כתב סופר אורח חיים ריג

כך ר"ל ויש דבר לתלות בו דלאו סימנא מלתא הוא, ואין לדאוג כ"כ, ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות ומן הרחמים כמ"ש מהרי"ל ז"ל: ועל דשאילנא מאת פר"מ ני' להורות לו את המעשה אשר יעשה להציל נפשו הנני מעתיק לו לשון מהר"יל סי' הנ"ל ואשר שאלת יש לו לדאוג ויפשפש בכל מעשיו ויחזור מעבירות שבידו ויסגף עצמו במה דאפשר לי' כן שמעתי מבעלי הוראה דאתרעו להו עכ"ל ועיני פר"מ ני' ראו ראי' אחת בספר קרבן נתנאל פ' יה"כ סי' כ' מ"ש מכוונת האר"י ז"ל, ומ"ש שלושים יום בכ"י הפיוט מסדר קדושה של יה"כ בכוונה שלימה ורצוי' ובדמעות, והנה סתם פיוט של יוה"כ ונסתפק פר"מ ני' על איזהו מן הפיוטים כיוון אם על של שחרית או של מוסף, והי' פשוט בעיני דמסתמא של שחרית כי יש בקדושת שחרית הרבה יותר בכמות ואיכות משל מוסף כמובן למעיין ומבין, אבל מצאתי ראיתי בסידור נהורא, שמנהיר לנו בזה ומפרש לנו הסתום דכוונתו על שלוש קדושות של שחרית מוסף ומנחה, וקדושת שחרית מתחיל מן ולך תעלה קדושה, ועיי' בס' עבודת הקודש מאיש אלקי קדוש יאמר לו בעל ברכי יוסף זצ"ל שמעלה בקודש מוסיף הולך ואור תפלות ובקשות תחנונים ותיקונים, וכל המוסיף יוסיפו לו מן השמים, וזה איזהו שנים, קרה מקרה זו לאחד מיקירי תלמידינו ובא לפני בפחי נפש וחרדה גדולה פחד ורתת עצב ותוגה אחזתהו, וסיפר לי המאורע, ודברתי על לבו הלא אם תטיב שאת וכל רע אליך לא יאונה, וקרא אל ה' והוא יענה, ועיקר שקידה בתורה כי היא מצילה ומגינה, בכל עת ועונה, ויסכים בדעתו ללמוד מסכת' אחת מלבד השעורים הקבועים לו ילמוד מסכת' אחת על הסדר כל השנה, ויתפלל בכוונה רצוי' לפני ה' שוכן מעונה, ואל ירבה בתעניתים בל יבוטל מהתמדת התורה, ולא יבוש המעיין המתגבר, כדאמרו ז"ל להורות גבר, חובר חבר מחוכם האי צורבא מדרבנן דיתיב בתענית' וכו' ורגיל אני לומר אמרו דיתיב בתעניתא הול"ל האי צורבא מדרבנן דצם או מתענה, נ"ל בוודאי כל הממעט באכילה ושתי' או מי שפורש מכל מאכל ומשתה קדוש יאמר לו, אלא אם אינו מבוטל עי"ז מת"ת ואינו יושב ובטל ממלאכת שמים, וזהו שאמרו האי צורבא מדרבנן דיתיב בתעניתא שהוא יושב ושובת מתלמודו, ליכל כלבא לשירותא, ואמר דהע"ה טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך היינו בתנאי זה למען אלמד חוקיך ולא אהי' יושב ובטל מללמוד חוקיך, ועלתה לו שנתו עומד חי לפני ה' גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעו"הז ובעו"הב, והיא תעמוד להאי צורבא מרבנן במקומו פקודי ה' ישרים ישמחו לבו ירחמהו ה' ויראהו בישועתו ויזכה לחזות בנועמו, הכ"ד אוה"נ דש"ת חותם בברכה יראה זרע יאריך ימים תהי' חלקו עם ישרים ותמים. פ"ב נגהי ליום ג' פ' וירא תרכ"ד לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קיא זאת תורת העולה, אשר העלתה מצודתי בדין ש"כד"הנ ואוכלים שא"ר אם מותרים או אסורים, לחולה שא"ב סכנה ביום הכפורים, ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר: א) הנה מקור דין זה אכילה ושתי' שלכדה"נ ביה"כ יוצא ממקום קדוש מעין הנובע ורבים שתו וישתו מימיו לצמאם ה"ה בעל שאגת ארי' סי' ע"ו דמפשט פשיטא לי' כיון דלא כתיב אכילה ביה"כ שלא כדרך הנאתן אסור כמו כדה"נ כמו בב"ח וכ"כ וכדומה דשלכדה"נ אסור משום דלא כתיב אכילה, בהא נחית וסליק בתשובה ודחה הראיות שהיו נראים לו תחלה שמנגדתו, אבל לא מצא ראי' לדבריו, מרוב פשיטותו לדעתו הנשגבה דכן הוא, והנה ראה זה דבר חדש הוא אשר לא שערום לפי קט ידיעתי אבותינו קמאי דקמאי וגם גאוני בתראי שהם אחריו לא ראינו, הגם שלא ראינו אינו ראי', והואיל ויש בדבר זה נפקותא רבתא אם שלכדה"נ אסור מדאורייתא או מדרבנן בחולה שיש בו ואין בו סכנה, אם אסור רק מדרבנן מותר להאכיל שלכדה"נ אפי' אין בו סכנה ואם מדאורייתא אסור, ובחולה שיש בו סכנה יש בו חומרא אם הוא מדרבנן וסגי לחולה כשאוכל שלכדה"נ אסור להאכילו כדה"נ, אם שלא כדה"נ וכדה"נ שווה ביו"כ, מותר להאכילו אפי' כדה"נ דמ"ש דסוף כ"ס נדחה איסור אכילה ביה"כ, ע"כ שמתי עיני ולבי לדרוש ולחקור ולבדוק אחר חדושו של הש"א, אם יש להם מקום להתקומם לדינא להקל, והנני בתפלה קצרה תפלת הבינני מאתך דעה ובינה תחוננני: הנה בתחלת הרעיון עלה במחשבה לפני לעשות סמוכים לדינו של הש"א מסוגי' ש"ס ר"פ יה"כ דטרח ליישב מתני' גם לר"ל דס"ל ח"ש מותר וס"ד דאפי' מדרבנן מותר, ולא מתרץ מתני' לר"ל אסור דקתני היינו שלכדה"נ דליכא רק איסור ואסור מדרבנן כמו כל אסורי תורה, אלא ש"מ דשאני יה"כ דלא כתיב אכילה כדה"נ ושלכדה"נ שווים, ואחר התבוננות מעט ראיתי כי ראי' זו דחוי' מתרי ותלת טעמי, חדא לפי שיטת תוס' באיזהו מקומן דשלא כדה"נ מותר אפי' מדרבנן ועיי' מל"מ פ"ה מיסודי תורה לא יוכל לתרץ מתני' בשלא כדה"נ דהא שרי לגמרי כמו בכל איסורים, ב' גם לפי שיטת הרמ"בם ודעימי' ושיטת תוס' בדוכתא טובא דשלכדה"נ אסור מדרבנן הוא לפי דקיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת, שלא כדה"נ נחית דרגא ואסור מדרבנן ודייקו מדאמר ר"י שלא כדה"נ אין לוקין עליו, אבל איסורא מדרבנן עכ"פ מיהא, ועיי' מל"מ שם דמצדד דאפשר איסור דאורייתא אית בי' כמו ח"ש לדידן, אבל לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת ולס"ד דש"ס דאפי' מדרבנן הה"נ וכ"ש דשלא כדה"נ מותר דהא חמיר ח"ש משלא כדה"נ דר"י ס"ל דשלא כדה"נ אסור רק מדרבנן הגם דח"ש אסור מס"ת, ולר"ל דס"ד דח"ש אפי' איסור דרבנן ליכא כ"ש שלא כדה"נ דמותר, ולא יוכל לתרץ מתני' שלא כדה"נ, והא דלא מתרץ מתני' לר"י דאסור היינו שלא כדה"נ, דחדא מנייהו קאמר, ועוד דמתרץ דאסור היינו מדאורייתא כמו רחיצה ושתי' למ"ד ה' ענויי' דאורייתא, ולר"ל דס"ד דח"ש מותר כ"ש שלא כדה"נ ומתרץ לבסוף דס"ל ח"ש אסור מדרבנן ואסור היינו בח"ש כמו לר"י, ועוד בה שלישי' דראי' זו דחוי' מעיקרא, דא"א לפרש מתני' אסור היינו שלא כדה"נ מדקתני בסיפא האוכל ככותבת הגסה וכו' והשותה מלא לוגמיו חייב ואי אסור דרישא היינו שלא כדה"נ גם כשאוכל ושותה מלא לוגמיו פטור ואיך קתני סיפא דחייב, אבל לפרש אסור דרישא בח"ש דאסור באכילה ושתיי' אפי' כ"ש, א"ש סיפא דהודיענו שיעור שחייב עליו, אבל אי רישא בשלא כדה"נ לא א"ש הסיפא דהול"ל כשאוכל כדה"נ חייב והראי' דחוי' ולא חוזרת ונראה: אבל יש לי ראי' דשלכדה"נ מותר ביה"כ כמו בכל איסורים, ומנא אמינא לה מדאמר ר"ש האוכל נבילה ביה"כ פטור משום יה"כ דאין איסור יה"כ חל על נבילה, איך סתם ואמר האוכל נבילה ביה"כ פטור, הא איכא אופן דחייב כגון שאכל בשר נבילה חי דהוא שלכדה"נ מובא בתוס' פסחים פ' כ"ש או שעירב בדבר מר משום יה"כ איכא דאסור שלכדה"נ, ומשום איסור נבילה ליכא דאוכל שלכדה"נ וחייל איסור יוה"כ ואיך אמר סתם דפטור מקרבן משום יה"כ כשאוכל נבילה דהא שלא כדה"נ שם נבילה יש לו ואיסור דנבילה לית בי' וע"כ דשלא כדה"נ ביה"כ שווה לשארי איסורים והיא ראי' נצחת לכאורה: ואחר התבוננת מצאתי בה בדק, די"ל ר"ש לשיטתו אזל דכ"ש למלקות לפי דס"ל לתוס' שבועות שתים כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה וכו' דלר"ש דכ"ש למלקות ה"ה שלא כדה"נ עיי' מהרש"ל ומהרש"א דס"ל לתוס' ע"כ הכי, לפ"ז אדחי ראי' זו דר"ש לטעמי' סתם ואמר דפטור דגם שלכדה"נ איכא איסור נבילה, אלא דשאגת ארי' מדוויל ידו משתלם דהוא לא נחית בתשובה זו בזה, דהא עיקרו יצא ליישב קושי' תוס' דמוכח דר"ש ל"ל מוסיף דאל"ה הא יה"כ מוסיף על נבילה איסור' שלכדה"נ, ולמהרש"א שבוע' הנ"ל אין יה"כ מוסיף על נבילה לר"ש דשלכדה"נ בכ"מ אסור, וע"כ דלא נחית הש"א למ"ש מהרש"א שבועות א"כ איכא ראי' נגדו בעיקר הדין דחידש דשלכדה"נ ביה"כ שאני מכל אסורי תורה כדכתיבנא, ודבריו נפלאו ממנו במחכ"ת: והנה ראי' דידי שדחיתי חוזרת ונראית לנו, עפמ"ש המל"מ הלכ' שבוע' בכוונת תוס' דאיסור שלכדה"נ נחית דרגא מכ"ש לר"י דח"ש אסור מה"ת שלכדה"נ רק מדרבנן ולר"ש דכ"ש למלקות שלכדה"נ אסור מדאורייתא כח"ש לר"י ומ"ש תוס' בתי' שני דהי' ר"י יוכל לתרץ מתני' בשלא כדה"נ ור"ש פוטר הגם דליכא לר"ש רק איסור כח"ש לר"י דס"ל לתוס' דשבועה חל על ח"ש, וה"ה שלא כדרך הנאתן לר"ש, ומ"ט דר"ש דפוטר צ"ל משום שאינו בלאו והן ומשו"ה דחה תוס' לתירוץ קמא כצ"ל לפי' מל"מ ועיי', וא"כ הוא קשי' לר"ש דאמר האוכל נבילה ביה"כ פטור כשאוכל שלא כדרך הנאתן הגם דאיכא איסור נבילה לר"ש כמו ח"ש לר"י הא חל איסור יה"כ על איסור קל כמו על ח"ש לר"י ובשבועה דבעי דאיתא בלאו והן אינו חל, אבל איסור דעלמא וה"ה שלא כדה"נ לר"ש וחל איסור שלא כדה"נ דיה"כ על איסור דשלא כהד"נ דנבילה, ומדפטר ר"ש מוכח דשלא כדה"נ ביה"כ ככל שלכדה"נ דכל איסורים דליכא רק איסור בעלמא, ומינה לדידן דשלא כדה"נ בכל איסורים לכל היותר ליכא רק איסור דרבנן ה"ה ביה"כ ועיי': וכ"ז לפי דס"ל למל"מ בכוונת תוס' דנחית דרגא ואין בשלא כדה"נ רק איסור בעלמא, אבל לפמ"ש מהרש"א כמו לר"ש כ"ש למכות כן שלא כדה"נ אסור אזדא ראי' דידי, ויש בה חלישותא אולי כוונת תוס' כמ"ש מהרש"א, אבל נ"ל להוכיח דכוונת תוס' כמ"ש מל"מ, דהנה מ"ש מהרש"א דלר"ש שלא כדה"נ כמו כ"ש, צריך הסבר הא חזינן לר"י דח"ש אסור מה"ת ושלא כדה"נ מותר, ומ"ט לר"ש שלא כדה"נ במשקל כ"ש, והי' נ"ל בקטנותי ושמעתי אח"כ היא שיחה בפי כל לפמ"ש הריטב"א במכות דטעמא דר"ש דכ"ש למלקות משום דאחשבי' ומהני לי' מחשבתו מה"ת למשווי' אכילה דכ"ש כסתם אכילת ב"א שהיא בכזית כן כשאוכל שלא כדה"נ משווי' לי' מחשבתו כמו שאוכל כדה"נ, וכ"ז