כתב סופר אורח חיים רמב

משא"כ כשתובעה בב"ד בתוך זי"ן ויחרוץ הדין דאין לה עכשיו אלא דמי עצים גם כשיעכבו התשלומין עד אחר ז' לא צריכים רק לשלם דמים, והיא צוחה ופעתה דברים הרבה קללה ויללה ודחקה השעה וסבורה דלא אשגח בה שאין חש לדברי' להצילה מיד עושקי', ואמרה אתתא דהוי לה לאבוה תלת מאה ותמני סרי עבדי וזה מצינו בקרא כשיצא להציל את לוט והעשוקים מיד עושקים, ואתתא כזו קמייכו ולית דאשגחיתו בה כדי להצילה מיד עושקי' ואבוה' יצא להציל בלי שקראוהו ולא צוחו קמייהו, ואמר ר"כ פועיתא היא דא ודוחקת השעה לעשות לה דין ומשפט מיד אין לה אלא דמי עצים בלבד דאי לא הוי' צוחה היו לה העצים שהייתי מעכב עד אחר זי"ן אבל ע"י שפועיתא היא ודוחקת השעה בע"כ אין לה אלא דמי עצים בלבד, ויש לדייק ולהבין אין לה אלא דמי עצים בלבד האי לבד מיותר וסגי כשאמר אין לה אלא דמי עצי', ונ"ל דבמכוין דייק ואמר לבד דלא נטעה שיש ב' דרכים לפני' אם ישלמו עכשיו אין לה אלא דמי עצים ואם יעכבו הפרעון הגם שתבעה עכשיו בב"ד ודנו דין עכשיו בתר זמן הפרעון אזלי' כדמשמע לי' לריטב"א מרש"י, לכן דייק ר"נ ואמר אין לה אלא דמי עצים בלבד אין לפני' אלא דרך א' דמי עצים לבד ואין אופן שיהיו לה העצים ממש גם כשיאחרו הפרעון עד אחר יו"ט וזה דרך נכון אשר יכון, ומיושבים כל הדקדוקים ע"ד מכון: עוד לנו מקום יישוב לכל זה, בשאומר הא דר"נ לא אשגח בה שהיה לשחוק בעיניו ובזיון לריש גלותא שאזלא לגבי ר"נ לתבוע עלבונה, דהא עבדי ר"ג היו הגוזלים מבלי ידיעה ורצון או הסכמה בדעת ר"ג, ואם הית' אזלת והולכת להודיע הדברים כהוייתן לר"ג הי' מחזיר לה העצים או דמים יותר ויותר מדמי שוי', ולכן לא אשגח בה כי די בזיון וקצף לר"ג בזה, וגם ליכא תקה"ש כה"ג דזה דוקא בגזלן עצמו שעשה עול שלא יקשה עליו להחזיר מה שבא לידו ע"י גזל תקנו תקה"ש אפי' לצדיק כי באותה שעה מעושי עול היה, אבל כה"ג דעבדים גזלו, לגבי ר"ג בוודאי ליכא תקה"ש דגם גוף העצים ויותר ויותר יתנו לה, והיא חשדה לר"ג דבידיעתו היה כ"ז ולכן לא הלכה אליו, ותבעה עלבונה מר"נ בדינא ודייני ואמרה אתתא דהוי ליה לאבוה' וכו' היינו דהיה לו כ"כ עבדים וכולם היו מקשיבים ע"ד אמת ניצול מגזל כמ"ש רש"י שהיו גמלים זמומים דמושל מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים ועושי' רצון אדוניהם, ולולי דר"ג ג"כ יודע או שרצונו בכך לא היו העבדים גוזלים, והיינו דדייקה ואמרה דהוי ליה לאבוה' דייקא לי' לאבוה שהיו ליה ברשותו וכרצונו וכו' ומיני' דר"ג ידע והוצרכה לילך לב"ד ולית דאשגח בה, ואמר ר"נ פועיתא היא דא כיון שחושדת אותו איכא תקה"ש ואין לה לפי דברים רק דמי עצים וא"ש: ובזה אתן קנצי למילין, יחזקנו ה' ויאר עינינו לחדש תילי תילין, להרביץ תורה בישראל באתר וגבולין, שמחת תורה ליששכר, ושפע ימים לזבולון, עד ביאת הגואל ויראו עינינו בתקנת השבים, לארצינו במהרה בימינו, כנפשך ונפש אביך מנשקך ומברכך. שיל"ת פ"ב נגהי ליום גפ"כ תרל"ב לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קכה שלומים מרובים, על שלישים ורביעים, למע"כ בני תלמידי חביבי, גדול בתורה ותיק מלא עתיק, חריף ובקי משנתו זך ונקי יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה שמחה בונם יחי' לאי"ט: קראתי לשבת עונג עת סעודת צהרים, קראתי בינתים מכתבך מגלה עפה מזה ומזה היא כתובה, לי יקרה ואהובת מלאה דברי תורה, אמורים כשירה, והנה הלא ידעת בני כי עצומות טרדותי בפרט תחלת הזמן, ויש לפני כמה תשובות עמוקות לדינא שהשעה דוחקת וצריך אני להשיב עוד שבוע זו אי"ה קודם התחלת הלו"ת אשר בהסכמה עלה אתמול בסעודה שלישית סימני מלתא דאוריית' סוגי' דסימנים, ועוד מילי טובא מילי דשמיא הנחוצים לשעה לגדור גדר וכו' ה' יעזור ויושיע ויאמיץ כחי וחילי למען שמו, בכ"ז למלאות מבוקשך להשיבך הנני בא בכתוב שלישי להכריע בין דבריך, עברתי במרוצה כשעה חדא כמעט אחר שגמרתי תשובה א' קודם תפלת שחרית, והנני משיב בקוצר אומר, מ"ש כי כוונת לדברינו במכתבי הראשון ביישוב קושי' רשב"א על הראב"ד דר"ה ס"ל יאוש קונה וטעמו משום מהב"ע, דבר זה פשוט, והעיקר מה שסתרתי דברי והקימותי' ע"פ סברא שחדשתי דמאחר שקנהו בקנין דרבנן אתי ליד לוקח בהיתר והוא חדוש נכון וברור: ומה שהוספת ליישב עפ"ז השמטה של רי"ף ורמב"ם הא דר"ה דאוונכרי ע"פ דברי הקצ"ח ביישובו תמיהתו על הרשב"א דגם שאין חייב להחזיר רק הדמים מ"מ לאו לכם הוא דע"כ משום שלא קנה קנין גמור הוא, הנה דברי קצה"ח לא נראי' לי במח"כ והוא נכנס לפרצה דחוקה משום שלא מצא מענה לתמיהתו, ואנחנו שא"צ לזה מה לנו בקיומן של דברים כאלו ומכ"ש לבנות וליישב ולהעמיס כן בשיטת רי"ף ורמב"ם, ומה שכתבת סתירה לדבריך משיטת הרמב"ם עצמו דכ' בפ"ח מלולב דיוצא באתרוג של מע"ש הגם דס"ל דמע"ש ממון גבוה הוא וכ' הר"י קורקס דס"ל כמ"ד דל"ב דין ממון וסגי בהיתר אכילה, וכתבת כי כן גבי לוקח דא"צ להחזיר רק הממון ויש לו בו היתר אכילה יוצא בו הגם דאינו שלו לגמרי דבר שכליי דברת, אבל אינו נכון, מלבד שאין לדמות מה שאין שלו משום דגזול הוא, לדין דמע"ש ממון גבוה הוא, הלא כ' תוס' סוכה ל"ח ע"א ד"ה לפי דוקא באתרוג דעיקרו לאכילה איכא מ"ד דל"ב דין ממון אבל בלולב כ"ע מודים וכן מסתבר כי כן באוונכרי באסא בוודאי בעי לכ"ע דין ממון ואין סתירה לדבריך, נסתר מחמתו כמ"ש דאין דברי קצה"ח נראי', ועוד דלא יצאת יד"ח והיא עיקר הקושי' דלא העתיקו הא דר"ה דלא לקצצהו מחשש שמא גזולה היא וקרקע אינה נגזלת, ותקנא דר"ה דלקצצינהו אינהו ויהיה ש"ר בידי אוונכרי, ניהי דל"מ עד"ז, אבל מהני לאלו שיקנו מהם שכבר הפסיקו האוונכרי, ועיקר החידוש דלא לקצצנהו אינהו בידים, וליישב דלא כתבו תקנתא דר"ה י"ל בכמה אופנים, וע"פ דברינו, ובכ"ז לא מצאתי יישוב דלא כתבו שלא יקצצו אינהו ולא הועלת כלום: ולפום רהיטא נ"ל ליישב השמטה זו, עפ"מ שהעיר בתשובת שער אפרים סי' ב' לפי' רש"י דגזלנו' ארעא מישראל נינהו הול"ל מסתמא ניחא לי' לישראל הנגזל שיקנהו ישראל ויצא בו דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' כבש"ס ריש פסחים ולרמ"בן במלחמות דגזלו ארעא מנכרים וכן לרשב"א בתשובה דגוזלי' בין מנכרי בין מישראל א"ש עיי"ש, וי"ל דרי"ף ורמ"בם ס"ל דגזלו ארעא מנכרי או ספק שמא מנכרי שמא מישראל, ואם מישראל מסתמא ניחא לי' לישראל למיעבד מצוה בממונ' כמ"ש הש"א, ואני מוסיף כיון שבידו שיחתכנו הנכרי ויהי' ש"ר ביד ישראל וסוף כ"ס יוצא בו ולא יהי' לו חלק במצוה כיון שקנהו בלי רצונו ניחא לי' טפי שיהי' קנוי לו כשיקצוץ ישראל ויהי' קנוי לו מדעתו ורצונו, אלא דחיישי' שמא מנכרי גזל וספק דאורייתא הוא ולחומרא לכהפ"ח מדרבנן, וכ"ז אי ג"ג אסור מדאורייתא ור"ה לשיטתו דהכי ס"ל, אבל לפי דהעלה הש"א הנ"ל דעיקר בשיטת הרמ"בם וטור דג"ב מדרבנן ואפי' ליכא ח"ה שלא ירגיל עצמו בגזל, נ"ל דאם ג"ג דרבנן מה"ט, בוודאי לכם מקרי מדאורייתא ואפי' מדרבנן, ועוד כיון דמשום שלא ירגיל הוא כאן דהוא למצוה לא שייך שלא ירגיל דלמצוה קמכוין, ועוד כיון דלהך צד שגזל מישראל היתירא הוא דניחא למיעבד מצוה בממונו משום שמא מנכרי ליכא איסור שלא ירגיל לגזול משל ישראל הא כה"ג בשל ישראל מותר שאינו מרגיל במעשה זה לגזול באיסור והבן ויפה השמיטו כנ"ל לפום רהיטא: ומדי דברי מרש"י הנ"ל שנתקשה בה הש"א טובא מה ראה על ככה לפרש דגזלו מישראל הא ר"ה ס"ל ג"ג אסור מה"ת ואמרתי מאז מלתא טבא פלפלא חריפתא ביישוב פי' רש"י ע"פ שיישבתי פי' קושי' תוס' על ר"ת ומהרש"א על רש"י מדמקשה ש"ס ולקניהו בשה"ש הא ה"ל מהב"ע, וטרם אענה אני אומר הא דהקשה תוס' בכ"מ דהקשה על ר"ת מקושי' ש"ס ולקניהו בשה"ש ולא הקשה מקושי' ש"ס הקודמת ולקני' בש"מ, וראיתי שהרגיש המחצית השקל רסי' תרמ"ט בזה ונדחק, והנ"ל הנה הפ"י ב"ק כ' דעל קושי' תוס' כיון דנשתנה הדבר ע"י שה"ש או ש"מ פנים חדשות בא לכאן וליכא משום מהב"ע כמו הם ולא שינוייהם ע"ש ונ"ל דתוס' לא ניחא לי' בזה דאינו מן המדומה דשאני התם דגוף הדבר נשתנה מכמות שהי' ודבר הנראה וניכר הוא ופ"ח בא לכאן משא"כ הכא, וי"ל דמ"מ נקיט תוס' מיהא פלגא דפ"י ולחלק יצא ע"י שינוי מעשה שנראה לכל שנשתנה י"ל דדמי' קצת לחיטין ועשאן סולת הגם דלא דמי לגמרי מ"מ י"ל דשוב לא מאיס לגבוה ולכן לא הקשה מדמקשה ולקני' בש"מ, רק מדמקשה ולקני' בשה"ש שאינו אלא הסכמת ב"א שקוראי' לי' בשם אחר ולא יש שינוי בגוף החפץ עצמו רק בקריאת שמו הוקשה לתוס' שפיר דאכתי איכא מהב"ע כנ"ל: ואחר הוצעה זו אומר אני ביישוב שיטת רש"י עפמ"ש תוס' הא דדחי דשינוי מעשה החוזר הוא הגם שקונה מדרבנן ל"מ קנין דרבנן שיהי' לכם מדאורייתא, וכבר הבאתי במכתבי הקדום מ"ש רמב"ן במלחמות ופ"י מדנפשי' בב"ק ומסביר בטוב טעם וכל דקנה מדרבנן ליכא משום מהב"ע, עפ"ז א"ש דהדר מקשה ולקני' בשה"ש מה תאמר כיון שלא נשתנה רק בשה"ש ולא נשתנה בעצמותו מכמות שהי' איכא משום מהב"ע דכיון שקנהו בשינוי מעשה דרבנן בלא"ה שוב ליכא משום מהב"ע, ומדאורייתא לכם הוא דהא קנהו בשה"ש ויאוש או בשה"ש וש"מ כמ"ש תוס' ומיושב קושי' מהרש"א ועיי': וע"פ דברים הדברים האלו הניתנים למעלה, יש לנו להעלות יישוב מה שהכריח לרש"י לפרש דגזלו מישראל, בהקדמת מילין הנה הרמ"בן כ' הגם דג"ג אסור מ"מ ליכא משום מה"בע וטעמא בעי למה כיון שעבר עבירה מה לי נכרי מה לי ישראל, ובש"א כ' דרמ"בן ס"ל ג"ג מדרבנן וצ"ל דחולק על רש"י ור"ן פסחים דגם בעבירה דרבנן הו"ל מהב"ע, והסברתיו מאז לעצמי דרמ"בן אזיל בשיטתו דאתי' בשיטה הר"י דאחר שקנהו הגזלן ליכא מהב"ע דמה שעבר עבר, ודוקא קודם