כתב סופר אורח חיים קפה

כפירושו ורישא דומי' דסיפא שאסר בפירוש על עצמו הנאת גרונו וא"ש רישא וסיפא, ועדיין צ"ע: עוד הי' נ"ל ראי' דלא יצא י"ח אכילת מצוה רק בהנאת מעיו ממתני' דמנחות צ"ט ע"ב שעיר של יה"כ נאכל לערב והבבלי' אוכלים אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה, וקשה יאכלו ביה"כ בהנאת גרון דמשום יה"כ ליכא עד שנכנס למעיו כמ"ש בח"ס ויקיימו מ"ע דאכילת שעיר וע"כ דא"י ידי מצות אכילה רק בהנאת מעיו, וי"ל דשאני אכילת קדשים ממצות אכילת מצה וכדומה, דאכילת קדשים לאו מצוה המונחת אקרקפת' דכל כהן, אלא שהמצוה שיהיו הקדשים נאכלים כהנים אוכלי' ובעלים מתכפרים וכ' תוס' ישנים ביומא דמשו"ה כשמגיע לכ"א כפול קיימו המצוה, דהמצוה כך היא שיהיו הקדשים נאכלים בין הכהנים, וכיון דהקפידה תורה שיהיו הקדשים נאכלים ולא יותירו מהם, ואלו הן הנשרפים מתבערים ע"י שריפה מן העולם ואלו הנאכלים מתבערים ע"י אכילת כהנים וכך מצותו וכשהכהן אוכל הנאת גרונו ומקיאו לא קיים מצות אכילת קדשי' משא"כ מצות אכילת מצה דאקרקפת' דכל גברא שיאכל כזית דכתיב בה אכילה, ואין המצוה שתהי' המצה שיש לו נאכלת אלא שהוא יאכל כזית מצה ומרור כמו דחייבי' תורה באכילת גרונו כשאוכל איסור דנהנה גרונו ומתחייב ולא תאכל הוא הנאת גרונו כן תאכל שבתורה למצוה יוצא בהנאת גרונו כנ"ל לחלק: והרוחנו ליישב בזה קושי' ש"א סי' צ"ו על קושי' ש"ס ר"פ גה"נ מוקדשין פשיטא ליתי עשה דאכילת קדשים ולדחי לאו דגה"נ, ולמ"ש דבקדשי' בעי דוקא אכילת מעיו אין עשה דאכילת קדשים דוחה ללאו דאכילת קדשים דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה, אלא לפמ"ש כבר לעיל מסברא דנפשאי דכה"ג גם תוס' דחולק על הרנב"ר בנמ"י ב"מ מודה דהוי בעידנא כיון שהתחלת קיום המצוה היא מיד כשמגיע לגרון, וכן הוא בקדשים לפ"ז דברינו אלו אינם מן היישוב ליישב קושי' שאגת ארי', וגם אין להביא ראי' מכח קושי' ש"א נגד סברתינו דשערי תירוצים על קושי' ש"א לא ננעלו ויש אתנו יישובים שונים בחדושינו ר"פ גה"נ ומשם תדרשנו: ולדינא הגם דלא מצאנו ראי' מוכרחת לדינו של הפנים מאירות וח"ס מאחר שלא מצאנו ראי' נגד זה ומלתא דמסתברא הוא שיוצא בהנאת גרונו הכי נקטינן בטח וכדאי הפנים מאירות ופני משה כפני חמה שעלה בהסכמה עמו לסמוך אפי' שלא בשעת הדחק: ודע דנ"ל פשוט דמצות אכילת שבת ויו"ט לא קיים בהנאת גרונו דבשבת כתיב בי' עונג וביו"ט ושמחת בוודאי אין עונג ושמחה למי שחוזר ומקיאו משנכנס לגרונו ואין דרך אכילת ב"א כך ואיה עונג ואיה שמחה, וכן שמחת משתה דפורים לא מתקיים אלא באכילת מעיו כדרך אכילת כל ב"א, ולא דמי' למצות אכילת מצה ומרור וכזית בליל ראשון של סוכות דיוצא באכילת גרונו והחילוק מובן, והאוכל כזית מצה בליל ראשון של פסח ולא הכניסו לתוך מעיו ידי מצה יצא וידי חיוב מצות כזית פת של יו"ט לדסוברים דכזית פת ביו"ט דאורייתא הוא לא יצא, וכן כשאוכל כזית פת בליל ראשון של סוכות בסוכה ולא נכנס למעיו ידי מצות אכילה כזית בסוכה יצא וידי יו"ט לא יצא כ"ז נ"ל נכון וברור לדינא, ומיושב בזה קושי' ר"ן סוכה ל"ל ט"ו ט"ו תיפוק לי' דצריך לאכול כזית ביו"ט, ולמ"ש א"ש היכא דאין לו רק מצומצם עם שנדבק בין החניכים דמשום יו"ט לא יצא מ"מ בעי למיכל משום ט"ו ט"ו ועיי': ב הלכ' יסודי התורה נכנס לבית הספק ולא יצא ממנו אם יוצא אכילת מצוה שלא כדה"נ, ות"ח חולין ק"כ ע"א כ' בפשיטות דיוצא דמצות לאו להנות ניתנו עיי"ש, ויש לי קצת ראי' לת"ח מש"ס ר"פ גה"נ דמקשה מוקדשין פשיטא והקשה הש"א תיתי עשה ותדחי לל"ת דגה"נ, ולת"ח לק"מ דאפשר שיקיים שניהם לקיי' מ"ע של כדה"נ ואיסור גיד ליכא, והיינו לפי דס"ל לסתם מתני' יש בגידי' בנ"ט דלמ"ד אין בגידין בנ"ט יש לעיי' דאפשר דשלכדה"נ ג"כ אסור דבלא"ה אין בו טעם ועץ הוא ורחמנא אחשבי' לאכילתו, והה"נ שלכדה"נ ועיי' כעין זה בתוס' פסחים סוגי' דחזקי' ור"א דכ' דגה"נ שאני למ"ד א"ב בנ"ט דהנאתו אסרה התורה ויש להאריך עד"פ בסוגי' שם: אבל יש לי ראי' דאין יוצאי' שלכדה"נ והוא מש"ס נזיר י"ז ע"א דמקשה לר"ל וכי אכלו כהן מליקה, והלא אפשר שיאכלו שלכדה"נ ואיסור מליקה ליכא וע"כ דלא מקיים מ"א קדשים שלא כדה"נ, ויש לדחות עפמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכ' שחיטה דבאיסור עשה דוזבחת ואכלת ליכא חילוק בין ח"ש לכזית דלא כתיב אכילה בלשון צוו' אלא רשות כשתזבח תאכל, ונ"ל לפ"ז גם שלא כדה"נ אינו ממועט מואכלת ומ"ש כ"ש דממועט מאכילה בכ"מ דאינו ממועט מואכלת ה"ה שלא כדה"נ דבכ"מ דלא כתיב אכילה שלא כדה"נ אסור והה"נ דכתיב וזבחת לעשה ואכלת רשות דאיכא עשה שלא כדה"נ ג"כ, והא"ש דמקש' לר"ל דכהני' אכלו מליקה באיסור דגם אם יאכלו שלא כדה"נ איכא מיהת איסור עשה דוזבחת, ומיושב בזה קושי' תוס' שם כדמתרץ דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת הא איסור טריפה מיהא איכא ונדחק די"ל אף מחזיר ודוחק דהו"ל לש"ס לומר ס"ל אין שחיטה לעוף וס"ל אף מחזיר, ולמ"ש א"ש דמשום איסור טריפה לק"מ מעיקרא די"ל דאכלי' שלא כדה"נ וא"ש, ויש משם ראי' דיוצא שלא כדה"נ מכח קושי' תוס' הנ"ל: אמנם כן בתוס' פסחים כ"ד ע"ב מבואר מואכלת ממועט שלא כדה"נ בחולין שנשחטה בעזרה דכ' דלכן לא אמר אביי חוץ חולין שנשחטו בעזרה משום דנפקא מזבחת ברחוק מקום אתה אוכל וכתיב ואכלת דוקא דה"נ נאסור, וה"הנ דממועט מואכלת איסור עשה שלא כדה"נ, דלא כמ"ש ודלא כפמ"ג לענין ח"ש דעשה דוזבחת והדרא ראי' דידי מש"ס נזיר דאין יוצאין מצות אכילה שלכדה"נ, ועיי' רמב"ם פ"ה מהלכ' יסודי התורה הלכה ח' כגון שמאכילין לחולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח, מדכ' שקו"ר ושביק לנבילה, נראה דס"ל דנבילה אסורה ג"כ שלא כדה"נ ולשיטתו אזיל דס"ל דאיכא עשה דוזבחת כמ"ש בהלכ' שחיטה, ומש"כ חוץ מבב"ח וכ"כ ולא כ' חוץ מנבילה משום דלא הוזכר בש"ס פסחים שם, ועוד נ"ל עפמ"ש בפמ"ג בפתיחה שם גם דקיי"ל דישנו לשחיטה לעוף מה"ת אבל עשה דוזבחת אינו בעוף עיי"ש, וי"ל משו"ה לא כ' הרמב"ם שקו"ר ונבילה משום דנבילת בהמה גם שלא כדה"נ אסור, ולא חשיב נבילה כיון דשלא כדה"נ אסור משום דנבילת עוף דליכא עשה שלא כדה"נ מותר ומשו"ה ג"כ לא חשיב אביי בפסחים שם כנ"ל, לפ"ז קמה גם נצבה ראי' שלי מש"ס נזיר גם לפמ"ש דשיטת הרמב"ם דשלא כדה"נ בנבילה אסור הא שם על מליקת עוף קאי וגם לס"ד דס"ל לר"ל ישנו לשחיטה לעוף מה"ת מ"מ ל"ק די"ל דמקיים המצוה שלא כדה"נ ואיסור נבילה ועשה דוזבחת ליכא בעוף וע"כ דא"י ידי מצות אכילה שלא כדה"נ ועיי': ועוד אביא לי ראי' דא"י שלא כדה"נ מש"ס מנחות מ"ח ע"א דל"א חטא היום בשביל שתזכה למחר, וכ' תוס' הא אפשר לאכול חי כדלקמן צ"ט ע"ב אנשי אלכסנדרי' היו אוכלים חי במיה"כ דאין זה זכות שיאכל חי, ודבריהם צריכים ביאור למה אין זה זכות מ"ש חי מ"ש מבושל, ונ"ל דאכילת חי הוא שלא כדרך אכילת ב"א גם לאנשי אלכסנדרי' וא"י ידי מצות אכילת קדשים, והא דאכלו במיה"כ חי כדי לבערו מן העולם קודם שיעשה נותר אבל ידי מצוה לא יצאו, ולכן לא אמרי' חטא שיאכל חי דהא לא מקיים מ"ע דאכילה, ומשום שלא יהי' נותר בלילה הו"ל חטא היום בשביל שתזכה כדי שלא לעבור למחר בב"ת כנ"ל נכון מאוד ומינה דא"י אכילת מצוה שלא כדה"נ דלא כפשיטותו של ת"ח: שבתי וראיתי דאפשר לדחות ראיות אלו ואין למדין מהם דאין יוצאין מצות מצה וכדומה שלא כדה"נ דאכילת קדשים ומתנת כהונ' שאני דכתיב למשחה בהם דצריך לאכול כדרך שגדולי' אוכלי' אותה עיי' חולין קל"ג ע"ב ובתוס' שם דבמתנ' דזבחים קתני שיוכלו לאכול שלוק ומבושל היינו למי שנהנה כך יותר, אבל שלא כדרך אכילת ב"א בוודאי לא דוודאי אין זה כדרך שהגדולי' אוכלי' אות' דאפי' רוב ב"א אין אוכלי' שלא כדה"נ, אבל שארי מצות אכילה דמצה ופסח וכדומ' אפשר דלא הקפידה תורה שיהי' אוכל כדרך הנאתן דוקא, ואפשר באכילת פסח דקפדה תורה שיאכל דוקא צלי ולא נא ומבושל וכתבו שהוא דרך שגדולים אוכלים ויונעם להם ומה"ט ועצם לא תשברו בו ועיי' ספר החינוך, אפשר דומה לאכילת קדשים שיאכל דוקא כדרך הנאתן, אבל אכילת מצה ומרור אפשר יוצא שלא כדה"נ דלא דמי לקדשים דמפורש למשחה בהם ועיי' תוס' זבחים ע"ה ע"ב ד"ה בכור וכו' ובמל"מ פ"י ממעשה קרבנות הלכה יו"ד: אמנם כן מצאתי ראיות מהימנות דלא יצא ידי אכילה של מצוה שלא כדה"נ, א' ממה שהניח תוס' בסוכה ר"פ לולב הגזול בתימא הקישא דלא יצא במצה של טבל ל"ל תיפוק לי' דהוא מהב"ע, ואי יוצא שלא כדה"נ אפשר שיאכל מצה של טבל שלא כדה"נ דמשום טבל ליכא ומצוה איכא לולי הקישא דכל שישנו בב"ת חמץ אי הי' אוכל כדה"נ א"י ידי מצה, הגם דברייתא כר"ש ותוס' בשבועות ס"ל דלר"ש שלא כדה"נ אסור כמ"ש מהרש"א שם הלא קושי' תוס' בסוכה הוא לפמ"ש בקדושין סוגי' דחדש ובר"ה י"ג דאין עשה דלפני הדיבור דוחה לל"ת דאחה"ד דקיל כמ"ש הש"א סי' צ"ז וכבר הארכנו בזה בתחלת דברינו ולפמ"ש המל"מ והוא האמת דלר"ש דכ"ש למלקות שלא כדה"נ אסורא הוא דאיכא כמו ח"ש לר"י, ולר"י דח"ש אסור שלא כדה"נ מותר לגמרי מדאורייתא, ובארתי במק"א דלר"ש מיותר כל חלב לרבות שלא כדה"נ והארכנו ואכ"מ, וכי כן לק"מ קושי' תוס' סוכה די"ל דגם לר"ש דשלא כדה"נ אסור מה"ת מ"ע דלפני הדיבור דוחה איסור טבל שלא כדה"נ הגם דעשה דלפני הדיבור קיל ולא דחי ל"ת דחדש דוקא ל"ת ממש אבל דוחה לאיסור קיל דשלא כדה"נ לר"ש וצריך הקישא למעט כה"ג וע"כ דס"ל לתוס' בפשיטות דלא יצא שלא כדה"נ: ונ"ל דנפקא לתוס' זה מירושלמי חלה דמביא בקדושין ובר"ה דלא אכלו מצה מחדש דאין עשה דלפני הדבור דוחה למה לא אכלו שלא כדה"נ וקיימו המצוה, וגם אי עשה דלפני הדיבור דוחה כיון שאפשר לקיים שניהם לא דחי וע"כ דא"י שלא כדה"נ וזו ראי' ברורה: ועוד לי ראי' מירושלמי שבועות שהבאנו לעיל נשבע שלא לאכול מצה אסור לאכול בפסח נשבע שלא לאכול בליל פסח לוקה ואוכל, כן הוא בירושלמי לפנינו ותוס' שינה הלשון והרגיש בשינוי זה בתשוב'