כתב סופר אורח חיים קפב

חמץ גמור מ"פ עם מעט מים אינו אלא נוקשה מאי קשי' להו מ"ט דר"ל ביין הא אמר א"ח כ"ח כרת אבל איסור איכא וגם אם בשמן ודבש דחסרו אפי' מים מעוטי' מותר לגמרי מ"מ לק"מ די"ל דביין כרת הוא דליכא ואסורא איכא ומשו"ה לא אמר דמותר משום יין דכלל עמהם, וע"כ דמ"פ עם מעט מים חמץ גמור שיש בו כרת הוא, ג) לפי המסקנא דטעמא דר"ל משום מ"פ מוכח דכל שנתערב מים קודם תסיסה ונתוסס גם למים דין מ"פ יש להם וכאלו כולו מ"פ שא"מ, והנה אמת חלוקו וסברתו של הכנה"ג והנה נכון, לאשר עשינו לו מכון לשבתו ביישוב הסוגי' בעזרת החונן דעת, דעת תורה מכרעת, ממקור התבונה נובעת, הנלפע"ד כתבתי בכותב' הגסה להשביע ולהשפיע למע"כ תלמידי י"נ ני', וה' יזרוק עלינו מים טהורים מים פרות ורבות יוצאין ממעין קדשו, ימהר לבער שאור שבעיסה, ויבוא כל בשר להשתחות לפניו מידי שבת בשבתו ומדי חודש בחדשו, כאות נפשך ונפש רבך אוה"נ חותם בברכת שמחת חג המצות, ברב שמחות. פ"ב ג' ח' ניסן תרכ"ח לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צה השמים שפעת ברכות יוריקו, לחתני כבני תלמידי הרבני המופלג בתורה ויראת ה' קודמת לחכמתו ברוך יאמר לעומתו מורג חרוץ ברק השנון, הקצין כש"ת מו"ה אברהם יעקב הירש סג"ל יחי': מכתבך קבלתי בזמנו קודם החג ולא הי' אפשר לי למלאות מבוקשך מאתי כי כל מבקש דבר ה' יוצא בעטו לבקש דבר בעתו בהלכת החג, והנני עתה באתי למלאות מאויי נפשך במלואו בדברי חריפות דמחלי לשבח בענין שכתבת, בהקשותך על מ"ש הלח"מ בישוב הרמב"ם פ"ו מחמץ ומצה הלכה א' דעדיין קשה על סוגי' ש"ס ק"כ למה שכ' הרא"ש והה"מ פ"א אע"ג דרבא ס"ל לאח"ז כר"ש מ"מ בלפני זמנו ס"ל כר"י, ואיך קאמר ש"ס שם דטעמא דרבא דמצה בזה"ז דאורייתא דיליף מבערב תאכלו מצות כיון דרבא כר"י ס"ל ע"כ דיליף מצה בזה"ז מהקישא כר"י ובערב ת"מ לטמא ודרך רחוקה אלו דבריך, והיא קושי' עצומה, וכבר עמד בה שעה"מ שם, והנה מלבד קושי' זו יישוב הלח"מ על הרמב"ם עצמו דחוק מאוד, ולא נתיישב דעת ביישובו: ואציע פה מה שהעלתה מצודתי בענין זה השייך ליישוב הרמב"ם ויישוב קושיתך הנ"ל, הנה השעה"מ שם וכן הצל"ח פ' כ"ש ובדף ק"כ הקשו מה מקשה על ר"י שפיר קאמר לי' ר"ש הא בעי היקש זה לכדר"א ר"פ אלו עוברי' דנשים חייבות במצה ועיי' שעה"מ שנדחק דלא ידע מדר"א, ולפע"ד י"ל ע"פ קושי' תוס' ריש מגילה ל"ל הקישא דנשים חייבות פשיטא שאף הן היו באותו נס עיי"ש, ונ"ל דהא מלתא אי בעי היקש לחייב נשים תלי' בפלוגתא דתנאי פסחים צ"א ע"ב אם ממועטין נשים מאיש דפטורים מפסח או לא ולמ"ד נשים פטורות ממועטי' מאיש חזינן דפטרה תורה הנשים מפסח הגם שאף הן היו באותו הנס ה"א דגם ממצה פטורי' וצריך הקישא לרבות נשים למצה ולמ"ד דלא ממועטי' נשים מאיש באמת ל"צ היקש דחייבות במצה, ור' אליעזר דצריך היקש י"ל ס"ל כמ"ד דנשים פטורות מפסח ואל יטעאך הא דבש"ס פסחים צ"א מבואר דר"א ס"ל כר"י דנשים חייבות בפסח הוא ר' אלעזר, ומאן דמצריך היקש דנשים חייבות במצה הוא ר' אליעזר ועיי' צל"ח פסחים ק"כ דדחה דברי עצמו לפי דרכו משום דר"א ס"ל נשים חייבות בפסח וקשי' ר"א אדר"א, ובמחכ"ת נתחלף לו לפי שעה תערובת גופי' ר' אליעזר בדר' אליעזר, והא"ש דמקשה שפיר קאמר ר"ש לר"י דליכא למימר דמקיש לענין שנשים חייבות במצה דר"י לשיטתו ס"ל דנשים חייבות בפסח ל"צ הקישא לחייב נשים במצה, והא"ש נמי דמקשה בדף צ"א וכי ל"ל לר"ש דנשים חייבות במצה ומרור ול"ל הקישא דר"א, ולא אמר וכי ל"ל שאף הן היו באותו הנס, מלבד דעדיפא מקש' דאיכא היקש, א"ש ביותר דלר"ש לשיטתו דס"ל דנשים פטורות מפ"ר לולי היקש לא ידענו דנשים חייבות במצה ולכן מקשה וכי ל"ל מהקישא אלא דקשה הא לר"ש צריך היקש זה דכל שישנו דליכא איסור חמץ רק כשישנו מצות מצה לאפוקי דר"י, וקושי' זו בלא"ה קשה ולא תלי' בדברינו וצ"ל דר"ש מקיש חמץ למצה ור"א מקיש מצה לחמץ ומקשה פשיטא דאית לי' היקש דר"א דמקיש מצה לחמץ ג"כ כל שישנו ועיי' שעה"מ וצל"ח ד' כ"ח: וי"ל קצת סוגי' דפסחים ק"כ הגם דרבא ס"ל לפנ' זמנו כר"י מ"מ אפשר דס"ל דנפקא מצה בזה"ז מבערב ת"מ והקישא צריך לחייב נשים דס"ל כמ"ד דנשים פטורות מפסח כן י"ל, אבל יש בו מן הדוחק מה לש"ס לתרץ רבא שלא כהלכתא דהא קיי"ל כר"י דנשים חייבות בפסח, וגם על הרמב"ם קשה כקושי' לח"מ להלכתא דקיי"ל כר"י דנשים חייבוה בפסח וע"כ הקישא למצה בזה"ז, ותי' הלח"מ דחוק: לכן אני מוסיף על דברינו, בשנאמר עוד ביישוב קושי' תוס' מגלה הקישא ל"ל פשיטא שחייבות שהרי היו באותו נס י"ל דתלי' בפלוגתא דתנאי בסוכה י"א אי סוכה ענני הכבוד או סוכה ממש, ועיי' שעה"מ שהקשה על קושי' הש"ס פ"ב דסוכה פ"ק דקדושין ל"ל קרא או הלכה למעט נשים מסוכה הא כל מ"ע שהז"ג פטורות, דלולי קרא ה"א דחייבות משום שאף הן היו באותו הנס ותי' דלמ"ד סוכ' ענני כבוד אף הן היו באותו הנס, אבל למ"ד סוכות ממש לא שייך אף הן וכו' ומקשה למ"ד סוכות ממש אלו דברי קדשו ז"ל, לפ"ז אומר אני לר"א לשיטתו דס"ל סוכ' ענני כבוד הגם שאף הן היו באותו הנס פטרם רחמנא, ה"א ה"ה דפטורים ממצה דחזינן דלא חייבם התורה משום שאף הם היו וכו' לכן בעי הקישא דנשים חייבות במצה, ולר"ע דס"ל סוכות ממש באמת ל"ב הקישא לחייב נשים במצה דמסברא ידענו וש"ס פ' כ"ש באמר שפיר קאמר לי' לר"י הי' יוכל לתרץ דר"י כר"א סוכת ענני כבוד וצריך היקש כדר"א, אלא דרצה לתרץ לרווחא דמלתא דר"י ככ"ע בין אי ס"ל כר"א ובין ס"ל כר"ע: ובאנו למקום ישוב ליישב הרמב"ם דס"ל כר"א דסוכות ענני כבוד וכ"כ הטור ריש הלכ' סוכה לפ"ז בעי היקש לחייב נשים במצה והא דפסק הרמב"ם וטור כר"א במקום ר"ע הא הלכה כר"ע מחבירו כ"ש נגד ר"א, י"ל הגם דבכ"מ הלכה כר"ע, אבל במקום דסתמא דש"ס או אמורא לא ס"ל כר"ע ליתא להאי כללא, ועיי' תוס' פסחים סוגי' דהואיל, ומדקאמר ש"ס לקמן ק"כ לרבא דס"ל מצה בזה"ז דאורייתא וקשה הא ס"ל לפני זמנו כר"י ומיותר הקישא למצה בזה"ז כדס"ל לר"י ע"כ דס"ל לש"ס דבהא הלכה כר"א דסוכת ענני כבוד נגד ר"ע וכן י"ל באמת דגם ר"י הכי ס"ל וא"ש הטור דנקיט בהלכת סוכה כר"א וכן פסק הרמב"ם מה"ט ויפה כ' דנפקא לן מבערב ת"מ למצה בזה"ז כסתמא דש"ס ק"כ אליבא דרבא ועיי': עוד לנו דרך אחר בצירוף כל מ"ש בזה בתחלה ולבסוף בשנאמר הא דנקיט הטור בריש הלכת סוכה כר"א, הוא ע"פ הגרסא שבת"כ בגליון ש"ס סוכה י"א דר"א אמר סוכה ממש ור"ע אמר סוכת ענני כבוד הי' ואפשר הי' לו לטור גרסא זו גם בגמרא ונקיט כר"ע, לפ"ז קשה למה לר"א הקישא הא ידעינן בלא"ה משום שאף הן היו באותו הנס ומסוכה לא מוכח איפכא דהא ס"ל סוכה ממש י"ל דר"א ס"ל דנשים פטורות מפסח וה"א דכמו כן פטורות ממצה, ולר"י דס"ל דנשים חייבות בפסח הי' ש"ס יוכל לתרץ דס"ל כר"ע דסוכה ענני כבוד אלא דרצה לתרץ דר"י ככ"ע, ולהלכתא הגם דקיי"ל דנשים חייבות בפסח מ"מ צריך היקש לחייב נשים במצה משום דהלכה כר"ע דסוכ' ענני כבוד וה"א דניליף מסוכה דפטורות הגם שהיו באותו נס והיינו סתמא דש"ס ק"כ אליבא דרבא וא"ש מ"ש הרמב"ם דנפקא לן מצה בזה"ז מבערב תאכלו כנלפע"ד ע"ד פלפלא טבא חריפתא: ועיי' תוס' מגלה שתי' דלהכי בעי היקש דאל"ה הוי ילפי' ט"ו ט"ו מחג הסוכות דנשים פטורות, לפ"ז ליתא לכאורה לדברינו שכתבנו דלכ"ע בעי היקש כדיני דלא נליף ט"ו ט"ו, אלא דבאמת צל"ע על תי' תוס' הא מסקינן סוכה כ"ח ע"ב דסוכה הלכה ומבואר בפסחים פ"א ע"ב ושבת קל"א ע"א דאין למדין בקו"ח מהלכה ועיי' רש"י שבת שם שאין למדין בי"ג מדות שהתורה נדרשת מדבר דאתי' מהלכה ואיך כ' תוס' דהוי ילפי' ט"ו ט"ו מסוכה הא אין למדין בהיקש מהלכה וצל"ע, וליישב נ"ל לפי דס"ל לרבא בסוכה שם דהא דצריך הלכה בסוכה הא מ"ע שהז"ג הוא דאי לאו הלכה ה"א דנליף ט"ו ט"ו מחג המצות דנשי' חייבות, וכ"ז אחר שיש לנו היקש דל"ת עליו חמץ דנשים חייבות במצה צריך להלכה והא דפטורי' מסוכה רק מהלכה אתי' ואין למדין ממנו אבל אי לאו הקישא דל"ת עליו חמץ, הי' פטורים מסוכה ככל מ"ע שהז"ג כקושי' ש"ס שם הלכה ל"ל, וה"א דילפי' מצה מט"ו ט"ו דסוכה כמו דהתם פטורות כמו כל מ"ע כן פטורות ממצה קמ"ל ל"ת עליו חמץ כל שישנו וכו' דנשים חייבות במצה ושלא ניליף ט"ו ט"ו דסוכה ממצה צריך להלכה ואתי' תי' תוס' שפיר לרבא שם, אבל לאביי דמתרץ דצריך הלכה דאל"ה ה"א תשבו כעין תדורו איש ואשתו, וגם אי לאו דחייבה תורה נשים במצה ה"א דחייבות בסוכה משום תשבו כעין תדורו לא א"ש תי' תוס' דאי לאו הקישא ה"א דילפי' ט"ו מסוכה הא סוכה לעולם רק הלכה היא ולא ילפי' בי"ג מדות מהלכה, וצ"ל תוס' מתרץ לריב"ל דאמר נשים חייבות במקרא מגלה מסברא שאף הן וכו' והקשה עליו הקישא ל"ל ותי' שפיר די"ל ריב"ל כרבא ס"ל, ואביי צ"ל ל"ל האי סברא דריב"ל ועיי' היטב: אלא לפמ"ש לעיל למאן דס"ל סוכת ענני כבוד איכא בסוכה ג"כ סברא דחייבות משום שאף הן היו באותו נס, וש"ס בסוכה כ"ח ע"ב דמקשה הלכה ל"ל קאי למ"ד סוכות ממש כמ"ש השעה"מ, לפ"ד למ"ד דסוכת ענני כבוד גם אי לא הי' ידענו חיוב נשים במצה מל"ת