כתב סופר אורח חיים רלד

נאה, ויש בו נפקותא לדינא דכל דדחאו בידים אפי' אם נראה ונדחה חוזר ונראה ונפשוט מכסוי כמו דס"ל למהר"מ מר"ב וכמו דס"ל לט"ז בשיטת רי"ף ורמב"ם, מ"מ היכא דדחאו בידים אפי' נדחה מעיקרא לא נפשט ועכ"פ ספיקא הוא, ואפשר אפי' בידו לא מהני כיון שגילה דעתו שאין רוצה בו וזהו כסברת תוס' זבחים י"ב לר' יוחנן בהמיר דתו דלאמת לאו בידו הוא כיון שאין דעתו לחזור היינו כיון שהמיר הגם שחזר לבסוף כ"ז שלא חזר הרי גילה דעתו שדוחה הקרבן ולאו כבידו הוא וש"ס עשה צריכותא דה"א משום דבידו ולאמת לאו בידו הוא, וכן י"ל כאן כיון שלא תקנו קודם יו"ט דחי' ביו"ט ולא בידו הוא כיון שגילה דעתו שלא איכפת לי' לתקנו מעיקרא והה"נ במקום אחר כיוצא בו אלא מסתימת רי"ף רמב"ם ורא"ש וטוש"ע לא משמע הכי דכתבו סתם אם מיעטן כשר משמע אפי' אשחור בעיו"ט והי' לו פנאי למעט בעיו"ט מ"מ כשר ואפשר דס"ל דאין זה דחוי בידים מדלא תקנו ולא ס"ל כרש"י ביצה הנ"ל ובאמת הקשו הראשונים על רש"י שם דל"צ למ"ש, אבל היכא דדחי' בידים ממש כעין דר' יוחנן בזבחים וכיוצא בו ס"ל לראשונים הנ"ל דאפי' נדחה מעיקרא הוי דחוי ואפי' בידו לתקן כמ"ש וצ"ע כ"ז לדינא: וכשאני לעצמי מה אני אומר ביישוב הרי"ף ורמב"ם וטור דסתמא ולא חלקו דבאשחור ביו"ט, די"ל לפמ"ש רש"י דאין באיסור מיעוט ביו"ט רק משום שבות דמחזי כמתקן וכן ס"ל לתוס' יומא ל"ד ע"ב ד"ה ה"מ וכו' בסופו ותוס' בשבת ק"ג ד"ה לא צריכא דלא דמי לקוטם לחצוץ בו דלא ככפ"ת דכ' בפשיטות דמלאכה דאורייתא היא כקוטם וכבר תמה עליו שעה"מ בהלכ' שבת פכ"ה הלכ' כ"ד וי"ל כיון דליכא רק איסור דרבנן אינו נדחה רק מדרבנן אבל מדאורייתא מחזי חזי ולא נדחה כלל מדאורייתא משו"ה חוזר ונראה, אבל כל שנדחה מדאורייתא כמו בכסוי כסהו הרוח או נקטם ראשו דמדאורייתא אין ראוי' אין חוזר ונראה אלא דקשה לפ"ז איך קאמר סתמא דש"ס תפשוט מהכא דחוי מעיקרא לאו דחוי הוא ונדחה ונראה לא תפשוט, שאני הכא דדיחוי מדרבנן היא וצ"ע, ונ"ל דדבר זה שכתבנו כיון דמדאורייתא חזי' כיון דלא נדחה מדאורייתא ראוי' מקרי מדאורייתא תלי' בפלוגתא דר"מ ור"י שבש"ס סוכה כ"ג ע"א דר"י ס"ל כיון דאסור מדרבנן לעלות לאו סוכה הראוי' לשבעה היא, ור"מ ס"ל כיון דמדאוריית' מחזי חזי ומדרבנן הוא דגזרו בה סוכה הראוי' מקרי עיי"ש, ועיי' אריכות נפלא בענין זה בשעה"מ הלכ' סוכה דמדמה מלתא דא למלתא אחריתא בכמה ענינים לענין מצוה אי אמרינן כל דאין ראוי' מדרבנן מקרי א"ר מדאורייתא ויש לנו אריכות ג"כ בדוכתא טובא בענין ושורש דבר זה, ונ"ל הכא נמי שאין איסור מיעוט רק מדרבנן משום גזירה דמחזי כמתקן תלי' בפלוגתא דר"מ ור"י לר"מ ראוי' מדאורייתא הוא ולא נדחה רק מדרבנן וראוי מדאורייתא מקרי וכיון שלא נדחה לעולם מדאורייתא חוזר ונראה אפי' הי' נראה מעיקרא וש"ס דקאמר תפשוט מהכא הי' יוכל לדחות שאני הכא דמדאורייתא לא נדחה ומתני' מני ר"מ אלא דקאמר דגם לר"י לא נפשט רק כשנדחה מעיקרא ואגב השמיענו דיש חילוק בין נדחה מעיקרא לנראה ונדחה וכן דרך ש"ס בכמה מקומות דיוכל לדחות בלא"ה ודחה באופן אחר כדי להודיע לנו אגב דין אחר, ועוד ויותר י"ל דמתני' ע"כ ר"י היא מדקתני ואם מיעטן כשר ומתרץ דקמ"ל דלא ילפי' לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי ועיי' רש"י, וזה לר' יודא דס"ל דלולב צריך אגד, דלא מצינו מפורש מאן דס"ל הכי אלא ר"י, וש"ס בחד אב"א דפליגו ת"ק ורשב"א בפלוגתא דר"י ורבנן, ור"י הוא מרא דהאי דינא, ועוד הרי קתני אין ממעטין ביו"ט ולא חילק בין אית לי' הושענא אחריתא ובברייתא פליגו דרשב"א כאבוה ס"ל ומתיר למעט באית לי', ות"ק ס"ל דאסור דס"ל דשא"מ אסור והוא ר"י דס"ל הכי, ושפיר מדייק הא מיעטן כשר ש"מ דאין דחוי, דלר"י לשיטתו כל שאין ראוי' מחמת גזירה דרבנן אין ראוי' מדאורייתא ולא אמרינן כיון דמדאורייתא מחזי חזי הוי ראוי' מדאורייתא דבידו לעבור על דרבנן, וא"ש נמי דאין לומר דמתני' חנן המצרי היא דל"ל כיון דאדחי אדחי עיי' זבחים ל"ג, דהא מתני' ר"י היא דהוא מרא דהאי דינא דיש דחוי בקדשים, והא"ש להלכתא דפסק רי"ף רמב"ם ורא"ש וטור וש"ע כר"מ בסוכה כיון דמדאורייתא מחזי משום איסור גזירה דרבנן סוכה הראוי' מדאורייתא היא וראוי לכל שבעה הגם דמדרבנן אינה ראוי' כר"מ וכסתם מתני', בדין הוא שלא חלקו בין אשחור מעיו"ט או ביו"ט כיון דמדאורייתא מחזי חזי לא נדחה מדאוריית' וראוי' הוא ויוצא אפי' מדרבנן כדקיי"ל גבי סוכה, ויש קצת ראי' לזה מדלא פשיט ר' ירמי' איבעי' דילי' מאין ממעטי', משום די"ל מתני' ר"מ ולא אסיק דמתני' ע"כ ר"י היא מב' הוכחות שכתבנו, שאלו הוכחות יוצאים משקלא וטרי' וקושית ופרוקא דסתמא דש"ס וזהו לא אסיק ר' ירמי', זה הנלפע"ד ליישב, והוא יישוב נכון המיישב דעת בעזרת החונן לאדם דעת: ויש לעיי' בזבחים ר"פ התערובות דאמר רבא השתא דאמרו רבנן לא נקריב אם נקריב לא הורצה משום דנדחה א"ח ונראה ס"ל גם שאינו נדחה רק מחמת איסור גזירה דרבנן שמא יקח מן הקבוע א"ח ונראה צ"ל דס"ל כר"י בסוכה, אלא לפ"ז קשה מדמקשה על רבא שם ממתני' דקינן חטאות שנתערבה בעולה הא סתם מתני' ר"מ משום שאין ראוי' מדרבנן לאו דחוי הוא ואתי' האי סתמא כסתם מתני' דסוכה דס"ל כר"מ, וגם מה דהקשה אח"כ מר"א דמתני' דקאי בשחוטים י"ל כר"מ ס"ל, וצ"ע ויש לחלק דר"מ ג"כ לא ס"ל דכל שאין ראוי' אלא מדרבנן מקרי ראוי' מדאוריית' ויוצא אלא היכא דלא אמרי רבנן איסור לענין המצוה שלא יעשה אלא האיסור מצד אחר שאסור לעלות באילן שמא יתלוש וממילא סוכה זו אינה ראוי' מדרבנן כיון שאסור לעלות בזה ס"ל כיון דמדאוריית' מחזי חזי מקרי ראוי', אבל היכא דאמרו דרבנן דלא לעשות מצוה זו מד"ז והטילו איסור שלא לעשות מצוה זו כמו בהא דאמרו רבנן דלא נקריב מגזירה שמא יקח מן הקבוע ס"ל לרבא כיון דאמרו דלא נקריב אם נקריב לא הורצה כיון שעושה נגד דעת חכמים בענין זה עצמו כן י"ל, וי"ל עוד דרבא לטעמי' דל"ל לחלק בין בידו לאין בידו ס"ל כל דאמרו רבנן לא יקריב הוי דחוי הגם שי"ל בדרבנן דמקרי בידו לעבור על דרבנן לדידי' גם כשבידו דחוי מקרי, ומ"ש ביישוב הרי"ף היינו לפי דקיי"ל לחלק בין בידו לאין בידו שפיר דהא דאמרינן כיון שאינו אלא מדרבנן מקרי בידו תלי' בפלוגתא דר"מ ור"י בסוכה אי מקרי ראוי' ועיי' ויש לעיי' עוד ולהוסיף דברים ותן לחכם ויחכם עוד: ועיי' רשב"א סוכה בסוגי' דכ' דבע"ז של נכרי אחר שבטלו לא אמרינן דנדחה דהא גם קודם שבטל לא אמרו רק לכתחלה לא יטול ובדיעבד יצא וע"י מה שלכתחלה לא יטול לא נדחה, ויש לעי' בסוגי' דזבחים דאמר רבא כיון דאמרו רבנן לא נקריב וכו' משום דחוי והא לא אמרו רבנן רק דלא נקריב ואם נקריב כשר ממילא ליכא דחי' וסברת רשב"א נראה מדמקשה ש"ס על רבא והא רבא שפיר קאמר דנדחה כמו בכ"מ דא"ח ונראה בקדשים ותקשי על מתני' ור"א גופא ולא על רבא מזה נראה דרצה להוכיח נגד רבא דכל שאינו רק לכתחלה ליכא דחוי אלא הא מתרץ מתני' ור"א דלא תקשי על רבא קשה הא לאמת נתקיימו דברי רבא הגם דל"א רק דלא יקריב לכתחלה וצל"ע כעת: והדרינן למקום שיצאנו משם ביישוב רי"ף ורמב"ם ודכוותי' דס"ל דאפי' אשחור ביו"ט חוזר ונראה דקיי"ל כר"מ ומדאורייתא ליכא דחוי, א"ש נמי הא דלא חלקו בין אשחור בעיו"ט והי' לו פנאי לתקן ולא תיקן דדחי' בידים ובין אשחור בעיו"ט סמוך ליו"ט דלא הי' לו פנאי למעט ולתקן, דל"מ אפי' בידו כמ"ש, כיון דלא נדחה רק מדרבנן ומדאורייתא חזי וגם דחי' שדחה בידים לאו נדחה רק מדרבנן לאו דחי' הוא מדאורייתא אבל במק"א היכא דמדחי' בידים ונדחה מדאורייתא גם כשיש בידו לתקן ונדחה מעיקרא אינו נראה אח"כ ועיי': שבתי וראיתי דלרא"ש לא יתכנו דברינו ואינו מן היישוב לפי דרכינו כיון דלא נדחה רק מדרבנן וזה לפי דס"ל לרש"י ותוס' דאין ממעטין רק משום שבות, אבל ראה זה מצאתי ברא"ש שבת פ' הבונה ק"ג דס"ל דמלאכה דאורייתא היא בלית לי' הושענא אחריתא לכ"ע ובאית לי' לר"י מדרבנן אסור למעט גזיר' שמא תתקלקל אחריתא ועשה איסור דאורייתא למפרע ולר"ש ליכא למיחש כיון דסוף כ"ס בשעת מעשה לא הוי פ"ר עיי"ש, ולרא"ש לשיטתו דדאורייתא הו"ל לחלק דבאשחור ביו"ט פסול: והנה הפ"י כ' ליישב דסוגי' ש"ס אזיל לרבא דס"ל גם בידו מקרי דחוי ואנן קיי"ל כר"א גם באשחור ביו"ט חוזר ונראה משום דבידו למעט באיסור, הנה דבריו יתכנו אם אין במיעוט רק איסור דרבנן י"ל דבידו הוא, ותוס' ס"ל דל"מ רק קצת בידו וכ"כ הר"ן והוא מוסיף והולך דמקרי בידו ממש גם בנראה ונדחה חוזר ונראה מה"ט, ולו יהיבנא לי' דכדבריו כן הוא, היינו אם ליכא רק איסור דרבנן אבל אם מתקן מנא ממש בוודאי א"א לומר דבידו הוא לעבור איסור דאורייתא, ועיי' תוס' פ"ק דחולין גבי חמץ של ע"ע כיון שאסור להחליף ליכא דמים לחמץ בפסח דאין בידו לעבור למכור ולהחליף, וגם לרש"י דס"ל דאם חליפי' מותרים הו"ל דמי' שיאמר שהי' מחליפו באיסור והפסידו, אבל מודה רש"י דלענין מצוה לא מקרי בידו שיעבור על איסור דאוריי' שלא מקרי נדחה משו"ה הא ודאי ליתא וא"כ הרא"ש דס"ל דאיכא מלאכה דאוריית' בל"ל הושענא אחריתא לא הועיל הפ"י בדבריו כלום דהא לא כ' הרא"ש דוקא באית לי' הושענא אחריתא: אלא גם תי' הטו"ז לא א"ש ולא מעלה תרופה ליישב שיטת הרא"ש, דהא הרא"ש במ"ק כ' דבמצות ג"כ לפעמים יש דחוי ומכסוי אין ראי' דבידו הוא הרי מפורש כ' דנראה ונדחה יש דחוי ומ"ש הט"ז דנקטי' כר"פ הרי הרא"ש כ' דמכסוי ליכא ראי' דבידו הוא, וממילא דהדרא הקושי' על הטור ג"כ דמסתמא בשיטת אביו אזיל במ"ש במ"ק, ותמה אני על הט"ז שנעלמו ממנו לפי שעה דברי הרא"ש במ"ק וביו"ד סי' שצ"ו ראם חקרם ודרשם, ובאו"ח נפלאו ממנו והיא תמיה קיימת על הט"ז לפי דרכו ועל הפ"י לפי דרכו: