כתב סופר אורח חיים רנג

שכ' דאין לומר דל"ח שמא תכבה רק לזמן ארוך דשיעור נ"ח, אבל לזמן קצר כי האי ל"ח דהא לר"פ שיעור בה"ש רביעית שעה ומ"ש חצי שעה מרביעית שעה ולא צריך לכ"ז דהא מדליקין בע"ש זמן הרבה יותר מרביעית שעה דבה"ש ולא חייש שמא תכבה בתוך הזמן כמו ר"ה בחול ויפשע ולא ידליק וצ"ע ליישבו: ועלה במחשבה לפני לאשר דברי תה"ד, ע"פ מ"ש הרי"ף ורא"ש מדמתיר רב להדליק בשבת ש"מ כבתה א"ז לה וכ' הפ"י דס"ל מדמתיר להדליק בחול אין ראיה די"ל דס"ל לרב דל"ח שמא יפשע ולא ידליק ולכן כ' מדמתיר בשבת ולא חייש שמא תכבה בזמן שלא יוכל להדליק ויתבטל מן המצוה ש"מ כבתה א"ז לה, אלו דבריו ז"ל, והנה מלבד דהדברים בעצמותם רחוק לעשות פלוגתא בין ר"ה לרב בחשש שמא יפשע, גם קשה מנ"ל דר"ח ס"ל כבתה א"ז לה מדמתיר בחול דלמא משום דל"ח לשמא יפשע, ש"מ דפשיט' לש"ס דאין לעשות פלוגתא בחשש שמא יפשע: ולקיים דברי קדשו אני מוסיף והולך תוספ' מרובה על דבריו, הנה בחשש שמא יפשע כ' הפ"י היינו דיטעה דכבתה א"ז לה גם דבריו בזה צריכים תבלין איך יעלה ע"ד המדליק דא"ז לה ואיה מקום טעותו לדון דין מעצמו, ונ"ל עפמ"ש הר"ן לפי דקיי"ל כבתה א"ז לה וקיי"ל נמי אסור להשתמש לאורו, אם כבתה תוך זמן שיעור המשוייר עד שתכל' רגל מה"ש, מותר לשמש במותר השמן כיון דכבתה אין זקוק לה ועיקר המצוה נתקיימת בהדלקה, אחר שכבה חוזר מותר השמן להתירו אפי' כבתה תוך זמנו, וי"ל לפ"ז ר"ה דס"ל מותר לשמש יש מקום לטועה לטעות דא"ז לה מדמותר לשמש לאורו מיד אחר הדלקה סבור הוא דכבר נעשה מצותו משו"ה מותר לשמש בו מיד דליכא עוד מצוה כשדולק והולך כנ"ל: ויש לנו סמוכים לדברינו מקושי' תוס' מנ"ל לרבא דס"ל לר"ה תרי טעמי דלמא שבת וחול מחד טעם הוא דכבתה זקוק לה ומתרץ דהו"ל לר"ה לומר סתם אין מדליקין בהם בחנוכה שמש"מ דאיכא בשבת עוד טעם משום דמותר לשמש לאורו, ויש להסביר דקמ"ל טובא בהך דינא גופיה דאין מדליקין בשבת משום שמא יטה ואפי' ל"ל פתילות ושמנים אחרים אסור משום חשש שמא יטה, אבל בחול מדליקין רק בדאית ליה אחריתא, אבל בל"ל בוודאי לא יבטל מצות נ"ח משום חשש שמא יכבה ויפשע ולא ידליק וכ"כ פ"י ופשוט, אלא דתי' תוס' א"ש לפי גרס' תוס' בין בחול בין בשבת, אבל לפי גרסא שלפנינו בין בשבת בין בחול י"ל דר"ה זו וצ"ל זו קאמר ל"מ בשבת לא שמא יכבה ולא יהיה יוכל להדליק, אבל בחול דאפשר להדליק שנית ה"א דמדליק קמ"ל דא"מ מחשש שמא יפשע, ול"ק יאמר סתם אין מדליקין בחנוכה דכן דרך תנאים ואמוראים לומר ע"ד זו וצ"ל זו, ולפי גרסת תוס' א"ש ביותר תי' תוס' מדאמר בין בחול בין בשבת והוא זו ואצ"ל זו דבשבת איכא למיחש ביותר מבחול ע"כ מדקאמר ע"ד זה דקמ"ל בשבת איכא טעם אחר שמה יטה וחו"ש ב' דינים נפרדים בשבת אפי' ל"ל שמן אחר, ובחול דוקא באית ליה, ובדיוק נקיט בין בחול בין בשבת דאי הוי קאמר איפכא לא ידענו דבשבת איכא טעם נוסף די"ל לא זו אף זו קאמר, לכן נקיט ע"ד זו ואצ"ל לענין חשש שמא תכבה למען נדע דבשבת איכא טעם ודין אחר מבחול, אבל לפי גירסא שלפנינו בין בשבת וכו' קמה קושי' תוס' מנ"ל דר"ה תרתי אית ליה, ולפמ"ש דחשש שמא יפשע דיטעה דא"ז לה משום דמותר לשמש לאורה א"ש דמזה עצמו הוכיח רבא דר"ה תרתי אית ליה מדאוסר בחול ש"מ דס"ל מותר לשמש דאל"ה ל"ח לשמא יפשע: והרוחנו בדברינו עוד ליישב דקדוק עצום לפי גירסא שלפנינו על דאמר רבא תחלה ש"מ כבתה זקוק לה ומותר לשמש לאורה איפכא הול"ל ש"מ מותר לשמש וה"ט דשבת וכבתה זקוק ה"ט דחול דמאוחר בדברי ר"ה, ולמ"ש א"ש נכון דלא מוכח דס"ל מותר רק משום דס"ל בחול אסור וחייש שמא יפשע לכן אמר תחלה עיקר טעמא דר"ה דבחול אסור משום דס"ל כבתה זקוק לה ומינה מוכח דס"ל ג"כ מותר לשמש לאורה וא"ש נכון: והיתה לבאר דלכאורה קשה לדברינו מנ"ל דר"ח ס"ל כבתה א"ז לה ומותר לשמש לאורה דלמא כבתה זקוק לה והא דמתיר בחול משום דס"ל אסור לשמש לאורה וליכא למיחש לפשיעה דטעות כיון דאסור לשמש לאורה ליכא מקום לטעות והא דאוסר בשבת משום דזקוק לה ובשבת לא יוכל להדליק ונתבטל מן המצוה, וי"ל עפמ"ש מהרש"א דר"ח על דר"ה קאי, ומדס"ל לר"ה מותר לשמש ואפילו ל"ל פתילות ושמנים אחרים אסור בשבת כמ"ש ור"ח הודה לר"ה במקצת דבשבת אסור היינו כמו דס"ל לר"ה ואפי' בל"ל אחריתא וע"כ משום דמודה לו דמותר לשמש לאורה, ממילא מוכח דס"ל כבתה א"ז לה דאל"ה כיון דע"כ ס"ל מותר לשמש לאורה איכא חשש פשיעה כמו לר"ה ש"מ דס"ל כבתה א"ז לה, ויש לדייק עוד מדכפלי' ר"ח למלתי' ואמר מדליקין בחול ואין מדליקין בשבת מדאמר מדליקי' בחול נשמע דוקא בחול ולא בשבת, נראה דרצה בזה דלא נטעה דמדליקין בחול משום דס"ל אסור לשמש וליכא חשש פשיעה ובשבת אסור משום שא"א להדליק ודוקא באית ליה אחריתא אסור, ולכן אמר בכפילא אבל לא בשבת דבשבת אין מדליקין בשום אופן אפי' ל"ל משום דאסור לשמש לאורו ובחול מותר משום כבתה א"ז לה וא"ש: והא"ש דדייק הרי"ף מדאמר רב בין בשבת דס"ל כבתה אין זקוק לה דממה דמתיר בחול י"ל לטעמיה אזיל דס"ל בשבת מותר משום דאסור לשמש לאורה ממילא ליכא חשש פשיעה וטעות בדין, לכן הוכיח דבר זה מדמתיר בשבת ול"ח שתכבה ולא יוכל להדליק ש"מ כבתה א"ז לה וקמו דברי פ"י ביישוב דברי הרי"ף ולא מטעמי' ועיי': ומיושב קושייתינו על התה"ד דלא הוכיח יותר מרב עצמו דאפילו קודם ק"ש א"ז מדל"ח שמא תכבה אז ויפשע מלהדליק משום לרב דס"ל אסור לשמש ליכא חשש פשיע' כלל, לכן הוכיח מכח ראי' דאחר ק"ש שא"א לו להדליק ולא חייש רב שמא תכבה דמן הדין א"ז לה עוד, ודן מינה לפי סברתו הה"נ בשכבה קודם קבלת שבת דא"ז לה, ושפיר משיב הט"ז לפי תה"ד עצמו דיש לחלק בין קודם ק"ש לאחר ק"ש ומסברא פליג על התה"ד לפי דברי עצמו כן היה נ"ל מתחילה: עד שראיתי אחרי רואי בפנים בתה"ד בדיוק מצאתי סתירה ליישובי, והוא מדכ' התה"ד וז"ל ונ"ל להביא ראיה לזה מדשרי רב התם בין בחול בין בשבת ומפרש הטעם משום דקסבר אסור להשתמש לאורה וכבתה א"ז לה פי' דאי הוי סבור כ"ז לה לא הוי שרי להדליק לפי שאינם נמשכים אחרי האור דחיישי' דלמא תכבה והוא יזקוק לה ודלמא פשע ולא מדליק בה והכי סובר ר"ה התם דאסור להדליק מה"ט, וכ' אח"כ ראיה לדינו כמו שמביאו הט"ז ככתבו וכלשונו, וכ' עוד שם דאיכ' קו"ח מה בחול גזרי' שמא יפשע ולא ידליק כ"ש בשבת שיהיה אנוס ול"י להדליק דהי' לרב לחוש, מדבריו למדנו דהא דפשיטא לש"ס דרב ס"ל כבתה א"ז לה הוא מדמתיר בחול ול"ח שמא יפשע כמו דחייש ר"ה, ומפורש יוצא מקולמסו דלא כרי"ף, והדרא קושייתי כיון דלרב ג"כ איכא חשש שמא יפשע לולי דס"ל בחול א"ז לה הו"ל לתה"ד להביא ראי' חזק' מוצקת יותר לדינו מדלא חייש שמא יכבה קודם ק"ש: ואחר התבוננות היטב מצאתי מקום יישוב אחר מרווח, בשנאמר עוד מלתא בטעמא בחשש שמא יפשע ויטעה, טעם לשבח יותר ממה שכתבנו, והוא דנ"ל לומר הא דס"ל לר"ה כבתה זקוק לה ולא ס"ל כיון שהדליק כבר קיים המצוה וא"ז לה עוד דוקא כשמדליק בפו"ש שאין נמשכים דאסור להדליק בשבת דשכיח דתכבה בהא ס"ל דכבתה זקוק לה כיון דמתחילה היו מעותדים לכבות, ועיי' זה בט"ז סי' תרע"ג סס"ק י' שכ' על מ"ש בגליון הרי"ף אם העמידה במקום הרוח וכבתה יחזור וידליק במקום שאין הרוח מצוי דנראה לו דאין לברך דאפשר לדמותו למדליק בשמנים שאין נמשכים אחר הפתילה וקיי"ל דכבתה א"ז לה, ועי' מג"א ס"ק י"ב, וי"ל דר"ה דס"ל כבתה ז"ל דוקא כשמדליק בשמנים שאין מדליקין בשבת דדמי' למדליקה ברוח מצוי ולשלא נתן כשיעור אבל מאן דמדליק בשמנים הנמשכים אחה"פ וכבתה מודה דא"ז לה כנ"ל, לפ"ז מובן חשש שמא יפשע דיטעה כמו דא"ז לה מן הדין דידמה מלתא דמדליק בשמנים שא"מ בשבת לשמנים שמדליקין דא"ז לה כן במדליק באלו ולא ידע לחלק וחשש קרוב הוא כנ"ל נכון מאוד: והא"ש דלא מביא תה"ד ראי' מדלא חייש רב שמא יכבה קודם ק"ש ויפשע כיון דכל דמדליק בע"ש וכבתה קודם ק"ש זקוק לה ואפי' במדליק בשמנים הנמשכים אחה"פ כיון דכבה קודם זמן המצוה שוב ליכא חשש שיפשע ויטעה בדין ולא ידע לחלק בין שמן הנמשך לאינו נמשך אחה"פ דבכולם זקוק לה, לכן מביא התה"ד ראי' מדלא חייש רב לשמא יכבה אחר ק"ש שא"א לחזור ולהדליק ודן מינה גם קודם ק"ש א"ז לה וא"ש נכון ועיי': והנה מ"ש דר"ה לא חייש לשמא יפשע משום דס"ל דמדליק בפו"ש דמדליקין בשבת כבתה א"ז לה אם כי מסתברא מלתא אבל נראה לי דרש"י לא ס"ל הכי והוא מדכ' כבתה נר חנוכה וצ"ל מה רצה רש"י בזה פשיטא הא על נ"ח קאי, מזה נ"ל דרש"י רצה לומר דלא תימא דרבא מפרש מלתא דר"ה דכבתה זקוק בנ"ח דאיירי בפו"ש שא"מ בשבת דוקא, לכן כ' רש"י כבתה נ"ח כל נ"ח דעלמא אי כבתה זקוק לה, אלא דצ"ל מה ראה רש"י על ככה דכל נ"ח בכלל נ"ל דהיה קשה לרש"י קושי' תוס' מנ"ל דס"ל לר"ה ב' טעמים וכבר כתבנו לפי גרסת תוס' שלפנינו לא א"ש תי' תוס' וכתבנו דהוכיח רבא מדחיי ר"ה לפשיעה וטעות בדין ע"כ דס"ל מותר לשמש ועי"ז יטעה דליכ עוד מצוה, ואי הא דכבתה זקוק לה רק בפו"ש שא"מ בשבת וחשש קרוב יותר דיטעה כמו דא"ז להדליק שנית כשהדליק בשו"פ שמדליקין בשבת כן א"ז בשמנים אלו שא"מ בשבת, ומנ"ל לרבא דס"ל לר"ה דמותר לשמש וגזר שמא יפשע ויטעה דא"ז משום דמותר לשמש, חשש זה שלא ידע לחלק בין שמנים לשמנים קרוב יותר הרבה וע"כ דס"ל לרבא בפשיטות דכבתה זקוק לה בכל השמנים וע"כ דחשש שמא יפשע משום דס"ל לר"ה דמותר לשמש לאורה, וזהו שכ' רש"י כבתה נ"ח היינו נר חנוכה דעלמא כדי ליישב בזה קושי' תוס' ועיי':