כתב סופר אורח חיים קעז

מים ובלי מים לא יצא כלל ואינו צריך לאכול דאין בה מצוה כלל, ומג"א הקשה עליו מקושי' ש"ס מרקיקי נזיר דהורו מ"פ עם מים וע"כ דוקא במעט דמעט ליכא משום מ"ע, וקושי' זו יש לדחות בקל וכבר דחאוהו די"ל באמת הי' יוכל לתרץ מתני' דיעבד כשאין לו אלא דרצה לתרץ האמת כיון דמעט דמעט הוא גם לכתחלה יוצא בה, ועוד ויותר נ"ל דמקשה מדקתני במתני' דעשא' למכור בשוק יוצא בה וטעמא מבואר שם כל לשוק אמלוכי ממלך אמר אי מזדבין אזדבין ואי לא אזדבין איפוק בהו אנא וכיון דלכתחלה אינה ראוי' לצאת בה משום מ"ע איך ימלך בלבו דאי לא מזדבין יצא בהו דבר שאין ראוי' לצאת לכתחלה רק דיעבד וכי יעלה ע"ד מתחלה שלא לעשות המצוה כתקונה והוצרך לתרץ דכאן דאין בה אלא מעט דמעט יוצא לכתחלה כנ"ל נכון: עוד הקשה המג"א מדאצטריך קרא למעט מ"ע ואי בלא מים תיפוק לי' שאינו בא לידי חימוץ, הנה מלבד שאין מזה תפיסה על גבורת ה' אם ס"ל כרמב"ם ורז"ה דלא אתי' הקישא כל שישנו רק שיהי' הקמח ממין שבא לי"ח וכ"כ הפר"ח מדנפשי' וכ"כ הלח"מ, גם י"ל אפי' לשיטת רמב"ן והיא י"א שבהה"מ י"ל דצריך קרא היכא דיש מעט מים ורוב מ' פירות בוודאי כ"ע מודים דאיכא משום מ"ע, ולפי שהעלה המג"א דמעט מים ורוב מ"פ ג"כ מחמיץ צריך קרא להכי, ונסתלקה ג"כ קושי' פר"ח ל"ל קרא כיון שאינו מחמיץ אינו צריך שימור ול"י מה"ט ול"ל מיעוט דלחם עוני, ולמ"ש לק"מ, גם י"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם דגם בלי מים כלל דאינו מחמיץ כלל יוצא דל"ל דא"י משום הקישא ולא משום דל"ב שימור דסוגי' דידן דלא כירושלמי, ולא נשאר לנו רק ראי' הח"י לפי שיטת רוב ראשונים דברייתא דאין לשין וכו' עם מים קאי והקשה דר"ע אדר"ע ש"מ דגם עם מים איכא משום מצה עשירה, גם קושי' זו י"ל בקל דעכ"פ לכתחלה לא יצא בה והיינו אם יש מ"ע שא"י מדאורייתא כגון בנלושה במ"פ בלא מים יש לאסור לכתחלה גם עם מים, והמקשה דס"ד דר"ע לש לצאת י"מ ולא אמרו לו דבר משמע דלכתחלה יוצאים בה ש"מ דס"ל דליכא מ"ע דא"י בה מדאורייתא אפי' נלושה בלא מים, ועוד י"ל דמקשן ס"ל כירושלמי דכל שאין בא לי"ח ואין צריך שמירה לשם מצוה א"י בה בלא"ה וע"כ דממעט ר"ע מלחם עוני שנלושה עם מים דהוא מ"ע והקשה שפיר, אבל אנן להלכת' אין הכרח דעם מים מקרי מ"ע, רק לכתחלה לא כדמוכח מכח קושי' ש"ס מרקיקי נזיר כמ"ש ועיי': וראיתי באלי' רבה בתר דמביא קושי' הנ"ל על גבורת ה' שכ' שנראה לו בכוונתו דמ"פ עם מים ניהי דלא יצא משום לחם עוני דהיא מצה עשירה מ"מ מצוה קעביד שאכל מצה למצוה, אבל בלי מים יצא מכלל מצה דאינה ראוי' להחמיץ וא"צ לאכול דלא עביד מצוה כלל, ועיי' פרמ"ג שמביאו דכוונתו דיצא ידי מצה וידי לחם עוני לא יצא, ולכאורה הדבר רחוק מן הדעת כיון דכתיב עוני דלא תהי' עשירה מי הגיד לנו כי יוצא ידי מצה אלא שלא קיים לחם עוני מי חלקה למצוה ל"ב מצות אכילת לחם מצה ואכילת לחם עוני, ונ"ל להוסיף דברים ולומר מילתא בטעמא דבמצות אכילת מצה יש ב' הזכרות, זכרון לגאולה כדכתיב כי בחפזון יצאת ממצרים וכדאמר ר"ג במשנה מצה זו שאנו אוכלים ע"ש שלא הספיק וכתיב עני זכר ללחם עוני שאכלו במצרים בשעת שיעבוד שלא הניחו' להחמיץ עיסתם ואנו עושין זכר לשיעבוד כהא לחמא עני' וכבר האריכו המפורשים בזה ועיי' אברבנאל עה"ג, ואמרתי לפרש בדרוש אגדה דקרי הוא עוני דצריך לר"ע כדשמואל לחם שעונין עליו דברים הרבה יוצא מן הכתיב לחם עני זכר לעניות ושיעבוד דמה שפי' רש"י לחם שעונין עליו דברים הרבה הגדה והלל קשה הא גם על אכילת פסח עונין דברים הרבה הלל והגדה ומה מעליותא דמצה מפסח ונ"ל דפסח זכר לגאולה מספרים עליו דבר א' ומשבחים לה' ומרור מרמז על דבר א' ע"ש וימררו חייהם, ומספרים עליו דבר השיעבוד אבל מצה מרמז על ב' דברים על הגאולה ועל העינוי ועונין עליו דברים הרבה דבר והפוכו שיעבוד וגאולה, ולולי דכתיב עני דממעט מ"ע לא היתה המצה זכר רק לגאולה כי בחפזון יצאת ולא הי' עונין עליו רק ד"א ומדכתיב עני זכר ללחם עני יוצא הקרי עוני שעונין עליו דברים הרבה כנ"ל והוא ענין נכון, וי"ל לפ"ז דב' ענינים הם לאכול מצה זכר לגאולה סגי במצה עשירה ולדבר זה טוב יותר מ"ע זכר לחירות ועושר שהוציאו ממצרים אבל לא עשה זכר לעינוי ולחמא עני' דיאכלו וכו' וכשאין לו אלא מ"ע יאכלנה ויוצא עכ"פ שעשה זכר לגאולה כן נ"ל להסביר ולהמתיק לבאר דברי האלי' רבה זכור לטוב ומ"מ לדינא לא נ"ל לאמת כן בכוונת גבורת ה' דשייר דרך לעצמו, ויצא לחלק מצות ה' לשנים, איה גבורותיו לעשות מחלוקת בין הדבוקים: ולכן נ"ל דאין המקרא יוצא מידי פשוט דכתיב לחם עוני לעכובא דא"י כלל י"ח ולא עשה מצוה רק כשאכל לחם עני, אלא דס"ל לגבורת ה' דליכא מ"ע דא"י בה מדאורייתא רק בלא מים כלל, ובמים לכתחלה לא מדרבנן, וכבר סלקנו כל חצי קושיות שירו עליו בעלי חצים, ובכ"ז צריכים אנו לבקש לו מנ"ל לומר כן, ונ"ל דנפקא לו כן מירושלמי דאמר ריב"ל מצה שיוצא בה י"ח בפסח צריך שלא יהי' בה משקין, וצ"ל וכי לא ידע דר"ע הכי ס"ל, וגם ריב"ל לא גילה לנו מהיכן יצא לו כן, ור"ע יליף מקרא, ונ"ל דמדר"ע לא נשמע רק עיסה שנלושה ביין שו"ד שלש העיסה במשקין אלו לבד וזה ממועט מלחם עוני, וריב"ל אמר כזית שאדם יוצא בה י"ח בפסח צריך שלא יהי' בו משקין לא אמר צריך שלא יהי' נלוש במ"פ אלא צריך שלא יהי' בו מדיוק לשונו נראה כי כוונתו שבאותו כזית צריך שלא יהי' בו אפי' תערובות משקין והיינו שלא יהי' בו, בעיסה שנלושה במים לא יהי' בו משקין, וזהו דקמ"ל יותר ממה שנשמע מר"ע דאמר למעט עיסה שנלושה וכו' ופליגו אמוראי אליבי' אם אמר ריב"ל רק למצוה לכתחלה מדרבנן ולא לעכובא דמקרא לא ילפי' רק שנלושה בלי מים ומוסיף ריב"ל על ר"ע דלמצוה לכתחלה אפי' עם מים לא, וחד אמר לעכובא דקמ"ל ריב"ל דמ"פ עם מים ג"כ מ"ע היא והא גופה קמ"ל יותר מר"ע דגם זה מ"ע דלא יצא בה מדאורייתא, ומביא הירושלמי שם ראיות מלחמי תודה ורקיקי נזיר דהם מ"פ עם מים דיוצא בדיעבד והיינו בוודאי במ"פ לחוד א"י אפי' בדיעבד אבל במ"פ ע"מ יוצא בדיעבד ודחי שאני חלת תודה דמעט מ"פ יש בהו ולכן לולי דכתיב שבעת ימים הי' יוצא בה בדיעבד מיהת, ושוב מביא ראי' מברייתא דמצה רבוכה אינו יוצא משום דא"א לקיים בה ושמרתם לשם מצוה הא לא"ה יצא, הגם שרבוכה במחבת בשמן הרבה ואי לאו מושמרתם הי' יוצא ש"מ דיוצא בדיעבד וכן מסקנת הירושלמי למצוה לכתחלה ולא לעכובא היינו במ"פ ע"מ אבל בלא מים ל"י מדאורייתא, והן הן דברי גבורת השם, והוא הנכון בכוונתו: ומצאתי לו חבר בדבר זה ממ"ש הרמב"ם בפ"ה וז"ל וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד נראה דדייק וכ' במים בלבד לאפוקי מ"פ ע"מ משום דבעי לחם עוני וזה לכאורה דלא כמהרי"ל ובפ"ו סתם וכ' דנלושה בישו"ד וחלב אינו יוצא ולא כ' דאפי' ע"מ א"י ושם הוא עיקר הדין אם יצא או לא, מזה נ"ל דס"ל לרמב"ם דלכתחלה אפי' מ"פ ע"מ לא ויוצא לו מירושלמי הנ"ל ולכן בפ"ה דכ' דאסור ללוש ביומא קמא משום לחם עוני והיינו לכתחלה אלא במים בלבד דכל שיש תערובות מ"פ מדרבנן לא ילוש בו ולכתחלה גם בכל מ"פ לא ילוש ואפי' במים כדמוכח מירושלמי דאמר ריב"ל צריך שלא יהי' בו משקין כל המשקין בכלל ואפי' עם תערובות מים וכ"ז לכתחלה, ובפ"ו כ' אם לש במ"פ יצא בדיעבד ואפי' בלא תערובת מים אבל בד' משקין לא יצא י"ח והיינו בלי מים, וא"ש כל דברי הרמב"ם מדוייקים, שבעתים מזוקקים: וזאת תורת העולה היא העולה, במסילה העולה בית אל בד' אמות של הלכה, א) מי שאין לו אלא מצה שנלושה בשאר מ"פ חוץ מד' משקין יין שחו"ד יאכל ממנה בלי ברכה, וכשנמצאה לו מצה בלי מ"פ אח"כ יאכל שנית כזית בברכה, ובארנו כללותי' ופרטותי' טעמי ונמוקי לעיל, וכן בליל ב', וגם אם אכל הכריכה והאפיקומן ונזדמן לו אח"כ כ"כ זיתים בלי מ"פ יאכל כל הזיתים כמה שאכל בתחלה לאפוקי נפשי' מפלוגתא, וכ"ז לפמ"ש דלרמב"ם ג"כ מדרבנן לא יצא, ב) כשאין לו אלא שנלושה בד' משקין אלו דלכ"ע מ"ע היא נ"ל דיאכל זו למצוה לחוש למ"ש האלי' רבה בכוונת גבורת השם וב"ח דיוצא עכ"פ מקצת מצוה וע"פ שהמתקנו דבריו וקבענו לו מקום מתוך קרי וכתיב, יש לו לאכול לקיים עכ"פ מצות מצה זכר לגאולה, וגם בלא מים כלל נ"ל דיאכל דמ"ש האלי' רבה באין בו תערובת מים לאו מצה הראויה לצאת אפי' מקצת מצוה, זהו לפי שיטת רמב"ן משום שאין בא לי"ח וגם ל"צ שמירה לש"מ לאו מצה הראוי' לצאת היא, וכבר בארנו דרמב"ם ורז"ה ולדעתי גם הרי"ף לא ס"ל כוותי', וגם לשיטת רש"י דמ"פ בלא מים ג"כ מחמיץ א"כ יוצא י"ח לולי משום מ"ע ויוצא עכ"פ מקצת מצוה זכר לגאולה ומהיות טוב לאכול אולי יוצא לחד דעה מקצת המצוה, לא יקרא רע אלא ריע ואהוב למקום, ג) כ"ז בשנלושה במ"פ או בד' משקין בלי תערובת מים אבל בתערובות מים לא מבעי בשארי משקין חוץ מד' משקין דיוכל לברך דהרי לרמב"ם יוצא בשארי משקי' בלי תערוב' מים י"ח מדאורייתא דחזי לצרופי שיטתו עם שיטת גבורת השם וב"ח דמ"פ ע"מ יוצא בדיעבד אלא אפי' ד' משקי' דכ"ע ס"ל דהוא מ"ע היינו בלי מים אבל ע"מ נ"ל דיש לסמוך על שיטת הרמב"ם וגבורת השם וב"ח וכן משמעות המחבר ושתיקתו של הרמ"א והראנו פנים לדעת כי מקור דין זה מירושלמי לברך על מצה כזו שנלושה בד' משקי' עם תערובות מים היינו שלא יהי' פחות ממחצה ע"מ, דלא מצאתי החולק ע"ז אלא רמב"ן במלחמות דס"ל דבלא מים א"י משום שאינו מחמיץ וע"כ דממעט ר"ע מ"ע שנלושה עם מים והוא לשיטתו אזיל דנקיט כירושלמי דבעי שיהי' צריך וראוי' לשימור של מצוה וכבר כתבנו דרמב"ם וכן המחבר ל"ל כרמב"ן, זהו הנלפע"ד אחר העיון היטב בעזה"י, הכ"ד אוה"נ חותם בברכה מרובה ואהבה רבה. פ"ב כאור בוקר ליום א' ט' ניסן תר"ל לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: