כתב סופר אורח חיים קעו

לידי חמץ ומצה וכ' המפרש דלמצה א"י משום כל שישנו בב"ת חמץ ונו' עיי"ש: ולמ"ש לירושלמי א"צ להיקש אלא משום דא"א לקיים בי' ושמרתם, ויפה עשה הרמב"ם דהשמיט הך בריית' דירושלמי דמצה מרובכ' א"י בה דש"ס דילן ל"ל כוותי', ועוד י"ל לפי דס"ל לרמב"ם דבעי שמירה משעת קצירה לעכוב' א"כ גם במצה רבוכה כבר קיים ושמרתם משעת קצירה לשם מצוה ול"צ עוד בשעת לישה שתהי' ראוי' שיחמיץ כדי לקיים בה מצות שמירה לשם מצוה אלא כשאפשר שתחמיץ צריך שמירה לשם מצוה ומצה רבוכה דא"ב לידי חימוץ יוצא בה הגם שא"צ שמירה בשעת לישה, והה"נ בלש במי פירות לבד שאינה מחמיץ דכשירה מה"ט, וירושלמי ס"ל דל"ב שימור משעת קצירה רק בשעת לישה וע"ז נאמר בתורה ושמרתם לכן ס"ל דמצה רבוכה א"י בה דלא נתקיים בה ושמרתם לשם מצוה, אבל לפי דקיי"ל כרבא דושמרתם קאי אקצירה כבר נעשה שמירה מעולה שנתקיים בה ושמרתם לשם מצוה, ותו לא צריך לעשות העיס' מאפשר להחמיץ כדי לקיים מצות שימור לשם מצוה כן י"ל ביישוב הרמב"ם, אלא דנראה לי יותר מ"ש תחלה דמש"ס דילן מר"ל ותנאי דמייתי מוכח דלא ס"ל דבעי שיהי' מצה הצריכה שימור כדי לשמרה לשם מצוה מדמפקו הנהו מיני דלא מחמצו מהיקש ולא משום דא"א לקיומי בי' ושמרתם לשם מצוה, והוא טעם דכולל גם מצה רבוכה, וגם שנלושה במ"פ לחוד בלא מים דמשום מ"ע ליכא לרמב"ם ומשום דלא בעי שימור לשם מצוה איכא וע"כ דל"ל, ורמב"ן דנקיט להלכתא הא דירושלמי צ"ע, וי"ל באפשר דרמב"ן ס"ל דהא דאמרו משום הקישא ה"ה משום דל"ב שימור וס"ל לש"ס דילן דמצה רבוכה כשיר' משום שזה עצמו השימור למצוה שיהיו המים רותחין גמורים שלא יחמיץ, ומשום מ"פ בלי מים ג"כ א"י מכח הקישא דכל שאין חייבים על חמוצן וכו', ועוד י"ל דס"ל דבשארי מ"פ א"י בלא"ה משום מצה עשירה וליכא נפקותא אם יאמרו שא"י במינים שאין מחמיצי' משום הקישא או משום דל"ב שימור למצוה דטעם דבעי שימור למצוה אינו כולל יותר מטעם משום כל שישנו, כן י"ל ליישב שיטת רמב"ן, אבל אנן הא אזלינן לשיטת הרמב"ם דס"ל דלא ממעטי' מהקישא רק דבעי שיהי' הקמח ראו' לבוא לידי חימוץ וס"ל נמי דבשארי מ"פ ליכא משום מ"ע ואם באמת א"י כשנלוש במ"פ משום דבעי שימור לשמה, הו"ל לומר דא"י במינים אלו משום ושמרתם המצות דכולל יותר גם אם הקמח ראוי' להחמיץ אלא שנלוש במ"פ שאין ראוי' להחמיץ, דא"י משום דל"ב שימור למצוה וע"כ דסוגי' דילן ל"ל הך דירושלמי כנ"ל והיא ראי' חזקה לשיטת רמב"ם לשיטתו, וכבר כתבנו כי גם הרי"ף ס"ל כשיטתו דליכא משום מ"ע בשארי מ"פ ממילא קמה וגם נצבה ראי' זו ג"כ לשיטת רי"ף וס"ל נמי דיוצא במ"פ בלי מים הגם שאינן מחמיצין כלל ועיי' היטב: ונקיטנא בקצרה, היוצא לנו מתוך דברינו בשיטת הרמב"ם, א) דהראנו לו פנים מאירות מסוגי' ש"ס דליכא משום מ"ע בשארי מ"פ חוץ מאלו שמפורשי' בברייתא ומוסיף חלב מדריב"ל בחד לשנא, ב) הרי"ף ג"כ אזיל בשיטתו אלא דס"ל דבחלב ג"כ ליכא משום מ"ע, ג) כ"ז בדיעבד, אבל לכתחלה לא ילוש למצות מצה בשום משקין, חוץ ממים, ובדיעבד יצא, וי"ל הא דלכתחלה לא או דמדרבנן אמרו דצריך שלא יהי' בו משקי' כלל דבעי לחם עני זכרון ללחם עוני ביותר, ואם אכל מצה שנלושה במ"פ ואח"כ נזדמנה לו מצה שנלושה בלא מ"פ צריך לחזור ולאכול כדי לצאת מדרבנן וחוזר ומברך הגם שכבר יצא י"ח מדאורייתא, או אפשר הא דאמרו במ"פ חוץ מד' משקין לכתחילה לא הוא משום הרחק' בעלמא שלא יביא ללוש במ"פ דא"י בו מדאורייתא ולכן אמרו דלכתחלה לא ילוש למצוה במ"פ כלל, ואם לש ואכל או שלא הי' לו אחרית' ואכל כבר יצא ידי לחם עוני גם מדרבנן, ואם שוב נזדמנה לו נלושה בלא מ"פ, הגם דראוי' שיאכל שנית, אבל לא יברך לאחר שאכל והשביע נפשו באכילת מצה של מצוה ויצא בין מדאוריית' בין מדרבנן איך יברך שנית כנ"ל, וצד הראשון נ"ל יותר מלשון ירושלמי דר"י אמר למצוה אתאמרת וחד אמר לעכובא משמע מ"ד למצוה היינו דיש מצוה יותר בלי שום משקה והוא מדבריהם שיהי' זכרון לחם עני ביותר, ולא משום הרחקה, ולמ"ד לעכובא דאינו יוצא כלל מדאורייתא, וכן נ"ל ממ"ש הרמב"ם בפ"ה וז"ל וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים לבד לא משום חמץ אלא כדי שיהי' לחם עוני וביום ראשון בלבד צריך שיהי' זכרון לחם עוני עכ"ל, ודבריו צריכים ביאור מ"ש לא משום חמץ תמוה הוא ואיך יעלה על הדעת משום חמץ הרי כ' תחלה דמותר ללוש במים ומ"פ ואיך ס"ד לומר דבי"ר אסור משום חמץ מ"ש י"ר מיום שני, ונ"ל דהי' מקום לומר דבשארי ימים אין חוששין שימהר להחמיץ דאם יחמיץ ישרוף אח"כ מיד ולכן לא חש ר"ע שימהר דע"פ הרוב יוכל לשמרו, ואם ימהר ויחמיץ יבערו מיד וכ"ז במועד, אבל ביט"ר שא"י לשרפו, וזו שיטת הרמב"ם במוצא חמץ ביו"ט, וגם אם יוכל לשרפו הרי לש שלא לצורך י"ט וה"א משו"ה ביט"ר לא, לכן כ' הרמב"ם לא משום חמץ נשתנ' דינו של יט"ר משארי ימים, אלא כדי שיהי' לחם עוני, דמשום חמץ ל"ח כלל אפי' ביוט"ר אלא משום לחם עוני וכ' עוד וביו"ט בלבד הוא דבעי שיהי' זכרון לחם עוני, דברים האחרונים שפת יתר, וגם לא סיפא רישא, מתחיל דבעי לחם עוני ומסיים דביו"ט ראשון בלבד בעי שיהי' זכרון לחם עוני, ובפ"ו לא כ' רק דבעי לחם עוני ולא כ' זכרון לחם עוני, מכ"ז נ"ל דכוונת הרמב"ם בפ"ה לפי שכ' דאסור ללוש רק במים לבד לאפוקי כל משקין ולכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד יצא בשארי משקין, וכ' דלא נטעה כיון דבשארי משקין יצא למה לכתחלה לא ונטעה דמשום חמץ הוא שמא ימהר להחמיץ וביט"ר דוקא לא כמ"ש, כ' לא משום חמץ אלא משום דבעי לחם עוני ולכתתל' בכל מ"פ לא הגם דלחם עוני שבתורה מקרי אבל לכתחלה מדרבנן לא יצא בו דהוסיפו משלהם דבעי יותר זכרון ללחם עוני ממש שאכלו במצרים כהא לחמא עניא ממש, וזהו שכ' וביום א' בעינן שיהי' זכרון לחם עוני לכן אמרו דאין לשין רק במים לבד, ולקמן בפ"ו כ' דלא יצא בדיעבד כשנילש ביין שו"ד וחלב, מביא רק משום דכתיב לחם עני דזה עיקר הדרש מה"ת כנ"ל ביאור דברי הרמב"ם מדויקים ומזוקקים, ומינה דס"ל דלאו משום הרחקה אמרו דאין לשין בשום משקה, אלא דהם אמרו לעשות יותר זכרון ללחם עוני, ואם אכל מצה שנלושה בשום משקה לא יצא י"ח מדרבנן, ומ"מ כשאין לו אחרית' מברך ויוצא, וכשנזדמן לו אח"כ מצה בלי משקי' יברך שנית לצאת י"ח מדרבנן כנלפע"ד, ומ"מ למעשה עדיין יש לעיין, וטוב שיתנה שאם יזדמן לו אח"כ בלי מ"ע שלא יצא באכילה זו ועיי' מג"א סי' תפ"ט לענין ס"ע, ד) העלנו דס"ל לרמב"ם דמ"פ בלי מים יוצא בדיעבד דלא כרמב"ן וי"א שבהה"מ וכן הוא שיטת הרי"ף: והנה הב"י ס' תס"ב כ' דרמב"ם יחידאי הוא דלא נמצא לא' מן הפוסקים שמחלק בכך וכ"כ הטור דכל משקין בכלל מ"פ, והנה מ"ש מדכ' הטור וכל משקי' בכלל מ"פ תמוה לי דהטור לא כ' אלא דלענין חמוץ וממהר להחמיץ שארי משקי' בכלל מ"פ וכ' ולכן חטה וכו' אבל דלכל משקין דין יין שו"ד אית להו לענין מצה עשירה אין רמז ורמיזא בטור, אלא מדסתמו כל הפוסקים ולא יצאו לחלק לענין מ"ע בין שארי משקי' לד' משקי' שהזכיר הרמב"ם ש"מ דלא נחתו לחלק בהכי וכבר מצאתי לו חבר לרמב"ם הרי"ף ז"ל שע"פ הרוב שיטתם עולה בקנה א' והם עמודי ההוראה ומ"מ מי יבוא אחר המחבר שקבע להלכה בש"ע דא"י בעיסה שנלושה במ"פ ולא חילק בין מ"פ למ"פ דלעולם א"י וכ' מפורש משום שהיא מצה עשירה וקרא כתיב לחם עוני, ונראה דמדאורייתא א"י דמקרא נפקא דכתוב לחם עוני וזו עשירה היא, ונראה דס"ל למחבר דלולי משום מצה עשירה הי' יוצא הגם שהוא בלא מים דהא קאי דבלא מים אינו בא לידי חימוץ אבל א"י משום מ"ע לולי כן הי' יוצא הגם דאינו מחמיץ ול"ל כרמב"ן וי"א שבהה"מ הגם שמביאו בב"י, לא נראה לו עיקר שלא יצא מה"ט, וגם לא מטעם דלא צריך שמירה לשם מצוה כרמב"ן מירושלמי, ואפשר משום דרמב"ם ורז"ה לא ס"ל הכי לכן לא חש לי"א שבהה"מ שהיא היא דעת רמב"ן, ולכן כ' דל"י י"ח משום דהיא מ"ע וקרא כתיב לחם עוני, וי"ל עוד דמחבר לשיטתו דנוקשה דרבנן וס"ל דמ"פ עם מים רק נוקשה ואם כל דבר שנלוש במ"פ בלי מים א"י משום כל שישנו וכו' או משום דא"א לקיים בי' ושמרתם קשה לחם עוני למעט מ"ע ל"ל תיפוק לי' דאינו יוצא משום שאינו בא לידי חימוץ והיא קושי' פר"ח, וע"כ דמשקי' לא צריכי' שיהי' מדברי' המחמיצים וגם ל"ב לקיים בי' ושמרתם לשם מצוה דלא כירושלמי וברייתא דירושלמי דא"י ברבוכה י"ל דלא ס"ל כר"ע דעוני למעט מ"ע, או דירושלמי לשיטתו דס"ל מ"פ בלא מים מחמיצי' ומ"פ ע"מ חמץ גמור, ובעי קרא למ"פ ע"מ, או דס"ל נוקשה דאורייתא אבל להלכת' ע"כ לית' להך דינא דירושלמי ועיי': ופשוט לי מי שאין לו רק מצה שנלושה במ"פ חוץ מיין שו"ד וחלב דיאכל כזית מזו כיון דלרמב"ם יוצא בה אבל לא יברך כיון דקבע המחבר כסתימת הראשונים ופוסקים דלא יצאו לחלק בין ד' משקין אלו לשארי משקי' לענין מ"ע, וכ"ש אם נלוש בלא מים כלל דאיכא עוד דעת רמב"ן וי"א שבהה"מ דקלסי' הה"מ דס"ל דמשום שא"ב לי"ח ל"י, לכן יאכל בלא ברכה, ואם נזדמן לו מצה בלי מ"פ אח"כ יאכל שנית ויברך הגם דאפשר דכבר יצא י"ח מדאורייתא באכילה ראשונה הרי המחבר נקיט להלכה ברורה דלא יצא י"ח מדאורייתא במצה כזו שאכל בראשונה ועוד הרי כבר כתבנו דגם לרמב"ם מדרבנן א"י בנלוש' בכל משקי' ויוכל לברך באכילה שני' ככל מצות דרבנן שמברכי' עליהם, ומ"מ טוב מזה שיתכוין באכילה ראשונה שאם יזדמן לו מצה כשירה לכ"ע שלא יצא באכילה ראשונה וכמ"ש לעיל ועיי': ואחר שבארנו די באר באיזה מן המשקין א"י משום מ"ע או משום שאין בא לידי חימוץ נשית פנינו אם דוקא במ"פ בלא מים מקרי מ"ע או גם בתערוב' מים יקרא מ"ע, הנה ממ"ש המחבר רסי' תס"ב דמ"פ לבד א"מ אבל א"י משום דהיא מ"ע וקרא כתיב לחם עוני משמע דוקא בלי מים מקרי מ"ע אבל מ"פ עם מים ל"מ מ"ע, והיא שיטת מהרי"ל בס' גבורת ה' דמביא הב"ח ומובא במג"א סי' תע"א ס"ק ה', דבשעת הדחק יאכל מצה שנלושה במ"פ עם מים, נראה דס"ל דלכתחל' לא יאכל לצאת רק שנלושה במים לבד ובשעת הדחק יוצא במ"פ עם