כתב סופר אורח חיים ריב

ומ"מ אינו מנוקה מחטא לגמרי לפום גמלא שחנא וסביביו נשערו מאוד מדקדק עמהם כחוט השערה שלא יחשוב עון לאיש אחר רק לדידי', והיינו כי אין אדם צדיק בארץ דייקא מי שהוא צדיק במעשיו אשר יעשה טוב ולא יחטא לפי מעשיו הטובים וצדקותיו אשר עשה מדקדק ה' עמו כחוט השערה ואין אדם אשר לא יחטא וזהו שמראים לו כ"ע רעב והוא שבע וא"צ לתענית כי הוא צדיק גמור אלא לפי צדקתו מדקדק עמו כחוט השערה וראוי' לעונש ועינוי קצת, לכן משביעים אותו כעבד שמוזג כוס לרבו כדי שידאג ויהי' עצב עד"ז ויפשפש במעשיו ויהי' נקי ע"י עציבותי' מכל וכל, וא"ש הבריית' ופירש"י, דידאג כל השנה אולי מראים לו שמשביעים אותו כדי שלא יעלה לו התענית ויתעצב אל לבו, ואם עלתה לו שנה אגלאי מלתא דצדיק גמור היה מעיקרא וסי' טוב הוא לו שהראו לו ס"ר כדי שיחרד ויתעצב כדי שעונותיו הקטנים אשר לא יחשבו לחטא אלא לצדיק גמור יומחלו לו, וא"ש נמי הלשון עונותיו סדורים לו מאי סדורים סדורים למחול, וצ"ל הול"ל מחולים לו כדקאמר ת"ק מחולים לו, ולמ"ש א"ש דמראים לו דעונותיו סדורים לו בסידור נכון לפי מעשיו הטובים זה מול זה וע"י שרואה קרי מחולים לו והבן: ויש להוסיף דברים דמראים לו זה ע"י ראי' קרי, עפמ"ש כי א"א וכו' אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו שאפי' צדיק גמור שלא עשה עבירה בקום ועשה וגם לא עבר מצוה בשוא"ת, מ"מ א"א שלא עשה פעם המצוה בשמחה והכנה דרבה ועשאה כמצות אנשים מלומדה והיינו כי אא"צ אשר יעשה טוב ולא יחטא בעשות הטוב וזהו שאמרו תלמידי דר"א לר"א שאמר כלום עברתי עכה"ת כולה וכו' הלא למדתנו רבינו כי א"א צדיק בארץ וכו' ותמוה הלא גם תנוקת של ב"ר יודעים אותו מה זה שאמרו הלא למדתנו רבינו וכי זו תורתו של ר"א שלמד לתלמידיו כמקרא דרדקי, ולפימ"ש י"ל שהשיבוהו לפי דבריו שידע בנפשו שלא עבר עכה"ת אמרו הלא למדתנו רבינו פירושו דהאי קרא אא"צ וכו' אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו שלא יחטא בעשי' הטוב בכוונה רצוי' כהנ"ל ואמרו לו ניהי דקיימת בפועל כה"ת כולה מ"מ אפשר שלא עשית כראוי' בכוונה רצוי', וי"ל עוד דאמרו הלא למדתנו רבינו היינו שמתוך המדובר הזה מה שאמר לו והוא השיב להם כלום עברתי, בזה הבינו ולמדו ממנו עכשיו פירושא דהאי קרא דכוונתו דקרא ע"כ כהנ"ל שלא עשה המצות כראוי' דהא ר"א העיד על עצמו שקיים כל התורה בפועל: הדרן לדברינו כי אם צדיק גמור הקב"ה מדקדק כחוט השערה ויענש על שלא עשה המצוה בהכנה קודם ובכוונה רצוי' ומראים לו ע"י ראי' קרי לשון מקרה שעשה מצוה מן המצות לפעמים כעושה דבר במקרה בלי הכנה וכוונה נכונה, וכתיב ואם תלכו עמי בקרי וכו' ומפרש הרמב"ם לשון מקרה, ומראים לו ע"י ראי' קרי שלא במכווין כמ"ש רש"י מדה כנגד מדה ואם עלתה לו שנתו מובטח שהוא בן עו"הב, ורב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי כ' רש"י בנין ובני בנין שכך הוא הסימן יראה זרע יאריך ימים נ"ל דרב דימי מוסיף על הברייתא דמובטח לו שהוא בן עו"הב אמר ר"ח דמפיש חיי סגי ומסגי בני' וב"ב ע"פ שאמרתי במק"א לפרש מאמר התמוה לי שאמרו ז"ל מעולם לא פסקה ישיבה מן האבות דכתיב ואברהם זקן יושב בישיבה ויהי כי זקן יצחק ויושב בישיבה וביעקב ויהי כי זקן יעקב, ודבריהם ז"ל נפלאו לכאורה שעושים מערכה לדרוש הגם שיש לפרש זקן יושב בישיבה אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו זקן בשנים ומנ"ל למדרש זקן יושב בישיבה ולהוכיח מזה שלא פסקה ישיבה מהם, ונ"ל ע"פ שכ' הרמב"ם לבנו אשרי מי שכלו לו שנותיו במהרה להיות תכלית האדם להשלים נפשו בעו"הז ע"י מומ"ט ואשרי מי שהשלים נפשו מהרה, ויפה שעה אחת קורת רוח בעו"הב אחר שהשלים נפשו ע"י תשובה ומ"ט בעו"הז, ופירשתי מאז הא דהתלוננו כל הקרב הקרב וכו' יומת האם תמנו לגוע היינו אם היו מתמימים והשלימו נפשם טוב שיקרבו אל הקודש וימותו, אבל הרגישו בעצמם שלא השלימו נפשם והיינו האם תמנו בתכלית התמימות, לגוע ולכן אמרו לגוע ול"א למות כי גויע' היא בצדיקים כמ"ש רש"י בפ' ח"ש ואמרו הלא לא תמנו לגוע, אלא הקרב אל מקדש יומת ולא גויעה, והנה כי כן אין שבח לצדיקים שמאריכים ימים ומופלגים בזקנה שנראה שלא השלימו נפשם עד שהזקין שרשם בארץ, אלא אלו שמזכים רבים מעמידים תלמידי' הרבה אם כי להשלים עצמם כבר היה יפה להם ק"ר בעו"הב מ"מ מניחם ה' כדי להעמיד תלמידים הרבה, ולזה התפלל דהע"ה לא אמות כי אחיה כוונתו שאינו רוצה למות כדי שיזכה לחיים אמיתיים הגם שטוב לו לעצמו שימות כדי שיזכה לחיים נצחיים, ויותר על טובתו וק"ר של חיי עו"הב להשאר בעלמא הדין ואספר מעשי יה לספר לאחרים מעשי יה ויודו לה' כי טוב כל"ח וימצאו עצמם מחוייבים לעשות רצון בוראם, והנה מצינו באבות שהפליגו בזקנה ואין זה שבח ומעלה אלא גרעון במדרגתם, לולי שהיו יושבים בישיבה משו"ה האריכו ימים וזהו שאמרו ז"ל מעולם לא פסקה ישיבה מאבות דכתיב באברהם יצחק ויעקב שהיו זקנים ולולי דמרומז בו שהיו זקנים יושבים בישיבה לא הי' מספר גנותם של אבות שהוצרכו להאריך ימים עלי תבל וע"כ דזקנים ויושבים בישיבה היו, והא"ש דרב דימי מוסיף על תנא דבי ר"י דאמר מובטח לו שהוא בן עו"הב, ומוסיף ר"ד והולך דמ"מ מפיש חיי ולמאי כיון שמובטח שהוא בן עו"הב למה לו חיים דסגי ומסגי בנים ובני בנים ממש ללמדם תורה כדאמרו ז"ל עד היכן חייב אדם ללמד בנו תורה בנו וב"ב או תלמידים ות"ח הקרויים בנים כאלו ילדם, וסימנא מילתא היא מראים לו ע"י שרואה קרי שיראה זרע ולתועלת זה יאריך ימים כדי לגדלם לתורה, ואמרו ז"ל איזהו בעו"הב זהו שמגדל בניו לת"ת הוא בן עו"הב שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו, ובכל זאת עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, כדי להגיד לאחרים כי ישר ה' צורי, ולא עולתה בו ב"ה דמניחו בעו"הז ומאחר שכרו כי הוא לתועלת אחרים להגיד לאחר כי ישר ה' וזכות הרבים תלוי' בו: ואחר הוצעת דברינו אלו שבארנו והסברנו בטוב להבין גוף הענין בקללה וברכה התלוי' בה נשית פנינו אם בכל הרואה קרי נאמרו דברים הללו או יש לחלק בין הפרקים, הנה רש"י כ' הרואה קרי ביו"הכ ולא במתכווין כוונתו פשוטה ורצויה דאם מתכווין להוציא זרע שמקשה עצמו, עונו ישא, וגם אם עלתה לו שנה אינו בבטחון שהוא בן עו"הב ולא נאמרו דברים האלו אלא שרואה שלא במתכווין להשחית זרעו, ונראה מדכ' ולא במתכווין כיון שהוא שלא במתכווין ואפי' יש סיבה שע"י ראה קרי ביו"הכ עונותיו מחולים ונאמרו כל הדברים האלו בו הן לרע שידאג והן לטוב אם עלתה לו שנתו מובטח וכו' כן יש למשמע מרש"י, אמנם כן ראיתי בס' אלי' רבה על דאם עלתה לו שנתו וראה זרע וכו' בשם שבולי לקט והוא שלא הרהר, נראה דאם הרהר ועי"ז ראה קרי הגם שלא התכווין להוציא קרי אין עונותיו מחולים ואין שכרו אתו שיראה זרע וכו' דלא כמשמעותו של רש"י, וכן מסתבר כיון דיש סיבה לתלות בו שע"י ראה קרי ליכא סימן מן השמים שהראוהו לו שהוא צדיק גמור וא"צ לתענית דהרי בא לו ע"י הרהור דילי', וראיתי בס' ברכי יוסף שכ' ה"ה הא דאמרו ידאג כל השנה אפשר דבהרהר אף דגדול עונו אינו בספק מיתה עכ"ל, הנה מ"ש אפשר, לכאורה פשוט דכן הוא כיון דע"י הרהור בא לו ליכא סימנא מלתא לא לטובה ולא לרעה, נ"ל דיש לחלק דוקא סי' לטוב ליכא כיון שע"י עצמו בא ולאו סימן מן השמים הוא, מ"מ סוף כ"ס כ"ע רעב והוא שבע יש לו לדאוג ולצער על סיבה זו והוא עצמו גרם לו כל זה שהוא שבע בזמן שכ"ע רעב ומעונה ויש לומר כיון שע"י הרהור ובטבע בא לו שראה ולאו סימנא הוא כמו עבד שמוזג כוס לרבו ושפכו ע"פ שכתב רש"י ואינו צריך לדאוג כ"כ לכן כ' אפשר דגם חלוקת ידאג ליכא כה"ג כנ"ל: ומצאתי ראיתי אחרי רואי באר לחי רואי, בתשובת מהרי"ל סוף סי' רל"ב וז"ל וזמנין אתי נמי מרוב טרחא וברוב אכילה ושתייה ובשבע דרכים בודקים את הזב וכולן שירגילין דאפי' כה"ג קודם זי"ן ימים היו מונעים ממנו כל דברים הרגילים להרבות זרע, ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות ולא מן הרחמים וישוב אל ה' בכל נפשו כי חנון ורחום הוא יכפר בעד כולנו אלו דבריו ככתבו וכלשונו, הנה מדבריו אנו למדין כי בכל שבעה דברים שבודקים הזב שבמשנה ב' פ"ב דזבים לא נאמרו דברים האלו שבברייתות ואמוראים ואינו בכלל הרואה קרי ביו"הכ דרואה בשבעה דרכים אלו ינוסו מפניו סימנים אלו הן לרע והן לטוב, וכ' ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות הגם דליכא סימן למיחש מיהא בעי מן הפורענות כיון שסוף כ"ס הוא שבע וכ"ע רעב ויש לו לדאוג כי לא עלה לו תעניתו לא יתייאש מן הפורענות, וגם מן הרחמי' כלומר שא"צ לבקש רחמים עבורו, או כוונתו בל יחשוב כיון שהוא עצמו גרם לו שהוא שבע ע"י שטרח או אכל הרבה וכ"ש כשבא ע"י הרהור בעבירה שאפס תקוה, אלא ישוב אל ה' בכל נפשו כי חנון ורחום ה' וכו', וי"ל ע"ד רמז הא דכתיב בתשעה לחודש בערב תענו וכו' וכי בתשעה מתענין הלא בעשירי מתענין ודרשת חז"ל ידוע, וי"ל דרמז לנו דישמור נפשו שלא יבא ביו"הכ לידי קרי ויהי' שבע ביו"הכ ולא מעונה בדבר זה כמ"ש תדע כ"ע רעב והוא שבע לכן ישמור נפשו מרוב אכילה ושתי' קודם כניסת יו"הכ והיינו בתשעה לחודש בערב תענו תתחילו למעט באכילה כדי שיהי' מעונה ביו"הכ, והיינו לדסוברי' דה' עינויים דאורייתא כמובן: היוצא לנו מכ"ז דאם יש לתלות בזי"ן דברים שבודקים בהם את הזב ליכא סימן בין להרע או להטיב כ"כ ואין לדאוג כ"כ ושומר נפשו ירחק מרוב אכילה ושתי' ודברים המביאים לידי קרי כמבואר בש"ע, ואני מוסיף והולך על דברי מהרי"ל ושבולי לקט שבאלי' רבה עכשיו אחר שכבר גילו לנו חז"ל ענין ודבר זה כל הירא ומאמין באמונה אומן בדברי חז"ל הוא חושב מחשבות בעיו"הכ למעט ולהרחיק מריבוי אכילה ושתי' ודברים המרבים זרע ואיכא הרהורי דיומא דעיו"הכ ובליל יו"הכ הוא מלא רתת ופחד לבל יקרה לו מקרה לא טהור ונוהגי' לומר מזמורי תהלים המסוגלים לעכב הקרי ע"י הכתוב בספר תהלים, ומחשבות והרהורים בענין זה ורתת ובהלה מפני' זה גופי' מביא לאדם