאם יע"א: ארכו לנו הימים אשר לא ערך מעלת גיסי ני' אגרת שלומים לנו, אודה לה' כי הכל במעמד הטוב כאשר ראיתי מתוך מכתבו היקר אשר קבלתי ממנו בימי אורה אשר האיר ה' לעמו, והנני למלאו' מבוקשו להוציאו מבית הספק אשר נסתפק בדבר בעתו לפי דקיי"ל דאסור להשתמש לאור נ"ח אם דוקא בעיקר נר של מצוה שמחוייב איש וביתו בה אסור לשמש, אבל המהדר ומדליק נר לכ"א וא', או מהדר מן המהדרים דמוסיף והולך אם גם בנרות שהם רק הידור מצוה יש איסור לשמש לאורם ומע"כ נ"י פלפל קצת בחכמה דמלתא דתלי' בטעמא הוא למ"ש ר"ן דאיסור תשמיש הוא דומי' דמנורה, י"ל דוקא בנר של המחוייב אסור לשמש דומי' דמנורה דאיכא חיובא, אבל לטעמו של רש"י דל"י לצרכו הוא דאדליק או משום דאתקצאי אפשר גם בנרות של הידור מצוה ג"כ שייך ה"ט, ואפשר גם לטעמא דר"ן משום לא פלוג בכל הנרות אסור לשמש ואפי' בנר שמדליק כ"א וא', ולמהדר מן המהדרים בנרות שמוסיף והולך אסור לשמש אלו דבריו: ואחר העיון לפי מסת הפנאי אחוה דעה, הנה מי שהוא מן המהדרים ומדליק נר לכל א' ואחד נ"ל פשוט מי שרוצה להיות מן המהדרים ומברך על הדלקתו פשיטא שרוצה להדר לעשות המצוה בעצמו ודעתו שלא לצאת בהדלקת בעה"ב וסתמא כפירושו וניכר מתוך מעשיו ודין נר זה כדין נר של בע"הב בכללותיה ופרטיה כי קמבעי מי שהוא מהדר מה"מ אם יש איסור תשמיש בנרות שהם של הידור, והיינו לפי דעת המחבר סי' תרע"ג סעי' א' דאם יש נר של רשות אצל נר של מצוה ליכא איסור לשמש לאורה הגם שנהנה ג"כ משאר נרות ועיי' מג"א דמ"מ לא ישמש אצלו בקבע ובמכוין מפני הרואים יש מקום ספק אם מותר לשמש כה"ג במי שמוסיף והולך בעוד שנר המחוייב דולק, ולשיטת הב"ח שבמג"א שם ס"ק י"א דנהנה בהוספ' האור לא מהני שמש רק כשעומד למעלה, יש מקום ספק אחר שנכבה נר המחוייב שהוא נר הנוסף כמ"ש המג"א אם מותר לשמש אח"כ בנרות של הידור וי"ל גם לשיטת הב"ח אם בנרות של הידור ליכא איסור מותר לשמש בנרות של הידור בעוד שנר של מצוה דולק כגון מליל ג' ואילך דתוספ' מרובה על העיקר די"ל דעד כאן חולק הב"ח רק בהיתר תשמיש אצל השמש ונר של מצוה, וכ"ש דנהנה משל מצוה כמו של רשות ואין תוספ' אור בשל רשות משל מצוה, והה"נ בהך דינא של הרמ"א להדליק ב' ב' או ג' ג' דיש דנהנה מאור של איסור כמו משל היתר, אבל אם של היתר יותר על של איסור ואפשר מודה הב"ח דע"י הוספה מועטת שרואה ביותר ע"י של איסור ליכא איסור, ויש מקום ג"כ לדינו של רמ"א בסי' רע"ו דמביא המג"א כגון שמש בבית ב' נרות של היתר ונכרי הדליק נר א' של איסור, ורמ"א איירי שם בנר א' מ"מ קם דינו לשיטת הב"ח בשיש בבית יותר ממה שהדליק הנכרי והה"נ בנדון שלפנינו מליל ג' ואילך מודה הב"ח דאם ליכא איסור תשמיש בנרות של הידור בעצמותן דמותר לשמש מליל ג' ואילך גם עד דלא כבה נר של מצוה: עד כה דברינו לבאר מקום הספק, ובתר דמבעי הדר פשיטנא ליה מגמרא ופוסקים, הנה הא דאסור להשתמש לאורה מדרב נפקא לן מדאמר מדליקין בין בחול בין בשבת מדמתיר בשבת ש"מ דס"ל אסור לשמש לאורה דלא כר"ה ור"ח שם דס"ל מותר לשמש, והנה מה דאמר רב מדליקין בחול פשיטא דקאי בין למי שמדליק רק נר א' ובין למי שהוא מהדר מן המהדרים דמוסיף והולך, ומינה הא דאמר בין בשבת קאי ג"כ בכל גוני, ואי ס"ל דבנרות של הידור מותר לשמש למה מותר למי שמוסיף והולך להדליק בשבת הא יש לחוש שישתמש אצלן ולפמ"ש ע"פ שיטת הב"ח דאסור לשמש כשיש ג"כ נר של היתר, מ"מ איכא למיחש שיכבה נר של מצוה וישמש בנרות של הידור ולפמ"ש דב"ח מודה כשנרות של היתר מרובות משל איסור קשה מליל ג' ואילך שחל בשבת יהיה אסור להדליק דמותר לשמש גם כשנר של מצוה דולק ומדסתם רב משמע דבכל גוונא מתיר ש"מ דס"ל דגם בנרות של הידור אסור לשמש: ויש מקום אתי לחזק ראי' דידי דע"כ קמ"ל רב אפי' בנרות של הידור אסור לשמש והוא מן מה שכ' תוס' דהוצרך רב לפרש בין בשבת דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לשמש לאורה, והנה מלבד שצריך תבלין למה לא ס"ד דאסור לשמש והא איכא טעמא דומי' דמנורה שכ' ר"ן ועוד משום ביזוי מצוה, קשה קושי' מהרש"א למה אמר ר"ה דאסור בין בשבת להשמיענו דמותר לשמש כיון דהפשוט דכן הוא ולא צ"ל, ונ"ל דוודאי מסברת חוץ דאסור לשמש מתרי טעמא דכתבנו, וכ"ז פשוט בנר של המצוה המחוייב תקנו שאסור לשמש בו כמנורה וכן משום בזוי מצוה אבל נרות של הידור דברצון תלי' לא תקנו שיהי' דומיא דמנורה דאינו של חיוב רק רשות, וכן משום בזוי מצוה ומחזי כמדליק לצרכו לא מסתבר לחוש לכ"ז בנרות של הידור, והא"ש דר"ה אמר סתם אין מדליקין בין בחול בין בשבת ואפי' מי שא"מ רק נ"א בכל לילה אסור להדליק בשבת משום דמותר לשמש וטובא קמ"ל ומיושב קושי' מהרש"א ע"ד נכון וסלול, ומינה דרב ע"כ אמר בין בשבת אפי' נרות של הידור דנר של מצוה עצמה פשיטא, ומוכח דאפי' בנרות של הדור אסור לשמש לאורן: וכן נראה מסתימת ראשונים ופוסקים דמותר להדליק נ"ח בשבת משו"פ שאסור להדליק בהם בשבת משמע כל הנרות אפילו של הידור מותר להדליק משו"פ אלו, וכן מוכח ממ"ש המחבר שנוהגין להוסיף נר לכ"א וא' ויניחנה מרחוק קצת משאר נרות מצוה, מדכ' משאר נרות מצוה היינו נרות של הדור ואיירי במי שמוסיף והולך כמ"ש ריש הלכ' חנוכה ומדצריך נר אחר של רשות רחוק מהם קצת ש"מ דבנרות של הידור אסור לשמש וצריך נר אחר כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף, אבל בלא נ"א אם שימש עשה איסור אפילו לא התכוין לשמש בו וליכא משום שלא יהיה נראה כמדליק לצרכו הנלפע"ד במושכל ראשון כתבתי ברור להלכה, גיסו אוה"נ חותם בברכה משולשת בתורה יוצאת מאלקי המערכה. פ"ב כאור בוקר ה' ד' דחנוכה תר"ט לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימן ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלד צבי זה מחזיק אורו, רץ כצבי לעשות רצון בוראו ה"ה חתני תלמידי כבני הרבני האברך המופלג מלא פלג מורג חרוץ יפ"ת הקצין כש"ת מו"ה יצחק צבי פרייא ני' בשבת תחכמוני בק"ק ס"ה יע"א: מע"י אצבעותיך קבלתי ונפשך יודעת מאוד כי טרידנא מכ"צ, בכ"ז דחקה אהבתי להשיב לך לפשוט לך ספיקתך לפי מסקנת הט"ז סי' תרע"ג דאם כבה נ"ח קודם ק"ש דצריך לחזור ולהדליק דכה"ג לכ"ע זקוק לה אם גם נרות של הדור שאנו מדליקין לכל איש ואיש, אם צריך כ"א וא' לחזור ולהדליק, או דלמא כיון דליכא חיוב בהדלקה זו רק הידור בעלמא ל"צ לחזור ולהדליק, וכן אנו שמוסיפים והולכים אם צריך לחזור ולהדליק כל הנרות או סגי כשחוזר ומדליק נר של עיקר המצוה: