כתב סופר אורח חיים רנ

דאורייתא אפי' אחר שבא לידו א"א לקנות אתרוג ממנו חוץ כשקנה גם הוא מן הקטן כמוהו שאין בכחו למכור במטלטלי' שלו מדאורייתא ואין לקטן הלוקח ממנו רק קנין דרבנן וכשחוזר ומכרו לגדול אתי קנין דרבנן של קונה ממנו ומפקיע קנין דרבנן של קטן שקנה מן הקטן, והיינו להך צד דקטן שזוכה מהפקר שהפקירו בעלים הו"ל כמציאה שאין קנין לקטן בו מדאורייתא, אבל לדסוברים דזוכה מן ההפקר כהנ"ל הו"ל כדעת אחרת מקנה לו א"כ קטן שקנה מקטן הגם דקטן המוכר לו א"י להקנות מדאורייתא דממכרו רק מדרבנן וקנין דרבנן ל"מ כדאורייתא, מ"מ כיון דד"א מקנה של גדול מהני לקטן זוכה קטן הלוקח מקטן מדאורייתא כיון שמדאורייתא מופקר הוא ואין למוכר קטן עוד בו מדאורייתא זוכה קטן הקונה מן ההפקר דהו"ל כדעת אחרת מקנה כנ"ל ועיי' בכ"ז: ותבנא לדינא למעשה בוודאי יש למנוע לקנות מקטן כזה כמו שהוא בנדון שלפנינו ולחוש לשיטת התוס' ועיי' סמ"ע שבמג"א רסי' תמ"ז מ"מ מי שקנה אתרוג מקטן ונוטלו ביט"ר ואח"כ בא לידו אתרוג שהוא שלו בוודאי מדאורייתא שנתן לו א' במתנה וכיוצא בו יטלו שנית כדי לצאת ידי חובתו מוודאי אליבא דכל השיטות אבל לא יברך ואפי' נימא דכל שעושה המצוה שנית מספק חוזר ומברך ג"כ ועיי' כ"מ הלכת ק"ש לענין חוזר וקורא ק"ש לענין ברכות, ומי שנטל לולב שניתן במתנה לקטן לדעה ראשונה שבמחבר שהיא דעת הרמב"ם דצריך ליטול שנית וצריך לברך ואפי' לדידן שיש לנו ב' דעות בש"ע צריך ליטול שנית מספק דאורייתא ומה"ת, וגם מברך שנית כיון שחוזר ונטלו ומחוייב ליטלו שנית מספק דאורייתא לשיטות הסוברים דעל ספק מברך וה"ה וכ"ש בספק כזה שי"ל כיון שהוא בחזקת חיוב חוזר ומברך הגם דברכה דרבנן וספיקו דרבנן להקל אזלי' להחמיר משום חזקת חיוב והארכתי בענין זה בתשובת שתים שהן ארבע, מ"מ בנדון שלפנינו שלרוב ככל דעות בין שקנה מנכרי בין שקנה מישראל יוכל הקונה לצאת י"ח מדאורייתא ואם כי יש לנו לחוש בדאורייתא לשיטת תוס' היינו לחומרא, אבל לא לענין ברכה דספיקו להקל ויצא מחזקת חיוב ע"פ רוב שיטות ודעות, ויש בו נדנוד דל"ת דברכה לבטלה מדרבנן מיהת לכן אין לברך כנלפע"ד למעשה והי' זה שלום כאות נפשו ונפש אוה"נ קשור בעבותות אהבה ואת חג הסוכת יחוג בטוב לב ורב שמחות, חותם בכ"מ ברכות. פ"ב י"ב תשרי תרכ"ה לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קכט שואל כענין, יברכהו ה' בכל מקנה וקנין, ויזכה לשמוח בשמחת הסוכות ולראות סוכת דוד בבנין ה"ה מע"כ תלמידי כבני בן אחותי חביבי הרבני המופלג בהפלגת חכמים, קנקן חדש מלא ישן נושן, פרח שושן, חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה שאול עהרענפעלד נ"י: שמחתני בני שמחתני בשורותיך המבשרות כ"ט מאתך ומנות ביתך ובניכ' ובנותיכם שי' כן יתן ה' לכם ולנו כ"ט סלה, והנה ברך לקחתי ברכת חג הסוכת וברך אשיבך ממעמקי לבי והכל הולך בתר החתימה, ייטיב ה' לכם גמר חתימה טובה לעמוד חי לפני ה' דגול מרבבה הוא יברך אותנו בברכת אהבה, וברכת התורה ויראת ה' טהורה, עומדת לעד, אשורינו לא ימעד עדי עד: ולשמח לבבך למען ביום טובה תהי' בטוב לב משתה' ומשעשע בשעשועי אורייתא פניתי כפי האפשר וכפי מסת הפנאי לשום עין עיוני על דבריך אשר באו בשולי המכתב, שואל כהלכה בהלכה האמורה בש"ע סי' תרנ"ח סעיף ו' דמביא המחבר ב' דעות אם מותר לתת במתנה לקטן שהגיע לעונת הפעוטת ועלה ספק בלבך אם ודאי הגיע לי"ב שנים אלא שלא נבדק אם הביא ב' שערות דקיי"ל בדאורייתא אין סומכי' על חזקה דרבא, אם יש לחוש כאן שמא העיקר כדעה ראשונה שמביא המחבר שאם הגיע לעונת הפעוטות ג"כ א"א להקנות לו, או י"ל דהו"ל ס"ס שמא העיקר כדעה שני' ואת"ל כדעה ראשונה שמא הביא סימנים, שוב ראית שכבר התעורר על זה הפמ"ג באשל אברהם שם וכ' דמשום ס"ס הא אין עושין ס"ס לכתחלה והניח בצ"ע, ויפה כתבת תינח שלא להקנות לו לכתחלה כדי שיחזיר לו והוא יצא בו אח"כ דהו"ל כמכניס עצמו לכתחלה לס"ס ועיי' מג"א רס"י תס"ז, אבל כשכבר הקנהו לקטן או שיש לקטן אתרוג שנתן לו א' במתנה ליכא משום דאין עושי' ס"ס בידים מספקא לך אם יש לסמוך על ס"ס כזו דהו"ל כס"ס במקום חזקה דל"מ ס"ס והא אתחזק בחזקת חיוב קיום המצוה היכא דאפשר לו לברר ולבדוק אם הביא ב' שערות צריך לברר דל"ס על ס"ס כל שאפשר לברר עי' ש"ך יו"ד בכללי ס"ס אלו דבריך בהוספת נופך משלי, והנה מ"ש דיש לדון משום חזקת חיוב אקרקפתא דגברא, לא נראה לפע"ד, דמאן דס"ל דס"ס במקום חזקה ל"מ היינו אם א' מן הספיקות נגד החזקה או כששניהם נגד החזקה, אבל כאן אין החזקה נגד א' מספיקות כיון שעוסק ובא לבטל ולהסיר מעליו חזקת חיובו ובידו הוא ועי' רשב"א בתה"א ריש הלכת שחיטה לענין חזקת שאינו זבוח, וגם איכא כאן ס"ס בגוף אחר וחזקת חיוב בגוף אחר ויש להאריך בכלל זה אלא שאין עת האסיף פה בזמן האסיף לקבץ על יד, ולכן אקצר בזה ואומר דכאן איכא חזק' נגד חזקה דאיכא חזקה דרבא הגם שאין סומכי' עליה להקל היינו דלא אלימא כ"כ כשארי חזקות אבל בוודאי על ידה נגרע כח חזקת חיוב שלו עד דמהני ס"ס כמו דמהני בכ"מ היכא דאין חזקה מנגדת כנ"ל, ומ"ש משום דאיכא לברורי על ידי בדיקה, הלא ידעת בני כי כללא כייל לנו הנב"י דכל דליכא לברר רק ספק א' שצריכי' אנו להחמיר בו אין אנו אחראי' לברר כדי שלא יהי' ס"ס ונצטרך להחמיר מספיקא ועשיתי לו סמוכים במק"א, להיות כן כאן דאחר הבירור כשלא נמצא שערות עדיין איכא ספק שמא העיקר כדעה שני' שבמחבר אין אנו אחראין לבדוק ולברר ספק א' כדי שלא ישאר רק ספק א' ועוד גם אם לא ננקוט האי כללא דנב"י והיינו שצריך לברר ספק א' שצריכי' להחמיר אח"כ זה דוקא כשספק א' יבורר בוודאי אבל כאן ספק א' שמא הביא ב' שערות לא יתברר בוודאי דאפשר דהוו לי' ונשרו הגם דלא אמרי' שמא נשרו רק להחמיר ובדאורייתא, מ"מ ודאי דלא הי' לי' ליכא וכיון דגם ספק א' מן הספיקות לא יתברר רק שלא יהי' שקול כ"כ וספק א' יושאר בתוקפו ספק השקול כ"כ האי בוודאי אין אנו אחראי' לברר כנ"ל, וחשש נשרו אם הוא רק חומרא בעלמא או חשש גמור עיי' מהרי"ט, ובשב שמעתתא מבעל קצה"ח זצ"ל ואין הפנאי מסכים עמדי לפתוח ספרים כדי לעשות ציונים לתורה לסמן בסמניהם וידעתי רוחב לבך בתורה בראשונים ואחרונים ואיני בכ"ז לפניך כמגיד חדשות: עד כה היו דברינו לפי שנראה דעתו של הפמ"ג דחזקה דרבא גריעא ובדרבנן סמכי' עלה משום דספק דרבנן לקולא ובנב"י קמא חלק ח"מ סי' ד' האריך למעניתו בזה ובתשובה הארכתי ופלפלתי הרבה בכל דבריו שם ואכ"מ, ובמח"כ הי' נעלם ממנו פשיטתו של הט"ז סי' קנ"ו דכ' דל"ס על חזקה דרבא משום כל דאיכא לברורי מבררין וכיון לדעת ראשונים הלא המה רמב"ן במלחמות ורשב"א בחי' פ"ק דחולין דמביאי' ראי' דבמקום חזקה להיתר כל היכא דאפשר לברר מבררי' מחזקה דרבא עיי"ש הרי דס"ל בפשיטות דגם למסקנא דאמר רבא חזקה הביא סי' למאונין ולא לחליצה זה רק מדרבנן ובמקומו הארכתי בראיות לחזק דבר זה וזה זמן לא כביר מצאתי עוד ראי' מש"ס גיטין ס"ה ע"א דאמר רבא הגיעו לעונת נדרים וכו' וכנגדו בקטנה חולצת וטרחו תוס' וראשונים הא רבא בעצמו ס"ל עד שתביא ב' שערות ורי"ף דמעתיק דברי רבא להלכתא לא מצאו הראשונים מענה אלא דס"ל כפי' רשב"א כנגדה בקטנה היינו בת י"ב שנים וי"א דהיא גדולה ונדחקו למה קרי לה קטנה, וגם פשיטא שחולצת כיון שהיא גדולה והנ"ל ליישב ע"פ בעל הלכות דמביא הרשב"א דמפרש הגיע לעונת נדרים שהוא גדול ואז אין נדריו נבדקין וכה"ג כנגדן בקטנה חולצת היינו גדולה שאין נדרי' נבדקין ונדחק רשב"א הא דקרי לה קטנה וגם קשה פשיטא, ונ"ל למעט הדחוקים עכ"פ, בשנאמר דהא דאמר רבא הגיע לעונת נדרים נדרי' נדר בלי בדיקה ופשיטא דגם בלי בדיקה אחר שערות נדרי' קיימי' מחזקה דרבא ועכ"פ ספיקא הוא, ואמר כנגדה קטנה חולצת היינו שחליצתה כשירה מדאורייתא וגם מדרבנן דליכא רק משום כל היכא דאיכא לברורי מבררינן אבל מעיקר הדין חולצת וקרי לה קטנה כיון דאין מחזיקין אותה כגדולה ממש דמחומרא דכל בדאורייתא מחמירין עד שתבדוק ולכן נתן לה שם קטנה לרמז על דמחמירי' בה כקטנה ותרתי קמ"ל דמעיקר דין חולצת כמו שנדרי' קיימין מעיקר הדין כן חולצת אלא דלכתחלה מחמירי' בה כקטנה עד שתבדוק, והא"ש דמביא הרי"ף הא דרבא דהוא לדינא וא"ש, ומינה דחזקה דרבא חזקה אלימא היא אלא בדאורייתא מחמירי' משום כל היכא דאיכא לברורי: עוד לי ראי' מכח קושי' א' שהקשתי בלימוד הישיבה במס' גיטין ס"ד ע"ב דהקשה ורדאן על שמואל האי שפחה ה"ד הא אפשר כשהגיע לכלל שנות גדלות ולא נבדקה עדיין אם הביאה ב' שערות וכ"ז שלא נבדקה היא תחת האדון מספק שמא לא הביאה ב' שערות וצריכה לעבוד עבודת רבה דהוא מוחזק בה ואין ספק הביאה ב' שערות מוציאה מחזקת האדון וגם היא בחזקת עבד ועיי' תוס' גיטין י"ז ע"א ד"ה מפני מה תקנו זמן שכ' דעבד מוחזק בעצמו התם טוען ברי וכאן שמא, ובגוף הדבר אם עבד מקרי מוחזק עיי' קצה"ח סי' רמ"א שהעלה דאדון מוחזק דיש לו חזק' מ"ק ומ"ש תוס' דעבד מוחזק הוא נגד רבו שני ודברינו נכונים והארכתי במקומו בחדושינו ואכ"מ, היוצא לנו דבספק אם הביאה ב' שערות היא תחת יד האדון ועובדת עבודתו עד שיבורר שהיא גדולה, אבל לענין שתופי מבואות שהוא דרבנן סמכי' על חזקה דרבא ולק"מ על שמואל, ובוודאי לא יעלה על הדעת שזהו שמתרץ שאני שתופי מבואות דרבנן דכל כי האי הול"ל הכי במאי עסקינן כשהגיעה לשנותיו ולא נבדקה, וגם לא הי' אמר ר"ח אשתק ורדאן רבנן כעין דאורייתא תקנו וכי ל"ל דסמכי' בדרבנן על חזקה דרבא דספיקו בכ"מ לקולא, ולפי שיטת ר"ח שבתוס' נדה פ' בא סימן