כתב סופר אורח חיים כה

יותר, בזה הגיד לנו דדוקא שבת ואח"כ חול והוא ביציאת שבת ואין כאן סתימה אלא מפורש ושום שכל כנ"ל: והנה הפר"ח ביו"ד סי' ק"י ריש כלל ס"ס סוף ד"ה ועוד כ' הרשב"א מביא משם מהרי"ט דלרמב"ם דס"ד לקולא מה"ת אסור לעשות סתירה בב"א כמו ספק ממזר הי' אסור לישא ממזר ובת ישראל מכח ממנ"פ לולי דהתירה תורה ספק ממזר כוודאי. והפר"ח בד"ה מיהא שקיל וטרי בהא מילתא, ובד"ה אמנם מביא ראי' מש"ס פ' במה מדליקין מדאמר ר"י העושה מלאכה בב' בה"ש חייב ולשיטת תוס' בכריתות דבה"ש ראשון לא מקרי אקבע איסורא, ולשיטת הרמב"ם דספק דאורייתא לקולא למה חייב חטאת בממ"נ הא בבה"ש ראשון לא עשה איסור כלל, וע"כ דכה"ג מודה הרמב"ם. ודחה ראי' זו לשיטת רש"י בפ' ב"מ ל"ה ע"א דעל בה"ש ראשון ג"כ חייב א"ת, וכן נראה שיטת הרמב"ם הלכות שגגות ואדחי ראי' זו. והנה מ"ש דכן נראה שיטת הרמב"ם כוונתו מדסתם הרמב"ם ולא כ' דוקא ביה"ש ביציאת שבת כמ"ש הלח"מ ולמ"ש נהפוך הוא דמשמע מדבריו מדכ' שבת וחול דס"ל כשיטת תוס' כריתות וקמה הראי' של הפר"ח מדחייב חטאת ש"מ כל היכא דאיכא תרתי דסתרי לא שרי רחמנא, דאל"ה איך מביא חטאת בשעשה מלאכה בשני בה"ש הא בפעם הראשון לא עשה איסור כלל וליכא ממ"נ: ומ"ש הפר"ח דיש לו ראי' ברורה לדבר זה מהא דגרסי' בס"פ שני דשבועות ת"ר שני שבילין א' טמא וא' טהור, והלך בראשון ולא נכנס והלך בשני ונכנס חייב, וכ' תוס' דבספק טומאה ברה"ר מיירי, הנה לך בבירור דאע"ג דכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור ורחמנא שרי' מ"מ היכא דתרתי דסתרו אהדדי דממ"נ טמא בכה"ג לא שרי' רחמנא, וכ"כ תוס' כתובות דף כ"ז עכ"ל. והנה הפר"ח כ' דיש לו ראי' ברורה, ולפמ"ד ראי' זו דחוי' מעיקרא, ודבריו נפלא ממני שאין הענינים דומין כלל, התם לענין טומאה מאחר שהלך בראשונה ובשני' בוודאי טמא הוא, או בראשונה או בשני', וכיון דוודאי טמא הוא אסור לכנוס מודאי ולא מספק ול"ש ספק טומאה ברה"ר טהור, דהא ליכא עוד ספק אלא ודאי טמא, ואם היינו דנין אם מותר לילך בב' שבילין בזאח"ז ולומר על כ"א דספק מותר הי' דומה לשלפנינו לענין ספק איסור כה"ג כמו ספק ממזר בממזרת ובב"י או בב' בה"ש וכן אם הולך בא' ונכנס ושוב הלך בשני' ורוצה לכנוס, או שנכנס הי' דומה להך מילתא, אבל ברייתא דאיירי בהלך ולא נכנס ושוב הלך ונכנס דוודאי טמא הוא בוודאי חייב, דגם אם היינו דנין תחלה בשעה שהלך בראשונה אם מותר לכנוס והיינו מתירין לו משום ספק טומאה ברה"ר, אבל אחר שהלך בשני' אסור לו לכנוס כיון דאין ספק עוד דמשום ספק טומאה ברה"ר להקל לא הוסרה הטומאה מעליו אם הי' הדרך הראשון טמא, ותמיה' קיימת היא על הפר"ח דמערב ומדמה מה דלא דמי' כלל במח"כ. אבל ראי' ראשונה דמביא מפ' ב"מ בעשה מלאכה בב' ביה"ש קמה וגם נצבה לפמ"ש דשיטת הרמב"ם כשיטת תוס' כריתות: לפ"ז בספק יו"ט ספק חול משום דלא בקיאי' בקביע דירחא הגם דלא אקבע איסורא בוודאי ואפי' לפמ"ש הלח"מ ופר"ח דס"ל לרמב"ם דביה"ש ראשון ג"כ אקבע איסורא משום דשבת ודאי לפנינו וקרוב לבוא, אבל ספק זה דאתי מכח דלא בקיאי' בקביע דירחא דאין ספק בימים אם עבר יום זה דחול או הוא יום אחר יו"ט כמו ספק בה"ש דנאמר דקרוב לבוא ואיכא ביה"ש דהו"ל כאקבע אסורא, הגם דפשוט דל"מ אקבע, מ"מ אסור לעשות מלאכה בב' ימים משום דעושה תרתי דסתרו דסוף כ"ס עשה בוודאי מלאכה ביו"ט בא' מב' הימים או בראשון או בשני'. ועיין ר"ן פ"ק דמגילה בספק מוקפת חומה מימות יב"נ דל"א ספק דרבנן לקולא ולא יקרא כלל ונמצאת פוטרו משניהם ומבטל ממנו בוודאי מקרא מגילה, לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ועיי' מל"מ פ"א ממגילה הלכה י"א. ונ"ל דוודאי לא הי' נעלם מפר"ח ס' ק"י דברי ר"ן הנ"ל, ולא הביא ראי' ממנו דאסור לעשות תרתי דסתרו אהדדי, דמר"ן אין ראי' אלא דל"א ספיקא דרבנן לקולא דכ"כ לא הקילו ודי לנו במה שמצינו שהקילו באיסורא או במצוה דדהו ולא מצינו שהקילו כ"כ, היכא דסוף כ"ס בוודאי עבר על דבריהם, וכ"ש במצות מגילה שהיא מדברי קבלה דאין להקל כ"כ, ועיי' טורי אבן שם דחולק על הר"ן וס"ל דספק דברי קבלה כדאורייתא יחשב, ואין ראי' מדברי הר"ן לשיטת הרמב"ם דס"ל דס"ד מה"ת להקל דאיכא איסור דאורייתא לעשות תרתי דסתרי ועוד יש לחלק בין קיום מצוה, דסוף כ"ס לא עשה מעשה מצוה, משא"כ לענין איסור כיון דלשעתו עושה בהיתר גם בצירוף שניהם לא עשה איסור והבן, ולכן לא העלה והביא הפר"ח ראי' מר"ן הנ"ל כנ"ל ומ"מ כן הוא לרמב"ם נכון לדינו אבל אנו למדין מר"ן מגילה כמ"ש הוא לענין ספיקא דרבנן, כיון דלא יקרא בשני' לכן יקרא בראשון, ושני הו"ל ספק דרבנן להקל כן הוא לרמב"ם בספק דאורייתא דמלאכת יו"ט לעשות מלאכה בשני' אסור, ולא יעשה מלאכה ביום ראשון וביו"ט שני שרי משום ספק, ועיי' מל"מ שם מ"ש לחלק בין מ"ש הר"ן במגילה למ"ש בפסחים, וחילוקו עולה יפה גם בנדון שלפנינו, ונתתי שמחה בלבי כאשר הראוני מ"ש בח"ס יו"ד סי' ר"נ בד"ה בשגם הרמב"ם, וברכתי ברוך שכיונתי לתורת משה רבינו אבא מאוה"ג זצ"ל לעיקר הדין הגם דטעמם חלוקים: המורם מדברינו דלשיטת הרמב"ם הגם דס"ד לקולא אסור לעשות מלאכה בזמן דל"ב בקב"די ביום ראשון, ושני מותר לעשות בו מלאכה מה"ת, ואם עשה מלאכה בראשון אסור בשני, וא"כ הה"נ לשיטתו דאיכא איסור בהנחת תפילין ביו"ט אסור להניח תפילין בראשון ובשני ולא יניח בראשון ובשני שרי, ואם הניח בראשון אסור בשני, ולכתחילה לא יניח בראשון ובשני מותר מדאורייתא, הגם דספק דאורייתא מדרבנן לחומרא, מ"מ שרי ומחוייב להניח בשני, לפי מה דכייל לנו החו"ד רס"י ק"י ומצאתי כדבריו בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל מדנפשי' דדוקא ספק איסור ס"ל לרמב"ם דמותר מה"ת דלא דברה תורה על הספק ודאי איסור לא יאכל ספק יאכל, הה"נ לענין מצוה צריך שידע שיצא י"ח בוודאי ולא מספק, ולהכי ספק מצוה להחמיר, ובמק"א עשיתי סמוכים לזה מכח קושי' תוס' ר"ה כ"ט הנ"ל ספק קרא ק"ש חוזר וקורא שמא כבר יצא ועובר בל"ת, ותי' תוס' דליכא איסור לא תשא דאורייתא עיי"ש, ורמב"ם ס"ל דהוא דאורייתא עיי' מג"א סי' קפ"ו וקשי' קושי' תוס', ולמ"ש החו"ד א"ש דבספק ל"ת ליכא איסור דאורייתא וספק מצוה מחוייב מה"ת ואתי ספק חיוב מצוה דאורייתא ודחי לספק איסור ל"ת דאינו אלא מדרבנן וא"ש נכון והה"נ ספק מצוה בספק יו"ט דמחוייב להניח מדאורייתא מצד ספק שמא חול הוא דוחה לאיסור הנחת תפילין שמא יו"ט הוא דאינו לחומרא רק מדרבנן, וחד יומא מב' הימים, והעיקר ביט"ר לא יניח תפילין דאם א' מב' ימים מה"ת, אסור מה"ת להניח תפילין, ויבחר בראשון כמ"ש הר"ן דמקדים לקרות בי"ר ופטור בשני, ואפשר י"ל כאן נהפוך הוא דיניח בי"ר דבא' מב' הימים צריך ואפשר להניח. טוב להקדים ולהניח בי"ר, להקדים ולא לאחר המצוה, ולמאן דס"ל דבחה"מ ג"כ אסור להניח תפילין א"כ א"א להניח ביוט"ש דממנ"פ אות הוא, או יו"ט או חוה"מ, בוודאי יניח ביט"ר שמא חול הוא, ובימים אחרונים של פסח ושל סכות ע"כ להניח ביט"ש דביט"ר ממנ"פ או חוה"מ הוא או יו"ט, ועיי' עוד: היוצא לנו דגם לרמב"ם בזמן דלא בקיאי בקב"די צריכי' להניח תפילין בא' מן הימים או ביוט"ר או ביו"ט שני על תנאי והתמיה' קיימת גם לרמב"ם למה אין מניחים ביו"ט שני ש"נ, ולמ"ד דחוה"מ אסור להניח תפילין א"א עכשיו להניח תפילין בא' מב' ימים דביט"ר א"א דהא בקיאי בקביע דירחא ובוודאי יו"ט הוא, ובשני אסור משום ממ"נ או יו"ט או חוה"מ הוא, הגם דחוה"מ בוודאי ליכא איסור רק משום דמזלזל בחותם המלך כמ"ש המחבר רס"י ל"א ובב"י וכתבנו לעיל כשמניח שלא לשם מצוה וה"ה כשמניח ע"ת מספק ליכא משום זלזול, מ"מ אסור להניח ביו"ט שני משום דוודאי או יו"ט או חוה"מ הוא, ואיכא זלזול ממנ"פ, אבל בימים אחרונים אפשר להניח ביט"ש של גליות דפסח וסכות, וכן ביט"ש של שבועות, וכ"ש דתמוה הדבר מאוד להסוברים דאין איסור בהנחת תפילין בשבת ויו"ט אלא משום דנראה כמזלזל, ויפלא ביותר להסוברי' דמניחי' תפילין בחוה"מ למה לא מניחי' ביוט"ש דימים ראשונים ושני' ש"פ וסכות ובשני של שבועות, והתמיה רבה נשגבה ממני לא אוכל לה: ונצטערתי בזה טובא עד אשר ראה ה' בצערי ואינה לידי תשובת רשב"א סי' ס"א, ואולי אין לפר"מ נ"י תשובת רשב"א אעתיק דבריו וז"ל, ולענין יט"ש של גליות או אפי' של ר"ה ששאלת כיון שעשו אותו כחול לגבי מת מהו בהנחת תפילין, מי אמרי' אתי דאורייתא ומבטל דרבנן או לא. תשובה אסור בתפילין דקיי"ל כמ"ד תפילין מ"ע שהז"ג הוא ואם מתכוין בהנחתם לשם מצוה בשבתות או בי"ט עובר משום בל תוסיף, וכיון דבימים טובים דאורייתא איכא משום בל תוסיף בימים טובים דרבנן אסור, דכל מה דתקנו רבנן כעין דאורייתא תקנו, דאי לא אתי לזלזולי בהו ושוא"ת הוא, ופוק חזי מה עמא דבר, ומת שאני משום כבודו הקילו, וכן לענין שבעת ימי אבילות דרבנן הקילו, אלו דבריו ז"ל ככתבו וכלשונו: והנה שש אנכי על אמרותיו של הרשב"א באשר מצאתי ראיתי כי שאלה זו של הנחת תפילין ביו"ט שני ש"ג שאלת הקדמונים היא ותשובתו של הרשב"א בצדה בנתינת טעם וכ' פוק חזי מה עמא דבר ובימיו לא הניחו תפילין ביט"ש: אלא דקשי' לי על דברי קדשו, מאחר דס"ל דליכא איסור בהנחת תפילין ביו"ט מקרא דימים ימימה או מלך לאות, דהא כ' אם מתכוין לשם מצוה עובר בל"ת דבל תוסיף, אבל בלא כוונה דליכא ב"ת ליכא איסור כלל, א"כ כ"ז דלא בקיאי' בקב"די היו צריכי' להניח תפילין מספק ע"ת אם חול הוא מכוין למצוה דכה"ג ליכא משום ב"ת כמ"ש לעיל, הלא לרשב"א לשיטתו דס"ל מאצ"כ להלכתא עיי' ב"י סי' תע"ה, הרי יכול להניח תפילין בספק יו"ט בלי תנאי בלא כוונה למצוה ויצא ידי מצוה כשהוא חול ואינו עובר בב"ת כשהוא יו"ט, דלעבור שלא בזמנו בעי כונה, ואיך עכשיו דבקיאי' בקב"די אין מניחים תפילין, דכל עצמו של יט"ש אינו אלא משום שמא יחזור הדבר וכו' ואז צריכים להניח מספק ודבריו צריכים ישוב וביאור :