כתב סופר אורח חיים רמא

על הראב"ד דלאו לכם הוא וסותר דברי עצמו, ומ"ש עפ"ז לחלק בין יט"ר לשני רחוק יותר במח"כ, ואני בעניי הכינותי יישוב המיישב דעת, בעזרת החונן דעת, והוא עפמ"ש ביישוב שיטת ר"ת, יישבתי ג"כ טעמא דאו"ח דלאחר הלוקח מהב"ע הוא וקושי' ש"ס מ"מ א"ש כמו שכתבת בני כן כתוב לפנינו ובמכתבי הראשון לא רציתי להאריך מענין לענין שהיינו בו ביישוב שיטת הראב"ד שברשב"א ב"ק קי"ד וב"י ח"מ סי' שנ"ג, וכשאני לעצמי הוספתי תוספות מרובה על דברינו בטעמא דאו"ח ויישוב קושי' כפ"ת, ולחלק יצאתי ע"פ דברינו דאו"ח אזיל בשיטת ר"ת והוא ע"פ מה שחידש לנו הפ"י ודייק בלישנא דשמואל דאמר מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול, דכוונתו כיון דאפשר שיקיים המצוה בלי עבירה דהי' אפשר בשאול ולא צריך לגזלו יוצא נמי בגזול, וזהו טעמא דשמואל אבל ר' יוחנן לא ס"ל מתוך שיוצא בשאול דפוסל גם ביוט"ש משום מהב"ע צ"ל דס"ל הגם דאפשר למצוה בלי עבירה מ"מ איכא משום מהב"ע, וי"ל בשורש הדבר בוודאי לשיטת הר"י דמהב"ע ליכא רק קודם שקנה דמה שעבר עבר, וכשלא קנה כל שעה ורגע איכא מהב"ע דעליו רמי' מצות השבה ובכל רגע דמחזיק בו עובר ואיסור בידו כה"ג איכא משום מהב"ע שבכל רגע העבירה קיימת משא"כ אחר שקנהו, לפ"ז אין לומר מסברא כיון שהיה אפשר בלי עבירה מתחילתו שהי' אפשר בשאלה יצא מגדר מהב"ע דאינה באה ע"י עבירה שהי' אפשר בלא עבירה דאחר שגזלה מעיקרא ועלי' דידי' רמי' להשיב עדיין העבירה בידו ועובר בכ"ש ולא מהני אם מכאן ולהלאה רצונו להשיב, ויהיה בידו בשאלה עכשיו דאחר שגזל צריך לקיים והשיב הגזילה כל רגע, אבל לר"ת דס"ל דאחר הקנין ג"כ איכא משום מהב"ע כיון שעבר ובעבירה בא לידו מתחילה, הגם דקנה ועכשיו אין עליו מצוה להשיב, י"ל זה דוק' אם אי אפשר לו לעשו' המצוה מבלי שגזלה מעיקרא והמצוה באה ע"י עבירה מתחילה אבל ביט"ש דאפשר לו מתחילה בלי שגזל אין העבירה מעלה ומועלת למצוה כה"ג לא מחשב מהב"ע כנ"ל מסברא ישרה ויש להאריך בסוגי' בזה עד"פ, ואנו ליישב שיטת האו"ח באנו דכתבנו דס"ל כשיטת ר"ת משו"ה גם לגבי לוקח איכא מהב"ע משום דבאיסור בא לידו, וע"פ דברינו הסמוכים לנו א"ש נמי מה דמחלק בין דידי' לאחר דלדידי' גם ביט"ש לא יצא ואחר יוצא ביט"ש, דגבי לדידי' גם ביט"ש איכא מהב"ע הגם דביט"ש יוצא בשאול והי' אפשר לצאת בהיתר מ"מ מאחר שגזל ומונח אקרקפתא מצות השבה כל רגע שמחזיק עושה איסור הו"ל מהב"ע, אבל אחר שקנהו בש"ר דוקא ביט"ר איכא משום מהב"ע הגם דאין עליו מצות השבה דכבר קנהו מ"מ איכא משום מצוה הב"ע כיון דמתחילה באיסור בא לידו, וביט"ר א"א למצוה בלא איסור הו"ל מהב"ע גבי' אבל ביט"ש דאפשר בשאול אין העבירה גורמת המצוה, ומה שעבר עבר ועכשיו ליכא עבירה בידו אחר שקנהו בש"ר וליכא בהשבה ומיושב הכל על נכון בסברא ישרה, בעזה"י: וכ"ז י"ל בשיטת או"ח עצמו, אבל המחבר דקבעו להלכה והוא נקיט ריש הסי' כשיטת ר"י לא הועלנו כלום בדברינו, וה' יאר עינינו: ומדי דברי עד כה ביישוב האו"ח ע"פ חדושו של הפ"י וסברתינו, אסיק לכולא מלתא שאמרתי בזה ועוד הוספתי ביישוב קושי' חמורה שנתקשה בה בכפ"ת על רש"י דכ' בהא דקאמר ר"נ אבל גזל עצים וסיכך בהן דאין זו לא גזולה ולא שאולה דקנהו בשה"ש וש"מ ועוד משום תקנת השבים א"צ לסתור סוכתו, ואם כי יש ב' טעמים לר"נ לאמת אבל מר"נ לא מוכח דאיכא תקה"ש אלא משום דקנה בשה"ש וש"מ ואיך מקשה ש"ס על רבינא פשיטא מ"ש מעצים מנ"ל דמשום תקה"ש דלמא משום שה"ש וש"מ, ונלפע"ד בשנבין למה הוצרך רש"י לב' טעמים אחר דיש טעם שה"ש וש"מ דקונה מדאורייתא למה לי עוד טעם קלוש משום תקה"ש, ונ"ל דמוכרח לפרש כן, דצריך להבין לשון ר"נ אבל גזל עצים וכו' ד"ה קין לו אלא דמי עצים, וממילא יצא, הלא דבר זה דגזל עצים אין לו שייכות לפלוגתא דר"א ורבנן לענין אם קרקע נגזלת פשיטא דעצים נגזלי' ולכ"ע לא יצא, ואי קנהו בשה"ש וש"מ פשיטא דלכ"ע יוצא ואינו ענין לפלוגתא דר"א וחכמים לענין קרקע נגזלת או שיוצאים בסוכה שאולה ולא שייך לומר ד"ה והוא דקדוק עצום, ונ"ל ע"פ פי' רש"י דקנהו בשה"ש וש"מ נראה דס"ל כחד תי' בתוס' לעיל דשה"ש וש"מ דחוזרים בצירוף יחד מהני מדאורייתא, אלא ניהי דלכם מיקרי דקנה מדאורייתא מ"מ מהב"ע איכא כשיטת רש"י דאחר קנין ג"כ איכא מהב"ע לכן צריך עוד לטעם דקנין מדרבנן משום תקה"ש, ועיי' רמב"ן מלחמות שכ' דמסוכה דהאי סבתא ל"ק הא מהב"ע הוא כיון דקונה מדרבנן ליכא משום מהב"ע ודברים צריכים תבלין, והפ"י בב"ק חידש מדנפשאי' כן ונתן טעם לדבר היכא דרבנן אקנו לי' מכח הפקר ב"ד הוציאו מזה ונתנו לזה לאו בקנין של עבירה בא לו רק חכמים הקנו לו עיי' במתק שפתיו, והארכתי בסברא זו לפרש סוגי' דהנזקין דאקני ליה רבנן ואין לו מובן מ"מ משום מהב"ע פסול לעולא בין לר"ת בין לר"י ולהנ"ל א"ש כיון דאקנו ליה רבנן ליכא תו משום מהב"ע ושם בארה, וכאן נקיטנא בקצרה, כי זהו טעמו של רמב"ן בל"ס, וכן ס"ל לרש"י לכן הוסיף ועוד משום תקה"ש וליכא מהב"ע, ובהאי טעמא לחוד לא סגי מלבד שי"ל שרצה רש"י לומר שקנה אפי' מדאורייתא, בלא"ה א"ש דס"ל דאם לא קנה רק מדרבנן לא יצא מדאורייתא כמ"ש תוס' לעיל ותוס' נדחק בהאי סוכה דר"ג וכולהו רבנן וכבר הבאתי במכתבי הראשון דברי האבני מלואים כי נכון דיבר בזה דוקא לכם לא הוי ע"י קנין דרבנן אבל סוכה גזולה לא מקרי וכיון דשאול בסוכה כשר יצאו מדאורייתא אלא שהקשה לנפשי' מדאמר ר"כ לר"א ג"כ דיוצא והא לר"א שאולה פסול, ונ"ל מה"ט לא סגי לרש"י בטעם שני משום תקה"ש דקשה לר"א למה יוצא הא בעי לדידי' לכם ממש וע"כ צ"ל משום דקנה מדאורייתא ע"י יאוש ושה"ש, והא"ש דאמר ר"נ אבל גזל עצים וכו' דברי הכל היינו ל"מ לרבנן דס"ל סוכה שאולה כשירה דיוצא משום דקני' ביאוש ושה"ש מדאוריית' ומשום מהב"ע ליכא גם בלא תקה"ש כיון דאפשר שיוצא בשאול מתוך שיוצא בשאול וכ' דהא כבר קנהו ומ"מ איכא משום מהב"ע כיון דבא ע"י עבירה מתחיל' כ"ז כשא"א בענין אחר רק ע"י עבירת הגזילה כמו לולב ביט"ר וכדומה אבל סוכה לרבנן דיוצא בשאול ליכא אחר הקנין משום מהב"ע כ"ז לרבנן אבל לר"א דסוכה שאולה פסולה איכא מהב"ע קמ"ל דד"ה יצא אפי' לר"א משום דאיכא תקה"ש וכיון דקני' מדרבנן ליכא מהב"ע, ומוכח מדברי ר"נ עצמו דלולי תקה"ש לא א"ש לר"א משום דס"ל לר"ב מהב"ע לא יצא דאלת"ה אין חילוק בין ר"א לרבנן לשניהם יוצא ע"י שקנה בש"מ ושה"ש ומאי האי דקאמר ד"ה ואין לו שייכות לפלוגתא דר"א ורבנן, וע"כ דס"ל לר"נ דמהב"ע ל"י לולי דאיכא תקה"ש ומוכח מתוכו מתוך דברי ר"נ דס"ל תקה"ש, וא"ש דמקשה על רבינא פשיטא דמ"ש מעצים וא"ש נכון: והרווחנו עוד בדברינו ליישב קושי' תוס' על רש"י דנדחק דהא דאמרי' דמודו רבנן בסוכה גזולה היינו בסוכה בראש עגלה וספינה, הא ל"ק מדאורייתא דשה"ש החוזר א"ק מדאורייתא ותקה"ש דרבנן הוא, והנה מ"ש תוס' דשה"ש החוזר דרבנן כבר נשמר רש"י וכ' שה"ש וש"מ ואזיל בחד תי' תוס' לעיל, אלא דעדיין קשה הא רש"י כ' ועוד משום תקה"ש מדכ' רש"י ועוד נראה דבטעם ראשון לא סגי בלי השני משום תקה"ש ולא היה צריך לרבנן למצוא סוכה גזולה הא על קרא ודאורייתא קאי כקושי' תוס' ולדברינו הסמוכים לנו א"ש דהא דהוצרך רש"י לטעם שני משום תקה"ש זה צריך לר"א דאל"ה הו"ל מהב"ע משום דס"ל דשאול פסול, אבל לרבנן דשאול כשר ליכא מהב"ע וסגי בטעם ראשון, והוקשה שפיר איך אמר לרבנן דמודים בסוכה גזולה כיון דס"ל שאול כשר ליכא סוכה גזולה מדאורייתא דא"י דקנה ע"י שה"ש וש"מ, ומיושבי' כל הקושיות והדקדוקים שבזה, בעזרת הש"ית: עוד רגע אחת, מלא חפנים נחת, אדבר על הערה אשר הערת להבין מלתא דר"נ דאמר פועית' היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד, ורבים קשו למה תלה שאין לה אלא דמי עצים משום דפועיתא היא ושדרת לן חורפא, ליישב זה ע"פ שיטת בעל העיטור שבטור דאם אין רוצה להחזיר הדמים ואינו רוצה בהשבה כלל כה"ג לא הקנו לו החפץ וצריך להחזיר החפץ מדינא, וממילא ל"י נמי ידי סוכה, וכ"ז קודם יאוש ושה"ש דחוזר, דאח"כ קנה מדאורייתא ואינו צריך להחזיר רק דמ"ע בלי תקה"ש, והעמסת כן בכוונת הר"ן כיון דפועיתא היא דא צוחנית קולנית ולא נתייאשה ולא קני רק ע"י תקה"ש אין לה אלא דמי עצים כשרוצים להחזיר הדמים ואל"ה ליכא תקה"ש וצריכי' להחזיר לה העצים והם בסוכה גזולה יתבו אלו דבריך שהבנתי מקצורי דבריך אשר אני רוצה בקיומם תדיר, אבל בכאן עדיין לא יצאת ידי חובת ביאור נכון דעיקר חסר שאם לא ירצו דיש לה דמי עצים, הול"ל פועיתא היא דא ויש לה עצים כשלא ירצו לתת הדמים, וגם איך ס"ד דר"ג ורבנן לא ירצו לציית דינא ולקיים מצות השבה, ולקיים דבריך הוספתי דברים, כי סבתא דא צוחה דר"ג וכולה רבנן בסוכה גזולה יתבו וחשודים בעיניה שלא יחזירו לה שלה או דמי שוי' כי לא ירצו לקיים מצות השבה וממילא ליכא תקה"ש כשיטת בעל העיטור ובסוכה גזולה יתבו, ואמר ר"נ פועיתא צוחנית קלנית כפירש"י היא דבוודאי ר"ג ורבנן רוצי' בקיומה של מצות השבה ותק"ח, והיא פועיתא בודי' דברים מלבה וחושדת בכשרים ולכן אין לה אלא דמי עצים, ויפה כח הבן בדבריו מכח האב שיצאתי לעזר לך, יישר כח העזור והעוזר במלחמתה של תורה: ועתה שמע בני מות"ר אביך שהותרתי לעצמי ב' דרכים ביישוב מילי דר"נ דאמר פועיתא היא דא ואין לה, בשנבין איך לא אשגח בה ר"נ וכי האטים אזנו משמוע זעקת עשוק ח"ו, ונ"ל ע"פ שיטת ריטב"א שכ' על הא דאמר וה"מ בגו שבעה וכו' דנראה לו אם בא לתבוע בתוך שבעה ונחרץ משפטו לשלם דמים גם אם לא שלם עד אחר ז' אין לו אלא דמים דבתר שעת תביעה אזלינן וכן משמע מר"נ דאמר אין לה אלא דמי עצים משמע אפי' ישלמו אחר ז' דלא כדמשמע מפי' רש"י דוקא כשמשלם תוך ז', ונ"ל דמשו"ה לא אשגח בה ר"כ לטובתה לעכבה עד בתר שבעה דאז יצטרכו לשלם לה העצים בעין