כתב סופר אורח חיים קפא

אם לשין במ"פ לבד בלי שום מים היינו שאינו מערב בעיסה בשעת לישה שום מים, ואח"כ כ' מה בכלל מ"פ והוא שלא יתערב בהם שום מים שבעולם היינו שלא יהי' כבר מעורבים כ"ש מים במ"פ הגם שכבר נתערבו מ"מ לא בטלי' ולא פסק כח חמוץ של המים, ומסיים ואם נתערב בהם מים כ"ש הרי אלו מחמיצין, נ"ל דלא תימא דלא יתערב בהם שום מים בעולם דאם נתערב אין לשין לכתחלה או אפי' דיעבד אסור, איסור נוקשה בעלמא, לכן סיים וכ' הרי אלו מחמיצין חמץ גמור כמו שנתערב מים הרבה עם מ"פ ונ"ל הא דפשיטא לרמב"ם דכ"ש מים מחמיץ הוא מדקתני בברייתא אין לשין ביין שו"ד ומוקמי' הברייתא מ"פ ע"מ דמ"פ לחוד אין מחמיץ ובוודאי פשטות לשון הברייתא משמע דאין לשין בישו"ד לחוד, ורבא ס"ל דמ"פ לחוד אין מחמיצין וצ"ל ברייתא אין לשין ביישו"ד עם תערובת מים, אבל בוודאי רחוק להעמיס בבריית' דיש במים כמו מ"פ, אלא דעיקר מ"פ ומערב בהם מעט מים בשעת לישה או שמעורבים כבר קודם לישה וא"ש יותר אין לשין ביישו"ד דבשעה שלש אין ניכר ונראה שיש בתוך מ"פ מעט מים מעורבים ונקרא הלישה על מ"פ כנ"ל, ויש להוכיח דדיוק זה שדייקנו מלשון אין לשין בישו"ד דמשמע דרוב מ"פ אמיתי הוא דיש להקשות מנ"ל למקשן להקשות בפשיטות ר"ע אדר"ע דס"ד דלש ביט"ר דלמא הא דאמר ר"ע דא"י במ"ע היינו במ"פ לבד או מעט מים והא דלש הי' במחצה מים ומחצה מ"פ ומנ"ל בפשיטות דגם כה"ג מקרי מ"ע ועיי' מג"א סי' תע"א בשם גבורת השם וב"ח דמ"פ ע"מ לאו מ"ע היא ועיי' ח"י שהקשה מדמקשה ר"ע אדר"ע הא ברייתא לר"פ במ"פ ע"מ וע"כ דגם זה מ"ע, ומג"א ופר"ח כ' דאי דוקא בלא מים קרא דלחם עוני ל"ל תיפוק לי' דאינו בא לי"ח, וקושי' מג"א ופר"ח דחיתי במק"א די"ל דקרא צריך ברוב מ"פ ומעט מים דמחמיץ והוא מ"ע אבל מחצה מים מנ"ל, וקושי' ח"י אלימא, אלא דצ"ל מנ"ל למקשן בפשיטות דגם זה מחשב לר"ע מ"ע ובתשובה העלתי דרמב"ם באמת ס"ל דמ"פ ע"מ ל"מ מ"ע ומ"ש בפ"ה במים בלבד הוא לכתחלה מדרבנן ונפקא לי' מירושלמי א"כ קשה מקושי' המקשין ר"ע אדר"ע, מזה יש לחזק דקדוק לשון ברייתא מדייקנו דאין לשין ביישו"ד היינו שרוב הוא מ"פ ומיעוט מים, ור"ע דאמר לשתי להם ביישו"ד ג"כ הכי הוא שהי' מ"פ מרובים ומיעוט מים וזה ודאי מ"ע שא"י בה והכי מוכח מדצריך קרא דלחם עוני כמ"ש ומקשה שפיר ומכ"ז סיוע לשיטת הרמב"ם דכ"ש מים גורם החימוץ וחמץ גמור הוא ועי': וצ"ל הגם דמעט מ"פ עם מים אין ממהר להחמיץ כמו שהוכחנו לעיל מ"מ מעט מים גורם חימוץ גמור, דטבע כך הוא, ויש להסביר ע"פ ספר המנוח שהבאנו לעיל דמ"פ רותחי' הם לכן גורמי' מיהר הנפוח וסרחון, ואם מ"פ מועטי' מתקררי' ואבדו כח החימום והמיהור, אבל מעט מים במ"פ הרבה לא נתבטל טבעם החימוץ שיש בהם דלא תלי' בחמימות וקרירות כנ"ל: וראיתי באלי' רבה שרצה להשיא כוונת הרמב"ם מ"ש ובלבד שלא יהי' כ"ש מים ר"ל איזהו מים שיהי' בין קרים בין טל וכדומה מלבד שרחוקים דבריו לפרש לשון הרמב"ם עד"ז מה יענה לתחלת דברי הרמב"ם שכ' במ"פ בלבד בלא שום מים ואם אמור יאמר שגם בזה יש לדחוק דכוונתו שום מים איזה מין מים שיהי', למה כפל הרמב"ם תנאו פעמים תחלה וסוף, אבל אם נפרש דבריו כפשיטות וכאשר פירשוהו כל הגאונים דכוונתו אפי' מעט מים דבריו מזוקקים וצריכים למ"ש תחלה ולמ"ש בסוף כמ"ש לעיל ואמת נכון הדבר כאשר פרשוהו: והנה פסקי הש"ע סתרו אהדדי דבסעיף ג' כ' מותר ללוש ביין אע"פ שא"א בלא טיפת מים שנופלת בשעת הבציר והוא מהגהמיי' בשם ריב"א וסמ"ג, וזה דלא כרמב"ם, ובסעיף ו' כ' ובלבד שלא נתערב בהם מים משמע אפי' מים מועטים, וכנה"ג עמד בקושי' ד, ומ"ש הגאון חתן המג"א אין בו די ישוב דסוף כ"ש קשה הא הרמב"ם כ' דאפי' מעט מחמיץ, וצריך לצרף דבריו עם מ"ש האלי' רבה בכוונת הרמב"ם וכבר כתבנו דדברי אלי' רבה אין זכורי' לטוב בדבר זה במח"כ: והנה הח"י קרא תמה על תמיהת הגאונים זצ"ל דנ"ל פשוט דמ"ש המחבר בסעיף ו' היינו דמעט מים מחמיץ במקום שהוא ובעי שימור אבל אינו ממהר להחמיץ וזהו דכ' המחבר בסעיף ג' דמותר ללוש היינו בשמירה מעולה ככל עיסה שנלושה במים אלו דבריו ז"ל, הנה כבר כתבנו בתחלת דברינו דדבריו אמורים שפיר בכוונת המחבר דלא חש כלל לשיטת רש', אבל לפי מנהגינו אסור ללוש ברוב מ"פ ומעט מים דלא עדיף לרש' רוב מ"פ ומעט מים ממ"פ לבד, אבל באמת דברי חק יעקב לא מסתברו כלל, דנהפוך הוא כל שיש מ"פ יותר ביותר גורם המיהור, וכל שיש מים ביותר מחלישין המ"פ שלא יפעלו מיהור הנפוח והחמוץ כ"כ, והי' מקום לומר דגם הרי"ף ורמב"ם דס"ל להלכתא דמ"פ א"מ דאם מעט מים נתערבו דמחמיצי' וממהרי' יותר ממ"פ עם מים שוה בשוה, אלא דמסתימת דבריהם לא משמע, ולפמ"ש סיוע לרמב"ם דמעט מים ורוב מ"פ מחמיץ דברייתא בהכי איירי מוכח דר"ע ס"ל דאפי' מעט מים ורוב מ"פ אין ממהר להחמיץ, אבל הא ודאי נגד השכל והסברא לומר דרוב מ"פ ומעט מים דאינו ממהר ומחצה מים ומחצה מ"פ ממהר יותר, שוב ראיתי דבאלי' רבה דחה דברי גיסו הח"י בב' ידים ולא מטעמי' דידי' אלא דאתי עליו מכח ממ"נ אם נתבטלו המים אינם מחמיצין ואם לא נתבטל ממהר להחמיץ עיי' בו: ולרוחא דמלתא אביא לי ראי' דלא כא' והוא ממ"ש הרמב"ן במלחמו' ליישב קושי' הרז"ה על הרי"ף מנ"ל דריב"ל ס"ל דמ"פ אין ממהרין להחמיץ דלמא ריב"ל בלא מים אמר יומא קמא ל"ת מכאן ואילך לושו משו' דאינו מחמיץ והא דמייתי ש"ס לדריב"ל לענין מ"ע והשיב רמב"ן אי בלא מים לא מוכח מריב"ל דמשו' מ"ע אמר ז"ק לא תלושו לי דבלא"ה א"י כיון שאינו מחמיץ וע"כ דש"ס ידע דריב"ל עם מים קאמר, ואי כדברי ר"י דמעט מים מחמיץ אבל אינו ממהר לכ"ע עדיין קשה דלמא ריב"ל אמר י"ק ל"ת בדובשא הרבה ומעט מים דמחמיץ ואינו ממהר ומוכח דמשום מ"ע אמר ל"ת לי דהא מחמיץ, וע"כ דמעט מים אינו מחמיץ או דמחמיץ ממהר להחמיץ למאן דס"ל דמ"פ עם מים מחמיצין ה"ה במעט מים ומוכח מרי"ף ורמב"ן דלא כח"י וגם מרז"ה דלא הקשה דלמא במ"פ ומעט מים ש"מ דס"ל או דאינו מחמיץ או דממהר להחמיץ ג"כ וזו ראי' חזקה מהימנא ועיי': ואחר שדחינו כל היישובים שנאמרו בסתירת הש"ע אנו אין לנו אלא מ"ש המג"א בשם כנה"ג דאין חילוק בין רב למעט מים דאין מעצור למים להחמיץ בתערובות מ"פ בין רב למעט מים וממהר להחמיץ, אבל לחלק יצא בין שנתערב ביין קודם תסיסה ותוסס אח"כ, או נתערב בדבר וכיוצא בו ונתבשל אח"כ עד שנשתנו המים ונהפכו להיות טבעו כטבע מ"פ, ומ"ש הגה"מ דמותר ללוש ביין הגם שא"א שלא נכנס בו מעט מים בשעת הבציר היינו לאחר שתוסס ולזה כיוון המחבר בסעיף ג', ומ"ש בסעיף ו' ובלבד שלא יערב אפי' מעט כיון דלא נשתנה וכן הסכים בנ"צ ובפר"ח בסי' תס"ב ובאורך יותר בס' תס"ז: והנה כבר הבאנו ראי' דמעט מים עם מ"פ הרבה ג"כ מחמיץ וממהר להחמיץ, אבל להך דינא דכל שנשתנה ע"י תסיסה וכיוצא בו דדין מ"פ יש למים על המשתנה עלינו להביא ראי' דאינו מחמיץ ומצאתי ראי' לשני דינים להחמיר בלא שינוי ולהקל ולהתיר ע"י שינוי הנ"ל מב' סוגיות א' מדשאלו כולהו אמוראי מ"ט דר"ל ולא ידעו לפרושי טעמא דר"ל משום דמ"פ א"מ ופ"י מוסיף תמיה דתלמידי דרבא היו וכי לא ידעו דס"ל לרבא בתרי שבולי ובחצבא דאבישנא דמ"פ א"מ, גם צ"ל לשון ש"ש אלא טעמא דר"ל משום דהו"ל מ"פ ומ"פ א"מ, ל"ל למימר דהי"ל מ"פ והלא ידע דיין שו"ד מ"פ נינהו ולא הו"ל לומר אלא טעמא דר"ל דמ"פ א"מ, ב' כה"ג יש לדייק בלשון רבא גבי תרי שבולא אלא דמ"פ נינהו ומ"פ א"מ והלא ידע אביי דמ"פ נינהו אלא דס"ל דמחמיצין והו"ל לרבא לומר אלא מ"פ אין מחמיצין, גם צ"ל פלוגת' דאביי ורבא דאביי פשיטא לי' דמחמיצין ורבא אמר בפשיטות דא"מ, ונ"ל עפמ"ש המג"א עוד דראי' דכל שנשתנה הו"ל כמ"פ מתרי שבולי דבולעי' חיטי' ממי גשמים שיורדים בשע' שהם מחוברים וכן שיורד על הענבים כשעודם מחוברים בקרקע וע"כ כיון שנשתנה דין מ"פ יש להם, ונ"ל דוודאי אין לדמות מלתא דיין שנתערב בו מים בשעת הבציר ותוסס אח"כ למלת' דחיטי' וענבי' שבולעי' בשעת שמחוברים וצומחי' וגדלים עמו, דבשעת חבור וצמיחה משתנה בוודאי ומתהפכי' לחלב חיטה ויין שאגור בקליפי ענבים, ועיי' מג"א סי' שי"ח ס"ק ח' בסופו, ועיי' נדרים ל"ו בחלופי' וגדולים ועי' חילוק זה בח"צ סי' ק"ס מ"מ גם ביין שתוסס ודבש שנתבשל י"ל לעצמינו דע' שינוי והיפוך כזה דין מ"פ יש לו ולקמן נביא ראי' דכן הוא ואחר הוצעה זו אומר אני דאביי ג"כ ס"ל במ"פ לבד א"מ אלא דס"ל דחיטי' שבולעים ממי גשמים שיורדים בשעת שהם מחוברים ולא ימלט שלא נכנס מעט מים בתוכם הו"ל מ"פ ע"מ דמחמיץ, ורבא אמר אם תחוש לך חדא נמי אלא דמ"פ נינהו היינו דחיטי' שבלעו בשעה שמחוברים נתהפך בתוכם ומ"פ נינהו דמ"פ יחשבו אף הם וליכא תערובות מים כלל, ומוכח דמעט מים ג"כ מחמיץ דה"ט דאביי ורבא ג"כ לא פליגו רק משום שנשתנה ומוכח דע"י שינוי נתהפך למ"פ, אלא דעדיין לא ידענו דמהני היפוך ושינוי בתלוש כמו מים מעט לתוך יין בשעת בציר' ותסיס' וי"ל ראי' לזה מסוגי' ל"ה דלא ידעי לפרש טעמא דר"ל משום דמ"פ א"מ נ"ל משום דקשה להו מיין דאמר ר"ל ויין א"א שלא יהי' בו תערובות מים בשעת הבציר והו"ל מ"פ עם מעט מים דמחמיץ, הגם דידעו דאמר רבא בתרי שבולי דהו"ל מ"פ משום דנשתנו התם בלעו בשעת חבור וגדל עמם, משא"כ יין זה שנתערב בו בשעת הבציר ומסיק לבסוף אלא משום דהו"ל מ"פ היינו גם יין זה שנתערב מים בשעת הבציר ונשתנה ע' תסיסה ג"כ מ"פ נינהו ומ"פ כאלו ג"כ אין מחמיצין הגם שהי' תחלה מים עכשיו מ"פ נינהו שא"מ, וא"ש נמי הא אמר ר"ל במנחות מגבלה במים הרי דס"ל דמ"פ א"מ, ולמ"ש א"ש התם נלושו בשמן הו"ל מ"פ לחוד אבל הכא קשה להו מ"ט דיין שא"א שלא נתערב בו מעט מים בשעת הבציר וא"ש, ויצא לנו מדברינו ג' דינים, א) דמ"פ עם מעט מים מחמיצי' מדלא ידעו לפרושי תחלה טעמא דר"ל משום דמ"פ א"מ ש"מ דס"ל דמים מעוטי' שביין מחמיצין, ב) וש"מ נמי דס"ל דמ"פ ע"מ ואפי' במעט מים חמץ גמור שיש בו כרת הוא, דאלת"ה אלא דמ"פ ע"מ נוקשה הוא או אם מ"פ ע"מ