כתב סופר אורח חיים רכט

כוונה ואפי' שלא בזמנו, אלא דס"ל לגדולי הדור מצ"כ וכ"ש דאינו עובר בב"ת בלי כוונה ואפי' בזמנו, וליכא רק משום מחזי כמוסיף מהני היכר דברכה אבל אי הוו סברו מאצ"כ ולמאן דס"ל מאצ"כ מודי' דה"ה דעובר בב"ת בלי כוונה אפי' שלא בזמנו ור' יוסף מכריע כמרא דשמעתא דס"ל מאצ"כ ורבים אשר אתו דשלחו לי' לא"דש כפאו ואכל מצה ורבא וגם איכא תנאי דפליגו בהכי, ומה שנוגע לפלוגתא דרב ור"י אם עובר בב"ת בלי כוונה אין הורא' גדולה מכריע דאפשר דכר"י ס"ל לר"י לכן אמר נגד רב ור"י נקוט דר"י בידך דמרא דשמעתא ס"ל כר' יוחנן, ומסקנת סתמא דש"ס והלכתא יתובי יתבי' וכו' דנקטי' כרבא דהוא בתרא בר"ה כ"ח דלעבור של"ב לכ"ע בעי כוונה אפילו מאצ"כ משו"ה הלכתא יתובי יתבינן, וכ"ש לשיטת הרי"ף ודעימי' דקיי"ל מצ"כ דיתובי יתבינן, ומיושבי' כל הקושיות וסרו כל המעיקים בסוגי' ויש פנים מסבירות לשיטת ראב"י בעזרת מאיר עיני חכמים: והנה היו דברינו עד כה בביאור הסוגי' וביישוב הקושיות לפמ"ש המרדכי דלא מברכי' משום הכירא, אבל לפמ"ש האגודה דביתובי לא מחזי כמוסיף משום דסוכתו עריבה עליו משא"כ לישן בסוכה, והא דלא מברכי' הוא משום זלזול יו"ט, לפ"ז לא נתבאר פלוגתא דר"י ורב לל"ק לענין ברכה, וצ"ל דבסברא בעלמא פליגו אי חיישי' לזלזול יו"ט משום ברכה, ומ"מ ביישוב קושי' הנב"י א"ש דברינו גם לטעמא דאגודה לל"ק ס"ל מרא דשמעת' דיתובי נמי לא יתבינן דס"ל דעובר בלא כוונה ל"מ מה דסוכה עריבה עליו דניהי דמתכוין להנאתו מ"מ עובר בב"ת בלי כוונה, ולל"ב ס"ל לר' יוחנן הכי ור' יוסף הכריע כר"י נגד גדולי הדור ע"ד שכתבנו לעיל ויש סמיכה שיש בה ממש לשיטת הראב"י מכח קושי' נב"י שבסוגי' הקצרתי ועיי': והנה הד"מ כ' וז"ל ונ"ל לומר אף לפי הטעם שכ' הרא"ש ורבינו באכילה משום דלפעמים יושב בסוכה בלא מצוה מודים בשינה דאין דרך לישן בסוכה כוונתו דאיכא משום זלזול יו"ט בישיבה הגם דאינו מברך מ"מ איכא זלזול אם לא משום דבלא"ה אדם יושב בסוכה לפעמים ואין ניכר דלמצוה יושב בה ליכא זלזול, אבל כשמברך הרי מגלה דעתו שיושב לשם מצוה לכן לא יברך, אבל שינה דאין דרך לישן בסוכה רק לשם מצוה איכא זלזול דיו"ט זה כוונת הד"מ, וכן משמע מדכ' תוס' תרתי דבלולב איכא זלזול משום טלטול וסוכה עריבה עליו ליכא זלזול משמע לולי דעריבה עליו הגם דליכא איסור כמו טלטול דלולב מ"מ היה אסור משום זלזול יו"ט דנוהג בו מצוה של שביעי, והא דהוצרך תוס' דבלולב איכא משום טלטול תיפוק לי' דניכר שנוטל לשם מצוה דליכא נטילה כזו של רשות, וי"ל דהוצרך דבלולב איכא משום זלזול דטלטול של איסור דאל"ה קשה עדיין לל"ק לרב דס"ל דברוכי נמי מברכי' ולא חייש לזלזול דאין לומר משום דסוכתו עריבה עליו דהא מברך ומגלה ע"י הברכה דלמצוה יתיב ומ"מ לא חייש רב לזלזול ומ"ש לולב לכן הוצרך תוס' דלולב שאני שיש זלזול דיו"ט יותר שיש בו איסור טלטול, והוצרך ג"כ דשאני סוכה דעריבה עליו דאל"ה הגם דלא מברך איכא זלזול לולי דעריבה עליו, ויש להוכיח כן מדאמר ר"י לל"ב נקוט דר"י בידך מדמרא דשמעתא חוץ לסוכה יתיב, מנ"ל דס"ל כר"י דלא מיהני היכר ברכה דלמא משום דס"ל כשמואל דאינו מברך רק י"ר וליכא היכר ע"י ברכה ור' יוסף דס"ל דמברכי' כל ז' מנ"ל כר"י דיתובי נמי לא יתבינן דממרא דשמעת' לא מוכח כלום וצ"ע, מזה פשיטא לתוס' דמניעת הברכה לאו משום דע"י שאינו מברך איכא היכר וליכא זלזול, דזה ל"מ דמ"מ ע"י ישיבה לחוד איכא זלזול לולי דסוכתו עריבה עליו והא דלא מברך דאם יברך הוא אומר דיושב למצוה, ומדלא יתיב ריב"ש בסוכה ש"מ דס"ל דאיכא זלזול בישיבת סוכה וצ"ל משום שפעמים סוכתו עריבה עליו ליכא זלזול וכר"י, ויש להאריך ועיי' ריטב"א דנראה דל"ל כתוס' ורא"ש: היוצא לנו דצדקו דברי הד"מ דהעיקר לתוס' רא"ש וטור משום דסוכתו עריבה עליו לפעמי' ליכא זלזול דיו"ט ומ"ש הד"מ עפ"ז דמשו"ה שינה אסור דאין דרך לישן בסוכה סברתו נכונה, וכבר כתובה היא באגוד' שהבאנו לעיל, אלא דהאגודה כ' כן לטעמו דאיכא משום ב"ת לולי דסוכתו עריבה עליו וזה ל"ש בשינה, והד"מ כ' כן ע"פ שיטת ראשונים דאיכא משום זלזול יו"ט לולי דסוכתו עריבה וזה ל"ש בשינה עכ"פ חלוקו של הד"מ לענין דסוכתו עריבה עליו דשייך רק לענין יתובי סברת הראשונים היא: ויש לי להראות פנים לשיטתו של הד"מ ע"פ קושיותיו של הנב"י שעשינו סמוכים לשיט' ראב"י ובארנו הסוגי' באר היטב ויש לבאר פלוגת' דרב ור"י לב' לישנא וליישב הקושיו' ע"פ שיטה שכתבנו שהיא באפשר שיטת רוב ככל ראשונים לבד הרשב"א, בהקדם סוגי' פ"ק דביצה דמבואר שם דר"א דס"ל דנולדה בזה אסורה בזה ס"ל דמעיקרא תקנו שיהיו עושים ב' ימים לדורות בוודאי אפי' בקיאים ורב ס"ל דלא תקנו מידי רק מתחילה מספק היו עושים ועכשיו משום מנהג אבותינו שמא יחזור הדבר לקלקולא עיי"ש היטב, ואימא מלתא בטעמא לפי שיטת הראב"י, ולשיטה הד"מ דאסור לישן בסוכה או משום דמחזי כמוסיף כמ"ש ראב"י או משום דמחזי כמזלזל ביו"ט, לרב אסי דמעיקרא גזרו אומר שיהיו ב' ימים בוודאי לכל דבר וקדושה א' הם, נראה דלכל דבר עשוהו כוודאי חוץ מישיבת סוכה בשמיני ודאי כיון דא"א להשוות שמיני כשביעי לכל דבר דשינה א"א להתיר דליכא היכר ואיכא מחזי כמוסיף או דמזלזל ביו"ט וכיון דא"א שמיני בישיבת סוכה כוודאי מה להו להשוותו לענין יתובי כיון דסוף כ"ס א"א להשוותו כוודאי וחלוקו ניכר, מסתבר דלענין ישיבת סוכה לא אמרו בה דבר שיהי' שמיני כשביעי לסוכה, וכ"ז לרב אסי, אבל לרב דס"ל דמעיקרא לא תקנו רק ממילא מספק היו מחמירים בכל דבר ומשום ספק דאורייתא גם בספק שמיני היו יושבים וישנים בסוכה דמשום זלזול לא בטלו מצות שינה בסוכה דמחוייב מספיקא דאוריית' ועיי' ריטב"א שכ' דבזמן שאין בקיאי' לכ"ע יתובי יתבי' דל"ח לזלזול במקום ס"ד, והשתא דבקיאים בקד"י א"א לישן בסוכה משום זלזול יו"ט או משום מחזי כמוסיף, מ"מ כל שאפשר למנקט מנהג אבותינו בידינו כדי שלא תשתכח לגמרי מצות סוכה בשמיני כשיחזור הדבר לקלקולא עושי' כנ"ל ועי' היטב: ואחר הוצעה זו אומר אני ביאור הלשונות לל"ק ס"ל לרב דיתובי וברוכי דל"ח כלל לזלזול יו"ט ומשום מחזי כמוסיף ור"י חייש וס"ל דלא מברכי' וה"ה דאסור לישן משום דליכא היכר או משום דל"ש סוכתו עריבה עליו וס"ל כרב בביצה דמנהג אבותינו בידינו ונקוט מיהא פלגא בידינו ממנהג אבותינו ורי"ב מרא דשמעת' בר מסוכה יתיב דס"ל כרב אסי דמעיקרא הכי תקנו שיהיה כוודאי וכיון דא"א שיהי' כוודאי לענין שינה דס"ל בהא כר"י דחיישי' לזלזול יו"ט או משום דמחזי כמוסיף לכן יתובי נמי לא יתבינן, אמר ר"י נקוט דר"י בידך דכל גדולי הדור יתבו ולא ברכו, דס"ל ג"כ כרב בהא מילתא דלא תקנו כלל מעיקרא ומנהג אבותינו בידינו במקצתו, ולל"ב ס"ל לרב דלא מברכי' וה"ה דאסור לישן מהנהו טעמי דאמרן ואזיל לשיטתו דס"ל דמעיקר' לא תקנו ולכן מנהג אבותינו בידינו במקצתו, ור"י ס"ל יתובי נמי לא יתבינן דס"ל כרב אסי, ואמר רב יוסף נקוט דר"י בידך דמרא דשמעתתא חוץ לסוכה יתיב והיינו משום דס"ל כרב אסי ונקוט ר"י כוותי' להלכת' דלא כרב, וכל גדולי הדור דלא יתבו בסוכה אין מכריעי' בזה, דאין מוכח דס"ל כרב בוודאי אלא דמספקא להו כמו רב אסי דמתרצי ש"ס שם דספוקי מספקא לי' וזיל הכא לחומרא וי"ל כל גדולי הדור מספקא להו אי כרב אי כרב אסי, לכן לחומר' יתובי יתבו, וכיון די"ל דמספקא להו, ואיכא ר' יוחנן דאמר דלא יתבי' דס"ל כרב אסי ויותר ממנו דלרב אסי מספקא ולדידי' פשיטא ליה וס"ל להקל דיתובי לא יתבינן ומרא דשמעתת' ג"כ הקיל לעצמו ולא יתיב בסוכה דפשיטא ליה מה דמספקא ליה לר"א משו"ה אמר ר' יוסף נקוט דר"י בידך דמרא דשמעת' כוותי' ולא הניח ודאי דר' יוחנן ומרא דשמעתא משום גדולי הדור דאולי מספקא להו ולא נניח ודאי דר"י ומרא דשמעת' משום ספיקא דגדולי הדור, ומסקנת ש"ס הלכת' יתובי יתבינן דהלכה רווחת בביצה כרב וכאביי דהוא בתרא דאמר כוותי' דרב מסתברא ממילא הלכה כאן כרב דיתובי יתבינן ברוכי לא מברכי' ומיושבים כל קושיותיו של נב"י ורווחא שמעתא להלכתא בסברא ישרה ופלפלא טבא: וזאת תורת העולה מדברינו כי הראנו לדעת כי הראבי' לאו יחידאי הוא כי אית לי' תנא דמסייעו רש"י לקמן מ"ח ורש"י ערובין דהעלינו דכוותי' ס"ל והמרדכי שהביא דעת הראבי' בלי חולק נראה דהסכים עמו וכן האגודה מביאו אלא דכ' דיש שס"ל דמותר לישן בסוכה ומפרשינן הישן בשמיני בא"י, וכ' ויש נראה דהעיקר כראבי' ורבים אשר עמו דאסור לישן, אלא דהב"י כ' מסתימ' הראשונים לא משמע הכי, ואני הוספתי דמוכח כן דלא ס"ל הכי מדכתבו טעמא דלא מברכי' משום זלזול וסתירה הרי דלא ס"ל כראבי' דמניעת הברכה שלא יהי' נראה כמוסיף ליתא להוכחה דידי כמובן, וליכא רק משמעות מדשתקו ולא כתבו דין זה בפירוש דאסור לישן, אמנם כן לפמ"ש הד"מ לפמ"ש רא"ש וטור משו' עריבה ליכא זלזול ממילא נשמע דבשינה דל"ש זה אסור משום זלזול, וליכא אפי' משמעות מדסתמו כיון דכתבו משום סוכתו עריבה ממילא נשמע וסתמא כפירושו דשינה לא וליכא מסתימת רא"ש ותוס' משמעות דס"ל דשינה מותר: ונוראות נפלאתי על האלי' רבה שמביא בשם האגודה דחולק על הראבי' וכ' אלו ראה הלבוש האגודה לא הי' פוסק כראבי', ואני אומר איפכא אלו ראה האגודה הי' סמוך לבו יותר למנקט להלכה כוותי' כראבי' דלמעיין בצדק באגודה יראה כי מסכים עם הראבי' ומביא רק יש דישנים בסוכה ודוחי' ראי' הראבי' דהא דמקשה הישן משמע דאסור היינו בא"י וזה דוחק, ולא כ' רק יש דחולקים על הראבי', ועיין ברכי יוסף שנשען על האלי' רבה בשם אגודה, ודבריהם נפלאו: ומ"ש הא"ר מדהשמיט המחבר הא דראבי' נראה דס"ל דלא כראבי' , לפע"ד יש לדייק מדכ' המחבר בין ביום בין בלילה לאפוקי