כתב סופר אורח חיים רנא

דשמואל ל"ל חזקה דרבא מדאמר בב"ב קנ"ו בודקין למאונין א"ש דמקשה ומתרץ לשמואל לשיטתו דל"ל חזקה דרבא כלל ואפי' בדרבנן אזלי' להחמיר, אבל לתוס' שם ורוב ראשונים דפסקו לדרבא דשמואל ג"כ הכי ס"ל אלא דקאי כשנבדקה קודם שנבעלה ועיי' רי"ף רז"ה ורמ"בן יבמות פי' הבע"י קשה כמו שהקשתי וצ"ע: מזה נ"ל דחזקה דרבא אלימא היא ומשום חומרא דכל היכא דאיכא לברורי ל"ס עלה בלי בדיקה, וכיון דחזקה אלימא היא יוצאת שפחה משעבוד' אדוני' כיון שבכל דבר אפי' של דאורייתא סמכי' על חזקה זו ומחזיקין אותה כישראלית ואפי' נימא דחזקה זו לא אלימא להוציא ממון מחזקתו הארכתי בתשובה א' בזה לענין ממון מ"מ כאן דאנו דנין על חזקה זו גבה לכל מילי ומחזיקין אותה לגדולה ה"ה לענין ממון כמ"ש תוס' ספ"ק דבכורות והפלא"ה ספ"ק דכתובות לענין רוב ועוד הרי כאן מוחזקת במע"י אלא דחזקת מרא קמא עדיפא וכיון דאיכא בהדי חזקה דידה חזקה דרבא דהביאה סימנים בוודאי יוצאה מאדונה, ועוד מתחלה כשקנה אותה אדעתא דהכי הי' כשתגיע לשנותי' תצא מאתו מכח חזקה שהביאה סימנים ומיושב קושיתי: ועדיין יש להקשות דלמא איירי כשנבדקה ולא נמצאו לה סימנים דחוששין שמא נשרו להחמיר לענין מיאון אחר שבעלה, והה"נ דבדרבנן כשיש לומר נשרו דסמכי' אחזקה ואמרי' נשרו להקל להחזיקה בדרבנן כנ"ל פשוט, אבל לענין דאורייתא ל"א נשרו רק להחמיר ולא להקל, והה"נ לענין ממון ואיכא אופן שהיא תחת אדוני' כשהגיעה לכלל שנותי' ונבדקה ולא נמצאו לה שערות דנחלשה החזקה ונשארה תחת אדוני' ולענין שתופי מבואות דרבנן שפיר סמכי' ולק"מ על שמואל, ולא ידעתי פתר רק דנימא דורדאן ס"ל כמ"ד בנדה דלא חיישי' לנשרו כלל אפי' להחמיר בדאורייתא דכל שלא נמצאו שערות בוודאי לא היו לה ולדידי' גם בדרבנן לא אזלי' להקל היכא דנ"מ קולא לומר דנשרו ושפיר הקשה על שמואל והוצרך לתרץ שאני דרבנן דמהני קנין קטן ולא כעין דאורייתא תקנו. והרוחנו בדברינו שמצאנו מקום יישוב לקושי' עצומה של פ"י שם על ר"ח דאמר אשתק ורדאן הא הוא הוא שמפרש הא דאמר שמואל דא ודא אחת דאינו זוכה לאחרים ותקשי לנפשי', ולמ"ש א"ש דלנפשי' ל"ק לי' מידי דס"ל כהלכת' דחוששין לנשרו להחמיר בדאורייתא והה"נ דמקילין בדרבנן ול"ח לנשרו, אבל ורדאן דהקשה והתרצן מתרץ לו שאני דרבנן דהקילו דזוכה לאחרים הקשה שפיר כל דרבנן כעין דאורייתא תקנו לענין קנין ועיי' כי הוא נכון ע"ד פלפלא טבא חריפתא דמחלי' לשבח לגבך כי בעל נפש מילי דחריפא אתה: המורם מדברינו דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא ככל חזקה דעלמא ובדאורייתא ל"ס עלה משום דאיכא לברורי, וקודם שנבוא למטרת כוונתינו בזה בנדון שלפנינו, אציגה פה לפניך מה שהעלתי בחדושי לפ' אלו טריפות ובביאור יותר בתשובה דהא דכל דאיכא לברורי בס"ס מבררינן יוצא מרשב"א חולין גבי ספק דרוסה שנתערבה י"ל דוקא היכא דע"פ ס"ס אנו רוצים להתיר כל שאפשר לברר צריך לברר אולי ויבוקש וימצא לאיסור ודאי או אפשר שיבורר ספק א' להחמיר עכ"פ אם לא ננקוט כנב"י הנ"ל, אבל כל שבלא ס"ס יש לנו צד היתר ואין צריך בדיקה רק משום דכל דאפשר לברורי ואין אנו צריכים הס"ס רק נגד חומרא כל דאפשר לברורי מבררי' וכדאי אפשר לברר בלא"ה מותר בלא ס"ס שפיר סמכינן על ס"ס להא מלתא דאפי' אפשר לברר א"צ לברר, ומצאתי מזור בזה לקושי' מהרמ"ל וש"ך סי' נ"ז ס"ק ל"ו על שיטות דסוברים דלא סגי בס"ד בדיק' חוץ שאם לא ניכר בחוץ חוששי' שמא נכנס לפנים וצריך בדיקת פנים ג"כ מש"ס זבחים ר"פ התערובות דלא מוקי בכה"ג דנתערב ס"ד ולא ניכר מבחוץ ומכח זה דחה שיטה זו, דכל שלא ניכר מבחוץ ל"ח שמא נכנס בפנים עד שלא ניכר מבחוץ, ולמ"ש י"ל דכ"ע מודים לו בזה דלא שכיח שיהי' ניכר בפנים אם לא ניכר מבחוץ וע"פ הרוב אם שלטה הדריסה ניכר מבחוץ והא דמצרכי' בדיקה משום דכל דאפשר לברר צריך לבררו ולפמ"ש הש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס סי' ל"ה ס"ו ראי' לרשב"א דבס"ס כל דאפשר לברר צריך לברר מש"ס זבחים הנ"ל מה לי ספק נפולה שנתערבה מה לי ס"ד וכמו ס"ד שנתערבה לר"ת איכא ס"ס הה"נ בספק נפולה וקשה הא איכא ס"ס וע"כ דצריך בדיקה משום כל דאפשר לברר מבררינן עיי"ש, לפ"ז לפמ"ש דהיכא דאין ניכר מבחוץ א"צ בדיקת פנים רק משום כל דאיכא לברורי אבל מעיקר הדין כיון שנבדק בחוץ ולא ניכר הדריסה מותר בלא בדיקת פנים וא"צ לס"ס רק נגד חומרת היכא דאיכא לברורי כ"כ האי ל"א כל היכא דאיכא לברורי במקום ס"ס כיון שא"צ לצרוף הספיקות רק נגד חומרת כל דאיכא לברורי וא"ש נכון, וכ"ז לשיטת ר"ת דמהני ס"ס דא' בגופו וא' בתערובות, ולשיטת ר"י ג"כ י"ל כהנ"ל ל"מ לפי שיטת ב"י סי' נ"ז דספק א' בגופו וס' א' בתערובות דס"ל לר"י דל"מ דוקא כשלא נולדו ב' הספיקות יחד וכיון שהחלטנו לאסור ספק א' שוב לא חזי לצרופי לס"ס י"ל דוקא כשהיינו מחליטי' ספק הנולד ראשון לאסור מספק, אבל היכא דגם משום ספק דשמא נדרס לא החלטנו לאסור כיון שבדקנו ולא ניכר בפנים שוב קרוב לוודאי שלא שלטה הדריסה רק מחומרא אנו מצריכים בדיקת פנים מצטרף ספק השני דא"צ לברר ולבדוק בפנים, וגם לפי שיטת הד"מ דאפי' נולדו ב' ספיקות יחד ל"מ ס"א בגופו וס"א בתערובות משום דכשאנו אומרים שמא נדרס מחזיקי' כוודאי י"ל דהיכא דבלא ס"ס קרוב דלא נדרס, וא"צ לס"ס רק נגד חומרת איכא לברורי גם ס"ס כזה מהני דהא ספק זה שמא נדרס לא הי' אפי' ספק השקול אחר בדיקת חוץ ומיושב קושי' ש"ך בין לר"ת בין לר"י, ועד"ז י"ל ג"כ קושי' ש"ך על הרא"ה ור"ן דס"ל בראינו שנדרס ל"מ בדיקה כלל אפי' בפנים בוודאי קשה לוקמי מתני' בכה"ג, וי"ל דאין זה אלא חומרא דלא לסמוך על בדיקה כשראינו מעשה דריסה וכ"ז בספק א' שמא שלטה הדריסה אבל היכא דאיכא ס"ס כי התם שנתערב סמכי' להתיר משום ס"ס ומשום איכא לברורי ליכא כיון דכל עצמינו ל"צ לס"ס רק נגד חומרא דמחמירי' בי' וכ"כ האי ל"א דהיכא דאיכא לברורי מבררינן אלו דברינו שם ושם בארה: ונקטינן מדברינו בנדון שלפנינו לפי שהוכחנו דחומרא הוא דמחמירי' בהגיע לכלל שנות גדלות דצריך בדיקת סימנים, וכיון דאינו רק משום דאיכא לברורי כשיש ג"כ ס"ס תו לא צריך לברר, ונ"ל עוד דאפ' לכתחלה יוכל לתת לו האתרוג במתנה ויחזור ויקנהו לו ולסמוך על ס"ס ואין בזה משום א"ע ס"ס בידים, כיון דמעיקר הדין בלא"ה מותר משום חזקה דרבא וא"צ לס"ס רק נגד חומר' דכל דאיכא לברורי כ"כ האי ל"א א"ע ס"ס בידים כיון שאין מכניס עצמו לס"ס כדי להתיר האסור לו בלא ס"ס מעיקר הדין רק משום דאפשר לברורי, וכ"ז כשלא נבדק שא"צ לבדקו, אבל אם נבדק ולא נמצאו לו שערות, תלי' אם יש להתיר משום ס"ס שמא נשרו בשיטת מהרי"ט ור"מ קסטלאן אם חשש נשרו ספק השקול הוא או רק חשש בעלמא מדרבנן, ואני בעניי בארתי בתשובה באורך דספק השקול הוא והבאתי ראיות כראי מוצקות דכן הוא, לפ"ז כשבדקוהו ולא נמצא לו שערות איכא ס"ס, ולכתחלה לא יקנה לו דאין עושי' ס"ס בידים וכשכבר נתן לו או שהי' שלו יוכל להקנותו לגדול ויוכל לצאת בו משום ס"ס, ויש לעיי' אם כבר נבדק ויבוקש ולא נמצא לו שערות, ועכשיו דנין לענין קני' אם יוכל להקנות אם יש לצרף ב' ספיקות שמא נשרו ושמא העיקר כדעה שני' שבמחבר משום שכבר היינו דנין על ספק נשרו והחמרנו בו בכל מילי וחשבנו' כקטן שוב לא חזי האי ספיקא לספיקא שנולד לנו בי"ט אם יוכל להקנות קנין דאורייתא וכמ"ש ב"י סי' נ"ז לענין ספק א' בגופו כשנודע ס"א קודם השני, וגם לד"מ דחולק עליו דאפי' נודעו לנו ב' ספיקות ביחד ל"מ, מ"מ מודה גם לסברא של ב"י דכל דנודע ס"א ודנו בו תחלה דאינו מצטרף לספק שנולד אח"כ ואפשר גם הר"ת מודה כה"ג מה"ט, ועיי' מג"א סי' תל"ט בעכבר נכנס כיון שמיד נולד לנו ספק מצה ספק חמץ והחלטנו לאיסור, שוב לא מצטרף לספק אכל לדון בו להקל משום ס"ס עיי"ש, והה"נ בנדון שלנו ואפשר כיון שספק זה שמא נשרו יש בו להחמיר משני צדדי' מצד דיש להחמיר בו שלא נחשבהו לגדול דלמא לא נשרו ויש ג"כ צד להחמיר שיהי' לו דין גדול מחשש נשרו כי כן לא החלטנו לוודאי קטן ולא נשרו אלא שדני' בו בתרתי פעם אמרו שמא נשרו וגדול הוא ופעם אמרי' שמא לא נשרו וגדול הוא וכיון שלא היינו דנין בו דבר ברור להחמיר מצטרף ספק הראשון שמא נשרו לספק שני שלפנינו בי"ט שמא קטן בר קנין הוא לס"ס ודבר זה עדיין צריך תלמוד וחיפוש אצלי כי נפלה האי חלוקא בדעתאי בשעת כתיבה, אבל הא פשיטא לי דאם בדקוהו ביו"ט כדי לברר אם גדול הוא לענין הקנאת אתרוגו לאחר דנולדו ב' ספיקות ביחד דיוכל הקונה ממנו לסמוך על ס"ס שמא נשרו ושמא העיקר כדעה שני', ובגוף הדין אם קנין מהני לדאורייתא הארכתי בתכלית האריכות ומעמקים בעומק עיון באר רחובות באתי אל המנין דרבו כמו רבו שיטות הסוברים דקנין דרבנן מהני לדאורייתא כשבא ליד זוכה, מן כל דין בטוח לבי בל אירא לסמוך בסמיכה שיש בה ממש ע"מ שכתבתי בזה להקל, וה' יצילנו ממכשול וקלקול, ומלחמה של תורה אותנו יכלכל, מפריה פרי עץ חיים נאכל, ונזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכל, כאות נפשך ונפש דודך רבך מברכך בכ"מ ברכות, תשבע שובע שמחות נצח. פ"ב כאור בוקר ליום ג' י"ג תשרי תרכ"ט לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קל שלומים מרובים כטל וכרביבים לכבוד ידיד נפשי הרב המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות, חריף ובקי משנתו זך ונקי, המאוה"ג צדיק וישר כש"ת מו"ה פסח פראנקל ני' בשבת תחכמוני בק"ק ע"ח יע"א: יקרת מכתבו הגיע אלי בשבוע זו הנה ברך לקחתי ולו אשיבנו יהי כן ה' אלקיו עמו יצליח בכל דרכיו דרכי רבנים יושב על התורה והעבודה כאות נפשו וצדקתו תעמוד לו לעד, והנה שמתי מעט עיוני על חדושי תורה הערבים והמשמחים פרפרת נאה ראוי' לאומרם, הגם שיש לי פקפוק עליהם, הנה כבוד מעלתו ני' נתקשה על דברי הרשב"א בתשובה המובא בב"י סי' תרע"ג דלרי"ף דלאחר זמן