כתב סופר אורח חיים ריא

השובה ונותן אל לבו לשוב ועומד בתשובה מיד מוחלין לו והוא טהור מפשעים מקורב ואהוב לפני הרוצה וחפץ בתשובה ובתשובה אחת שב אל ה' ורפא לו, ונ"ל להעמיס זה בכוונת ר"ע במתני' יומא פ' יו"הכ כתיב מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר הטמאים וכו' וצ"ל מה הוא דמיון טהרת הקב"ה את ישראל למקוה, וגם מוצא תיבת מקוה פשוטו לשון קיווי, ונ"ל כי רצה ר"ע בזה כי תמיד ישראל מיחל ומקוה לה' גם כי רבו פשעם ועצמו עברו ראשם ורבו כמו רבו מ"מ מייחלים לה' כי יפדם מכל חטאתם ויטהרם מכל פשעם אפי' עבר עבירה כ"י ועשה תשובה לבסוף מוחלין לו ברגע האחרונה שעושה תשובה עומד טהור לפני ה' ומדמה מלתא דטהרה מפשעים כמו מקוה שמטהרת הטמאים אפי' היה משוקע בטומאות שנים רבות מיד כשיורד למקוה וטבל יוצא טהור וא"צ זמן זמנים לטהרתו מטומאתו, וגם כמו מי שטימא עצמו כ"פ א"צ טבילה כ"פ על כל טומאה וטומאה בפ"ע כן טהרת האדם לפני ה', וזוהי תקותן של ישראל קוה ישראל אל ה' יפדהו מכל עונותיו ביום שובו מרשעו ואפי' הרבה לפשוע כ"י עושה תשובה באחרונה, וסיומא דקרא מושיעו בעת צרה כשרואה עצמו החוטא בעת צרה, מיצר לו ובוכה ומתחנן והיא עת צרה לו אז מושיעו ה', או יאמר אפי' עשה תשובה בעת צר לו לא יאמר ה' מדוע באת אלי בעת צר לך אם ישוב אז מקבלו, ולזה אמר הכתוב עמו אנכי בצרה היינו כשעמו אנכי בעת צר לו אחלצהו ואכבדהו כי טוב וסלח, ובתנאי אם עומד בתשובה עת צאתו מצרה לרווחה ויראה כי היתה הרווחה ולא הכביד לבו הגם שהתעורר לשוב מתוך צרה תשובתו מקובלת ורצוי' לפניו ית"ש, ומובן בזה מקרא קודש בפ' וילך ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבו וכו' ואנכי אסתר וכו' ונתקשו המפרשים כיון שיתנו אל לב ויתוודו ויאמרו על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה למה יסתיר ה' פניו, ועיי' רמב"ן, ולמ"ש מובן היטב כי יאמרו בעת ההיא בעת אשר מצאוהו הרעות רבות וצרות ביום ההוא דייקא יאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי וכו' ואח"כ יראו כי היתה הרווחה והכבד לבם ואנכי הסתר אסתיר פני בדין הוא שלא תקובל תשובה כזו עוד: העולה מכל דברינו אלו שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו המיר דתו וכפר בה' ואפילו כ"י ועשה תשובה באחרונה תשובתו מקובלת ומעלתו גדולה עד מאוד ואפי' שב בעת צרה ועומד אח"כ בתשובתו, ומ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכ' תשובה הלכ' ד' אע"פ שתשובה מכפרת והוא מברייתא יומא פיה"כ היינו לענין העבר שלא יענש על מה שעשה, וחברו כמה מיני תשובה בספרים בנגלה ונסתר, אבל מכאן ולהבא הוא מיד כששב באותה שעה מקורב והולך לפני ה' וכ"ז פשוט: ואמרו ז"ל עוד תנאי א' ה"ד בע"ת באותו מקום ובאותה אשה, היינו שיש בידו לעשות עבירה זו והוא בכחו ותאותו כמו שהיה בשעת עבירה ואין דבר מעכב על ידו זהו המעולה בבע"ת ונ"ל משו"ה דייקו ואמרו במקום שבעלי תשובה עומדים, דייקו ואמרו בעלי תשובה ול"א במקום ששבים עומדים, כי תנאי התנו כשהוא בעל התשובה שמרצונו הטוב עושה תשובה ואין מעכבו מלעשות העבירה לא מצד המקום והזמן והענין ואין מי שמכריחו ומאנסו על התשובה והוא בעל דבר של התשובה והיינו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', וכל הני מילי מעליותא איתנייהו בבעל תשובה זה שבמקומו לפי שהבנתי מתוך מכתבו שהוא אהוב וחביב לפני הרוצה בתשובה ממקומו יפן ברחמים עליו ויעלהו במות, אגרות רמות אשר בית אל עולות: ועיי' או"ח סי' נ"ו סעי' ה' בהג"ה [רמ"א ובבאר היטב מי שהמיר במזיד וחזר ראוי' להיות ש"צ אפי' בתענית כ"ש כל השנה ועיי' בתשובת האחרונים שמביא וביתר אחרונים שם, ואפי' ליש מחמירים משום דסני שומעני' וש"צ צריך דלי' ס"ש, ועיי' ח"צ סי' י"ג שכ' נגד המערערי' לקרוא למומר שחזר לדת ישראל לחתן תורה, וכ' דאין בדברי המערער כלום דאף לדסוברים דכהן שהמיר וחזר בתשובה אינו נושא את כפיו היינו משום דס"ל כיון דאיתקש ברכה לשירות כי היכא דפסול לעבודה פסול נמי לברכה, וכן הפוסלים ש"צ שהמיר אף אם חזר בתשובה היינו משום דבעינן שלא יצא עליו שם רע אבל בקורא בתורה לא קפדינן בכל אלה אלא שבהיותו עומד ברשעו אין נכון לקרותו לתורה כענין שנא' ולרשע אמר אלקים מה לך לכפר חוקי אבל בבעל תשובה לא עלה על לב לעולם למונעו מלקרות בתורה, אלו דבריו ז"ל, וכ' עוד שם אחר שהאריך למעניתו כי אין בח' פסוקים אחרונים מעלייתא טפי מכל התורה, וז"ל ואף אם באנו לחוש לתקנת מהר"א קאפסאלי שהביא בכנ"הג שתיקן בעירו שלא יסיימו התורה אלא על חשוב שבעיר, אין זה מונע איש הלזה ממצוה זו כי במקום שבע"ת עומדים א"צ גמורים יכולים לעמוד וחשובים הם לפני המקום יתברך עכ"ל ומנדון ודברי ח"צ אנו למדין בק"וח לנדון שלנו, שאין למנוע ממנו להיות חד מן בני חבריא ללמוד ולומר קדיש עבורו לתיקון נשמתו ובתשובת רד"ק אשר ציין עליו הרמ"א סי' שע"ו כתוב לאמור דמצוה שיאמרו בניו של מומר קדיש כשמת ברשעו לתקן נשמתו ומביא כמה ראיות על זה דמצוה קעבדו, אלא שנכנס לחלק כשיש יתומים אחרים שמחוייבים משום כבוד אב ולדסוברים דליכ' מצות כיבוד אב ואם אם הוא רשע יש ליתומי' אחרי' קדימה שהם מחוייבים ביותר משום מצות כיבוד, חוץ כשנהרג דמיתתו כפרתו עיי"ש, וכבר עמדתי בתמיה קיימא על הרמ"א דכ' דיש אומרים דאומרים קדיש על מומר כשנהרג ועיי' ש"ך וט"ז ולהמעיין ברד"ק כ' אפי' אינו נהרג מצוה הוא וצלע"ג: עכ"פ אנו למדים מדבריו כי מצוה לתקן נשמתו אפי' מת ברשעו, וגם למ"ש הרמ"א הגם שלא שב ונהרג אומרים עליו קדיש, כ"ש וק"וח כששב בתשובה שלימה לפי ראות עיני בני אדם ואדם יראה לעינים וכו' ואנו אין לנו אלא מה שעינינו רואות ואמרו ז"ל המקדש אשה ע"מ שהוא צדיק ונמצא רשע חוששין שמא הרהר בתשובה, כ"ש כשרואים שבוכה צועק ומתחנן ומבקש תרופה רפואת הנפש שאין לחוש שמא לא שב בכל לבו, ועיי' רמ"א טאהע"ז סי' סעי' והוא מפסקי רמ"א סי' ר"כ ריקים ופוחזים שהמירו ואינם חוזרים בתשובה גמורה וכו' היינו שיודעים שאין חוזרים בתשובה גמורה, אבל מסתמא ל"ח לו, וכ"ש כשיש רגלים לדבר ונראה וניכר, וכ"ז פשוט: ונגד אלו שרוצים להתנות תנאי הנ"ל והמסכימים עמהם ובוז יבוזו לו ברבים, חוששני להם מחטאת עוברים על לא תונו איש את עמיתו דדרשו ז"ל במתניתין ב"מ נ"ח ע"ב דאת' קרא לאונאת דברים לא יאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, ועיי' רמב"ם הלכ' מכירה פ"ז הלכה י"ג, ובהלכ' תשובה פ"ח הלכ' ח', והאנשים האלו לא ידעו ולא יבינו כל אלה שוגגים ומוטעים המה יבקשו מחילה מאתו ויקבלוהו מיד בסבר פנים יפות להיות מחוברי חבר למחברת הקודש קדוש יאמר לו, ישובח ויתרומם במושב זקנים יהללוהו במעללו, נחלתו לעו"הב שפרה לו, וכל עם ה' יתברכו ממקבץ נדחו וגואלו, הכ"ד באמת וצדק למען לא ידח ממנו נדח לפני בוחן ובודק, דש"ת חותם בברכה מרובה ברכת שים שלום או"הנ. פ"ב עש"ק כ"ג תמוז לס' הנני נותן לו את בריתי שלום תר"ל לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קי יראה זרע יאריך ימים, יעקב איש תם יושב אוהלים, ה"ה מע"כ תלמידי הרב עוסק בחוקי חורב ידיו לו רב המאוה"ג חרוץ בע"פ, עומד לתלפיות כש"ת מו"ה אברהם יעקב קאפל זינגער נ"י אבדק"ק לאשאנץ יע"א: בחזרי מע"מ וויען בין המון מכתבים בא לידי מכתב פר"מ נ"י ודחק עלי השעה להשיבו ע"ד ירא שמים יושב באהל תורה שקרה לו מקרה לא טהור בליל יו"הכ ונפשו עגמה עליו כי ירא לנפשו ע"פ שגזרו חז"ל אומר שלהי יומא ידאג כל השנה כולה, והאי גברא בהאי פחדא יתיב, ופר"מ נ"י משתתף בצערו, כי לא דבר מצער הוא, ואותיותיו שאלוני לעשות עמו אות לטובה, להודיעו מה עמדי בענין זה מפי סופרים וספרים ותיקונים אשר נמצא על זה, ולהפיס דעתו של האי טהור גברא היושב עוסק ובא בתורה, אשר קרה לו מקרה לא טהורה: טרם אענה אני אומר כי עצמות הענין קשה להסביר וכבר יגעו וטרחו להסביר ברייתא זו דתנא דבי' ר"י הרואה קרי וכו' ידאג כל השנה כולה, כ' רש"י שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם כמו מוזג כוס לרבו, ואם עלתה לו מובטח לו שהוא בעו"הב כ' רש"י שמעשים טובים יש בידו שהגינו עליו ובע"הב הוא, תדע שכ"ע כולו רעב וכו' כ' רש"י ואעפ"כ עלתה לו שנה יש לדעת שבן עו"הב הוא, ועיי' פר"ח סי' תקט"ו שתמה וכי מראים לו שהוא בן עו"הב ע"י דבר טומאה, והעלה דמתחילה לרעה היה ונתהפך לטובה דמצותיו הגינו עליו, ואלי' רבה כ' דלא נראים לו דברי פר"ח ובברכי יוסף כ' דלא נראה כפר"ח דקתני עונותיו מחולים וכ' רש"י סימן טוב משמע דמתחילה הוי סימנא טבא, וכן משמע מדאמר ר"נ תדע שכ"ע כולו רעב והוא שבע משמע מתחילה לטובה הוא, והאלי' רבה כ' כל שעלתה לו שנה אמרי' דהראו לו מתחילה שא"צ להתענות כי הוא צדיק לחיות ולהרבות זרע בלי תענית מכח זכיותיו המרובים, והנה על פירושו קמה וגם ניצבה תמיהת הפר"ח וכי מראים לו שהוא צדיק גמור במידי דטומאה וקרי, והנ"ל בזה כי הוא ע"ד שאמרו ז"ל בש"ס ברכות לאדם שטוב מראים לו חלום רע ועציבות' הוא דמהני, והענין כי אדם אין צדיק בארץ וכו' מי יאמר זיכיתי לבבי וכו' וראוי' לעונש מראים לו חלום רע דראו' לו למשקל מטרפסי' בהאי עלמא ועציביתי' הוא דאהני לי' כי נפטר מעונש ע"י צער ועצב שיש לו וגם עי"ז ישים אל לבו ויפשפש במעשיו ויתקן אשר עוות, ועד"ז ענין זה דרואה קרי שהוא צדיק גמור וא"צ לענות נפשו בתענית כמו כ"ע