כתב סופר אורח חיים רכז

לתוס' מ"ט דר"א דס"ל ל"מ קעביד, ולר"ע בוודאי פטור ממצות צדקה כיון דכולה לה' ואין לו בה תועלת והנאה וא"א לתרץ מתני' כר"א כשאין צריך למשכון שהלוהו בלא"ה דהא מלוה על המשכון קתני, וכ"ז לל"ק, אבל לל"ב דמשום שכר מצוה נעשה ש"ש היה יוכל לתרץ דפליגו במלוה צריך לשמש במשכון ומתני' בשאין צריך לשמש בו וע"כ דש"ס נקיט לעיקר כל"ק משום דעוסק במצוה פטור ממצוה, ונקיט הרי"ף בב"מ כל"ק דכן מוכח מסוגי' ש"ס שם, ומ"ש בשבועות במלוה צריך למשכון היינו שלא הלוהו בלא"ה, ובב"מ לא כ' רבותא זו דמוכח מתוך הלשון הלוהו על המשכון כמ"ש ומיושב הכל יישוב המישב דעת בעזרת החונן דעת: המורם מכל דברינו ובאורינו דדבר זה שלמדנו מרש"י סוכה כ"ו דכל העוסק במצוה פטור מן המצוה ליכא רק כשהיא כולה לה' ואין לו בה הנאה לעצמו, מלתא דשוי' לכל שיטת היא, והראנו לה פנים מסבירות להלכה מתוך הסוגי', ושיטת רמב"ם רי"ף וטוש"ע, וכ"ש בנדון שלנו לפי הנראה דעיקרו של השליח להנאתו מתכוין דלא נפטר עי"ז ממצות סוכה, וכיוצא בה, כנלפע"ד נכון להלכ', הכ"ד או"הנ חותם בברכה. פ"ב ה' ר"ח מרחשון תרכ"ז לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קכ מה שחנני ה"ית בדין שינה בליל שמיני בסוכה. הנה הב"י או"ח סי' תרס"ח כ' וז"ל כ' המרדכי יתוב' יתבינן ברוכי לא מברכינן פי' ראב"י כיון דאיכא הכירא דלא מברך כאשר עשה כל שבעת הימים לא הוי כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור דהוי כמוסיף ואין נראה כן דעת הפוסקים שסתמו ולא חלקו בהך עכ"ל הב"י, ונ"ל להוסיף על מ"ש ב"י מדסתמו ולא חלקו ש"מ דל"ל כראב"י, דמוכח דלא ס"ל כוותי' דראב"י דמפרש טעמא דלא מברך משום הכירא שלא יהיה מחזי כמוסיף ורי"ף ורא"ש ר"ן וריטב"א כולם כתבו טעם אחר דאינו מברך משום זלזול יו"ט וסותר דבריו על כוס א' ולא אמרו דאינו מברך משום הכירא דב"ת ש"מ דלא ס"ל דבעי היכר משום ב"ת כיון דקיי"ל שלא בזמנו בעי כוונה גם הכירא ל"צ: ועיי' לקמן מ"ח ע"א דס"ל לכולהו ראשונים דבספק שמיני ספק שביעי ל"ב הכירא משום ב"ת, דלא כרש"י שם דס"ל דלדידן צריך היכר בשמיני ספק שביעי משום ב"ת וראב"י ס"ל התם ג"כ כפי' רש"י ולכן מסתבר ליה לומר ג"כ דלכן לא מברך כדי לעשות היכר, וצ"ל הא דס"ל לריב"ל דבעי היכר ע"י שרגא חוץ לסוכה או ע"י מאני מיכלא ולא סגי בהא דלא מברכי' או דס"ל ברוכי נמי מברכי' כרב לל"ק או דס"ל כמ"ד דאין מברכי' רק ביום ראשון וליכא היכר ע"י ברכה ולכן בעי היכר אחר, ולפי דקיי"ל דמברכי' כל שבעה ובשמיני ברוכי לא מברכי' די היכר במה שאינו מברך, וזהו שדייק הראב"י שאינו מברך כמו שעשה כל שבעה היינו לדידן אבל למאן דס"ל דאין מברכי' כל שבעה ליכא היכר ע"י שאינו מברך וצריך היכר אחר והא מ"ש דמשו"ה לא ישן דליכא היכר הלא יש לעשות היכר ע"י הורדת כלים או ע"י שרגא חוץ לסוכה צ"ל דבשעה שישן ליכא היכר ע"י שרגא וגם ע"י מנא מיכלא ליכא היכר רק בשעה שהוא ניעור ואוכל: והנה במרדכי כ' דראי' ראב"י מדמקש' בר"ה כ"ח הישן בשמיני בסוכה ילקה משמע דאין ישנים אלא דמקשה הישן ילקה, אבל לכתחיל' בוודאי לא ישן ועיי' רש"י עירובין ר"פ המוציא דכ' הישן וכו' ואנן יתבינן לכתחיל' מדכ' ואנן יתבינן לכתחיל' ולא כ' דאנן ישנים לכתחילה משמע דס"ל דאין ישנים לכתחילה משום דליכא היכר ע"י שאין מברכי' ואזיל לשיטתו בסוכה מ"ח דבעי היכר לדידן בשביעי ס"ל כמ"ש בסמוך, והא דהקשה הש"ס מהישן ולא מדיתבינן זה בלא"ה קשה, וי"ל מדיתבינן ל"ק כ"כ דאפשר לומר דאיכא הכירא ע"י דלא מברכי' הגם דשם אזיל ומקשה אם שלא בכוונה ג"כ עובר שלא בזמנו בב"ת ובוודאי ל"מ היכר כיון דעובר בלא כוונה, מ"מ היה מקום לדחות כן, לכן הקשה בחוזק יותר מהישן דילקה היינו אם אקרה וישן והוסיף רש"י דאנן יתבינן לכתחיל' דהקושי' ג"כ ממעשים בכ"י דיתבינן לכתחילה, עוד י"ל עפמ"ש הרשב"א ר"ה י"ו דכל שמוסיף ע"פ תק"ח ליכא משום ב"ת ומביא ראיה מדיתבינן בסוכה ס"ז ס"ח, והט"א הקשה עליו מדמקשה ש"ס מהישן בשמיני וכ' רש"י ס"ז ס"ח, ויתיישב לקמן אי"ה, וי"ל משו"ה מקשה מהישן ילקה דמיתבינן ל"ק כ"כ י"ל כיון דחכמים תקנו אנוס הוא ע"פ תק"ח וליכא משום ב"ת לכן מקשה קושי' אלימא יותר הישן ילקה דליכא תק"ח לישן בשמיני משום דמחזי כב"ת וליכא היכר הישן ועבר ילקה, ורש"י כ' ואנן יתבינן לכתחילה דגם מדיתבינן קשה דל"ל לאמת כרשב"א כן י"ל, עכ"פ מוכח מתוך פי' רש"י דכ' ואנן יתבי' לכתחילה ולא כ' דישנים דס"ל דלכתחילה אין ישנים הגם דב"ת ליכא דשלא בזמנו בעי כוונה מ"מ משום מחזי כמוסיף איכא: ויש לעיי' לפי שביארנו דמוכח מתוך דברי הראשונים דנתנו טעם דאין מברך משום זלזול ולא כ' משום היכר דלא יהיה נראה כמוסיף דס"ל דל"ב היכר דלא יהיה מחזי כמוסיף ואזלו לשיטתי' לקמן מ"ח דלדידן ל"ב הכירא בספק ז' ס"ח, וקשה מ"ש דבא"י צריך היכר ליושב בשמיני ולדידן ביושב בט' בסוכה דלא יהיה מחזי כב"ת, ולמה לא צריך לעשות היכר בס' ז' ספק ח', ואם תאמר דמשום מחזי לא אמרו לעשות היכר שלא יברך ויפסיד הברכה לולי דחששו משום זלזול יו"ט, הלא אפשר לעשות היכר ע"י שרגא ומאני מיכלא, וצ"ל דגם ע"י היכר כזה מגרע גרע מצות סוכה דנהיגו בה משום מנהג אבותינו ועיי' לשון טור סי' תרס"ח דאסור לעשות היכר אפי' במידי דלא מפסל הסוכה ע"י: ועוד ויותר נ"ל עפמ"ש הרשב"א בר"ה י"ו דכל שעושה משום תיקון רבנן ויש כח בידם להוסיף ולגרוע ליכא משום ב"ת, ובט"א הקשה עליו מש"ס ר"פ המוציא דמ"ד זוג א' משום דב' זוגים איכא ב"ת יאמרו נא החכמים משום בזיון תפילין יכניס יותר וכיון דתקנתא ומצוה דרבנן הוא ליכא ב"ת, וכן קשה מהא דמתן ארבע שנתערב במ"א דס"ל לר"י שוא"ת עדיף יאמרו חכמים שיתן ד' כדי שלא יעבור בבל תגרע וכיון דע"פ צווי חכמים עושה כן ליכא ב"ת, עוד הקשה מדמקשה שם הישן בשמיני וכו' כיון דתיקון חכמים הוא ליכא ב"ת, והנה לקושי' ראשונה דהו"ל לתקן משום בזיון דתפילין שיכניס יותר ולא יעבור בב"ת נ"ל כיון דבחול אסור לו להניח יותר וגם בשבת כיון דעובר בלא כוונה ממילא בשבת לאו תכשיט הוא ולא הועילו חכמים בתקנתם הגם דב"ת ליכא אבל משום איסור משא איכא, ובזה יובן מ"ש רש"י שם ועוד דאיכא ב"ת ומשוי לי משא, וצ"ל מה רצה רש"י בזה שכ' ומשוי לי' משא ולמ"ש כוונתו רצוי' דאפשר להקשות דיאמרו חכמים דיכניס יותר וליכא ב"ת ולכן כ' דמשוי לי' משא וכהנ"ל: וממקום שהקשה הט"א על רשב"א יש לעשות לו סמוכים מסגנון סוגי' ש"ס שם דמקשה אי הכי אפי' זוג א' נמי לא ועוד הישן וכו' ויש להרגיש הא קושי' ראשונה זוג א' נמי לא עצומה מיניה שי' ומדברי עצמו דס"ל זוג א', וחזר והקשה ועוד הישן דל"ק כ"כ דלמא באמת להך מ"ד דס"ל של"ב ל"ב כוונה הישן ילקה ועיי' תוס' ר"ה כ"ה ע"ב דלר"ע לס"ד צ"ל דבאמת ילקה ולא יתבינן וזה דקדוק עצום, וא"ש ע"פ שיטתו של רשב"א, דעל קושי' ש"ס זוג א' נמי לא י"ל דתקנתא דחכמים הוא משום בזיון דתפילין שיכניס זוג א' וליכא ב"ת וב' זוגות לא משום דמשוה ליה איסור ב"ת למשא כיון דאפי' בחול אין דרך בב' זוגות משום איסור ב"ת, אבל זוג א' כיון דבחול עכ"פ דרכו בכך הגם דבשבת אסור, מ"מ כיון דבחול תכשיט הוא ליכא משום משא בשבת ומשום ב"ת ליכא דהם אמרו כן י"ל לכן מקשה ועוד אפי' את"ל הכי קשה עכ"פ מהישן בשמיני ועיי': אלא לפ"ז גם מהישן לא מקשה מידי דהרי תקנת חכמים הוא, והיא קושי' ט"א ולפמ"ש נתחזקה הקושי' ביותר ואפשר דרשב"א מפרש הישן בשמיני ממעשים בכ"י שישנים בשמיני בא"י ועיי' כפ"ת ר"ה דכן משמע קצת מפי' רש"י שם, אלא דבלא"ה דברי רשב"א בר"ה צריכים באור דמביא ראיה דכל שהוא ע"פ תיקון חכמים ליכא משום ב"ת ומה"ט מוסיפים בתק"ש בר"ה, מדיתבינן בסוכה ס"ז ס"ח הא קמ"ל שלא בזמנה בעי כוונה וליכא משום ב"ת כבש"ס ר"ה ועירובין הנ"ל, ודבריו נפלאו לכאורה, ואחר התבוננות קצת נ"ל דכוונתו רצויה דקשה לי כיון דבקיאים בקביע דירחא וידעי' דשמיני ודאי הוא ולא יתבינן בתנאי שמא יום שביעי הוא אלא בוודאי יום שמיני ויושבים בה לשם מצוה ודאי שהטילו חכמים עלינו ואיכא משום ב"ת והא דמתרץ בר"ה דשלא בזמנו ב"כ או אי מצ"כ כ' רש"י בעירובין דאם שמיני הוא אינו רוצה לישב בסוכה וליכא ב"ת וזהו דוקא בזמן דלא היו בקיאים, אבל אנן דבקיאים ויושבים לשם מצוה איכא משום ב"ת לזה כ' כיון דע"פ תק"ח הוא ליכא ב"ת דאנוס הוא ע"פ מצות חכמים, וכד דייקת בלשון רשב"א שכ' עכשיו דבקיאים ויושבים לשם מצוה תראה דכוונתו כמ"ש: ובכ"ז לא יצאנו מידי דוחק דרשב"א מפרש קושי' ש"ס מהישן בשמיני הוא ממעשי' בכ"י בא"י במקום דליכא תק"ח, דאין לומר דהקושי' הישן ילקה בזמן דלא בקיאי' בקבד"י, דאז מצד ספק מחוייב לישב הגם דשוא"ת עדיף כדר"ע במתן א', מ"מ כמו שאמרו רבנן עכשיו דבקיאים דיתובי יתבינן משום מנהג אבותינו וממילא אינו עובר בב"ת כן בוודאי אמרו וראוי' להם לומר בזמן דלא בקיאים דיתבי' כדי לצאת מידי ספק וכיון שהם אמרו ממילא ליכא ב"ת ול"ק הישן ילקה לא בזמן שלא היו בקיאים ולא מעכשיו דבקיאים ואין מנוס רק לומר דהקושי' מישן בא"י וזה דוחק גדול: ויגעתי מצאתי ישוב לכ"ז בשניישב ג"כ קוש' א' של ט"א שהקשה יאמרו נא במתן ד' שנתערב במ"א שיתן מתן ד' דיש כח בידם כמו שאמרו להוסיף על התקיעות כדי לערבב השטן ובספק ז' ס"ח