כתב סופר אורח חיים רמט

כמבואר בש"ס ב"מ וה"ה כשקנה זה שלא הגיע לכלל י"ג שנים מקטן כמוהו ג"כ ל"ק רק מדרבנן מתק"ח ויוכל להקנות בקנין דרבנן לגדולים ומפקע קנין דרבנן של הקונים מקנין דרבנן שנקנה לו כן הי' נ"ל: ואחר שיצאתי לחלק בין קונה מישראל גדול לקונה מן הנכרי וב"י קטן, עלה במחשבה לפני כי גם בשקנה מישראל יש לחלק אם קנה אתרוג לעצמו, או קנה אתרוג או כמה וכמה אתרוגים כדי למכרם דאם קנה לעצמו בוודאי זכות הוא שיהי' שלו מדאורייתא לכל דבר וכ"ש בדבר זה שקנה לעצמו לצאת בו לצאת ידי חנוכו כא"מ ועושה בוודאי זכות לו שיהי' שלו מדאורייתא לעשות המצוה כתקונה באופן דגדול יוצא בו ואם רוצה למכרו מאיזה טעם שיהי' כיון דהוא קנהו מדאורייתא א"א לקונה ממנו בקנין דרבנן לצאת בו ביט"ר אבל כשקנהו מתחלה כדי למכרו ולהרויח בו, ואם הוא קנה מדאורייתא א"א לו למכור לצאת בו י"ח דאורייתא בוודאי חוב הוא לו שיהי' שלו מדאורייתא דעי"ז נפסד טובא ממילא לא זכה לו המוכר ואוקמי אעיקר הדין דלא קנה רק מתק"ח והוא נשכר, משא"כ אם יהי' שלו מדאורייתא, ובמה יזכה הנער וע"י מי כיון שחוב הוא לו כנלפע"ד אחר העיון היטב: ומ"מ לדינא אפשר יש לנו לחוש לשיטת תוס' גיטין ס"ד ע"ב דס"ל ד"א מקנה מדאורייתא לאו מטעם דמקנה לו זוכה בעדו כדס"ל לרמב"ם אלא דיש לו יד לקטן לזכות כשדעת אחרת מקנה לו דהא כ' תוס' בטעמא דר"י אמר רב אסי דזוכה לאחרים משום דאיתא בדנפשי' והיינו אי הוא בעצמו זוכה לעצמו, אבל אי ד"א קונה משום דמקנה זוכה עבורו אינו משו"ה איתא בדנפשי' כמ"ש לעיל בישוב הרמב"ם, וכן מוכח מדלא ברור לתוס' אם יש זכי' לקטן ע"י אחר מדאורייתא או מדרבנן ועיי' תוס' כתובות י"א ואי נימא דכל דאפשר לקטן לזכות ע"י אחר מקרי איתא בדנפשי' יהי' יוכל ג"כ להיות שליח בכ"מ, ותוס' פסק כר"י אמר ר"א כמ"ש רשב"א בקדושין בשם תוס', וע"כ דמשום שאחר זוכה לו לא מקרי איתא בדנפשי' דאיהו לא מצי לזכות רק אחר זוכה לו ואין בכחו לעשות שליח, וע"כ מה שכ' לרב אסי זוכה לאחר משום דדעת אחרת מקנה לו זוכה לעצמו מעצמו דכה"ג יש לקטן יד לזכות מעצמו, וס"ל לתוס' נמי דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא דהא ס"ל לשמואל דזוכה לאחרים מדרבנן ומדמקשה על שמואל ממזכה ע"י שפחתו כדס"ד דשתופי מבואות ומעשר שני מדאורייתא הוא ש"מ דס"ל דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא וכ"כ הר"ן שם דכן הוא לשיטת תוס', לפ"ז אין חילוק בין קנה הקטן מישראל בין קנה מנכרי כיון דדעת אחרת מקנה קנוי' לו מדאורייתא וממכרו ממכר רק מדרבנן וא"א לצאת ביט"ר דאורייתא ל"מ לפי שכ' הרשב"א דתוס' נקיט הלכתא כר"י אמר ר"א דדינא הכי הוא כמ"ש לשיטתו, ובאמת בתוס' שלפנינו לא נמצא דס"ל הלכה כרב אסי אפי תימא דהלכתא כשמואל מ"מ הא שמואל לא פליג על רב אסי רק דאינו זוכה לאחרים אבל בהא מודה שמואל דזוכה לעצמו, ואין לומר דשמואל ס"ל דדעת אחרת מקנה רק מדרבנן ופליג על רב אסי דס"ל מדאורייתא ומשו"ה נמי חולק עליו וס"ל דאין זוכה לאחרים מדאורייתא כיון דליתא בדנפשי' מלבד שאין במשמע דפליג שמואל בתרתי דבקונה לעצמו משמע דמודה לר"א דמדאורייתא הוא, גם א"א לומר כן דהא אמר שמואל דא ודא אחת זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים ולפי שיטת תוס' דס"ל לשמואל דזוכה לאחרים מדרבנן מיהת ע"כ הא דאמר דזוכה לעצמו היינו מדאורייתא ואין זוכה לאחרים מדאורייתא ונ"ל משו"ה פשיטא לתוס' דגם בצרור וזרקו זוכה לעצמו מדאורייתא עד דמקשה ממציאת קטן ונכנס לחלק מכח זה בין ד"א מקנה מנ"ל דבצרור וזרקו ס"ל לרב אסי דזוכה מדאורייתא דלמא בצרור וזרקו מדרבנן זוכה לעצמו משו"ה אינו זוכה לאחרים אבל בחפץ ומחזירו זוכה לעצמו מדאורייתא וכיון דאיתא בדנפשי' זוכה ג"כ לאחרים, וכן יש למשמע קצת מדאמר בחפץ ומחזירו זוכה בין לעצמו וכו' פשיטא דהא אפי' בצרור וזרקו זוכה לעצמו כ"ש בחפץ, ויש למשמע מזה דס"ל לחלק בצרור וזרקו ל"ק לעצמו רק מדרבנן, ובמק"א אמרתי ליישב בזה הא דכ' רש"י זוכה לאחרים מדרבנן ודייק הפ"י מדלא כ' רש"י שזוכה לעצמו מדרבנן ש"מ דס"ל שהוא מדאורייתא ובסוכה פרק לולב וערבה נראה דס"ל שאינו קונה לעצמו אלא מדרבנן ובמח"כ לא דייק במ"ש רש"י במקומו בגיטין דא ודא ב' תקנות נראה דס"ל לרש"י דתקנות הם ולא מדאורייתא, והא דלא כ' רש"י רק דזוכה לאחרים מדרבנן משום דמזה הוכיח רש"י דהכל מדרבנן דא"א לומר זוכה לאחרי' מדאורייתא משום קושי' תוס' כמ"ש הר"ן וכיון דאמר רב אסי חפץ ומחזירו זוכה בין לעצמו בין לאחרים משמע דזוכה לעצמו כמו שזוכה לאחרים דוודאי דרבנן הוא, ומוכח כן מדהדר אמר זוכה לעצמו ולאחרים להורות כמו זוכה לאחרים ודאי דרבנן דאין שליחות לקטן הה"נ זוכה לעצמו אפי' חפץ ומחזירו דרבנן וא"ש רש"י בסוכה: ותוס' לפי שיטתם דס"ל מכח קושי' ש"ס על שמואל דלרב אסי ניחא דזוכה לאחרים ע"כ דזוכה לאחרי' מדאורייתא כ"ש דזוכה לעצמו מדאורייתא ועיי' מהרש"א אבל עדיין י"ל דוקא חפץ ומחזירו, אבל צרור וזרקו י"ל דמדרבנן הוא ומדויק טפי הא דהדר רב אסי ואמר חפץ ומחזירו זוכה לעצמו וזוכה לאחרים דשניהם מדאורייתא, ובצרור וזרקו זוכה לעצמו רק מדרבנן ולק"מ ממציאת קטן והא תוס' לא הקשה רק מדס"ל דזוכה לעצמו מדאורייתא, ועכצ"ל דהוכחת תוס' משמואל דאמר דא ודא אחת היא דזוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים והא דאמר אין זוכה לאחרים ע"כ היינו מדאורייתא ומינה דזוכה לעצמו מדאורייתא ואמר דא ודא אחת היא ש"מ דשניהם צרור וזרקו וחפץ ומחזירו שוין דקונה לעצמו מדאורייתא, וכ"ש דלרב אסי הכי הוא והקשה תוס' שפיר ממציאת קטן בין לרב אסי בין לשמואל וא"ש: הרי די באר שבארנו דלתוס' גם לשמואל דעת אחרת מקנה מדאורייתא הוא דזוכה ולפי שהוכחנו דתוס' ס"ל דדעת אחרת מקנה לא משום זכי' אלא משום דיש לו יד לקנות עד"ז ואיתא נמי משו"ה בשליחות לר"א א"כ גם אם נקטי' להלכתא כשמואל כשיטת רוב ככל ראשונים ליכא חילוק בין אם קנה מנכרי בין קנה מישראל כיון דדעת אחרת מקנה לו הגם דליתא בקניית מטלטלי' רק מדרבנן זיל בתר טעמא דאיתא במתנה וליתי' בקנין כמ"ש הה"מ הלכ' מכירה דקטן לאו בר נתינת דמים הוא כוונתו כיון שנתינתו לאו נתינה הוא מדאורייתא ממילא אין דעת המוכר להקנות לו, וכ"ז עד דלא תקנו חכמים שיהי' מכירתו מכירה וא"י לחזור אבל בתר דתקנו חכמים דמכירתו מכירה וא"י לחזור בו שוב קונה מה שקנה מדאורייתא, והן הן דברי הקצה"ח, אלא שהוא כ"כ לשיטת הרמב"ם ודחינו דבריו כיון דלרמב"ם תלי' אם זכות הוא לו וכל שאין יוכל לחזור ליכא זכות, וקיימתי דינו בקונה מישראל ולא בקונה מנכרי, אבל לתוס' דדעת אחרת מקנה משום שיש לו יד וקונה מדאורייתא בין שקונה מישראל בין שקונה מנכרי, חוץ כשקונה מקטן ישראל דלאו בר הקנא' הוא כנלפע"ד ועיי' היטב: לפ"ז מ"ש דגם בקונה מישראל אם קנה כדי למכור ולהרויח אינו קונה אלא מדרבנן דזכות הוא לו שלא יקנה רק מדרבנן כ"ז לשיטת הרמב"ם אבל לשיטת תוס' גם כשקונה למכור ולהרויח ואפי' קנה מנכרי כבר זכה בו מדאורייתא דהא בכחו לקנות מדאורייתא והו"ל כגדול שא"י לומר שא"ר לקני' מדאורייתא רק מדרבנן בקונה בקני' שקונין בו מדאורייתא: שבתי וראיתי די"ל דעד כאן ס"ל לתוס' דקנין מדרבנן ל"מ לדאורייתא רק כמו בש"מ דלא בא לידו לזה שמקנה לו אבל כל שבא לידו מהני לדאורייתא והחילוק הוא דוודאי הפקר ב"ד הפקר מדאורייתא דילפי' מקרא דיחרם כל רכושו, אבל שיהי' קנוי' לזה ע"י קנין דרבנן לא ילפי' מקרא כשבא לידו זוכה בו מן הפקר מדאורייתא, ועיי' מחנה אפרים הלכ' קנין משיכה סי' ב' שעמד בחילוק זה ועיי' אבני מלאים סי' כ"ח וכבר הרגיש הר"ן גיטין שיש לחלק בין הפקר דרבנן לקנין דרבנן וכל קנין דרבנן הפקר מבעלי' מדאורייתא הוא, אלא דס"ל מסברא דנפשי' דקנין דרבנן מהני לדאורייתא אפי' לא אתי ליד זוכה כמו בשתופי מבואות לס"ד דדאורייתא הוא, ובתשובה א' הוכחתי דע"כ רשב"א נחית לחלק בכך והוא ממ"ש בגיטין ס"ה ע"א דדעת אחרת מקנה ע"כ דאורייתא הוא דאלת"ה איך מקנה המעות לשפחה קטנה לפדות מע"ש מדאוריי' לר"א וכ' לפ"ז הא דר"ז סוכה לא לקני אינש הושענא לינוקא דוקא כשלא הגיע לעונת הפעוטות דבהגיע הרי הקטן זוכה מדאורייתא ומזכה, ודבריו נפלאו דמאחר דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא דמשו"ה הוכיח דדעת אחרת מקנה מדאורייתא הוא ואיך סתר דבריו תוך כד"ד וכ' דהא דלא לקנו לינוקא בהגיע לפעוטת קונה ומקנה הא קונה מדאורייתא ומקנה רק מדרבנן ומצאתי אחרי רואי שכבר ישב על מדוכה זו השעה"מ הלכ' לולב והניח בצ"ע, ואני מצאתי לו יישוב דס"ל דוודאי הפקר ב"ד הפקר מדאורייתא אלא דלא מהני קנין דרבנן לזכות לו עד שלא בא לידו וכשבא לידו זוכה מן ההפקר וה"ה שלו מדאורייתא, וכ"ז אם הקונה גדול אבל קטן דאינו קונה לעצמו א"י לזכות מן ההפקר מדאורייתא ואם גם ע"י ד"א מקנה אינו קונה מדאורייתא איך יזכה ע"י קנין דרבנן מדאורייתא הגם דמופקר ועומד מבעליו הוא א"י לזכות בו, והא"ש ראי' הרשב"א דע"כ ד"א מקנה לקטן דאורייתא הוא דאל"ה גם שמופקר מעות המזכה אבל הוא במה יזכה מדאורייתא וגם אם הפקר כדעת אחרת מקנה עיי' זה מל"מ הלכ' מכירה כ"ז אם ד"א מקנה מדאורייתא הוא אבל אי לאו דאורייתא גם מן ההפקר שהפקיר אדם א"י קטן לזכות מדאורייתא וראי' רשב"א ברורה, והא"ש דכ' לפ"ז על קטן שהגיע לעונת הפעוטות ל"א ר"ז דלא לקנו דמזכה בחזרה משום דכבר מופקר מדאורייתא ויצא מקנין קטן שוב זוכה הגדול כשבא לידו מן ההפקר וא"ש נכון בעזה"י: וי"ל דגם תוס' בשיטת רשב"א קדמא ואזלא דכל שבא לידו דגדול זוכה מן ההפקר דאורייתא לפ"ז בנדון דידן גם לתוס' בין קטן קנה מישראל בין קנה מנכרי, גדול הקונה ממנו שלו הוא מדאורייתא דזוכה מן ההפקר, אלא מתוס' סנהדרין ס"פ ב"ס נראה דס"ל דגם כשבא לידו דגדול אינו זוכה מדאורייתא דהא מביא ראי' מסוכה מדר"ז דד"א מקנה דאורייתא הוא ועיי' שעה"מ הלכ' לולב ביאור כוונת תוס' דס"ל דמסתמא ר"ז גם בפעוטת קאי וע"כ ד"א מקנה קנה מדאורייתא הוא ולא יוכל להקנות רק מדרבנן וזה כשיטת הרמב"ם ממש ואם באנו לחוש לשיטת תוס' במלואו בכל מה דס"ל דד"א מקנה מדאורייתא ומשום דזוכה בעצמו וקנין לדרבנן ל"מ לענין דבר שהוא מעניני