כתב סופר אורח חיים רכא

דאין עשה דוחה עשה שבקום ועשה, ושיטת הרמ"בם הלכ' יבום וטור וראשונים בכתובו' ופ"י ס"ל דנדחה מפני עשה ומלבד שהראשונים הם רבים נגד הריט"בא דיחידאי הוא בראשונים דלא ס"ל הכי, גם מלתא דמסתברא הוא כוותי' כמ"ש והכי נקטי': וע"פ הוצעה זו נבוא למקום אשר יצאנו משם וארך עלינו הדרך מענין לענין, והעולה מזה לענין שלפנינו לענין תוספ' יה"כ דמי שהי' אנוס ולא הי' אפשר לו לאכול עד תוס' יה"כ דמצוה דאכילת עיה"כ דוחה לאיסור דתוס' יה"כ גם למ"ד דנפקא מבחריש וקציר דנאמרה בלשון עשה מ"מ סוף כ"ס איסור עשה דל"ת היא דקיל טובא מל"ת במעשה ונדחה כנ"ל להלכה, מ"מ למעשה לא נ"ל לסמוך על זה כיון דדבר זה עצמו אכילה בעיוה"כ אי מצוה דאורייתא היא לא אתברר כ"כ אפי' ברמ"בם כ' הכ"מ פ"ג מנדרים דאפשר דס"ל דדרשא אסמכת' בעלמא היא ופשיטא דלא אתי עשה דרבנן ודחה איסור עשה דרבנן ואפי' אי אתי' מדאיצטריך בעצם דלא אתי עשה דרבנן ודחי איסור קל דאורייתא בקום ועשה לכן אין להקל: אבל בזאת יאתה לנו להקל לאכול פחות מכותבת יותר מכדא"כפ, דמשום איסור ח"ש אפשר דבתוס' ליכא איסור בח"ש מדאוריית' והוא עפ"מש מל"מ בהלכ' חמץ בשם מהרל"נח דמשו"ה בעי הרמ"בם קרא יתיר' לח"ש בחמץ משום ע"פ או משום דהותר מכללו, ובתוס' יה"כ מנ"ל איסור ח"ש, ועוד י"ל דהא אמר ר"י משום חזי לצרופי רק, בח"ש שיש בו איסור מלקות כיון דחזי לצרופי ושיעור דמחייב בי' וכך דינו בח"ש איכא איסור ובשיעור שלם מלקו' אבל תוס' זה דלעולם לא יבוא לידי חיוב א"כ מה לי בין ח"ש לשיעור שלם, אם לא דבח"ש ליכא איסור עד שאכל ש"ש וא"ש יותר לפמ"ש ר"ן בשבועו' דלולי חזי לצרופי לא הוי ילפי' מחלב, בוודאי נוכל לילך בטח בתר טעמא דחזי לצרופי ועיי', זהו מה שהעלתה מצודתי בענין זה בחפשי ולחביבותי אליך ולבי גס בך נתארכה הכתיבה בכותבת הגסה, ויצאתי מענין לענין להרוותך השותה בצמא דברינו כאשר היית עומד ומשמש לפנינו, וגם עכשיו על תשוב' שבכתובים שתח"י עיניך פקוחות, יהי' עיני ה' עליך תמיד מראשיתך ועד אחריתך, מאוד ישגא אחריתך, כאות נפשך ונפש רבך כאב את בן ירצך. פ"ב א' לסדר וה' ברך את אברהם בכל תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קטו במפתח בבא, צפרא טבא, לכבוד עטרת זקנים, הרבני המופלג זקן שקנה חכמה, דולה מי באר מבאר חפרוה שרים שרי התורה בחריפות וסברא ישרה כש"ת מו"ה בער אופ"ה ני' אחד המיוחד מנכבדי קהלתינו יע"א: מע"י אצבעותיו הגיעוני ע"י שלוחו, ולכבודו פניתי מעט מהמון טרדותי דעדו עלי ושמתי עין עיוני עוד היום לפי מיסת הפנאי על קושיתו שהציע לפני והוא במתני' מנחות צ"ט ע"ב החלות היו מתחלקות לערב, לר"ל דח"ש מותר מה"ת הי' אפשר שיאכל כ"א כזית בב"א שהוא ח"ש לענין איסור יה"כ, והא אין שבות במקדש למה נדחה עד הערב, במחכ"ת הי' נעלם ממנו מ"ש מהרש"א בשבת פ' כירה מ"ב ע"א בתוס' ד"ה אפי' של עץ נמי דוקא מה שהוא משום מלאכה לא אסרו במקדש, אבל חוץ מזה כל איסורים דדבריהם אסורים גם במקדש עיי"ש, וכן מורה לשון אין שבות במקדש ולא אמרו אין איסור דרבנן במקדש ועיי' רמב"ם פ"א מק"פ הלכ' י"ו וי"ח שכ' דאין שבות במקדש כלל, היינו כל שהוא משום שביתת מלאכה אינו במקדש כלל, ועיי' לח"מ שם, דבריו תמוהים דאשתמיט סוגי' דערובין ק"ג דמסקנת ר"י שבות דמקדש במדינה לא התירו וכבר תפסו עליו בזה גדולי אחרונים ז"ל ועיי' תוס' שם דלאו כל שבותים התירו יש שבות שאסרו במקדש, ומדי דברי אזכיר מלתא חדתא בש"מ ביצה כ' ע"ב שהקשה הא זריקה רק שבות והא לא גזרו על שבות במקדש וכן הקשה הפ"י שם, וחידש לנו הש"מ דכל שעבר ועשה שלא כדין אסרו שבות במקדש: נחזור לדברינו כי לא התירו במקדש רק מה שהוא משום מלאכה דשבת ויו"ט ולא זולת זה, ועיין ריב"ש קס"ג בסופו שכ' לענין בדיקת הריאה בקרבן דכל שאין משום חשש והרחקה דשייך לומר כהנים זריזים כ"ש לאסור במקדש משמע קצת כל שהוא משום חשש והרחקה גם לענין איסור לא אסרו במקדש, ועיי' תוס' חולין קי"ב ע"א דבכלי מקדש אוקמוהו אדאורייתא וכ"כ בזבחים צ"א בביאור יותר, היינו משום הפסד כלי מקדש ברגל אוקמוהו אדאורייתא אבל בלא"ה לא דאל"ה קשה מרקיק שנגע ברקיק, ובזבחים ר"פ התערובות גזירה שמא יקח מן הקבוע ויש מקום עיון ומקום להאריך ויש לקצר: ומה שיש להקשות על הס"ד דש"ס יומא ר"פ יה"כ דס"ל לר"ל דח"ש מותר לגמרי ואפי' איסור דרבנן ליכא איך אפשר דסובר כן תקשי עליו ממתני' מנחות צ"ט הנ"ל למה לא הי' מתחלק ביה"כ ויאכלו כזית, וכן קשה מסיפא שעיר של יה"כ למה לא אכלו ביה"כ כ"א כזית וצ"ע, וי"ל עד"פ, דבירושלמי דתרומ' פ"ו איתא מודה ר"ל ביה"כ, וזה דלא כסוגי' ש"ס דילן ר"פ יה"כ דס"ל לר"ל שווה יה"כ לכל איסורים, וי"ל דהכי מקשה התם אי הכי לא לחייב קרבן שבוע וע"כ דס"ל ח"ש באיסורים גם מדרבנן מותר ושאני יה"כ דמודה ר"ל ביה"כ כדס"ל לירושלמי אלא דקשה על המקשן הניחא למ"ד ח"ש אסור ולמ"ד ח"ש מותר מאי איכא למימר וס"ד דגם מדרבנן ס"ל דמותר ואפי' ביה"כ איך אפשר תקשי ממתני' דמנחות וצל"ע: ומצאתי מקום יישוב די"ל דסוגי' דידן ג"כ ס"ל דמודה ר"ל ביה' משום דח"ש מייתב במקצת כמ"ש המפרש בירושלמי והיינו אם אוכל כזית או אפי' פחות, אבל כשאוכל כל שהוא לא מייתב כלל אדרבא מעורר תאות המאכל, ואינו מייתב כלל, ועיי' בכפ"ת שכ' שיש סברא דח"ש מותר ביה"כ יותר משום דמעורר תאות המאכל והוא מעונה ביותר וזהו מהיפוך להיפוך מירושלמי דתרומ' שהבאתי, ויש לעשות פשר דבר כשאוכל כזית או פחות מכזית מייתב פורתא, וכ"ש אינו מייתב כלל ומגרע גרע ועכ"פ לא עדיף כ"ש ביה"כ מכל איסורים דח"ש מותר לר"ל, והקשה לר"ל דס"ל בכ"מ ח"ש מותר הגם שי"ל ביה"כ מודה כשאוכל מידי דמששא אית בי' לייתב דעת אבל כ"ש בוודאי מותר וא"א להעמיס במתני' יה"כ אסור באכילה ושתי' היינו פחות מכשיעור הא משהו מותר לר"ל, ואיך קתני סתם אסור באכילה ושתיי' ולא פירש כמה יאכל שיהי' אסור, ואם אין כוונת המתני' לפחות מכשיעור לפי הפשוט סיפא דמתני' מפרש לרישא כמה שיעור שחייב עליו ככותבת וכמלא לוגמיו, אבל אי נפרש רישא דנקיט לשון איסור משום פחות מכשיעור לא א"ש לר"ל כיון דמשהו מותר ביה"כ כמו ח"ש בכ"מ והוצרך לתרץ מודה ר"ל בכל איסורים דאסור מדרבנן וה"ה משהו ביה"כ והבן, ומיושב קושיתו ממתני' דמנחות מחלות מתחלקות לערב ומשעיר יה"כ כיון דבעי למיכל למצוה כזית בב"א או בכדא"פ מודה ר"ל דאסור ביה"כ מדאורייתא וא"ש, הכ"ד מכבדו דש"ת. פ"ב ג' יו"ד טבת ת"ר לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קטז שלום וכ"ט לרב טב טוביינא דחכימאי תלמידי י"נ מופלג בתורה וביראה נפלאה המאוה"ג כש"ת מו"ה יונה רייכהארד ני' אבדק"ק קאהט יע"א: מכתבו קבלתי וע"ד שנוהגים בכמה מקומות להדליק ע"י נכרי ביה"כ לעת תפלת נעילה וכבר ראו במה שכ' בזה בנב"י קמא חאו"ח סי' ל"ג, והנה היתר הזה יצא להם ממ"ש רמ"א סי' רע"ו שסומכי' על י"א במקום שאין צורך גדול כיון דרוב פוסקים חולקים על סברא זו, ולפענ"ד יש לפקפק דגם י"א שהוא דמביא הר"ן פ' ר"א דונ' לא סעודת שבת ס"ל דמותר ומדמה מלתא דהדלקת נר לסעודת שבת למילה שהיא מצוה דזמנא הוא בשבת וא"א להקדים ולא לאחר ודן בעה"ע מזה ה"ה להדליק הנר לסעודת שבת וקו"ח הוא ממילא דלאו לצורך שבת הוא רק דמצות מילה במקרה זמנה בשבת שהוא יום השמיני כ"ש להדליק לסעודת שבת כבוד וצורך היום של שבת עצמו, אבל מצוה שאין זמנה קבוע ביום השבת כגון סעודת חתונה שאפשר להקדים ולאחר ולאו לכבוד שבת היא בכה"ג אפשר לא התיר בה"ע, ובסעודת מילה אפשר להתיר יותר כיון דזמנה קבוע והתירו שבות לצורך מילה מותר גם לצורך סעודת מילה כל ששייך למצוה זו, אבל סעודת חתונה וכדומה מנ"ל: וגם להתיר שבות דשבות יש לעיי' דהרי יש אוסרים שבות דשבות רק במילה התירו דניתן שבת לדחות, ורמב"ם וראבי' שבהגה' מרדכי פ' ראד"מ מתירים י"ל דוקא במצות היום כמו שופר וכדומה אבל מצוה שאין היום גורם וכ"ש כשאינה קבוע ביומא לא, באמת ברמ"בם פ"ו דשבת כ' דמותר להביא שופר ע"י נכרי בשבת והא שופר בשבת לא שייך ליומא דאין תוקעי' בשבת וע"כ דמביא לצורך יו"ט של ר"ה שהוא ביום א' נראה דס"ל כל שיש בו לצורך מצוה מותר ואפי' אינה מצות היום ואין זמנה קבוע ליום זה רק ליומא אחרא י"ט שאחר השבת מ"מ מותר, ועיי' ט"ז סי' תרנ"ה דכ' לשלוח נכרי בשבת להביא לולב לצורך יו"ט שאחר השבת אסור, ועי' מחצית השקל סי' ש"ז ס' ח' בסופו, דמרמ"בם מוכח דמותר אפי' בשבת לצורך יו"ט שאח"כ וכ' לחלק בין שופר דהוא מצוה דרבים דיחיד מוציא הרבים ידי חובתם אלימא, ולפ"ז אין ראי' מרמ"בם דמתיר שבות דשבות במקום מצוה שאינה חובת היום