כתב סופר אורח חיים רלח

ושם העלה הח"י דוקא כבוש בחומץ מכח ראיה ומכח שהחוש מעיד וחיך טועם שאין כבישה במים מבטל טעם התמכא קרי"ן ולכן דוקא כבוש בחומץ וכ"ש הוא ממבושל במים וזו וצ"ל זו הוא במתני' וברייתא, וכאן לענין מצה ס"ל דדיני בכבוש ככל כבוש באיסורי' במים מעל"ע ודלא כמ"ש, אבל ראיה שהבאתי תתן עדי' דע"כ צריך לחלק בין טעם מרור לביטול מצה וכבוש אינו מבטל טעם מצה כ"כ ואפשר לומר דוקא במים אינו מבטל כ"כ אבל בחומץ מבטל גם לענין מצה, וגם ר"מ דמתיר שרוי ומבושל מודה בכבוש בחומץ ושרוי היינו במים דוקא, ואפי' מעל"ע דלא עדיף ממבושל לדידי' ור"י מתיר בשרוי' כמוהו הכל במים אבל בחומץ לא ואתי מכ"ש ממבושל במים דאוסר ולרי"ף ולרא"ש שרוי היינו במים אבל ביין לא וכ"ש בחומץ דלא ואפי' הב"י בשם רוקח דשרוי אפי' במים מודה דבחומץ לא זהו הנלפע"ד בהך דינא לפום רהיטא והמעיין יוסיף ויעיין בטוב עין ויבורך: ג) ונבוא אל השלישית לענין אתרוג בש"ס סוכה ל"ו אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק וכו' פסול וכ' רש"י כבוש בחומץ או בחרדל לשיטתו אזיל דאין כבוש אלא בחומץ וציר וחרדל כמו ציר יחשב לרש"י, וטוש"ע כתבו ג"כ כבוש בחומץ והא קיי"ל דכבוש במים ג"כ כבוש הוא וכ' המג"א סי' תרמ"ח דנקיט כבוש בחומץ דלא בעי מעל"ע וה"ה במים מעל"ע והמג"א לשיטתו דחולק על הש"ך סי' ק"ה וס"ל דבחומץ חזק לא בעי מעל"ע ועיי' מחצית השקל דלחנם השיג הא"ר על המג"א, ולשיטת ש"ך ופר"ח בסי' ק"ה דל"ש חומץ ל"ש מים בעי מעל"ע קשה על טוש"ע דנקטו דוקא כבוש בחומץ והנה הט"ז השיג על הב"ח דמביא דנוהגים להניח האתרוג בדבש משנה לשנה, הא הו"ל כבוש, ובאלי' רבה כ' דס"ל לב"ח הגם באיסורים גם במים הו"ל כבוש לענין אתרוג דוקא חומץ, ונ"ל דמוכח כן לשיטת ש"ך ופר"ח הנ"ל מן טוש"ע מדנקטו חומץ, אלא ניהי דמוכח כן אבל טעמא לא ידענו מ"ש מכל איסורים, ובאמת מן הב"ח אין אנו מוכרחים לומר חילוק זה שחידש הא"ר כדי ליישבו דיפה כ' מחצית השקל די"ל דבדבש קרוש מניחים האתרוג דליכ' משום כבוש, ועוד י"ל דהיו מוציאים האתרוג בתוך כ"ד שעות דאין הכבישה מצטרפת, אבל לשיטת ש"ך ופר"ח צריכים אנו לחילוק הנ"ל ובעי טעם לחלק וצ"ל דוקא חומץ דמפיק טעם טפי וס"ל טעמא דאתרוג כבוש ושלוק פסול משום דנשתנה ע"י כבישה ושליקה לטעם אחר ודוקא כבוש בחומץ או שליקה במים, והא דבסי' תע"ג סתם וכ' כבוש ולא התנה דוקא כבוש בחומץ, צ"ל דוקא גבי מרור דבעי לטעום טעם מרור בפיו ולזכרון בא ע"ש שמררו חיי' ולכן גם ע"י כבישה במים הגם דאינו משנה ומפיק טעמו לגמרי מ"מ לא יצא דבעי טעם מרור ממש, משא"כ באתרוג דלא מקרא ילפי' דבעי טעם אתרוג אלא כל שנשתנה טעמו לטעם אחר יצא מתורת אתרוג וכמו נתנו בדפוס וכדומה דבעי' שיהיה בדמותו וצלמו בטבעו כן צריך שיהיה בו טעם אתרוג וכל שיש בו טעם הגם שנשתנה קצת כמו ע"י כבישה במים לא מפסל רק כבוש בחומץ או שלוק כנ"ל לבאר ע"פ שיטת ש"ך הנ"ל: והנה בברייתא קתני שלוק וכבוש ולא קתני מבושל כבמתני' וברייתא דפסחים גבי מרור, ובמצה צ"ל דבמרור טעם מרירות שנרגש ומרגיש בשעת אכילה בעינן ובמצה הגם דל"ב להרגיש בשעת אכילה מ"מ בעי שיהיה ראויה להרגיש בחיך כשאוכל ולועסו, וכ"ז במידי דאוכל אבל באתרוג דלאו בהרגשה תלי' מלתא, אלא שלא ישתנה כ"כ לטעם אחר דוק' שלוק שנתבשל הרבה או כבוש בחומץ שמהפך ומבלבל טעמא אבל מבושל מותר כן נראה, ותימא על טוש"ע שכתבו כבוש בחומץ ומבושל, החליפו מבושל תחת שלוק האמור בבריית', וצ"ל הגם דס"ל בישול פוסל מ"מ כבוש במים לא דגריע, ומנ"ל כ"ז וצל"ע: והנה לכאורה יש להוכיח דכבוש דברייתא היינו בחומץ דאל"ה הו"ל זו ואצ"ל זו דשלוק כמ"ש הח"י סי' תע"ג הוכח' זו ממתני' ובריית' דמרור, וכן כ' פר"מ נ"י ראיה זו מבריית' דסוכה מדנפשך והטבת לדייק, אבל שבתי וראיתי כי לטור נהפוך הוא יש להוכיח דכבוש היינו במים והוי שלוק וה"ה מבושל זו ואצ"ל זו, דהא בברייתא קתני תחילה תפוח וסרוח ומפרש הטור שהוא תפוח וגם סרוח קצת וכ' הב"י לפ"ז ברייתא זו ואצ"ל זו וכיון דתחלת הבריי' ע"ד זו ואצ"ל זו א"א לפרש כבוש ושלוק ע"ד זו וצ"ל זו כמ"ש כבר לעיל כי כן עכצ"ל דכבוש היינו אפי' במים וכולה ע"ד זו ואצ"ל זו, ולפי' רש"י בתפוח וסרוח לב' פירושים אפשר דהוי זו וצ"ל זו, אבל לטור הוי זו ואצ"ל זו וצל"ע: ויש ראי' מכ"ז לשיטתו של המג"א דכבישה במים מעל"ע פוסל באתרוג וברייתא דקתני כבוש ושלוק ע"ד זו ואצ"ל זו הוא כמו לפי' הטור בתפוח וסרוח והיינו כבוש אפי' במים, וממילא ע"כ דטוש"ע ס"ל דבחומץ אפי' פחות מעל"ע הו"ל כמבושל ונקטו כבוש בחומץ פחות מעל"ע כשיטת המג"א סי' תמ"ז דלא כש"ך ופר"ח, והא דנקטו כבוש בחומץ פחות מעל"ע דקמ"ל ע"ד זו וצ"ל זו ל"מ כבוש בחומץ אפי' מבושל במים נמי, או י"ל דקמ"ל רבותא דכבוש בחומץ פחות מעל"ע ג"כ פוסל דהא הש"ך ס"ל דגם בחומץ בעי דוקא מעל"ע כמו במים הגם דלשיטת המג"א הוכחנו דכן הוא מדכ' הטוש"ע כבוש בחומץ דאפי' פחות מעל"ע עכ"פ רבותא איכא יותר כבוש בחומץ פחות מעל"ע מכבוש במים מעל"ע דאלימא כח כבוש במים מלע"ע מכבוש בחומץ פחות מעל"ע ואיכא רבותא דבאתרוג אפילו כבישה כזו בחומץ פחות מעל"ע פוסל כמו שאוסר באיסורים, וקמ"ל מבושל במים דיש מקום לומר איפכא דחומץ גרע משום דמפיק טעמא טפי קמ"ל מבושל כנלע"ד לפרש שיטת טוש"ע ויצאנו ידי ביאור כל חמירא, בעזרת עוטה אורה: וכ"ז כתבנו לשיטת טוש"ע ולפי פי' הטור תפוח וסרוח זו ואצ"ל זו צריך לפרש כבוש ושלוק ג"כ עד"ז מוכח כדס"ל למג"א בפשיטות דה"ה כבוש במים, אבל לפי פי' רש"י בתפוח וסרוח יש לפרש ע"ד זו וצ"ל זו שע"פ הרוב קתני במתני' ובריית' ע"ד זה, וממילא נשמע דה"ה כבוש ושלוק ע"ד זו וצ"ל זו, וצ"ל כבוש היינו בחומץ, והא"ש מ"ש המג"א סס"י תרמ"ט בשם ש"ג דאתרוג שנבלע בליעת איסור א"י בו, ונתקשה תיפוק לי' דהו"ל כבוש או מבושל דבלא"ה א"א שיהיה מובלע בכולו ולשיטת הב"ח ע"פ שמיישבו הא"ר דבאתרוג אין כבוש פוסל רק בחומץ א"ש ושוב מצאת כדבריך בפמ"ג שם, וקשי' על המג"א, ולמ"ש א"ש, דש"ג ס"ל כבוש דוקא בחומץ פוסל באתרוג דמפרש הברייתא תפוח וסרוח וכבוש ומבושל ע"ד זו וצ"ל זו, אבל דינו של המג"א קם לשיטת הטור וש"ע ומוכרח הוא בטוש"ע כדכתיבנא וא"ש, אלא דבלא"ה אין לתפוס על המג"א מש"ג דאולי אזיל הש"ג בשיטת רש"י ודעימי' דליכא כבוש באיסורים ג"כ רק בחומץ וציר, אבל לדס"ל דיש כבוש במים ה"ה דפוסל באתרוג: והנה טעמא דכבוש ומבושל פוסל באתרוג אינו מפורש כמו במרור דקתני טעמא משום דמבטל טעם מרור, וס"ד דסוגי' ש"ס פסחי' במצה וכן ס"ל לר"נ משום דמבטלי מתורת לחם לר"י ודן מינה בשלוקו' דמבטל שאין שם פרי האדמה עליו, ודחי טעמא דר"י משום דליכא טעם מצה, ובאתרוג כבר כתבנו לעיל דצ"ל כיון שמבטל טעמו ע"י כבישה ובישול מפסל דבאתרוג צריך שלא ישתנה טעמו שבטבעו כמו עשאו בדפוס וכבר טרחת גם אתה ברוך ה' למצוא טעם כעין זה ועוד ויותר נ"ל דוודאי ע"י בישול וה"ה כבישה דכמבושל הוא נשתנה הדבר מכמות שהי' ועיי' חולין פ' כל הבשר ק"ה ע"א וע"ב לענין נט"י במים שהוחמו עד שהיד ס"ב, וברש"י שם תחלת ע"ב שכ' וז"ל אם היד סולדת בהם בטלה ונשתנו מתורת מים, ולהלכת' דכשרי' למים ראשונים דתיקנו נטילה גם במים כאלו ואפי' בעוד שהם חמים ועיי' רש"י שם ק"ו ע"א ד"ה דכ"ע אסור דכי תיקון וכו', וי"ל ניהי דקיי"ל דמברכי' על שלקות ב"פ האדמה דלא נתבטל ע"י בישול מתורת פרי אדמה דמ"מ שם פרי האדמה עליו הגם שנשתנה ע"י שליקה מכמות שהי' מ"מ שם פרי עלה וכן מצה כל שחייבי' על חמוצו כרת יוצאי' בו ולא מפורש בתורה שם המון ולכן הגם שנשתנה ע"י בישול וכבישה לא יצאה מתורת מצה, ולכן במרור דלא כתיב רק על מרורים כל שיש לו מרירות מילתא דמתאכל מן פרי או עשב יוצא, הגם שנשתנה מכמות בטבע מ"מ שם מרור עליו ופרי האדמה עליו אבל באתרוג כתיב פרי עץ הדר, ואי הוי כתיב רק פרי וליכא קפידא איזהו פרי רק שיהיה פרי לא היה בישול וכבישה פוסל בו, אבל מדהקפידה תורה שיהיה פרי עץ הדר פרי כזו שדרה באילנא משנה לשנה והדר והוא אתרוג דוקא וע"י בישול וכבישה נשתנה מכמות שהיה תו אין שמו פרי זו שהקפידה תורה בדוקא על שם זה עליו, לכן מפסל ע"י בישול וכבישה כנלפע"ד להטעים טעם לשבח, אשר ישבחוהו רבנן: וע"פ דברים הדברים האלו מצאנו מקום יישוב המייתב דעת טובא, להבין פסקא דנא שיצאה ממקום קדוש מעיין המתגבר, אשר הורה גבר, אשר כולם כבושים תחתיו דכבישה מעל"ע פוסל בלולב משום דכתיב כפות תמרים דבעי דוקא כפות של תמרים עץ עושה פרי תמרים דוקא וע"י כבישה נשתנה ולא נקרא שמו הראויה לו עליו כפות תמרים, וכן י"ל בהדס והושענא לולב ומיניו, והנה טרחתי יגעתי ומצאתי לחומר הנושא והנשוי, לקיים מילי דאבוה, כי לא דבר תוה' ולא טעה, וקיצר בדבריו לפי שעה: ובגוף הדין יש לי להוסיף דאם מה שהוא חוץ למים מג' מינים שיעור שיוצאי' בו מלבד עם מה שהוא במים יש להכשיר דעיקר לענין איסור דמה שחוץ למים אין לו דין כבוש חוץ במליחה עיי' רס"י ק"ה בש"ך שם, ואפי' לדעת המחמיר היינו דמבליע למעלה, אבל אין לו דין כבוש כמבושל מה שחוץ למים עד דנימא דמפיק טעמו או שנשתנה הדבר מכמות שהוא מתולדתו וי"ל דבג' מיני' לכ"ע אינו פוסל רק מה שבמים כנלפע"ד ומ"ש בח"ס לעשות הפסק ולהחזירו, דבר זה אינו מפורש ומבואר בראשונים וש"ע, אלא המנחת יעקב כלל כ"ד אות ב' כ' כן משמי' דחותנו הגאון זצ"ל ומאז ראיתיו היה נ"ל דתלי' בפלוגת' ראשונים בסי' קל"ה ובש"ע סעיף י"ב וט"ז וש"ך ונקה"כ, שוב אח"כ מצאתי כי כבר העיר עכ"ז בתשובת שב יעקב סי' כ"ז באורך מדנפשי' ולא ראה מ"ש במנ"י ומסקנתו כמוהו לדינא: והנה הוצעתי לפניך הוצעה מרובה אשר העלתה מצודתי בחפזי בלי עיון היטב ולא שקלתי הדברים במאזני שכלי בשקל הצדק, ובין תבין אשר לפניך כי בעל נפש אתה תחפש אחר כל בדק, תעיין